הסלמה בעזה - 10 תובנות

אל"מ (מיל.) אודי אבנטל | 13 בנובמבר, 2019

מסמך זה משקף את תובנות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בסוגיות מוקד אסטרטגיות

Photo: Israel Defense Forces

בעקבות סיכולו של מפקד צפון הרצועה בזרוע הצבאית של הג'האד האסלאמי, בהאא' אבו אלעטא, הגיב הארגון במטחי רקטות נרחבים, כולל למרכז הארץ. להלן 10 תובנות, סביב ההסלמה בעזה.

הג'האד האסלאמי - אתגר כפול - הארגון נמצא בתהליך התחזקות והתעצמות צבאית כבר שנים, המשקף את מגמת ההחמרה באיום מעזה בכלל. בשונה מתנועת חמאס, עליה פועלים אילוצים ורסנים מתוקף היותה הריבון והשלטון בעזה, הג'האד חופשי יותר לממש את ייעודו כארגון טרור, והוא נוטה, במיוחד בשנה האחרונה, למדיניות עצמאית ותוקפנית. מדיניות עצמאית זו מציבה אתגר כפול, הן לחמאס והן לישראל.
הדילמה של חמאס - לחמאס מנגנונים חזקים ועוצמה מספקת כדי לרסן את הג'האד האסלאמי, גם בכוח. עם זאת, פעולה כוחנית סותרת באופן עמוק את זהות חמאס ודימויה כארגון ג'האדי ("תנועת ההתנגדות האסלאמית") וכפי שלמדנו בחודשים האחרונים אף עלולה לעורר תסיסה פנימית בקרב פעיליה. חרף מספר עימותים כוחניים, חמאס פועלת, מזה שנים, "לחבק" את הג'האד ולנסות לייצר עליו שליטה, באמצעות תיאום אופרטיבי והפעלת חמ"ל משותף לפלגים בעזה.
בחודשים האחרונים חמאס בחרה, ממגוון שיקולים, שלא לכפות ריסון על הג'האד, וקונקרטית על אבו אלעטא הסורר. פעולת הסיכול הישראלית, קלעה אותה אל קרני הדילמה כארגון היברידי, בין מחויבות ל"התנגדות" לבין רצון, כשלטון, בשקט תעשייתי למיצוי ההישגים שחילצה מישראל. עתה, תידרש חמאס להכריע אם לתת לישראל "לשחוק" את הג'האד או להצטרף אליו בלחימה.
בינתיים, חמאס משלמת את "מס השפתיים" הנדרש בלא להיכנס באופן אקטיבי ללחימה. זאת, למרות שסגירת ה"סבב" ללא מחירים כואבים לישראל, עלולה, בראיית חמאס, לשחוק את ההרתעה מעזה בכל הקשור לסיכולים ממוקדים (גם של פעילי חמאס). לסוג ושיוך היעדים שתבחר ישראל לתקוף במהלך הלחימה תיוודע השפעה משמעותית על החלטת חמאס אם להצטרף אליה.
הבחירה של ישראל - גם אם בלית ברירה נוכח כוונות הפיגוע של אבו אלעטא, בעצם פעולת הסיכול ובעיקר במיקוד התקיפות בעקבותיה למטרות של הג'האד, ישראל חורגת מהעיקרון לפיו היא רואה בחמאס את הריבון בעזה האחראי להבטיח שלא יצאו ממנה פיגועים ושיגורים. ישראל תידרש להחליט אם להפעיל את ההיגיון הזה גם באירועי הסלמה בעתיד, כולל מול ארגונים קטנים יותר, או שמדובר בסטייה חד פעמית מהמדיניות.
יעילות הסיכולים הממוקדים - מעבר למניעת/עיכוב פיגועים, לסיכול מפקד צבאי גם השפעה אופרטיבית על יכולות הארגון. ככל שמדובר במפקד מוכשר וכריזמטי יותר כך עשוי להתארך משך השפעת הסיכול. דוגמא בולטת בהקשר זה, היא מותו של עמאד מע'ניה, שחזבאללה מאשים את ישראל בחיסולו.
