​

ביקור פוטין בירושלים כחלק מאסטרטגיה מזרח תיכונית רחבה

קסניה סבטלובה | 23 בינואר, 2020

מסמך זה משקף את תובנות המכון למדיניות ואסטרטגיה בסוגיות מוקד אסטרטגיות

Photos: Kremlin.ru

הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין מגיע לישראל לכבוד יום השואה הבינלאומי, ציון השחרור של מחנה המוות אושוויץ-בירקנאו על ידי הצבא האדום והשקת האנדרטה לזכר הרוגי המצור על לנינגרד. מבחינת פוטין מדובר בביקור מזרח-תיכוני חשוב, וגם בקידום האג'נדה שלו מול מדינות האיחוד האירופי.

פוטין מתחיל את שנת 2020 בסדרה של ביקורים במזרח התיכון - גיחה מפתיעה לדמשק, ממנה המשיך לאנקרה, שם השיק יחד עם הנשיא ארדואן את מוביל הגז "הזרם הטורקי", שיוביל את הגז הרוסי לטורקיה ולמדינות דרום-מזרח אירופה. לביקורו בירושלים – השלישי במספר במהלך 20 שנות כהונתו - מייחס פוטין משמעות מיוחדת, אך הוא עדיין חלק אינטגרלי מהמסע האנרגטי של רוסיה במזרח התיכון.

בעוד ארה"ב אינה רואה עוד במזרח התיכון נכס אסטרטגי ראשון במעלה ואף מצמצמת את נוכחותה באזורים כגון צפון-מזרח סוריה, מתכננת רוסיה לבסס את כוחה באזור בו היא רואה מגרש משחקים טבעי הקרוב לגבולותיה. בחודשים האחרונים החליטה רוסיה להשקיע כחצי מיליארד דולר בפיתוח נמל טרטוס, אותו היא חכרה מממשלת סוריה לתקופה בת 49 שנים. סכומים רבים מושקעים גם בפיתוח ושדרוג בסיס חיל האוויר הרוסי שהוקם ב-2015 בחמיימים (נוכחות הכוחות הרוסיים בו אינה מוגבלת בזמן).

בשנים האחרונות אף הגבירה רוסיה את שיתופי הפעולה שלה עם מדינות המפרץ, מצרים וירדן. לאבו-דאבי היא מוכרת נשק; במצרים היא מקימה כור גרעיני אזרחי ראשון וגם חתמה אתה על עסקה גדולה למכירת מטוסי הקרב הרוסיים החדישיםSU-35 ; ללוב משגרת רוסיה את אנשי ה"וגנר" (המיליציה הפרטית החמושה) ואף משמשת כמתווכת בין הפלגים הלוביים השונים.

מטבע הדברים, ישראל, הפרטנר האסטרטגי של ארה"ב באזור, אינה רוכשת מרוסיה נשק ולא משתמשת בשירותיה בתחום הגרעין. המסחר עם רוסיה נמצא במגמת עליה, וגם התיירות צומחת, למרות המאסר של נעמה יששכר ותלונות של רוסיה על כך שישראל מסרבת להתיר את כניסתם של תיירים רוסיים רבים. החשיבות של ישראל עבור רוסיה היא קודם כל בהיותה מדינה מערבית שלה ברית אסטרטגית איתנה עם ארה"ב, והיא מדינה חזקה ומשפיעה במזרח התיכון. מוסקבה מעוניינת לשמור על יחסים טובים עם כלל השחקנים באזור, תוך שהיא משמרת מעמד של עליונות המאפשר לה, במידת בצורך, לתווך, לפייס או לסכסך ביניהם, ככל שהעניין משרת את האינטרסים של רוסיה.

כאן חשוב לציין שהאינטרסים של רוסיה וישראל באזור לא רק שאינם חופפים, אלא במידה רבה הם אף מנוגדים, כשסלע המחלוקת העיקרי הוא איראן, בה רוסיה רואה בת ברית ומשתפת איתה פעולה (עד כה השתיים מתגברות על המחלוקות הקיימות ביניהן בסוריה ובחזיתות האחרות), בעוד שישראל רואה באיראן אויב מר ואכזר.

