פרסומי המכון למדיניות ואסטרטגיה

ישראל נמצאת בהתנגשות בין האסטרטגיה שהתווה הנשיא ביידן למסמך המדיניות שפרסם ראש הממשלה נתניהו. ביידן מציע לישראל כיפת פלדה מדינית, צבאית וכלכלית, הכוללת כינון ציר אסטרטגי למול האיום האיראני המתעצם. במרכזה - הזדמנות היסטורית לנורמליזציה עם סעודיה ומדינות נוספות בעולם הערבי והמוסלמי. זאת, כנגד איראן שהופכת למדינת סף גרעין צבאי, לצד חומת האש שהקימה, שבמרכזה איום בליסטי מגוון ושלוחים בכל רחבי המזה"ת, בדמות חזבאללה והחות'ים. מנגד, המסמך של נתניהו נעדר אסטרטגיית יציאה, מציע לקבע את השליטה הצבאית הישראלית בעזה, ללא גיבוש תוכנית מקובלת לניהול האזרחי של הרצועה. זאת, תוך התעלמות מהאיומים הנשקפים מאיראן ובעלי בריתה.

כארבעה חודשים מאז השבת השחורה, ישראל נמצאת בלחימה רב-זירתית כאשר צה"ל וכוחות הביטחון מפגינים יכולות מרשימות. ללא מדיניות של "היום שאחרי" עלולים להישחק ההישגים הצבאיים שהושגו עד כה.

כ-100 ימים מאז השבת השחורה ב-7 באוקטובר, 2023, ישראל נמצאת במלחמה רב זירתית. לעת עתה, לא נראית נקודת סיום למלחמה. למרות הלחימה המרשימה של צה"ל בגזרות השונות, המטרות בדרום ובצפון עדין לא הושגו. ממשלת ישראל מתחמקת מגיבוש אסטרטגיה כוללת ל"יום שאחרי". בהיעדר אסטרטגיה, עלולה להיפגע היכולת להשיג את מטרות המלחמה ולפעול מול האיום האיראני הרב-מימדי. מטרת המסמך להתמודד עם השאלות המרכזיות שעולות בשיח הציבורי ביחס להמשך המלחמה ול"יום שאחרי".

היכולות המבצעיות המרשימות של צה"ל במלחמה בעזה עומדת בסתירה להיעדרה של אסטרטגיה ל"יום שאחרי". משורת התבטאויות של ראש הממשלה עולה, כי לישראל אין כל אסטרטגית יציאה מהמלחמה או תוכנית ארוכת טווח.

ישראל נמצאת בצומת הכרעות גורליות להמשך המערכה נגד חמאס. לפניה שתי מטרות עיקריות - חיסול היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס, לצד שחרור החטופים. לכאורה יש סתירה בין שתי המטרות, אך היום ברור כי ניתן לגשר ביניהן, על בסיס תוכנית מערכתית שלוקחת בחשבון את הצורך להמשיך ולכתוש את החמאס ולהכין את התמרון היבשתי. זאת, לצד המשך התיאום האסטרטגי עם ארה"ב ושימור מערכות היחסים עם מדינות ערב, תוך מיצוי ערוצי המו"מ השונים לשחרור החטופים.

מדינת ישראל נדרשת להכרעות הרות גורל באשר לעתידה וצביונה של המדינה. מצד אחד, ניצבת האפשרות לכינון הסכם שלום היסטורי עם סעודיה, בחסות ארה"ב. לעומת זאת, המאבק על צביונה של ישראל צובר תאוצה ועלול להידרדר לכדי משבר חוקתי. זאת, באופן שעלול לערער את היסודות הדמוקרטיים-ליברליים של מדינת ישראל ולהעמיק את הפגיעה בביטחון ובחוסן הלאומי.

באחרונה הולכים ומצטברים סימנים מעידים שליליים, העלולים להטות לרעה את המאזן האסטרטגי של ישראל. הסיבה המרכזית לכך היא שישראל נמצאת כיום בצומת דרכים, שבו יתקבלו החלטות גורליות שיקבעו את עתידה וצביונה של המדינה.

ישראל ניצבת כיום בפני הזדמנות היסטורית לקידום הסכם נורמליזציה עם סעודיה. להסכם עשויות להיות השלכות אסטרטגיות מרחיקות לכת על הביטחון הלאומי ועוצמתה האסטרטגית הרב-מימדית של ישראל.

האירועים המתרחשים ביהודה ושומרון הופכים לאיום מרכזי על הביטחון הלאומי הכולל של מדינת ישראל. במעגל המבצעי, מערכת הביטחון מצליחה לסכל את מרבית פיגועי הטרור, אך במעגל המדיני, ממשלת ישראל מאמצת מדיניות מסוכנת כלפי המערכת הפלסטינית, שמאיצה את תהליכי דעיכת הרשות ואת התבססות איראן וחמאס בשטחי יהודה ושומרון.
 

המזרח התיכון נמצא על סף תפנית אסטרטגית; זאת נוכח המגמה המסתמנת לפיה ארה"ב ואיראן מתקדמות לגיבוש הבנות להשהיית פרוייקט הגרעין הצבאי; במקביל ארה"ב מקדמת הסכם נורמליזצייה בין ישראל לסעודיה שאחד מתנאיו הוא פיתוח יכולת גרעין אזרחית בעלת פוטנציאל משמעותי בעתיד.

מערכות הביטחון זוכות לאחרונה לשורת הצלחות מרשימות בסיכול הטרור ביהודה ושומרון, בשמירה על השקט בהר הבית, במניעת ההתבססות האיראנית במרחב ובהתנהלות נבונה למול הפגנות המחאה ברחבי המדינה. דווקא על רקע זה, בולטת הודעתו בגילוי לב של ראש הממשלה נתניהו בפני בית המשפט, כי ישראל נמצאת כיום במשבר לאומי, לו השלכות על מצבה הביטחוני והכלכלי של המדינה.

מניתוח המצב עולה, כי ראש הממשלה צדק בקביעתו. שלושה חודשים בלבד מאז הקמת הממשלה, ישראל נמצאת במשבר פנימי חסר תקדים, ומתחוור כי מדיניות הממשלה מובילה להיחלשות העוצמות האסטרטגיות ולפגיעה בביטחון ובחוסן הלאומי של המדינה.

מתרבים הסימנים המעידים, כי הצעדים שנוקטת הממשלה בזירה הפנימית ומול הפלסטינים עלולים להוביל כבר בטווח הזמן הקרוב לפגיעה בביטחון ובחוסן הלאומי. זאת, באופן שיכרסם בעוצמה האסטרטגית של ישראל ויקשה על ההתמודדות עם מגוון האיומים האסטרטגיים הניצבים לפתחה, בעיקר מצידה של איראן.

ההפיכה המשפטית הולכת ומתבררת כפגיעה בחוסן הלאומי של ישראל על כל היבטיו, כיצד עלולה החולשה הפנימית להקרין על עוצמתה האסטרטגית הכוללת של מדינת ישראל?

היוזמות הממשלתיות בתחומי שלטון החוק, האיומים לזהותה הדמוקרטית של ישראל וההתנהלות מול הפלסטינים כמכלול (כולל מהלכים בהר הבית) עלולים להשפיע על עוצמתה האסטרטגית של ישראל. זו נשענת על שני נדבכים מרכזיים: עוצמת צה"ל ומערכת הביטחון והתבונה המדינית שמאפשרת חופש פעולה אסטרטגי. בעוד היכולות הביטחוניות-צבאיות של ישראל הולכות ומשתפרות, בתחום האסטרטגי עלולה להיווצר שחיקה במערכת היחסים מול הממשל האמריקני ומדינות ערב. זאת, באופן שיקרין לשלילה על היכולת לגבש מענה אסטרטגי למול האיום האיראני ולקדם נורמליזציה עם סעודיה.

כחודש לאחר הקמת הממשלה, ניצבת ישראל בפני איומים רב-מימדים משולבים, שנובעים מזיקות הגומלין בין תהליכים פנימיים שליליים לבין יכולת ההתמודדות עם האתגרים החיצוניים המתגברים. מדובר, בראש ובראשונה, בסכנה לכרסום בלכידות הפנימית ובחוסן הכלכלי של ישראל, באפשרות להידרדרות חריפה ומהירה מול הרשות הפלסטינית ובאיום הגובר מאיראן.

הממשלה החדשה נדרשת מהיום הראשון לכהונתה לטפל בשורת אתגרים המקרינים על הביטחון והחוסן הלאומי של מדינת ישראל. הממשלה לא זכתה אפילו למאה שעות של חסד, וכיממה לאחר השבעתה, קיבלה עצרת האו"ם החלטה לפנות לבית הדין הבינלאומי לצדק בבקשה לבחון את "הכיבוש הישראלי המתמשך". במקביל, הנשיא ביידן שיגר מסרי אזהרה עת הבהיר, כי הוא מצפה מהממשלה לשמור על עקרון שתי המדינות ועל הערכים המשותפים לארה"ב ולישראל. התגובות החריפות המיידיות, במערב ובעולם הערבי והמוסלמי, לעלייתו של השר בן גביר להר הבית, שהצטיירה כמהלך פרובוקטיבי, הינן בבחינת כתובת על הקיר לגבי העתיד. זאת, אם וכאשר, יתחוור שבכוונת ישראל לשנות את הסטטוס-קוו במתחם הרגיש והנפיץ. הדיון הצפוי במועצת הביטחון (מועבי"ט) בסוגיה, בחסותה של איחוד האמירויות, משקף את התרעומת הערבית נגד ישראל.

למדיניות המסתמנת של הממשלה החדשה עלולות להיות השלכות אסטרטגיות משמעותיות על הביטחון הלאומי של ישראל.

הממשלה החדשה שתוקם תצטרך לגבש בהקדם מענה לאתגרים האסטרטגיים הניצבים לפתחה במערכת האזורית ובזירה הבינלאומית, תוך הבנה כי היא תבחן בראש ובראשונה בהתאם למעשיה בשטח. אסטרטגיה זו תצטרך לתת מענה מסודר לנפיצות המבעבעת מול הרשות הפלסטינית והתגברות האיום מצידה של איראן. זאת, תוך שימור המשענות האסטרטגיות, ובראשן הברית עם ארה"ב והיחסים עם מדינות השלום והנורמליזציה.

הממשלה החדשה שתוקם בקרוב תתמודד עם מציאות אסטרטגית מורכבת ושורת אתגרים מדיניים וביטחוניים בזירה הפנימית, האזורית והבינלאומית. נוכח נפיצותם ודחיפותם של אתגרים אלו, נדרשת הממשלה, לגבש בהקדם אסטרטגיה כוללת ומענה מערכתי, תוך אימוץ גישה זהירה שתמנע התפרצות ביטויי אלימות וכרסום בנכסים ובשיתופי הפעולה האסטרטגיים, ובראשם הברית עם ארה"ב והקשרים עם המדינות הסוניות.

ערב יום הכיפורים, נדרשת מדינת ישראל לחשבון נפש מעמיק. העיסוק הפוליטי והשבר הפנימי, שהתעצמו בשלוש השנים האחרונות, מלבים את הקרעים מבית ומובילים לאימוץ מדיניות "כיבוי שריפות" ועיסוק בסוגיות בוערות, תוך הימנעות מבחינה מעמיקה ומגיבוש אסטרטגיה כוללת לטיפול באתגרים ובבעיות היסוד של המדינה והחברה הישראלית.

השבועות הקרובים עד לבחירות, ובמוקדם חגי תשרי, טומנים בחובם פוטנציאל נפיצות בשל התלכדות של מספר תהליכים ואירועים: המשך ההסלמה הביטחונית באיו"ש ובמיוחד בצפון השומרון, שעלולה להחריף, בעיקר אם יבוצעו פיגועים שיחייבו את ישראל להרחיב משמעותית את פעילותה הביטחונית; הצפי לתחילת הפקת הגז באסדת כריש, כשברקע איומיו של נצראללה; וכן המתיחות שעלולה להתפתח סביב הר הבית במהלך חגי תשרי, אשר בכוחה להקרין על מוקדים אחרים במערכת הפלסטינית, וכן על הזירה הפנימית בישראל.

מבצע "עלות השחר" מציג שורה ארוכה של הישגים אופרטיביים ובראשם חיסול שדרת ההנהגה של ארגון הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, והמחשת העליונות הצבאית הישראלית. העליונות הצבאית מתורגמת לביסוס הרתעה אסטרטגית החורגת מהמשוואה הטקטית מול ארגון הג'האד האסלאמי הפלסטיני, אך לא בהכרח משנה את התמונה האסטרטגית המזרח תיכונית הכוללת.

פסגת טהראן ופסגת ג'דה מבטאות אסטרטגיות שונות של מנהיגי המעצמות להתמודד עם המשבר הביטחוני והכלכלי העולמי, להקרין השפעה ולקדם אינטרסים שחורגים מן ההקשר המזרח תיכוני גרידא. לצד זאת, חשיבותו של המזה"ת לאינטרסים בביטחון הלאומי של המעצמות גובר ככל שהעימות בין המערב ורוסיה מתעצם. מה הן המשמעויות של התפתחויות אלה על הדינמיקה המזרח תיכונית? ומהי השפעתן על ישראל?

