לאן הולך העימות בין ארה"ב לאיראן?

אל"מ (מיל.) אודי אבנטל | 28 במאי, 2019

Photo: U.S. Department of Defense

כדי לשרטט את התרחישים שעשויים להתפתח במשבר בין ארה"ב ואיראן ולהעריך את סבירותם, נדרש להבין את מדיניותם ויעדיהם של שני הצדדים.

מה מבקש ממשל טראמפ להשיג באמצעות מדיניות 'מקסימום הלחץ' שלו? כפי שחוזר ומצהיר הנשיא, הרעיון הוא להניע את טהראן לחזור לשולחן המו"מ. הממשל מנופף כל הזמן ב"רשימת ה-12" (12 הדרישות שפרש שר החוץ פומפאו בנאום לפני שנה בדיוק) הכוללת תביעות בלתי ריאליות מאיראן דוגמת ויתור מלא על הזכות להעשרת אוראניום, נסיגה מסוריה ומעיראק וכד'.

באחרונה נדמה כי מתבהרת העמימות סביב השאלה האם 12 הדרישות הן בבחינת עמדת פתיחה הנתונה למיקוח במסגרת מו"מ (בהתאם לגישה העסקית של טראמפ), או שלחלופין, מדובר בדרישות שמטרתן דווקא לסכל מו"מ ולמעשה לכסות על יעדו האמיתי של הממשל - הגברת הלחץ על המשטר בטהראן עד לנפילתו והחלפתו (שינוי משטר).

ממסריהם של בכירים בממשל עולה כי מדובר בדרישות הנתונות למיקוח ולדיפלומטיה כשהיעד המרכזי הוא להגיע להסכם מתוקן בתחום הגרעין, שיבטיח מרחק קבוע של שנה מהשגת חומר בקיע לפצצה אחת (BOT) ללא סעיפי תפוגה ('שקיעה'). זאת, לצד מגבלות על פיתוח טילים בעלי יכולת נשיאה של רש"ק גרעיני.

מצד אחד הממשל נמנע מלהצהיר שדרישותיו הן עמדת פתיחה, כדי לא להחליש את כושר המיקוח שלו. מצד שני, הוא מתוסכל מכך שהמשטר בטהראן משוכנע שהלחץ מיועד להפילו ומתעלם מהצהרות חוזרות (כולל של טראמפ עצמו בביקורו ביפן) כי יעד שינוי המשטר אינו חלק ממדיניות וושינגטון. מן הסתם, מסרים (וערבויות?) ברוח זו תופסים מקום מרכזי בנקודות שנושאים עמם המתווכים השונים בין הצדדים, בדגש על העומאנים.

במקביל, קיבל הממשל באחרונה החלטה להגביר בבת אחת את האש מתחת לסיר בו מתבשלת הצפרדע האיראנית (ביטול גורף של הפטורים מסנקציות על רכש נפט איראני) ולכן הוא נוקט צעדים כדי למנוע השתוללות של הצפרדע והתזת מים רותחים לכל עבר. הממשל מתגבר את כוחותיו במפרץ ויצא בשורת מסרי הרתעה בוטים - ולא מאוד אמינים ("עימות יהיה הסוף הרשמי של איראן", "תגובה בכוח חסר רחמים" ) - שנועדו להניא את טהראן מפגיעה באינטרסים וחיילים אמריקאים.

מה מבקשת איראן להשיג באמצעות מהלכיה? ה"חכמה המקובלת" היא כי נסיגת איראן ממרכיבים בהסכם הגרעין וכוונתה להעלות את רמת ההעשרה בתוך חודשיים, מיועדת ללחוץ על מדינות אירופה להאיץ את מהלכיהן לעקיפת הסנקציות האמריקאיות באופן שיאפשר יצוא נפט איראני וגישה לשווקים פיננסיים.

במקביל, איראן הניעה תקיפות שליחים נגד מכליות ותשתיות נפט באמירויות ובסעודיה, כדי ללחוץ על ארה"ב להאט את הסנקציות שמונעות ממנה לייצא נפט ופוגעות באופן חמור בכלכלתה, ובה בעת להרתיע את ארה"ב מלנקוט נגדה מהלכים כוחניים. זאת, גם על רקע האפשרות שאיראן תבחר לממש בהמשך את איומיה להרחיב את תכנית הגרעין, תוך חריגה בוטה ממחויבויותיה בהסכם הגרעין.

אבל ניתן לנתח את התנהלות איראן גם באופן אחר, לא פחות סביר. הפרה בפועל של הסכם הגרעין לא צפויה להניע את אירופה להיענות לדרישות האיראניות לעקוף את הסנקציות האמריקאיות. להיפך, היא עלולה לגרור סנקציות אירופיות נגד איראן עד כדי חבירה לארה"ב ובידוד גובר של טהראן. בנוסף, נראה כי לאיראן ממילא אין צפיות ממנגנון ה- INSTEX וכבר בינואר הצהיר יו"ר המועצה העליונה לביטחון לאומי, שמח'אני, כי נסגר חלון ההזדמנות של אירופה לסייע לאיראן לממש את היתרונות הפיננסיים שמעניק לה ההסכם. בה בעת קשה להניח שהמשטר מעריך כי הממשל האמריקאי יסכים להיכנע ולהרפות את לחץ הסנקציות תחת פיגועים ואיומים צבאיים.