התנגשות בין אינטרסים רוסיים וישראלים קיימת גם בזירה הסורית. מטרתה של רוסיה היא להחזיר את מלוא השליטה על סוריה לבשאר אסד, לשקם את צבאו ולהפוך את סוריה למדינת חסות, בה מוסקבה היא הקובעת סדרי עולם. הפעילות האווירית של ישראל בסוריה מעוררת ביקורת בחוגים הביטחוניים הרוסיים, אך בינתיים רוסיה מכילה אותה. השאלה הגדולה היא כיצד תפעל ישראל במידה - ומסיבה זאת או אחרת - תטיל רוסיה ווטו על מרבית הפעולות של חיל האוויר, שמטרתן לפגוע בכוחות הפרו-איראניים בשטחה של סוריה.

פוטין - הכינור הראשון ברכבת האווירית של מנהיגי העולם

הביקור השלישי של פוטין בישראל, כמו גם ביקורו השני כאן, ממוסגר בתולדות מלחמת העולם השנייה, הגבורה של הצבא האדום, ציון תפקידם של היהודים כלוחמים בצבא האדום והמאבק באנטישמיות. מבחינת מוסקבה, נועד הביקור לחזק את הדרישה הנמשכת של רוסיה לשמירה על "האמת ההיסטורית", במסגרת מלחמת הנרטיבים בינה לבין מדינות אירופיות כגון פולין, הונגריה ואחרות. לאחרונה התרעם הנשיא פוטין על כך שבתקופת מלחמת העולם השנייה הבטיח לכאורה שגריר פולין בגרמניה להיטלר להקים פסל ענק לכבודו בוורשה אם הוא יגרש את היהודים לאפריקה. התקרית הביאה להחרפה נוספת ביחסים בין פולין לרוסיה, ובסופו של דבר גם לביטול ההשתתפות של הנשיא הפולני אנדז'י דודה באירוע לציון יום השואה הבינלאומי ו-75 שנים לשחרור אושוויץ-בירקנאו. למעשה, מי שעומד מאחורי האירוע הוא משה קנטור, נשיא הקונגרס היהודי האירופאי, ידיד קרוב של הנשיא פוטין ולא "יד ושם" או הנשיא ריבלין.

גם במישור הזה ישראל חשובה לרוסיה. לפני כשלוש שנים צעד ראש הממשלה בנימין נתניהו יחד עם הנשיא פוטין במצעד הניצחון בכיכר האדומה ב-9 במאי ומאז גם העבירה הכנסת חוק לציון ה-9 במאי שהוא יום הניצחון על גרמניה הנאצית על פי המסורת הסובייטית והרוסית (באירופה מציינים את יום הניצחון ב-8 במאי). כמו-כן, בישראל מתגוררים כ-5000 וותיקי מלחמת העולם השנייה שעלו מברה"מ לשעבר, שמוקירים את החג הזה ונוצרים את זיכרון המלחמה ההיא. כל הגורמים הללו יוצרים מסגרת שמתאימה כמו כפפה ליד לאסטרטגיה הרוסית, של קידום נושא הניצחון הסובייטי על גרמניה הנאצית והמאבק באנטישמיות ככלי במלחמת התעמולה נגד אוקראינה ומדינות האיחוד האירופי. פוטין לא ישתתף באירוע אחר לציון של 75 שנים לשחרור אושוויץ-בירקנאו, אירוע שיתקיים בפולין ב-27 בינואר, אך יקבל מקום של כבוד באירוע שתוכנן על ידי מקורבו ויתקיים בירושלים בנוכחות עשרות מנהיגים מהעולם.

בעוד גבורתם של לוחמי הצבא האדום, כמו-גם ההקרבה העצומה שהקריבו ברה"מ ואזרחיה בעת המלחמה אינם מוטלים בספק, ברור שבמלחמת המידע והנרטיבים סביב האירוע ההיסטורי הם קלף שימושי במאבק על השפעה, יוקרה וכוח.

לסיכום ניתן לומר, שהביקור המדיני השלישי של הנשיא פוטין בישראל משרת היטב את האג'נדה המזרח-תיכונית של פוטין ומבסס את מעמדו כמנהיג ש"מדבר עם כולם", תומך באג'נדה האירופאית והלאומית של ממשיך דרכם של משחררי אירופה מהאחיזה הנאצית ומבסס את דימויו כלוחם באנטישמיות, המגיע לירושלים כראשון בין שווים.

נכתב על ידי קסניה סבטלובה, עמיתת מחקר במכון למדיניות ואסטרטגיה, הבינתחומי הרצליה

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>