המערכת הבינלאומית והאזורית מצויה בדינמיקה מטלטלת שמערערת את הסדר העולמי, ומציבה בפני ישראל סיכון גובר להסלמה אזורית, לצד הזדמנות להעצמת שיתופי הפעולה האסטרטגיים באזור. מורכבות זאת אף גוברת נוכח המשבר הפוליטי המתמשך בישראל, וההערכות לבחירות נוספות.

ערב יום העצמאות ה-74 ישראל מתמודדת עם שורה של אתגרים מורכבים, המתגבשים לאיום אסטרטגי כולל ובראשם איראן (פרויקט הגרעין והההתפשטות האזורית), הסוגיה הפלסטינית (יהודה ושומרון ורצועת עזה), ומשבר עולמי במימדים היסטוריים שלו השלכות ישירות על המזרח התיכון. לצד זאת, ישראל נמצאת בעידן של יציבות, והקרנת עוצמה אסטרטגית בזירה הבינלאומית והאזורית, תוך ביסוס הרתעה ועליונות צבאית.

ההערכה ששררה בקרב רוב המומחים הצבאיים ערב פרוץ המלחמה באוקראינה הייתה כי רוסיה תכריע במהירות את המערכה, נוכח יחסי הכוחות המוטים בצורה משמעותית למוסקבה. המערכה בגיאורגיה (2008), סיפוח חצי האי קרים (2014), והמעורבות הצבאית האפקטיבית בסוריה (2015) ביססו את הנחת היסוד בנוגע לעליונות הכוח הצבאי הרוסי והתוצאות הצפויות והבלתי נמנעות של העימות בין המדינות.

ישראל ניצבת מול אתגרים בשלוש מערכות מרכזיות: המערכה על היציבות הביטחונית על רקע גל הטרור; המערכה העולמית והשלכותיה על הביטחון הלאומי בעקבות המלחמה באוקראינה; והמערכה על הסכם הגרעין מול איראן.

הצורך לגבש אסטרטגיה ביטחונית אזורית לבלימת איראן בהובלה אמריקאית, והחשש הגובר מצונאמי כלכלי שיפגע בביטחון התזונתי של מדינות האזור היוו את המניע המרכזי לכינוס יוצא הדופן של שרי החוץ הערביים ומזכיר המדינה האמריקאי בשדה בוקר.

הכוח הצבאי הרוסי פועל למימוש יעדיו האסטרטגיים -אופרטיביים באוקראינה, והכוח הכלכלי-מדיני של ארה"ב ואירופה מחריף בהתאמה את מהלכיו במטרה לרסק את כלכלת רוסיה, ולהפכה למדינה מצורעת בקהילה הבינלאומית. מבחן הנחישות בין הכוחות יקבע את התוצאה ארוכת הטווח של המערכה על עיצוב סדר העולם ומאזן הכוחות הגלובאלי.

כמעט שלושה שבועות חלפו מאז פרוץ המלחמה באוקראינה ועדיין אופף אותה מסך ערפל כבד. ברקע לכך שילוב המאפיין רבים מעימותי המאה ה-21: בין גודש מידע לבין הררי "פייק-ניוז", דבר המקשה על גיבוש מדויק של תמונת מצב, הערכות והמלצות למדיניות. זהו אתגר שבפניו ניצבים מקבלי ההחלטות במערב - לרבות בישראל - וכן גורמי ההערכה במודיעין, במדיה ובאקדמיה.

רוסיה מבקשת לשנות את כללי המשחק באירופה, ואת הסדר העולמי שהתעצב לאחר סיום המלחמה הקרה.
המערב בהנהגת ארה"ב מוביל מדיניות של לחץ כולל, שמטרתו לבלום את התוקפנות הרוסית, לגבות ממנה מחיר כלכלי כבד, ולהפכה למדינה "מצורעת" בזירה הבינלאומית.

מהו מאזן הביניים האסטרטגי? ומהן המשמעויות לישראל?

מוסקבה פועלת לערעור הסדר העולמי שעוצב בהובלה אמריקאית, ולגיבוש ארכיטקטורת ביטחון שתתכתב עם האינטרסים האסטרטגים שלה באירופה, ותמנע את הצטרפות אוקראינה לנאט"ו. קריאת התגר האסטרטגית על ארה"ב מתואמת עם סין ולכך משמעויות מרחיקות לכת גם על ישראל.

המשבר באוקראינה מחריף ומתפתח למשבר החמור ביותר בין רוסיה והמערב מתום המלחמה הקרה. לתוצאות המשבר יש השלכות על הסדר העולמי, על התחרות האסטרטגית בין ארה"ב לסין, וכן על הארכיטקטורה המזרח תיכונית.

המציאות האסטרטגית משתנה ומחייבת יוזמה מדינית-ביטחונית שתיתן מענה לאיומים ולהזדמנויות שהיא טומנת בחובה.
ישראל נדרשת לגבש אסטרטגיה כוללת לבלימת איראן באזור, שתמנע ממנה להגיע ליכולת סף גרעינית, תוך חיזוק שיתוף הפעולה האסטרטגי עם ארה"ב ומדינות האזור.

בפתח שנת 2022 ישראל מתמודדת עם אתגרים אסטרטגים מתעצמים לביטחונה הלאומי, ובראשם האיום האיראני בגרעין ובאזור, ונפיצות הסוגיה הפלסטינית ביהודה ושומרון וברצועת עזה.

ישראל מצויה בצומת דרכים אסטרטגית נוכח המו"מ המדשדש בין איראן והמעצמות, ובין הצורך לבלום את ההתקדמות האיראנית בפרויקט הגרעין, מהם הקלפים בידי ישראל?

התחרות האסטרטגית בין ישראל לאיראן מתעצמת, כאשר ברקע ההכרזה של איראן על נכונותה לשוב לשיחות המו"מ בווינה לחידוש הסכם הגרעין בסוף נובמבר. הדינמיקה האזורית ממחישה את הזיקות ההדוקות בין הזירות השונות במזרח התיכון, ואת ההשפעה המחוללת של היריבות המתעצמת בין ארה"ב לסין ורוסיה על יחסי הכוחות באזור.

המערכת האזורית משקיעה בבניין כוח והתעצמות ונמנעת ככל הניתן מהפעלת כוח, תוך גידור עימותים והימנעות מהסלמה רחבה.

דינמיקה זאת מגלמת אתגר אסטרטגי עבור ישראל נוכח העובדה כי איראן וסוריה, שנתפסו עד כה כמדינות טרור לא לגיטימיות המציבות איום ליציבות האזורית, ונתונות לסנקציות בינלאומיות, עוברות בחודשים האחרונים תהליך הכשרה איטי אך עקבי בזירה האזורית.

מדינת ישראל חווה מציאות ביטחונית נוחה, אך אתגרי הביטחון הלאומי מתעצמים. היריבים של ישראל מתמקדים בבניין כוח ופחות בהפעלתו, ונמנעים מהסלמה נוכח המחירים הכבדים, ובעיות הפנים הקשות שמחייבות מענה. עם זאת, האיום האסטרטגי לביטחונה של ישראל גובר נוכח תהליכי ההתעצמות ובניין הכוח.

התחרות האסטרטגית המתעצמת בין ישראל לאיראן, לצד כניסתו של ממשל אמריקאי חדש מהווים את מעצבי העל המרכזיים של המערכת המזרח-תיכונית בשנה האחרונה. לצד זאת, נפיצות הזירה הפלסטינית, התקדמות תהליכי בניין הכוח של חזבאללה ובמיוחד פרויקט "המדויקים", סיום מלחמת האזרחים בסוריה והתבססות הנוכחות האיראנית והרוסית במדינה, התחרות האזורית על משאבי אנרגיה והשפעה במזרח הים התיכון, המשבר הכלכלי העמוק בלבנון, מגפת הקורונה, המשבר הכלכלי האזורי המתעצם, ושיבתו של אתגר הג'יהאד העולמי עם נסיגתה של ארה"ב מאפגניסטאן, ממחישים את היקף ההשתנות המערכתית באזור, והשלכותיה על הביטחון הלאומי של ישראל.

הנסיגה האמריקאית מאפגניסטן היא אירוע מעצב שהקרנותיו האסטרטגיות יהדהדו עוד שנים קדימה. ישראל נדרשת להיערך כבר עתה, במשותף עם ממשל ביידן, לאתגרים שבפתח

ארה"ב וישראל מקיימות מגעים להכנת ביקור של ראש הממשלה נפתלי בנט בוושינגטון, במהלכו ייפגש עם נשיא ארה"ב ג'ו ביידן. לפי שעה טרם סוכם מועד לביקור, אולם לישראל אינטרס "לנעוץ את התאריך ביומן" בהקדם האפשרי.

בהנחה כי החודשים הקרובים אינם מבשרים על הסלמה משמעותית בזירות החיכוך במעגל שני ושלישי, ממשלת ישראל חייבת לפעול כדי להתמקד באיומי ההתעצמות ובניין הכוח האסטרטגיים הניצבים לפתחה.

בפני ישראל ניצבים מספר איומים שמצויים בתהליכי שינוי והתהוות ומייצגים פוטנציאל נפיצות בטווחי זמן שונים.

מספר שבועות מהשבעת הממשלה החדשה, מסתמנים בבירור האתגרים המידיים בהם עליה לטפל באופן דחוף ונמרץ.

הממשלה החדשה בישראל יורשת מדינה הנמצאת ב"סחרור" חריף בכל הקשור ליכולותיה להתמודד עם המשבר הרב-ממדי בו היא שקועה. היעדר מדיניות סדורה וחוסר היכולת לקבל ולממש החלטות נחוצות חשפו פערים מסוכנים מול האתגרים הביטחוניים האסטרטגיים הניצבים לפתחה של ישראל.

המערכה בעזה מסתמנת כאירוע מעצב בעל השלכות אסטרטגיות המקרינות על ריבוי זירות וסוגיות החורגות בהרבה מהמאזן הצבאי בין הצדדים.
להלן 10 תובנות סביב העימות עם החמאס.

בירושלים ובמיוחד בהר הבית פוטנציאל הנפיצות היה ברור לכל, והאירועים אכן הציתו תבערה בזירה הפלסטינית כולה תוך פגיעה באינטרסים של ישראל גם ברמה האזורית והבינ"ל. למרות זאת ובניגוד לדרגים האופרטיביים ולכוחות הביטחון הפועלים ביעילות כדי למנוע הסלמה בשטח ולחדש את ההרתעה ברצועה, בולטת אזלת ידם של קברניטי המדינה.

באחרונה ניכרת החרפה בשורת אתגרים אסטרטגיים הניצבים לפתחה של ישראל. זאת, בזמן שהנהגת המדינה שקועה במשבר פוליטי, משתהה בגיבוש מדיניות אל מול המציאות המתהווה, והחלטותיה אינן תוצאה של אסטרטגיה או תהליכי קבלת החלטות סדורים.

בצל משבר פוליטי חסר תקדים, ישראל מאופיינת בהיעדר אסטרטגיה ברורה ביחס לשורת אתגרים מדיניים-ביטחוניים מיידיים הניצבים לפתחה. כנגזרת מכך, ישראל משתהה בגיבוש מדיניות, ומקבלת החלטות ללא דיונים ומעורבות מספקת של הגורמים המקצועיים. זאת, באופן נקודתי ותגובתי ולא כחלק מהגיון קוהרנטי וממדיניות סדורה ועקבית. דינאמיקה בעייתית זו בלטה באחרונה על רקע התפתחויות מאתגרות בארבע זירות.

מדינת ישראל ניצבת בפני שורת אתגרים אסטרטגיים מעצבי מציאות. למרות זאת, מתעכבת ישראל, המצויה במשבר פוליטי מתמשך, בנקיטת הפעולות הדחופות המתחייבות לגיבוש מדיניות כוללת וקוהרנטית להתמודדות עם ההתפתחויות והאיומים, שעלולים להטיל צל כבד על ביטחונה וחוסנה הלאומיים. להלן שמונת האתגרים המרכזיים אותם תפגוש הממשלה הבאה בישראל ב"יום שאחרי" הבחירות, והמלצות לגיבוש מענה מולם ברמה האסטרטגית.

בשבועות האחרונים הולכת ומצטיירת תמונה אסטרטגית מורכבת בדמות התפתחויות העלולות לאתגר את ביטחונה הלאומי של ישראל. תהליכים אלה דורשים יד מכוונת והירתמות רחבה להצבת מענה דחוף, מתואם וממלכתי.

מאז חילופי הממשלים בוושינגטון היחסים בין ארה"ב לישראל מורכבים. שיחת הטלפון בין הנשיא ביידן לראש הממשלה נתניהו אינה משנה מאפיין זה.

הפוטנציאל למתחים ולחיכוכים בין ישראל לארה"ב מתמקד בשלוש סוגיות מרכזיות: איראן, הזירה הפלסטינית והתחרות הבין מעצמתית (סין ורוסיה).