מנגד, ברוב המקרים, סיכולים ממוקדים לא מייצרים שינוי אסטרטגי, לא ברמת האיום שמציבים ארגוני הטרור ולא במדיניותם. כך למשל, סיכול מנהיגי ומייסדי חמאס, השיח' יאסין ועבד אלעזיז רנתיסי ב-2004, לא הביא להתפרקות התנועה או להפחתה באיום שהציבה על ישראל, שרק הלך וגבר, באופן תלול, לאחר השתלטותה על הרצועה. גם הג'האד האסלאמי צפוי להתאושש מהפגיעה ולהעמיד מחליף ראוי לאבו אלעטא.
חיזוק ההרתעה הישראלית - פעולת הסיכול, במיוחד אם ישראל עומדת גם מאחורי ניסיון החיסול של בכיר הארגון בדמשק, אכרם עג'ורי, ממחישה את עומק החדירה המודיעינית של ישראל, את "זרועה הארוכה" ואת נחישותה לפגוע במי שמפעיל נגדה טרור. המסר צפוי להקלט לא רק בעזה אלא ברחבי האזור בכלל.
יחסי "פנים"-"חוץ" בג'האד האסלאמי - בהנחה ששני ניסיונות הסיכול, בעזה ובדמשק, קשורים, סביר כי בראיית ישראל גם להנהגת הארגון היושבת במפקדה בסוריה, אחריות לפיגועים מהרצועה או לחלקם, לפחות ברמת האישור. עם זאת, נראה כי כמו בחמאס, בה ההובלה עברה מה"חוץ"(כיום במפרץ) אל ה"פנים" (עזה), גם בג'האד האסלאמי מרכז הכובד עובר לתוך הרצועה, ולבכיריה השפעה גוברת על מדיניות הארגון, כולל בתחום הפיגועים.
"סוררות" וחוסר יציבות בעזה - ברצועה, שורה ארוכה של ארגונים וגורמים חמושים, הפועלים על בסיס ריבוי הגיונות, זהויות ואינטרסים. במארג זה בולטת תופעת ה"סוררות" בכמה רמות: ארגונים סלפים קטנים המתנגדים לשלטון ולמדיניות הריסון שלו, הג'האד האסלאמי המצוי בתחרות עם חמאס, ופעילים סוררים בשורות הארגונים עצמם, כולל בתוך הג'האד ובחמאס. מתחים אלה, המתקיימים במציאות של לחץ דמוגרפי, כלכלי ואזרחי מייצרים חוסר יציבות מובנה, שרק שלטון חזק בתוך עזה יכול להתמודד עמו ולמנוע כאוס. כיום אין חלופה לחמאס בהקשר זה, למעט חלופה ישראלית.
תפקידה של איראן - הג'האד האסלאמי מתואר לא פעם כ"מריונטה" איראנית בתוך הרצועה. הג'האד מקבל סיוע מאיראן, במימון, בידע ובהדרכות צבאיים, כנראה בהיקף גדול יותר, יחסית לתקציבו, מהסיוע לו זוכה חמאס מטהראן. עם זאת, אירועי השנה החולפת, שבו והמחישו כי מניעי הג'האד האסלאמי קשורים יותר מכל לשיקולים הנוגעים לעזה ולמעמדו והשפעתו ברצועה (מול חמאס, מצרים וישראל, חלקו בתמורות ההסדרה, יוזמות מקומיות של פעילים ועוד). אירועי החיכוך הישירים בין ישראל לאיראן, בדגש על סיכול פיגוע הרחפנים בסוריה באוגוסט, במהלכם הג'האד האסלאמי דווקא לא "השתולל", רק המחישו כי אין בטהראן "כפתור", שלחיצה עליו מפעילה את הארגון נגד ישראל.
תפקידה של מצרים - מכל גורמי התיווך (כולל הקטארי, והאו"מי) מצרים שבה ומצטיירת כשחקן הדומיננטי והזמין ביותר, שביכולתו להוביל להבנות ש"יסגרו" סבבי הסלמה.
הגנה אקטיבית מייצרת חופש פעולה - ההסלמה הנוכחית, במהלכה "כיפת ברזל" יירטה עשרות שיגורים לשטחים בנויים, שבה והמחישה כי יכולת הגנה מאפשרת לישראל לבצע פעולות, דוגמת סיכולים ממוקדים, תוך הפחתת הסיכון למלחמה רחבה.

נכתב ע"י אל"מ (מיל') אודי אבנטל.

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>