לטם בסן-נייגט וחגי וייס
במאמרנו, שפורסם ב-2021 בכתב העת Comparative Political Studies, אנו בוחנים את הזיקה שבין בחירות, קואליציות וקיטוב פוליטי. בחלקו הראשון של המאמר אנו מנצלים את ההקצאה הרנדומלית של משיבים לסקר הבחירות הלאומי של ישראל לימי ראיון שונים לאורך שבעה גלי סקרים (2001-2019). תוך כך אנו מראים שמשיבים המשתתפים בסקר קרוב יותר ליום הבחירות מדווחים רמות גבוהות יותר של קיטוב, בגלל שהם חשופים לרמת תחרות פוליטית גבוה יותר. ממצאים אלו מדאיגים מאד, שכן הם מראים שבחירות ותחרות פוליטית, שהינם פרקטיקות דמוקרטיות משמעותיות, יכולות ליצר עוינות בין אזרחים. על כן, בחלקו השני של המאמר אנו בוחנים את ההשפעות של שיתוף פעולה פוליטי כתרופה למכת הקיטוב. בכדי לעשות זאת, ערכנו ניסוי סקר בו ניצלנו את חוסר הוודאות סביב בניית הקואליציה לאחר הבחירות לכנסת ה-22 (ספטמבר 2019), ושיתפנו את המשיבים מקבוצות הניסוי כי מומחים ובכירים פוליטיים מעריכים כי בעתיד הקרוב תוקם ממשלת אחדות בישראל. מנגד, המשיבים בקבוצת הבקרה קראו כתבה בה הצפי הוא שבעתיד הקרוב תוקם ממשלה צרה.
במחקרינו, אנו מראים כי קבוצת הניסוי אכן נטתה להעריך כי בקרוב תוקם ממשלת אחדות, יותר מאשר קבוצת הביקורת. חשוב מכך, הנבדקים בקבוצת הניסוי שקיבלו מידע על ההיתכנות של ממשלת אחדות נטו לדווח פחות קיטוב פוליטי, והתזוזה בקיטוב נבעה בעיקר מאימוץ של עמדות יותר חיוביות כלפי מפלגות הגוש האחר. מממצאי המחקר שלנו עולה כי לפוליטיקאים עצמם ולהסדרים הפוליטיים שהם מייצרים יש תפקיד מרכזי בעיצוב הקיטוב הפוליטי בישראל. קיומם של בחירות חוזרות ונשנות בשנים האחרונות ודאי השפיעה על היחס שבין תומכי גוש המרכז-שמאל והימין. עם זאת, מחקרינו מציע כי ממשלות אחדות המושתתות על פשרה ושיתוף פעולה בין אנשים מזרמים אידאולוגיים וחברתיים שונים יכולות לתרום, ולו במקצת לאחות שסעים שלעיתים נראים כבלתי ניתנים לגישור.