ערב מערכת בחירות נוספת ישראל נמצאת ב"סחרור" חריף בכל הקשור ליכולותיה להתמודד עם המשבר הרב-ממדי בו היא שקועה ועם האתגרים המורכבים הניצבים לפתחה. חוסר היכולת לקבל ולממש החלטות נחוצות חשף פערים מסוכנים בתחום המשילות - המסתמנים כאיום לאומי על שלמות המדינה ועל מצבה הבריאותי, הכלכלי והחברתי.

ב-20 בינואר יחל עידן חדש עם כניסתו לבית הלבן של הנשיא הנבחר ג'ו ביידן. מדובר באירוע מכונן בעל השלכות גלובאליות, שיורגש בין היתר ברחבי המזה"ת. לחילופים בממשל האמריקאי צפויות השפעות גורליות גם על מדינת ישראל, אולם זו תהיה שקועה במערכת בחירות, ללא תקציב, סדר יום או תכנון ארוך טווח, בזמן שמדיניות החוץ של הממשל החדש הולכת ומתגבשת.

התהליכים הפנימיים בישראל משקפים הידרדרות ופגיעה מתמשכת בחוסנה הלאומי. תהליכים אלה מקרינים לשלילה על דימוי העוצמה של ישראל ועל מעמדה האזורי והבינ"ל, ונזקם בתחומים המדיניים-ביטחוניים, במיוחד בעיתוי של חילופי ממשל בארה"ב, עלול להיות כבד.

השילוב בין פוטנציאל ל"הרמת ראש" של גורמים רדיקליים באזור, התרחבות תכנית הגרעין של איראן, וזליגת שחקנים מאתגרים לכל "סדק" שמותירה ארה"ב - ממחיש את חוסר היציבות והוודאות במזה"ת ואת נפיצותו.

ב-20 בינואר ייכנס לבית הלבן הנשיא הדמוקרטי הנבחר ג'ו ביידן. חילופי השלטון צפויים, ללא ספק, להביא לשינויים משמעותיים במדיניות החוץ האמריקאית, הן בסגנון והן במהות. הממשל החדש מייצג שורה של הזדמנויות משמעותיות אך גם אתגרים, בסוגיות השונות שעל הפרק.

תוצאות הבחירות בארה"ב צפויות לחולל שינויים עמוקים בזירה הגלובלית כולה, ובכלל זה במזרח התיכון. בצומת היסטורי זה, מאזן הביניים הביטחוני-אסטרטגי של ישראל מורכב, וכולל "אורות" ו"צללים".

השינויים הצפויים בסביבתה האסטרטגית של ישראל והאתגרים שהם מייצרים, מתרחשים כאשר חוסנה הלאומי מאותגר בחריפות בצל משבר הקורונה והפערים המשילותיים והערכיים שהוא חשף. הניסיון מוכיח שכאשר מתערער כושר העמידה הפנימי הוא מקרין לשלילה גם על דימוי העוצמה, ההרתעה והביטחון הלאומי של ישראל.

בפרוס השנה ניצבת ישראל בפני שורת אתגרים כבדים, להם נדרשת המדינה לספק מענה. לצדם, נרשמו גם התפתחויות חיוביות, אותן נדרש לשמר ולמנף ליצירת הזדמנויות חדשות.

אל מול משבר רב ממדי - בריאותי, חברתי-כלכלי, מדיני-ביטחוני, מדינת ישראל מתנהלת ללא אסטרטגיה ובחלל משילותי ומנהיגותי.

נגיף הקורונה ההולך ומתפשט, מעמיד את ישראל בפני הצורך בשינוי עמוק במגוון תחומים אותם הזניחה לאורך השנים בצורה קשה.

בשבועות האחרונים נחשף בעוצמה החוט המקשר בין הכשלים החמורים המאפיינים את התנהלות ממשלת ישראל בשתי סוגיות הרות גורל שונות - הקורונה והסיפוח. מדובר בשני משברים שהיכולת להכיל אותם ולהשפיע על תוצאותיהם, תלויה בעיקר בישראל עצמה, ביעילות פעולותיה ובחכמת מדיניותה.

ההתמקדות המוחלטת של ישראל בסיפוח משקפת בחירה לוותר, בעיתוי קריטי, על עמידה בחזית המאבק העולמי באיום האיראני.

מהלך סיפוח חד צדדי הוא עתיר סיכונים, נטול הגיון או צורך ביטחוני, אין בצידו תמורות או הזדמנויות אסטרטגיות, וניכר כי הוא משרת בעיקר צרכים פוליטיים צרים.

באחרונה מתבלטות שתי סוגיות מדיניות-ביטחוניות בהן ישראל "במו ידיה" עלולה לגרום לפגיעה אסטרטגית בביטחונה הלאומי: סיפוח חד-צדדי ופיקוח על השקעות סיניות.

בפני הממשלה החדשה בישראל ניצבת שורת אתגרים מדיניים-ביטחוניים, המחייבים קשב והתגייסות מיידית לגיבוש מענים מספקים.

היבטים של הביטחון הלאומי והמלצות למדיניות

למרות שיפור סטטיסטי בממדי המגיפה משבר הקורונה לא חלף ועלול לשוב ולהחריף.
במקביל ישראל נמצאת בעיצומו של משבר כלכלי-חברתי, חמור לא פחות, וגם האיומים הביטחוניים חוזרים לתמונה.
מתן מענה מקיף לאתגרים אלה, לצד הגנה על הדמוקרטיה, חייב לעמוד במוקד סדר היום של ממשלה חדשה בישראל.

מדינת ישראל נמצאת על סף הקמת ממשלה בצילו של משבר הקורונה ההולך ומחריף. ממשלה זו תצטרך להתמודד עם אתגרים רב-זירתיים בתחומי הביטחון הלאומי והחוסן החברתי.
להלן מסמך המציג תובנות ראשוניות והמלצות לכיווני פעולה אפשריים בהווה ובעתיד בארבע זירות מרכזיות.

משבר הקורונה רחוק מלהסתיים, אך דווקא עכשיו, בעיצומה של המגפה, ראוי להרים את המבט, ולהתבונן קדימה.
להלן 10 תובנות ולקחים ראשוניים לעתיד:
פעם נוספת מתברר כי ישראל מתעלמת, באופן שיטתי, מאיומים כבדים וכשלים חמורים הניצבים לפתחה, גם כ"שהכתובת זועקת מהקיר". באופן המזכיר את מלחמת יום כיפור, ישראל התעלמה מהתרעה אסטרטגית בדמות המגיפה שהתפרצה בסין, לפני חודשים, והתפשטה בעולם. המשבר הגיע וישראל נתפסה לא ערוכה: "הימ"חים" הרפואיים בתת מוכנות, ומערכת הבריאות כולה נכנסה למשבר החמור בתולדותיה כשהיא כבר במצוקה קשה...

בשנת 1979 חתמה מדינת ישראל על הסכם שלום היסטורי עם מצרים. בשנת 1994 נחתם הסכם שלום היסטורי נוסף בין מדינת ישראל לממלכה ההאשמית בירדן, החולקת עם ישראל את הגבול הארוך ביותר.

שני הסכמים אלו שינו את פני המזרח התיכון בכלל ואת המציאות הביטחונית הישראלית בפרט בכך שהביאו לסיום מצב הלחימה מול מדינות אלו, בניית תשתיות חדשות לקידום הכלכלה, החקלאות ובריתות הביטחון באזור ואפשרו לישראל להפנות משאבים לתחומים אחרים ולהתעצם מול חזיתות אחרות.

ישראל ניצבת בפני הזדמנות היסטורית לכונן הסכם שלום עם סעודיה. זאת, תוך השתלבות בתהליכים שהממשל האמריקני מנסה לקדם, ובמרכזם הקמת מסגרת ביטחון אזורית בין ישראל למדינות מחנה השלום. ברית כזו תאפשר לישראל לפתח מענה כולל ורב-מימדי נגד הציר האיראני. כמו כן, היא תעניק לישראל מרחב פעולה להמשיך בפעילות הצבאית למיטוט החמאס ולפעול לעיצוב מציאות חדשה מול חזבאללה בצפון. הברית אף טומנת בחובה הזדמנויות כלכליות רחבות היקף, באמצעות פיתוח ציר יבשתי מהודו ועד אירופה, שיעבור דרך סעודיה וישראל.

בשנים האחרונות נכנס לעולמנו בייתר דגש המושג: "רב זירתיות", ונראה שצה"ל והתקשורת נוטים לעשות בו שימוש ללא הפסקה. אף כי מקור המושג הוא בתפיסת צה"ל את האיומים הניצבים בפני מדינת ישראל בהיבט הביטחוני, הרי שנדמה כי מונח זה הורחב משמעותית בשנה האחרונה, גם בשעה שמהלכי המהפיכה המשטרית שהובילה הממשלה קצת דחקו את העניין לשולי החדשות.

מימיה הראשונים של המלחמה, נאלצת ירדן לתמרן בין האינטרסים האסטרטגיים הביטחוניים של הממלכה לאילוצים הפנימיים. דומה, כי ירדן מבינה כי המלחמה בין ישראל לחמאס הינה למעשה מלחמה בין מחנה מדינות השלום בהובלת ארה"ב לבין הציר הרדיקאלי בהנהגת איראן ובתמיכת רוסיה.

ישראל ניצבת כיום בפני הזדמנות היסטורית לקדם הסכם שלום עם סעודיה בחסות ארה"ב, נוכח מפגש אינטרסים חסר תקדים שנוצר בין שלוש המדינות. למעשה, מדובר בעסקת חבילה אחת גדולה, שמימושה המלא תלוי בקיום רכיבים שונים על ידי כל אחד מהשחקנים. עם זאת, הדרך לקידום העסקה עודנה רחוקה ורצופה מהמורות. המדובר, בראש ובראשונה, בכל הקשור לפיתוח מעגל דלק גרעיני שלם בסעודיה ולשמירה על היתרון האיכותי של ישראל. זאת לצד הקשיים הצפויים בשל הדרישות הסעודיות בתחום הפלסטיני, מאמצי הטרפוד של הציר הרדיקאלי וסד הזמנים נוכח הבחירות לנשיאות ולקונגרס בארה"ב בנובמבר 2024.

מאז פרץ גל המחאה הציבורי נגד מהלכי הממשלה בתחום המשפטי, עוקבים כלל שחקני המזה"ת בקפדנות אחר השבר הפנימי המעמיק בישראל. אויביה שואבים אופטימיות מופגנת ממה שנתפס על-ידם ככרסום גובר בחוסן הלאומי, בעוד ידידותיה באזור נמנעות מהתייחסות פומבית לאירועים הדרמטיים בישראל, אך מבעד לקלעים מביעות חשש מערעור מעמדה של בעלת בריתן האסטרטגית המסייעת להן במאבק נגד איומים משותפים, ובראשם איראן.

בשבועות האחרונים מצטברים איתותים מדאיגים מכיוון ירדן המצריכים תשומת לב מיוחדת מצד מקבלי ההחלטות בישראל. המדובר בשילוב בין זעזועים פנימיים בממלכה הנובעים מבעיות יסוד ותיקות, לבין מתיחות מחודשת המסתמנת ביחסים בין שתי המדינות הנובעת בעיקרה מהחשש הירדני מפני מהלכים שתנקוט הממשלה החדשה בישראל בהקשרי הר הבית.

צביונה של הממשלה החדשה מעורר חששות רבים בירדן, כי זו תוביל לשינוי המדיניות הישראלית במקומות הקדושים בירושלים, באופן שיפגע במעמד הירדני במתחם. ביטוי לכך ניתן על ידי המלך עבדאללה בראיון ל-CNN, שהתפרסם ערב השבעתה של הממשלה החדשה. לדבריו של המלך, קיימת "דאגה" בממלכה מפני אלו בישראל המנסים לקדם שינויים באפוטרופסות שלו באתרים הקדושים המוסלמיים והנוצריים. עבדאללה הוסיף, כי יש לירדן "קווים אדומים", והיא תהיה מוכנה להתמודד עם אלו שיפעלו לחצות קווים אלו. הגינוי החריף של ירדן לביקור של השר בן גביר בהר הבית ופנייתה לקדם דיון במועצת הביטחון (מועבי"ט) בנושא, משקפים את הרגישות הרבה הקיימת בממלכה לכל מהלך של ישראל במקום.

ביקורו של הנשיא פוטין באיראן (ביקור ראשון מחוץ לגבולות מדינות ברה"מ לשעבר מאז הפלישה לאוקראינה) והפסגה המשולשת (19 ביולי) עם ההנהגה האיראנית והנשיא ארדואן, היוו ביטוי מוחשי למאמצים הרוסיים להעמקת הקשרים עם איראן בחודשים האחרונים. עם זאת, לנוכח העובדה שהיחסים בין המדינות ידעו עליות ומורדות בשנים האחרונות, ניצבים סימני שאלה האם מדובר במפגש אינטרסים נקודתי וזמני או שמא בהתהוותה של ברית אסטרטגית חדשה שתהווה משקל נגד למאמצים האמריקנים לכונן ברית אזורית עם מדינות המפרץ וישראל?