אז מה כן? ראשית, תחת הלחץ האמריקאי המשטר נצמד לעקרונות המהפכה והרפובליקה האסלאמית, ובראשם עקרון ההתנגדות ללחץ חיצוני ולארה"ב. זאת, כדי להקרין עוצמה גם מבית ולמנוע תרחיש של התחברות נפיצה בין לחצים פנימיים וחיצוניים, שיאיימו על המשטר.

בנוסף, נראה כי איראן מבקשת לבנות מנופים שיאפשרו לה להגיע למו"מ עתידי כשבידיה קלפים משמעותיים בדמות מהלכים בתחום הגרעין ויכולת היזק במפרץ, עליהם תוכל להתמקח. בניגוד למו"מ ערב הסכם הגרעין, אז תכניתה המשיכה להתרחב תוך כדי השיחות, בתנאים הנוכחיים אם איראן תבחר לחזור למו"מ היא תגיע אליו בידיים ריקות ולא תוכל לדרוש אפילו הקפאת סנקציות בתמורה להקפאת תכנית הגרעין. בנסיבות אלה, אין פלא שכל הבכירים האיראניים מדקלמים פה אחד את המסר לפיו איראן לא תסכים להיכנס למו"מ עם ארה"ב, אותו הגדיר ח'אמנהאי "רעל". ועדיין בתנאים המתאימים או בצוק העיתים אפשר כי ח'אמנהאי, כמו ח'מייני לפניו, יהיה מוכן לשתות את "כוס התרעלה" ולהיכנס למו"מ, כפי שעשה ב-2012 כשאישר שיחות ישירות חשאיות עם ארה"ב במוסקט.

במסגרת הזמן שנותר עד לבחירות בארה"ב (נובמבר 2020) ניתן לדבר על שלושה תרחישי אב, שיתכנו מעברים ביניהם.

מו"מ (יתכן עקיף) בין איראן לארה"ב. סבירות התרחיש תעלה אם הממשל יסכים להגביל את דרישותיו לתחום הגרעין ואם איראן תצבור מספיק קלפים, שיאפשרו לה, בראייתה, להיכנס למו"מ מעמדה חזקה יותר.

חיכוך נשלט - ארה"ב ממשיכה בהגברת הלחץ ואיראן פועלת לבנות מנופים. שני הצדדים, שמבהירים בפירוש שאינם חפצים במלחמה, מצליחים לשלוט בכוחות בשטח ולהימנע מהסלמה בלתי מתוכננת.

הסלמה צבאית - המתח הגובר שנוצר בעקבות מהלכי שני הצדדים, שמבקשים לשמר את הרתעתם האחד מול האחר, יוצא משליטה. כיוון שלשני הצדדים ברור ששניהם מבקשים להימנע ממלחמה, הם עלולים להעריך, באופן שיתברר בדיעבד כטעות, שהם יכולים ליטול סיכונים ולפעול מתחת לסף התגובה של הצד השני. לאחר הסלמה תתכן חזרה לאחד התרחישים האחרים.

"מעצבים" מרכזיים שישפיעו על התממשות תרחישי אב אלה או וריאציות שלהם?

1. ממד הזמן. ככל שנתקרב לבחירות בארה"ב, סביר שהאיראנים יעדיפו להמתין בתקווה לבחירת נשיא או נשיאה דמוקרטיים, שישובו להסכם הגרעין המקורי. נכסים איראניים שייצברו בתחום הגרעין עד אז, ישרתו את איראן גם בתרחיש כזה, כיוון שסביר שהתנאים לחזרה להסכם ואופי ההסכם יהיו נתונים למו"מ.
   
   
2. עוצמת הלחצים הפנימיים על המשטר האיראני. זו תושפע, בין היתר, מכמות הנפט שאיראן תצליח להמשיך ולייצא חרף הסנקציות האמריקאיות, כמו גם מרמת התסיסה הפנימית נוכח המשבר הכלכלי.
   
   
3. הקצב בו תחליט איראן להרחיב את פרויקט הגרעין.
   
   
4. מאבקי ההשפעה הפנימיים בין גורמי הכוח בשורות הממשלים בוושינגטון ובטהראן.

והמשמעויות לישראל?

ישראל נדרשת להיערך, בכלל ההיבטים, לתרחיש של הרחבת תכנית הגרעין של איראן.

תרחיש עתידי של מו"מ בין ארה"ב לאיראן, מחייב את ישראל לתאם עם הממשל האמריקאי, בערוצים שקטים, את המדיניות מול איראן. ראשית נדרש לוודא עם הממשל שהוא אינו ממדר את ישראל ולא מפתיע אותה (כפי שקרה ב-2012-3). שנית חשוב להחליט מהם הקווים האדומים של ישראל? האם אלה ממוקדים לתחום הגרעין בלבד? האם ישראל תסתפק בתיקון ההסכם או שתתעקש על 'חבילה' שתכלול גם את ההיבטים האזוריים?

על רקע הצפי להתמשכות ולהתגברות המתח במפרץ ובאזור ישראל נדרשת לערנות מוגברת ולחיזוק ההגנה על נכסים ישראליים, שעלולים להיות מאוימים, על רקע כוונות איראן ליזום התקפות נגד אינטרסים של ארה"ב ובנות בריתה.

אתגרים אלה יחייבו, בין היתר, היערכות מודיעינית מוגברת לזיהוי מהלכי איראן בתחום הגרעין כמו גם בזירות השונות באזור, בדגש על אלה הגובלות בישראל.

נכתב ע"י אל"מ (מיל') אודי אבנטל.

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>