רוסיה הצליחה למצב את מעמדה במזרח התיכון בשנים האחרונות כגורם כוח בעל השפעה, ויכולת לקדם את אינטרסיה באמצעות מעורבות צבאית ישירה (סוריה) או עקיפה (לוב, צפון אפריקה), ובאמצעות דיפלומטיה אגרסיבית, מכירות אמל"ח מתקדם, שתופי פעולה אנרגטיים ועסקאות גרעין אזרחי. האסטרטגיה הרוסית פועלת במנעד רחב של כלים במטרה לבסס את השפעתה, לסדוק את היציבה האזורית האמריקאית, ולקדם מהלכים ואג'נדה שמשרתים את יעדי המדיניות הרוסית הכוללת.

בשנה האחרונה נדמה כי היקף וחומרת האיומים בירדן גדל: המשבר הכלכלי העולמי נוכח מגפת הקורונה והמלחמה באוקראינה, עליות המחירים במוצרי היסוד ובאנרגיה, הסדקים שהתגלו בבית המלוכה הירדני, התגברות איום השלוחים האיראניים בגבולות, החשש מהסלמה בזירה הפלסטינית שתשליך על ביטחון הפנים הירדני ועוד.

פסגת הנגב בשדה בוקר מבטאת תחושת חירום אזורית של העולם הערבי נוכח היקף האיומים וחומרתם, חולשת המשענת האסטרטגית האמריקאית, והפיחות בכוח ההרתעה של וושינגטון בזירה הבינלאומית ובמזה"ת. החזרה הצפויה להסכם הגרעין בין איראן והמעצמות, והפיכתה של איראן למעצמה אזורית לגיטימית החותרת תחת יציבות המשטרים הסונים באופן ישיר או באמצעות כוחות שלוחים, מעצימה את תחושת הדחיפות ואת הצורך לפתח אסטרטגיה ביטחונית אזורית, שתסדיר את שתופי הפעולה המדיניים והצבאיים, ותעגן את המחויבות האמריקאית לביטחון מדינות האזור.

השבוע החולף היה שסוע בין שני קטבים: מצד אחד פסגת הנגב - כינוס חסר תקדים של שרי חוץ ערביים יחד עם מזכיר המדינה האמריקאי על אדמת ישראל שנועד להדק את שיתוף הפעולה בין ישראל ומדינות האזור ולקדם התמודדות עם אתגרים משותפים; ומהצד השני - הפיגוע הקשה בחדרה המצטרף לפיגוע מהשבוע שעבר בבאר-שבע, ולצידו הפיגוע בבני ברק, שמעידים על אתגר פנימי מחריף. כך, בעוד מצבה האסטרטגי של ישראל במרחב האזורי משתפר, בזירה הפנימית - האיומים מתעצמים.

החשש ממשבר כלכלי עולמי שעלול להוביל לערעור היציבות הפיננסית גובר בקהיר ובעמאן, נוכח ההשלכות המתרחבות של המלחמה באוקראינה. הכלכלן הראשי של הבנק העולמי הזהיר כי התייקרות מחירי האנרגיה והמזון, עלולה לפגוע בביטחון התזונתי במזה"ת ובאפריקה, ולהוביל לטלטלה חברתית שתערער את היציבות האזורית.

המשבר באוקראינה פרץ כאשר המזה"ת נתון במתח גובר נוכח מה שנתפס בעיני רבים בו כהיחלשות במעמדה של ארה"ב השואפת לפתור משברים באמצעות דיפלומטיה (במוקדם נושא הגרעין האיראני), וסולדת מהתערבות צבאית (כפי שבא לידי ביטוי באפגניסטן), זאת, לצד התגברות התעוזה מצד גורמים אזוריים, ובראשם איראן, החשים כי מרחב הפעולה שלהם גדל נוכח המציאות הגאו אסטרטגית המתהווה.

לוב נמצאת שוב על סף כאוס פוליטי שעלול להדרדר לסיבוב נוסף במלחמת האזרחים המתמשכת במדינה. המשבר הפוליטי בין ממשלת ההסכמה הלאומית בטריפולי (GNA) במערב המדינה, לכוחות הפוליטיים היריבים במזרח ובראשם כוחות הצבא הלאומי (LNA) בהובלת הגנרל ח'ליפה חפתר, הסלים בשבועות האחרונים נוכח הכשלון של הממשלה הזמנית לקיים את הבחירות שתוכננו לדצמבר 2021, והוויכוח המתלהט על לגיטימיות ראש הממשלה להמשיך ולכהן בתפקיד. המערכת הפוליטית מפוצלת ושסועה, והזירה הבינלאומית חסרת קשב נוכח המשבר המתעצם באוקראינה בין רוסיה והמערב.

חילופי המהלומות הרטוריות בין חזבאללה וסעודיה שהסלימו בשבועות האחרונים הינם ביטוי לתחרות האזורית הגוברת בין איראן ושלוחיה, למחנה הפרו-אמריקאי במזה"ת בהובלת סעודיה, אך גם ביטוי קונקרטי לתחרות המתעצמת על לבנון. המשבר הכלכלי והפוליטי בו שרויה לבנון נתפס כהזדמנות אסטרטגית עבור מדינות המפרץ, מצרים וירדן לייצר מנופי השפעה באמצעות סיוע כלכלי ואנרגטי לצמצום ההשפעה האיראנית, והחלשת חזבאללה במערכת האזורית והפנים לבנונית. מהלך זה מתכתב עם האינטרס הישראלי, למרות התוחלת הנמוכה שלו נוכח המרכזיות של חזבאללה בזירת הפנים לבנונית, וההשפעה האיראנית במדינה.

האסטרטגיה המצרית מצליחה לתמרן בין ארה"ב ורוסיה למרות המתיחות הגוברת בין המעצמות בזירה הבינלאומית. הקשרים הביטחוניים והמדיניים המתהדקים עם ישראל לצד עמדת ההובלה בתיווך הסוגיה הפלסטינית מהווים נכס אסטרטגי שהמשטר המצרי ממנף לצורך ביצור מעמדו בוושינגטון. לצד זאת, קהיר מעמיקה את קשריה האסטרטגיים עם רוסיה, שמצדה מגדילה את השפעתה במדינה בעיקר באמצעות פרויקט הגרעין האזרחי.

מלחמת האזרחים בתימן מתקרבת לשנתה השביעית, והסיום לא נראה באופק. מתקפת המל"טים של המורדים החות'ים באבו דאבי, וחטיפת האונייה של איחוד האמירויות בים האדום מהוות התפתחויות חמורות בעלות משמעויות אזוריות אסטרטגיות. מבחינת ישראל, התקיפה ממחישה את האיום הגובר של הכוחות השלוחים האיראנים, אך גם את הצורך בקידום שתוף פעולה ביטחוני וצבאי אזורי לבלימת התוקפנות האיראנית.

ההשתנות היסודית בדינמיקה המזרח-תיכונית נובעת מהחשיבות הפוחתת של המזרח התיכון לסדר העדיפות הביטחוני-לאומי של הבית הלבן, ממשברי הבריאות, הכלכלה והאקלים העולמיים, מהיריבות הגוברת בין המעצמות בזירה הבינלאומית (אוקראינה, טאיוואן), ומהרצון לגדר איומים ולהימנע מהסלמה.

מצב זה מוביל שחקנים מרכזיים במערכת האזורית להחזיק במדיניות מורכבת בעלת סתירות פנימיות, תוך יכולת להוביל במקביל מדיניות של "גם וגם": גם הידוק היחסים הביטחונים והכלכליים עם ישראל, וגם דטאנט וחיזוק הקשרים האסטרטגיים עם איראן ותורכיה; גם מערכה אזורית נגד האסלאם הפוליטי וגם חיזוק היחסים עם תורכיה וקטר, גם מאבק נגד תורכיה בלוב ובמזרח הים התיכון, וגם שתוף פעולה כלכלי-אסטרטגי עימה במקביל. "החשיבה הכפולה" הפכה מרעיון תיאורטי-ספרותי למדיניות מעשית.

מדינת ישראל חווה מציאות ביטחונית נוחה, אך אתגרי הביטחון הלאומי מתעצמים. היריבים של ישראל מתמקדים בבניין כוח ופחות בהפעלתו, ונמנעים מהסלמה נוכח המחירים הכבדים, ובעיות הפנים הקשות שמחייבות מענה. עם זאת, האיום האסטרטגי לביטחונה של ישראל גובר נוכח תהליכי ההתעצמות ובניין הכוח.

בשישה באוקטובר פרסמה השגרירות האמירתית בדמשק, שנפתחה מחדש לפני כשלוש שנים, ברכה יוצאת דופן בחשבון הטוויטר שלה. האמירתים בירכו את העם ואת המשטר הסורי לכבוד יום השנה ה-48 למלחמת אוקטובר, הלוא היא מלחמת יום הכיפורים. השנה, סוריה אף השתתפה בתערוכה הבינלאומית אקספו-2020 בדובאי, והדוכן הסורי זכה לביקורים של בכירים אמירתיים רבים. לא רק אבו-דאבי, אלא גם עמאן, קהיר, אלג'יר ובירות ערביות נוספות מעוניינות היום בקרבתה של סוריה ופועלות במרץ על מנת להחזירה ל"חיק המשפחה הערבית". לא מן הנמנע כי במרץ 2022, תשתתף סוריה לראשונה מזה 11 שנים בכינוס של הליגה הערבית באלג'יר. בעוד שהמדינות הערביות הסוניות מחממות את יחסיהן עם דמשק, שברגע אחד הפכה ממנודה לכלה נחשקת, על ישראל להיערך לשינוי משמעותי בזירה הסורית על מנת שתוכל להתמודד עם האתגרים המשתנים.

אחד מהלקחים המרכזיים של מבצע "שומר החומות" נוגע לעובדה כי בפעם הראשונה גורמי "ציר ההתנגדות" פעלו במשותף ובאופן אקטיבי כדי לסייע לאחד מחברי הרשת במערכה שלו כנגד ישראל. יתרה מכך, מערכה זו מהווה איתות חשוב כי תסריט מסוג זה עלול לחזור בכל מערכה עתידית.

ככלל, האירועים השונים בעיראק, תימן ובעזה פתחו פתח לאיראן להעמיק את השפעתה באזורים אלו ובעיקר לסייע למיליציות השיעיות בעיראק, לחמאס, הג'האד האסלאמי ולחות'ים לבנות יכולות צבאיות חסרות תקדים. באמצעות יכולות אלו מקווה איראן להרתיע את ישראל, במידת הצורך לפגוע בה, וכן להשתמש בארגונים אלו כדי לבסס ולהעמיק את השפעתה במזרח התיכון.

הנשיא המצרי עבד אל-פתאח אל-סיסי מוביל בשנים האחרונות מודרניזציה כוללת של המדינה המצרית, במטרה לייצב את הכלכלה, לחזק את מעמדה האזורי והבינלאומי ולספק חזון של חיים טובים יותר לאזרח המצרי הפשוט. כמו כן, המשטר המצרי פועל לחיזוק שיתופי פעולה ביטחוניים, כלכליים ואנגרטיים אזוריים במטרה להניע את המשק המצרי, ולבסס את מצרים ככוח רלוונטי ומוביל במערכת האזורית.

אסטרטגיה זאת מגבירה את פוטנציאל שתופי הפעולה האנרגטיים והכלכליים-אזרחיים עם ישראל בנוסף לשתוף הפעולה הביטחוני-צבאי הקיים סביב המערכה בדאע"ש והסוגיה הפלסטינית.

הממשל האמריקאי מוביל מדיניות של צמצום מעורבות והתמקדות בתחרות האסטרטגית מול סין ורוסיה. במסגרת זאת, הנסיגה החפוזה מאפגניסטן, החתירה לחידוש הסכם הגרעין עם איראן, סימני השאלה הגוברים אודות המשך הנוכחות הצבאית האמריקאית בעיראק וסוריה, והסדקים בחומת הסנקציות שהטילה ארה"ב על משטר אסד (חוק "הקיסר"), מובילים לעיצוב ארכיטקטורה אזורית דינמית המשפיעה על מערך הבריתות והקשרים הבילטראליים בין המדינות, וזאת נוכח החשש הגובר מתפנית במדיניות האמריקאית באזור.

נסיגתה של ארה"ב מאפגניסטן והשתלטות ארגון הטאליבן על הנהגת המדינה, מזרימה אנרגיות דתיות-משיחיות למזה"ת, ומחזקת את ההערכה אודות חזרת הטרור בהובלת המדינה האסלאמית ואל-קאעדה לאזור. ארגוני הג'יהאד במזרח התיכון תופסים את הנסיגה כניצחון תפיסת העמידה האיתנה ("אל-צמוד") וההתנגדות לכופרים, וכאינדיקציה לגורל המצפה למשטרים הסונים ולישראל. סימן השאלה על המשך הנוכחות האמריקאית באזור, לצד הצלחת המדינה האסלאמית להמשיך ולהוציא פיגועי טרור אפקטיביים בעיראק וסוריה, מעלים את החשש מחזרת תופעת המדינה האסלאמית למרכז הבמה האזורי, ובהמשך ישיר לכך מהתחדשות הטרור במחוזות השונים ובכלל זה בסיני ובמצרים גופא.

לראשונה בעידן הנשיא עבד אל-פתאח אל-סיסי הוזמן ראש הממשלה בנט לביקור רשמי בקהיר. ההזמנה הינה מחווה פומבית הממחישה את ההתקדמות בקשר ובתיאום האסטרטגי בין המדינות נוכח האתגרים והסוגיות הרגישות במרחב הביטחוני-מדיני.

עם זאת, ההזמנה לא מבטאת נכונות מצרית לקדם נורמליזציה ולהעמיק את היחסים הבילטראליים למישורים נוספים של שתוף פעולה כלכלי, אזרחי ותרבותי. המהלך המצרי מתוחם ונועד לחזק את הנכסיות של קהיר בירושלים ובוושינגטון, ולמנף אותה לקידום אינטרסים בליבת הביטחון הלאומי המצרי.

סביב הרביעי באוגוסט, יום השנה לפיצוץ בנמל בירות, שזעזע את לבנון כולה, חזבאללה שב ומוצא את עצמו תחת ביקורת נוקבת "ואש צולבת" (תרתי משמע) מאגפי הקשת הפוליטית והעדתית במדינה.

בשנה האחרונה ערב-הסעודית מאמצת מחדש רכיבי יסוד שאפיינו את מדיניות החוץ שלה טרם התבססותו של יורש העצר מחמד בן סלמאן כשליט בפועל של הממלכה. עד 2015 התאפיינה מדיניות החוץ הסעודית בהתחמקות עקבית מעימותים ישירים עם יריבים ובמיקוד המאמץ בתיווך ובדיפלומטיה, ואולם מאז עליית בן סלמאן אומץ קו אסרטיבי שבא ליד ביטוי במערכה שניטשת בתימן מאז 2015 ובמצור שהוטל על קטר בין השנים 2021-2017.

עשור לאחר מהפכת ינואר 2011 מתחדדת השאלה בנוגע לעתיד תנועת האחים המוסלמים במצרים בפרט ובמערכת האזורית בכלל. תנועת האח"ס חווה בשנים האחרונות משבר מערכתי רב ממדי (רעיוני, פוליטי וארגוני) שנובע מהמערכה הכוללת שמוביל המשטר המצרי נגד התנועה, ומחילוקי דעות פנימיים מתעצמים בין הדור הצעיר להנהגה הוותיקה ובין הנהגת הפנים לחוץ.

מאז ההפגנות הרחבות בלבנון באוקטובר 2019 על רקע המצב הכלכלי הקשה במדינה, ניכר כי נתוני המקרו הכלכליים היבשים, המשקפים הידרדרות במצבה של לבנון, הופכים לתופעות מוחשיות, המשקפות התפרקות של תשתיות ומוסדות המדינה הלבנונית.

עשור לאחר ששימשה חלוצת האביב הערבי נקלעת תוניסיה פעם נוספת לטלטלה פנימית עזה אשר ממחישה כי התהליך שפרץ לפני כעשור רחוק מלהסתיים וממשיך לשנות את דיוקנו של האזור.

מפגש הפסגה של מנהיגי מצרים, ירדן ועיראק (יוני 2021), נועד לקדם שתוף פעולה אסטרטגי בין המדינות, אך טומן בחובו גם תפיסה שאפתנית עתידית של הרחבת מודל שתוף פעולה זה לשאר מדינות הלבנט. המיקוד הושם על פיתוח שתוף הפעולה הכלכלי, הביטחוני והמדיני בין המדינות, ובכלל זה מגה-פרויקטים בתחום האנרגיה והחשמל והמעבר החופשי בין המדינות. יחד עם זאת, להסכם המתגבש, במידה ויתממש, יש השלכות מדיניות וביטחוניות ארוכות טווח למערכת האזורית ולישראל.

המתיחות בין תורכיה למצרים, יוון וקפריסין סביב האגן המזרחי של הים התיכון נמשכת, למרות מאמציה של אנקרה לשכך את המתח מול קהיר ואתונה. במסגרת זאת, מצרים מהדקת את שיתוף הפעולה האסטרטגי עם יוון וקפריסין לשם הרתעת תורכיה, ואף מאותתת כי לא תהסס לפעול צבאית נוכח האיום על האינטרס הביטחוני-לאומי שלה במרחב.

מצרים מזהה הזדמנות לקדם את יעדיה האסטרטגיים בזירה האזורית ובוושינגטון: הסכם הפיוס עם קטר, הפסקת האש בלוב, השתנות המדיניות הלעומתית התורכית כלפי קהיר, והשלכות המערכה ברצועת עזה על מעמדה של מצרים, הובילו לגיבוש אסטרטגיה פעילה לקידום יעדיה הביטחוניים והמדיניים, ולחיזוק אחיזתה בזירת הפנים.

מבצע "שומר החומות" ביסס את הנכסיות של קהיר בעיני הממשל בוושינגטון, ואת ההבנה כי היא מהווה למעשה את הגורם היחיד במערכת האזורית המורכבת, שיכולה לתווך בין הצדדים ולהביא להפסקת אש. במסגרת זאת, הנשיא ביידן שוחח לראשונה מכניסתו לתפקיד עם סיסי, והודה לו רשמית על מאמציו להביא להפסקת אש.

בחודשים האחרונים הולך ומתברר כי "מתקפת החיוכים" של הנשיא ארדואן שנועדה להפחית חיכוכים ומתחים מול המערב ומדינות האזור, אינה משיגה את יעדיה, וכי הוא ממשיך לשלם את מחיריה של מדיניות החוץ האגרסיבית והקולנית שהוביל בשנתיים האחרונות. מגמה זאת הומחשה בימים האחרונים, באופן מובהק, בהכרתו הדרמטית של הנשיא ביידן ברצח העם הארמני.

הנחת העבודה הראשונה שלי היא, שקיים קונצנזוס מקיר אל קיר במדינת ישראל, המייחל לאחר שבעים ושתיים שנים מאז הכרזת העצמאות, להגיע לסוף הסכסוך ביננו לבין הפלסטינים ושאר ארצות-ערב, שעדיין אינן מכירות במדינת-ישראל כמדינת העם היהודי.

תהליך הנורמליזציה בין מדינות המפרץ לישראל משקף הכרה גוברת בחשיבותה כשותף חשוב ולגיטימי באזור, ומייצר עבורה הזדמנויות מגוונות לשיתופי פעולה פוטנציאליים. בתחום המדיני-בטחוני אחד מיעדיה המרכזיים של ישראל הוא יצירת חזית אזורית רחבה לבלימת השפעת איראן במזה"ת. מלכתחילה, האיום האזורי המשותף הנשקף מאיראן, היה אחד המניעים הבולטים, לצד הצורך להיאבק בטרור ובאסלאם הקיצוני, אשר דחפו את מדינות המפרץ וישראל למגעים ושיתופי פעולה ביטחוניים, בשלב ראשון, ולהפיכתם לרשמיים וגלויים בהמשך.

ערב חילופי הממשל בארה"ב, המזה"ת - מרבאט ועד טהראן - כבר מצוי בתהליך היערכות לכניסת הנשיא הנבחר ביידן לבית הלבן ולשינויים אפשריים במדיניות ארה"ב באזור. רוב השחקנים מבקשים לגדר סיכונים ולשמור בידיהם "קלפים" מול הממשל החדש, עליהם יוכלו לדרוש ממנו תמורות אחרי שייכנס לתפקידו. מצד שני חלקם נוקט מהלכים אקטיביים או נמנע מאחרים כדי לצבור אשראי מול ביידן וצוותו.

עם כניסתו לבית הלבן, תמתין לנשיא ביידן על שולחנו בחדר הסגלגל ערימה של סוגיות חוץ "בוערות". כפי שהמחישה כותרת מאמרו ב'פוריין אפיירס' מוקדם יותר השנה - "ארה"ב חייבת לשוב ולהוביל" - ביידן מייחס חשיבות רבה למדיניות החוץ. הוא אף בחר להודיע על מינויים בקבינט בתחום הביטחון הלאומי לפני כל תחום אחר, כולל כלכלה ובריאות, ככל הנראה באופן מכוון כדי להעביר מסר.

מהן תוכניותיו של ביידן ביחס למזה"ת? עם אילו לקחים הוא ניגש לנושא? מה יהיה מקומו של אזורנו בסדר העדיפויות שלו? מהם המתחים והאילוצים בין היעדים, האינטרסים והערכים של ארה"ב בנוגע למזה"ת, ביניהם יצטרך ממשל ביידן לתמרן? ומהן המשמעויות מבחינת ישראל?

בעולם הערבי הסוני מתפתחת בשבועות האחרונים דאגה עמוקה בעקבות זכייתו של ג'ו ביידן במרוץ לנשיאות ארצות הברית. ברקע, ניצב הזיכרון הערבי הטראומתי מנשיאים אמריקאים דמוקרטיים קודמים, בפרט אלה הנתפסים כמי שמונעים מכוח להט אידיאולוגי, ובראשם ברק אובמה, אשר תקופת נשיאותו צרובה לשלילה בתודעת הממשלים הערבים.

ב-14 באוקטובר החלו משלחות ישראל ולבנון במו"מ על שרטוט קו הגבול הימי ביניהן, השנוי במחלוקת. השיחות התקדימיות, שהתקיימו במטה כוח האו"מ (יוניפי"ל) בעיירה הלבנונית נאקורה, התאפשרו בעקבות הסכם מסגרת בין שני הצדדים, שהושג, בתחילת אוקטובר, בתום כעשור של מאמצי תיווך אמריקאים. מאמצים אלו הואצו בשלוש השנים האחרונות, בהובלת עוזר מזכיר המדינה למזה"ת, דיוויד סאתרפילד, ומחליפו דיוויד שנקר. מפגש שיחות נוסף נקבע ל-26 באוקטובר.

בשנים האחרונות מבססת מדינת איחוד האמירויות הערביות (להלן: מאע"מ) השפעה גוברת במזרח-התיכון בכלל ובעולם הערבי בפרט. המדובר בשיאה של מגמה אשר במהלכה הפכה מאע"מ מנסיכות נפט המצויה בשולי העולם הערבי למדינה בעלת השפעה במוקדי עשייה וסכסוך שונים בעולם הערבי והמוסלמי, אשר לה זיקות הדוקות לשחקני מפתח בזירה הבינלאומית.

ממדי הנזק והזעזוע שחולל הפיצוץ בנמל ביירות חסרי תקדים. מעל 170 בני אדם נהרגו, כ- 6000 נפצעו, 300,000 נותרו ללא קורת גג, ועלות שיקום הנמל ומעגל ההרס צפויה להגיע למיליארדי דולרים. הפיצוץ, לא ריסק רק את עיר הבירה אלא גם את מה שנותר מכלכלת לבנון וממוסדות המדינה, ההרוסים ממילא. הפיצוץ הצית גל שלישי של הפגנות בלבנון, מאז אוקטובר 2019, שהביא להתפטרות מהירה של ממשלת חסן דיאב, שבעה חודשים בלבד לאחר הקמתה. בעקבות ההתפטרות חזרה לתמונה הפוליטיקה המוכרת של ניסיונות להשיג הסכמה של מנהיגי העדות בלבנון על מינוי ראש ממשלה חדש.

בשבועות האחרונים, הפכה לוב למוקד תשומת הלב במזה"ת, על רקע התפתחויות דרמטיות במשבר במדינה. התפתחויות אלה, שמסתמנות כאסטרטגיות, שברו את הסטגנציה שאפיינה את הלחימה בשטח בשנה החולפת, ומבשרות על שינוי עמוק במצב בזירה הלובית ובאופי המעורבות החיצונית בה.

חרף משבר הקורונה וצעדי הבידוד שננקטו בלבנון, בסוף אפריל חזרו מפגינים לרחובות ברחבי המדינה, למחאה שנמשכה כשבוע. ההפגנות החלו בטריפולי, והתפשטו לערים נוספות, מהדרום עבור דרך צידון ובירות ועד לבקעת הלבנון ולגבול סוריה.

כשבוע לאחר תקיפת תשתיות הנפט האסטרטגיות בסעודיה, מסתמנת תגובה מהוססת מצדה ומצד ארה"ב למדיניותה התוקפנית של איראן.

שתי המדינות אמנם הטילו את האחריות על טהראן, אולם נמנעו עד כה מקביעה חד משמעית כי טילי השיוט והמל"טים יצאו משטח איראן. ארה"ב הודיעה על שיגור חיילים נוספים לסעודיה, אך הבהירה כי משימתם תהיה הגנתית, והיא מתמקדת בתגובה כלכלית בדמות סנקציות נוספות נגד איראן, ובמאמץ מדיני לגיבוש קואליציה בכינוס עצרת האו"מ.

מאז סיכול מפקד כוח קדס, סולימאני, בעיראק, לפני שלושה חודשים - מתחולל במדינה מאבק, שמאפיל אפילו על משבר הקורונה - המאבק בין איראן לארה"ב.
במסגרתו, עוברים על עיראק בשבועות האחרונים שורה של תהליכים והתפתחויות, שהשלכותיהם עשויות להתברר כאסטרטגיות

ארה"ב תקפה (29 בדצמבר) בגבול עיראק-סוריה חמישה מתקנים של 'כתאא'ב חזבאללה' (גדודי חזבאללה), מהמליציות השיעיות הגדולות בעיראק, הנתמכות על ידי איראן ומזוהות עמה. התקיפה, באזור אלקאא'ם, פגעה בשלוש מטרות בעיראק ובשתיים בסוריה, וכללה יעדים כגון מחסני נשק ומפקדות של חטיבה 45 בכוחות ה"גיוס העממי" (חשד אלשעבי) - ארגון הגג של המליציות, שנקלטו במערך כוחות הביטחון העיראקיים.

בחודשים האחרונים, נשיא טורקיה, ארדואן, "העלה הילוך" ברמת האגרסיביות והקולניות של מדיניות החוץ שהוא מוביל. מאפייניה הבולטים של מדיניותו האסרטיבית הם: התפרסות על חזית רחבה של תחומים ונושאים; הקרנת כוח ומהלכים צבאיים בשטח; גישה של "עין תחת עין" ואיומים שמטרתם ליצור מנופי לחץ; ועמידה קנאית על "זכויותיה" של טורקיה.

בהפגנות הרחבות שפרצו בעיראק (1 באוקטובר), התפשטו ללבנון (17 באוקטובר) ובהמשך "הדביקו" גם את איראן (15 בנובמבר) - בולטים קווי דמיון רבים.

הפגנות הענק בלבנון הן תוצאה של שלוש מגמות עומק, שמסתמנות כהיסטוריות: דחיית השיטה והכלכלה העדתיות נוכח ההבנה כי הן פשטו את הרגל ולא מסוגלות לספק יותר את צורכי האזרחים; מאבק בין-דורי - בין דור מלחמת האזרחים והדור שלא ידע אותה; ומרד חברתי בין-מעמדי נגד אליטות מושחתות, שניצלו מערכת שלטונית- חברתית שהסתאבה, כדי להתעשר. ניתן לשרטט שלושה תרחישי אב ביחס להתפתחויות הצפויות בלבנון: שבירת המחאה, ללא שינוי השיטה; גלישה לאלימות שעלולה ללבוש גם אופי בינעדתי; והסכמה לאומית על תהליך שינוי מערכתי-שלטוני הדרגתי, שלא בהכרח יתממש

בעקבות תקיפת מתקני הנפט, בחוראיס ובאבקאיק, הודיעה סעודיה כי תשבית חצי מתפוקת הנפט היומית שלה, בשיעור של 5.7 מיליון חביות, המהווים כ-5% מהתפוקה העולמית.

בניגוד לדימוי "עונת המלפפונים" של תנועה דלה תחת החום המעיק, הקיץ החולף במזה"ת התאפיין בהתפתחויות משמעותיות ובשינויים אסטרטגיים, מהמפרץ דרך עיראק, סוריה ולבנון ועד סודאן.

במהלך יוני מתוכנן בירושלים מפגש חריג בין היועצים לביטחון לאומי של ישראל, ארה"ב ורוסיה. המפגש, שצפוי להתמקד במשבר בסוריה ועפ"י דיווחים שונים בסוגיית הנוכחות האיראנית במדינה, הוביל להערכות על מפגש אינטרסים אסטרטגי בין שלוש המדינות ביחס לצורך לדחוק את איראן מסוריה.

נפילת המעוז האחרון של דאעש בסוריה, בעיר בארוז במזרח המדינה, ששמה קץ לארגון כישות טריטוריאלית (אך לא כאיום טרור), שבה והזכירה, באחרונה, למערכת הבינ"ל והאזורית כי המרידה בסוריה הוכרעה סופית, כי מעמדו של משטר אסד איתן וכי הוא "כאן להישאר".

האם האירועים הדרמטיים באלג'יריה ובסודאן מסמנים שלב חדש באירועי ה"אביב הערבי"? (ה"טלטלה האזורית" כפי שכינו אותם גורמי המקצוע בישראל). האם אנו צפויים לגל נוסף של מהפיכות בעקבות מחאת המונים, על רקע בעיות היסוד הכלכליות, החברתיות, השלטוניות והדמוגרפיות - שהמשטרים באזור עדיין רחוקים מלהציע להן פתרונות? באילו נסיבות גבוהה יותר הסבירות להבשלת התנאים לפריצת זרמי העומק אל פני הקרקע?

כתשעה חודשים לאחר הבחירות בלבנון, בתום משבר ומיקוח פוליטי מרים, הכריז השבוע ראש ממשלת המעבר, חרירי, על הקמת ממשלה חדשה, בת 30 שרים כתמיד.

בשבוע החולף שבה לרחף מעל המזרח התיכון עננה של חוסר יציבות, שהזכירה למנהיגי מדינות ערב את אירועי ה"אביב הערבי", שזעזעו את משטריהם.

שתי התפתחויות נקודתיות, שלא נתפסו כדרמטיות במיוחד, דווקא מסתמנות כאות אזהרה על קו מגמה בעייתי, שצפוי לאתגר את ישראל בעתיד.

ההודעה הירדנית מ 21 באוקטובר 2018 על החלטתה לא להמשיך את החכרת מובלעות נהריים וצופר לישראל זכתה לתהודה נרחבת בתקשורת הערבית ולתגובות ולפרשנויות הן בירדן והן בישראל.

Within the Middle East and North Africa (MENA) region, the most ambitious space program has been launched by the UAE government. The UAE has expressed growing interest in space in recent years, establishing a national space agency and funding satellite projects, in addition to its planned human spaceflight program.

Egypt has decided to join the world space club and the decisions to form Egypt's Space Agency and to build EgyptSat – A, are significant steps to achieve this strategic goal. The Egyptian satellite program has both scientific and military implications. Egypt highlighted the civilian aspects of the satellites, but the EgyptSat-2 satellite was designed to provide high-resolution imagery for the Egyptian military and other government agencies in the country. The decision to stick with a Russian manufacturer and China for the Egyptian remote sensing satellite might be more about Egyptian geopolitics than just the need for a reliable satellite imaging system.

Turkey concluded a contract with the Russian company ROSATOM on a large reactor complex and a similar agreement was concluded with a Japanese-French consortium. Turkey’s push to advance its own policies of energy security has been a long time strategic goal, especially since the country is highly dependent on foreign energy imports. Nuclear energy has always embodied modernization and development, and Turkey’s eagerness to join the ranks of the world’s most powerful nations. Given Erdogan’s dream of reviving "Ottomans time" and his vision of Turkey as a regional power in the Middle East, Turkey has to join the regional nuclear race. Otherwise Turkey will remain second class—a position that Erdogan cannot and will not accept.

ב 25 ביולי 2018 הותקפו שתי מכליות נפט סעודיות ע"י המורדים החות'ים הנתמכים ע"י איראן, בשעה שהפליגו במים הבינ"ל ממערב לעיר הנמל חודידה עליה ניטשים קרבות בין החות'ים המחזיקים בעיר ובנמל שלה לבין כוחות הממשלה הנתמכים ע"י קואליציה ערבית בהובלת ערב הסעודית.

The strait of Bab al-Mandab is a strategic waterway located between Yemen, Djibouti, and Eritrea, where the Red Sea joins the Indian Ocean. At its narrowest point, the strait is only 29 km wide between Yemen on one side and Djibouti and Eritrea on the other.

The Hashemite Kingdom of Jordan is facing a severe economic crisis that is endangering its stability. The current demonstrations are being led by the professional unions, the Muslim Brotherhood and the tribes, known to be loyal to the regime, took part in the demonstrations. The Hashemite Kingdom survived the Arab Spring in 2011 and these are the most serious demonstrations since 2011.

השבוע מלאו 36 שנים למלחמת לבנון הראשונה ) מלחמת שלום הגליל(, שהביאה לסילוק איום הטרור הפלסטיני מגבול לבנון, אך בעקבותיה נדרש צה"ל לשהות בלבנון 18 שנים ולהילחם בטרור השיעי ממדינה זו. למרות השנים שחלפו, עדיין נעדרים שלושה מחילי צה"ל שלחמו במלחמה זו בקרב סולטאן יעקוב, ולמרות כל המאמצים שעשתה מדינת ישראל, היא לא הצליחה להשיבם חיים או מתים הביתה.

The resignation of the Jordanian Prime Minister Dr. Hani Al-Mulqi on June 4th,2018 following the wide spread demonstrations all over the Kingdom against the new tax laws calls for a careful examination of the challenges that lie ahead. Jordan, which like all the other Monarchies in the Middle East, managed to withstand and contain the tremors and upheavals of the so called "Arab Spring" that engulfed the region, is struggling now with the long term impact of what happened beyond its borders.

The start-up of the Arab world’s first nuclear reactor - in the United Arab Emirates - has been delayed and should start operations between the end of 2019 and early 2020. The Barakah power plant project was originally scheduled to open in 2017

ניירות רקע לכנס הרצליה ה-18 2018. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) קיים סימולציה במסגרת כנס הרצליה ה-18 בנושא: ישראל והמזרח התיכון 2025
הסימולציה התקיימה ב- 8 במאי 2018 ,במרכז הבינתחומי הרצליה, בהשתתפות:
מקבלי החלטות, שגרירים, אנשי מערכת הביטחון ומומחים מהאקדמיה.

ניירות רקע לכנס הרצליה ה-18 2018. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

ניירות רקע לכנס הרצליה ה-18 2018. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

ניירות רקע לכנס הרצליה ה- 18 2018. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

The 18th Herzliya Conference - 2018

ניירות רקע לכנס הרצליה ה-18 2018. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר רקע לכנס הרצליה ה-18 2018. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

ניירות רקע לכנס הרצליה ה-18 2018. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

סעודיה הודיעה כי תקציב הביטחון שלה ל-2018 יעמוד על – 56 מיליארד דולר, גידול של עשרה אחוזים בהשוואה לתקציב הביטחון של 2017 .חמישה אחוזים מהתקציב יוקדשו לפרויקטים ותכניות מחקר ופיתוח, ועוד חמישה אחוזים לפיתוח התעשיות הביטחוניות במדינה.

The 18th Herzliya Conference - 2018

Saudi Arabia placed second in the world for highest military spending in 2017 and this year’s budget allocated around 210 billion riyalsto the military sector. Despite this massive expenditure, the share of localized military spending does not exceed 5% of the kingdom’s current total spending on armament, maintenance and spare parts.

Saudi Arabia and Spain signed six agreements, memorandums and bilateral deals, on April 12, 2018, during the official visit of Saudi Crown Prince Mohammed bin Salman. The Saudi Arabian Military Industries (SAMI) and Spanish firm Navantia on April 12, 2018, signed a Memorandum of Agreement (MoA) to create a joint venture that will manage and localize naval combat systems activity including integration and. The MoA was signed by Ahmed Al-Khateeb, Chairman of SAMI, and Esteban García Vilasánchez, Chairman of Navantia

The 18th Herzliya Conference - 2018

The 18th Herzliya Conference - 2018

גורמי אופוזיציה סורים, המסתמכים על מקורות מהימנים בסוריה, מציירים את תמונת תפקוד ההגנה האווירית הסורית בעת התקיפה המשולשת, של ארצות הברית, בריטניה וצרפת, על יעדי הנשק הכימי הסורי ב-14 באפריל, בעקבות השימוש שעשה המשטר הסורי בנשק זה כנגד אוכלוסיה אזרחית באזור דומא, שבאגן דמשק.

נייר זה ידון בהזדמנויות ובסיכונים בפניהם עומדים היחסים בין ישראל לערב הסעודית, ולברר את משקלה של ערב הסעודית באסטרטגיה האזורית הישראלית מול איראן. סוגיות אלו נראות רלוונטית על רקע רצונו של הממשל האמריקאי להציג יוזמה מדינית חדשה להתנעת תהליך השלום והצורך באסטרטגיה אזורית כוללת למאבק מול איראן.

Lebanon is advancing plans to develop its natural gas fields. After four years of delays the Lebanese Government awarded last month licenses to a consortium consist of Eni of Italy, Total of France and Novatec of Russia to explore for oil and natural gas in Blocs 4 and 9 of its exclusive economic zone (EEZ). That Consortium was the only one among 51 prequalified groups that submitted bids in the long due international exploration tender of the Lebanese Government. The following analysis attempts to assess the economic benefits gas discovery would bring upon Lebanon, as well as the destabilizing factors that threaten the success of this project. The author asserts that political and security stability are prerequisites for international investments in the gas sector and for successful exploration. In order for the State and the People of Lebanon to enjoy the fruits of its natural resources, the Lebanese Government must reconsider its approach to outstanding disputes and take steps towards peaceful resolutions. Continued aggressive declarations and actions on behalf of Hezbollah may result in loss of billions of dollars in revenues to the people of Lebanon.

Saudi Arabia would be the second country in the Gulf Arab region (after UAE) to tap nuclear power after the United Arab Emirates. Over the past decade, Saudi Arabia has shown interest in developing its civil nuclear program. In August 2009 the Saudi government announced that it was considering a nuclear power program on its own. The Saudi focus on nuclear serves various of the kingdom’s goals: diversification of its economy, reduction of its dependence on fossil fuels, countering a potential future Iranian nuclear capability, and enhancing efforts to ensure that Saudi Arabia rather than Iran emerges as the Middle East’s long-term, dominant power.

ב- 25 בינואר 2018 ,מלאו 7 שנים למהפכה שהביאה להפלת משטרו של הנשיא חוסני מבראכ ולעליית שלטון האחים המוסלמים בהנהגת מוחמד מורסי. מסעו של עבד אל פתאח א - סיסי, מתפקיד שר ההגנה לתפקיד הנשיא ארך כשנה. ביולי 2013 הדיח א –סיסי את איש האחים המוסלמים, מוחמד מורסי, מתפקיד הנשיא, ובבחירות שהתקיימו ביוני 2014 , זכה ב-%91.96 מקולות המצביעים, וב-8 ביוני 2014 הוא הושבע כנשיא מצרים. עבד אל־פתאח א- סיסי, מצטייר כמנהיג שאפתן החותר ללא פשרות להשגת היעדים שהציב ובמרכזם: שיפור מצבה הביטחוני והכלכלי של מצרים והשבת מצרים למעמד של מעצמה אזורית בעלת השפעה מרכזית הן בעולם הערבי והן ביבשת אפריקה. במהלך שנות כהונתו כנשיא זוכה א – סיסי לאהדה רבה בציבור המצרי אך יחד עם זאת קיימים גם חלקים ניכרים בציבור המצרי ובראשם חברי תנועת האחים המוסלמים העוינים אותו ופועלים להפלתו. בימים אלה עומדת מצרים לפני מערכת בחירות לבחירת נשיא מצרים, והנשיא המכהן, עבד אל פתח א - סיסי, הציג את מועמדותו לכהונה שניה של נשיא מצרים, משרה שקרוב לוודאי אכן יזכה בה. בתקופה זו עמד הסכם השלום בין מצרים לישראל במבחנים קשים, אולם תקופת שלטונו של א – סיסי מתאפיינת ביחסים טובים במיוחד בין שתי המדינות בעיקר במישור של שיתוף הפעולה הביטחוני. שבע השנים החולפות היו מהסוערות שידעה ההיסטוריה המודרנית של מצרים ואסופת מאמרים זו תסכם תקופה זו מנקודות מבט שונות של הכותבים.

בשבוע האחרון של פברואר 2018 ,תוגברה הנוכחות האווירית הרוסית שבחוף הסורי בשלושה עשר מטוסי תקיפה והתרעה אווירית בהם גם ארבעה מטוסים מדגם 57-SU מתקדמים להם מיוחסת יכולת "חמקנית". שר ההגנה הרוסי הודה כי, אכן שני מטוסי 57-SU ביצעו ניסויים בסוריה בתנאים מבצעיים למשך יומיים ולאחריהם שבו לרוסיה. מהלך זה היווה, לכאורה, שינוי מכוונתה של רוסיה להסיג את כוחותיה מסוריה לאחר שסיימו בה את משימותיהם, עליה הכריז הנשיא פוטין בדצמבר 2017 .בין הסיבות למהלך הרוסי המפתיע נמנו: חיזוק הנשיא פוטין בזירה הרוסית הפנימית לקראת הבחירות לנשיאות הצפויות בעוד כשבועיים; חיזוק תדמיתם של הכוחות המזויינים הרוסיים הפועלים בסוריה; צבירת ניסיון ב"סביבה מבצעית" למטוסים שאינם מבצעיים עדיין, לטייסים ולצוותי התחזוקה; המשך הפגנת יכולות הטכנולוגיה הצבאית הרוסית והפיכת סוריה ל"אולם תצוגה" לקידום מכירות; והתמודדות עם נסיגתה של הודו מהמימון המשותף של פרויקט ה- 57-SU המדשדש מבחינה טכנולוגית.

Several countries in the Middle East and North Africa (MENA) including Egypt and Saudi Arabia have announced plans to build nuclear power plants over the next decade. Countries in MENA have justified their pursuit of nuclear energy, in the desire to meet a rapidly rising demand for electricity, support economic growth, achieve greater security of supply and diversify their energy mix.

מסמך המסכם את קבוצת דיון "שולחן עגול" בנושא: העימות בין איראן לערב הסעודית וההשלכות על ישראל, המציג את עיקרי הדברים אשר הוצגו במהלך הדיון והמלצות עיקריות למדיניותה של ישראל.

Egyptian President Abdel-Fattah El-Sisi and his Russian counterpart Vladimir Putin met in Cairo on December 11, 2017, to attend the signing of an agreement officially launching work on Egypt's nuclear power plant at El -Dabaa. Egypt's Minister of Electricity Mohamed Shaker and Alexi Likhatchev, the Director General of Russian state atomic energy corporation Rosatom, have signed the document to officially commence the project.

The visit of Turkish President Recep Tayyip Erdoganin Sudan and the " Suakin island deal " have heightened an already tense political situation in the region. Turkey is seeking to expand Turkey's influence beyond the Middle East to Africa in a bid to transform Turkey from the regional state into a sort of neo-Ottoman Empire. As a part of the new strategy, Turkey inaugurated its largest foreign military base in the world on September 30, 2017, in Mogadishu, Somalia.

באוקטובר 2010 החלו אירועי "האביב הערבי" בתוניסיה ועד מהרה הגיעו גם לתימן ושמו קץ ל 33 שנות שלטונו הנשיא עלי עבדאללה סאלח. שלטונו הדיקטטורי של סאלח הצליח לשמור בכוח על אחדות המדינה, המתאפיינת בחברה שבטית מפולגת ומסוכסכת. סאלח נידרש להילחם לסירוגין בבדלנות של החות'ים השיעים בצפון, החוגים הבדלנים בדרום המדינה וארגון אל קעאדה של חצי האי ערב.

מערכת התיאומים בין מצרים לסוריה לקראת מלחמת יום הכיפורים החלה כבר בסוף שנת 1971 במגעים חשאיים שקוימו בין המדינות. לנשיאי מצרים וסוריה היה ברור כי שמירת הסודיות סביב ההכנות למלחמה מהווה תנאי הכרחי להצלחתה, אולם מנגד היה צורך לנסות לרתום מבעוד מועד את מדינות ערב למערכה הצפויה והדבר נעשה מבלי לשתפן בפרטי תכניות המלחמה ועיתויה. חלקם של כוחות המשלוח העיראקיים והכוחות הירדניים במלחמת יוה"כ זכו למחקרים ופרסומים רבים אולם השתתפותו של כוח המשלוח המרוקני כמעט לא זכה להתייחסות בעוד שכוחות משלוח הגיעו לסוריה ומצרים לאחר שהמלחמה החלה, רק הכוח המרוקני הגיע מבעוד מועד ושולב במתקפה הסורית ברמת הגולן. מאמר זה ינסה לרכז את המידע הקיים בנושא כוח המשלוח המרוקני וכן אפשרות של התרעה על המלחמה הצפויה שהוחמצה

The commander of the Saudi Royal Navy, Vice Admiral Abdullah bin Sultan al-Sultan stressed as he delivered a speech at the International Maritime Security Symposium (IMSS 2017), the importance of maritime security in the southern Red Sea, strait of Bab al-Mandab and the Gulf of Aden. He commended the role and efforts exerted by the Arab Coalition countries led by the Kingdom to maintain the security of these important water ways and counter the Houthi threat to international maritime traffic.

Bahrain has been in turmoil since a 2011 uprising backed by majority Shia Muslims, supported by Iran, which demanded greater rights from the Sunni-led monarchy. The government crushed the protests with the help of its Sunni Arab Gulf allies. Sporadic violence and bomb attacks largely aimed at Bahraini security forces have become the norm since 2011.

The 17th Herzliya Conference - 2017

The 17th Herzliya Conference - 2017

כנס הרצליה ה-17 2017. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

Saudi Arabia’s King Salman bin Abdulaziz Al Saud held talks in Riyadh, on January 23, 2017, with Sudan’s President Omar Hassan Al-Bashir. During the talks, both leaders discussed means of enhancing bilateral relations in various fields and reviewed the developments on regional and international arenas. Saudi King Salman and Sudan’s President Al-Bashir attended the signing ceremony of a framework memorandum of understanding on the Kingdom’s grant to finance a project for providing drinking water in rural areas.1 This is the third visit of Al Bashir in Saudi Arabia within 6 months (July 1, 2016 and October 25, 2016).

Egypt's President Abdel-Fattah El-Sisi inaugurated on January 5, 2017 the new headquarters of Egypt's southern naval fleet command in Safaga on the country's Red Sea coast during his visit to the Port of Safaga Development Project which cost EGP 510 million.

On December 18, 2016, four gunmen carried out a series of attacks in and around the Jordanian mountainous city of Karak. Police patrol were responding to calls of a house fire in the town of Qatraneh in the Karak district when assailants began shooting at the officers from within the house, wounding two officers. The gunmen drove away from the house and attacked a police station in Karak, where they wounded several police officers and bystanders.

המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) קיים סימולציה במסגרת כנס הרצליה ה- 16 בנושא: המזרח התיכון לאחר נפילת המדינה האסלאמית בעיראק וסוריה. הסימולציה התקיימה ב - 14 ביוני 2016 ,במרכז הבינתחומי בהרצליה, בהשתתפות מומחים מהאקדמיה, מקבלי החלטות, שגרירים ואנשי מערכת הביטחון.

בסימולציה השתתפו שלוש אוניברסיטאות מובילות מחו"ל:

• China Foreign Affairs University

• The Woodrow Wilson School of Public and International Affairs at Princeton University

• Sciences Po CERI Paris, France

Two years since Abdel Fattah al- Sisi toppled former President Mohamed Morsi in 2013, there are two main dangers that threaten the stability of the Egyptian regime: economy and security.

Saudi-led coalition spokesman General Ahmed Asiri has accused on October 29, 2016, the Houthis of firing a ballistic missile from the northern Yemeni province of Sada'a in the direction of the holy city of Mecca. Saudi air defenses downed the missile at a distance of 65 kilometers from Mecca. The intercepted Houthi missile that was fired deep into Saudi territory was a Burkan-1. Houthi officials (Ansarullah) strongly denied Saudi regime's claim that the Yemeni movement had targeted the holy city of Mecca in Saudi Arabia. They claimed that they fired an indigenous Borkan-1) missile towards King Abdulaziz International Airport, located 19 kilometers north of the western Saudi port city of Jeddah.

Dabiq, which lies about 10km from the border with Turkey, features in Islamic apocalyptic prophecies as the site of an end-of-times showdown between Muslims and their "Roman" enemies based on a hadith. The Prophet Muhammad is believed to have said that "the last hour will not come" until Muslims vanquished the Romans at "Dabiq or al-Amaq" - both in the Syria-Turkey border region - on their way to conquer Constantinople (Istanbul).1 But in October 2016, the fall of Dabiq did not start the apocalypse but the countdown to the end of the Islamic state.

The strait of Bab El-Mandab is a strategic waterway located between Yemen, Djibouti, and Eritrea, where the Red Sea joins the Indian Ocean. At its narrowest point, the strait is only 29 km wide between Yemen on one side and Djibouti and Eritrea on the other. The Bab El-Mandab Strait is a critical junction for world trade. Almost all of the trade between the European Union and China, Japan, India and the rest of Asia passes through the Bab El-Mandab. Up to 30% of the world's oil, including all of the oil and natural gas from the Persian Gulf heading west passes through the Bab El-Mandab strait.

Since the inception of the self-proclaimed Islamic State (IS) in June 2014, IS started manipulating the concept of Hijrah (Islamic migration). While none of the existing prominent Jihadi-Salafi scholars such as Abu Muhammad al-Maqdisi and Abu Qatada al-Filistini – who support military means to establish an Islamic State – addressed the concept of Hijrah in detail, IS has managed to use its online propaganda magazine, Dabiq, to convey its formal viewpoint on the subject to potential recruits.

In our June 14, 2016 paper ,"Jabhat al-Nusra at Crossroads," a backgrounder for the Herzliya Conference Simulation: The Middle East after the Territorial Demise of the Islamic State in Iraq and Syria, we evaluated that on the backdrop of the Russian involvement in Syria, the negotiations for a solution to the Syrian conflict, the threat of cooperation between Russia and the U.S against the group and the military blows that ISIS suffered in Syria and Iraq, Jabhat al-Nusra (JN - Al-Nusra Front) had to choose between three opposing options.

UN-sponsored peace talks to end the conflict in Yemen collapsed on August 6, 2016 and fighting resumed between Saudi-led forces and the Houthis and forces loyal to Ali Abdullah Saleh, the former president of Yemen, near the capital Sana'a.

נייר כנס הרצליה ה-16 2016. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר כנס הרצליה ה-16 2016. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

The 16th Herzliya Conference - 2016

The 16th Herzliya Conference - 2016

A century ago, in 1916, the territories of Syria and Iraq were part of the Ottoman Empire, the last Muslim Caliphate. The Ottoman Empire was defeated by the British Empire in the Middle East and the geopolitical structure of the Middle East, has been designed by the Sykes-Picot Agreement of May 1916, concluded by two British and French diplomats, Sir Mark Sykes and Georges Picot. The Sykes-Picot Agreement involved itself with the partition of the Ottoman Empire once World War One had ended.

Saudi Arabia and Egypt are redesigning the geostrategic landscape of the Red Sea region, with control over the Bab al Mandab straits and the construction of a bridge over the Red Sea connecting the two countries and Africa and Asia.

שנת 2016 עומדת בסימן צמתי הכרעה אשר יעצבו מחדש את מפת המזה"ת. ארבע מערכות מרכזיות על מוקדי שלטון אורבניים יהיו בעלי השפעה מכרעת על עתידן של ארבע ישויות מדינתיות: המדינה האסלאמית, סוריה, עיראק ותימן ויקרינו על המפה הגיאו אסטרטגית של המזה"ת כולו ואף מעבר לו. לכאורה מדובר בארבע מערכות עצמאיות ובלתי תלויות באופן ישיר האחת בשנייה, אך ללא ספק מתקיימות זיקות גומלין בין גורמי הכוח המעורבים במערכות אלה ולתוצאות בכל אחת מהן תהיינה השפעות ישירות ועקיפות על המערכות האחרות.

Working Paper | 15th Herzliya Conference

Presentation from the 15th Herzliya Conference

מצגת מכנס הרצליה ה-15 2015. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

כנס הרצליה ה-15 2015. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

The recent agreement between Iran and the P5+1 has attracted unprecedented criticism of the US from its two main Middle East allies, Israel and Saudi Arabia. While the prospect of broad Saudi-Israeli coordination in confronting Iran is dubious, the US should not take these important allies’ disaffection lightly.

נייר לכנס הרצליה ה-13 2013. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

The 13th Herzliya Conference - 2013

The research is divided into the analysis of fear and construction of fear in Islam, followed by the taxonomy of classical Islamic concepts of deterrence and the analysis of modern Islamic deterrence strategies (i.e. measures to prevent hostile actions). Classical Islamic deterrence paradigms strongly influence contemporary jihadi perceptions in theory and in practice. We will illustrate this at the example of real attacks and ideas of different key-thinkers of global jihad. Moreover, the research examines loopholes in Islamic deterrence paradigms and suggest religious-psychological counter-strategies, after examining conventional state-deterrence against non-state jihadi actors and their non-viability. The methodological basis is a qualitative organizational network analysis together with socio-anthropological and religiouscultural approaches to examine non-state actors’ behavioral patterns.

The 13th Herzliya Conference - 2013

The 13th Herzliya Conference - 2013

The 13th Herzliya Conference - 2013

The 13th Herzliya Conference - 2013

The 13th Herzliya Conference - 2013

The 13th Herzliya Conference - 2013

The 13th Herzliya Conference - 2013

The 13th Herzliya Conference - 2013

The 13th Herzliya Conference - 2013

The 13th Herzliya Conference - 2013

Working Paper - The 12th Herzliya Conference

Working Paper - The 12th Herzliya Conference

Working Paper - The 12th Herzliya Conference

Working Paper - The 12th Herzliya Conference

The 11th Herzliya Conference - 2011

The 11th Herzliya Conference - 2011

The 11th Herzliya Conference - 2011

The 11th Herzliya Conference - 2011

The 11th Herzliya Conference - 2011

The 11th Herzliya Conference - 2011

The 11th Herzliya Conference - 2011

The 11th Herzliya Conference - 2011

The 11th Herzliya Conference - 2011

The 11th Herzliya Conference - 2011

The 11th Herzliya Conference - 2011

The 11th Herzliya Conference - 2011

Herzliya Report - The 10th Herzliya Conference

Herzliya Report - The 10th Herzliya Conference

The 10th Herzliya Conference - 2010

A Working Paper in Preparation for the Herzliya Conference 2010

סיכום דיון מכין לקראת כנס הרצליה העשירי 2010 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

סיכום דיון מכין לקראת כנס הרצליה העשירי 2010 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

A Working Paper in Preparation for the Herzliya Conference 2010

A Working Paper in Preparation for the Herzliya Conference 2009

A Working Paper in Preparation for the Herzliya Conference 2009 | Published by the Hudson Institute

A Working Paper in Preparation for the Herzliya Conference 2009

The Case of Iran and the Palestinian Radical Organizations Hamas and Palestinian Islamic Jihad (PIJ)

A Working Paper in Preparation for the Herzliya Conference 2009

The al-Ikhwan al-Muslimun (The Muslim Brotherhood, MB, Ikhwan) organizations in Egypt, Syria, and Jordan have been major political and ideological actors in their respective countries for the last six decades, and the strongest opposition forces there for the last thirty years. Their Palestinian counterpart, Hamas, is the strongest ideological force in the Palestinian territories and has held partial power there since early 2006. To what extent do these organizations share common strategies to attain power? How do their strategies for attaining power differ in the various Arab states?

A Working Paper in Preparation for the Herzliya Conference 2009 | Published by the Hudson Institute

The 8th Herzliya Conference Working Papers 2008

The 8th Herzliya Conference Working Papers 2008

The strategies of the World Jihad movement headed by al-Qaeda are not uniform, though they all are inspired by the same religious sources: medieval authorities such as Ibn Taymiyya and later intellectuals and leaders that have written since the early 1980s. The broad common denominator of this literature in all its forms is the unambiguous statement that all matters – religious, political or military – must be directly derived from two sacred religious sources, the Koran and the Sunna. In other words, its fountainhead is the Law of God itself. The room for independent interpretation and adaptation to modern reality is narrow and marginal and where it does exist must derive from the way of life and customs of the Islamic patriarchs (alsalaf al-salih). Any idea, concept or religious ruling in this literature in the individual, social or political spheres is binding and sanctified and becomes the Word of the living God by basing it on citations of rulings from the Koran or the Hadith. Its application is a sacred duty, whether it be individual, societal or through Islamic rule. Deviation from its application may bring about a declaration that the deviate, whether an individual or rule – is an apostate that has abandoned the Muslim community and whose fate is death. This inflexible and uncompromising religious approach has turned the followers of the Jihadist stream into totally loyal people who obey any order or religious ruling, especially the one calling for jihad and self-sacrifice for its sake.

Most MB organizations, those in Egypt, Syria, Jordan, Palestine among them, are led not by highly authoritative spiritual leaders or outstanding religious scholars (‘ulama) but by politicians-organizers. In forming their ideological and political orientation they are influenced by or take guidance from several highly authoritative legal thinkers whose presence overarches the Arab and Muslim worlds. Shaikh Yusuf al-Qaradhawi is the most influential mainstream legal authority of the MB. Highly popular around the Muslim world, his legal opinions and rulings cover almost every important aspect of Muslim political, economic, social and cultural life. He embodies the classical Ikhwani School along the lines of al-Banna’s tradition, though he shares some elements with the new Ikhwan.

The Middle East is increasingly characterized by a decline of the Arab nation-state and a concomitant rise in importance of more primordial allegiances to tribal and religious communities. The Sunni-Shi’a divide is becoming a central feature of regional politics, reflecting the reaction of Sunnis to what they term the “Shi’a surge” or “tide” (al-madd al-Shi’i). Key elements of this surge are Iran’s push for status as a regional power, Iraq’s sectarian strife and its new Shi’a leadership, and Hezbollah’s quest for dominance in Lebanon. Saddam Hussain’s execution further exacerbated Sunni suspicions and animosity. As Sunni Arabs increasingly see Iran’s nationalistic, hegemonic ambitions behind the Shi’a surge, the religious Sunni-Shi’a divide is gradually becoming an Arab-Iranian one as well.

Current Trends In Islamist Ideology P.87 2007 Herzliya Conference

The 7th Herzliya Conference Working Papers 2007

The 7th Herzliya Conference Working Papers 2007
2007 Herzliya Conference | This article answers the following fundamental questions: What are the sources of the conflict between radical Islam and the West? What are the directions that this conflict may take? What proposals can academicis offer to defuse the conflict? The article will also provide recommendations for policy planners including practical advice regarding Muslims in the West, women empowerment, media, and the younger generation . The article, besides answering the question "Why this phenomenon has arisen", asks also the question "why not"? Why is it that in similar societies, with similar social, economical and political conditions, such anti-Western antagonism was not created? The authors suggest four main components that contrast Arab Jihad from Non-Arab radical societies.

The 7th Herzliya Conference Working Papers 2007
Current Trends in Islamist Ideology Volume 3 Published by the Hudson Institute February 2006

The success of the Egyptian Muslim Brotherhood (MB) in the November-December 2005 Egyptian parliamentary elections—followed as it was by the resounding victory of Hamas in the January 2006 Palestinian Legislative Council elections—has bolstered both its domestic and international standing. The MB is now viewed as a possible alternative to the present Egyptian regime just when President Hosni Mubarak’s era is coming to a close and Egypt is approaching a delicate succession process. By tracing the main lines of the MB’s ideological discourse and political involvement following the elections, this article will explore if and how their results have influenced the movement’s thinking and strategies.

The Sixth Annual Herzliya Conference 2006
The conflict between Islam and the West is often described as a clash of values. Some Islamic thinkers, such as the famous Egyptian Sayyd Quttb see Western technology and spreading Western culture, as "intellectual and spiritual colonialism." Islamic fear comes from the breakdown of the traditional sources of social authority, an outcome of the Westernization of the youth. Western values, spread all over via media and technology, bring contradictory messages to the traditional Islamic worldview and their families remain unprotected by these barrages of a new world. The three most important and vulnerable issues are family values, the status of women, and the elders authority. This article provides a comparative outlook of 31 topics, all connected to the status of women, from the spectrum of Western pluralistic perception, to the harsh Islamistic attitudes. The comparison demonstrates how long can thediscrepancy between the two poles can be, and the significant distance between its two edges. Partial list of the 31 topics, overviewed in the article: Dress, Mobility, Virginity, Age differences, Culture of Shame, Loyalty in Marriage, Sexual Discourse, Female Genital Mutilation, Rape Victims, Divorce, Inheritance, Etc.

This article examines the complex relationships between the religious Islamic establishments and the regime in three different countries: Egypt, Saudi Arabia, and Jordan. These three countries represent three different approaches to examine the essence of relationship between religious –Islamic establishment and the state regime: Egypt is characterized by defining these relationships as subjugation out of a true will to cooperate: the Establishment Ulama recognizes the regime's supremacy. In exchange, the regime allows the Establishment Ulama to conduct freedom of action in the social-religious field. Saudi Arabia represents an approach of equal status beween the two forces, based on the fact that the Wahabi regime finds its source of power in the Establishment Ulama's institute. In Jordan, the Establishment Ulama are subordinate to the Royal Crown, the regimes legitimacy comes from the historic ties between the crown , a member of the Hashemite tribe, and the prophet Muhammad. This article examines the progress of the Establishment Ulamas verses the three regimes after 9/11, putting major emphasize on the war in Iraq's effect on the situation. The review gives a clear image of the axle of behavior required from the Ulama: moving from support of the regime that maintains stability and the Ulama's institutions on one hand, and the growing need of gathering the street's legitimacy on the other

Under modern international law civilians are protected from any harm during acts of war. This ruling has its roots in the European Just War tradition, which required that non-combatants should not be harmed. Islamic law of war contains rules that seem similar to that tradition, including a requirement to refrain from killing non-combatants. There is no theoretical basis to this requirement, nor is there a technical term designating non-combatants. What one finds in Islamic law books are lists of humans who are not to be killed during war or in captivity. The definition of “participating in the fighting”, was expanded: not only fighting and spying, but even the mere ability to give advice during war was considered as “participation". Thus the prohibition of killing non-combatants was greatly restricted. It was not applied to all enemy citizens not involved in the fighting against the Muslims, but only to certain categories of people, included in specific lists. More importantly, no legal responsibility was brought up against any Muslim who did harm a non-combatant.

Fiqh al Aqalliyyat is an Islamic doctrine, aimed for Muslims living in non-Muslim countries, especially in the Western world. This doctrine's target is to allow and ease the Muslim law in a way that will enable Muslim minorities to integrate into the society without the fear assimilation. The doctrine leans on two basic concepts: The first one is "Allamiyat al Islam" – the world embracing Islam. The Muslim faith believes that the Prophet Muhammad's should be ruling over the entire world. A perception of that kind redefines the traditional Dar al-Islam and Dar al-Harb outlooks, for it claims that the entire world is, or will be soon Muslim. This goal is proposed to be achieved through Da'wa (invitation, call out, propaganda) in hopes of turning the Non Muslim civilizations into a a unified Muslim world.

he rise of the modern Islamist jihad movement in the last two decades of the 20th century has coincided with the rise of a growing body of fatwas that declare jihad as a legal religious obligation, and define clear guidelines for the waging of jihad. These fatwas therefore provide moral and legal sanction for acts of terrorism. They relate to a broad-range of issues including the definition and identification of the battle space in which jihad is to be undertaken; the necessary conditions for jihad; the identity of the “infidels” whom jihad must be waged against; who must participate in jihad and how; what are the legitimate means and who are the legitimate targets of jihad; the legitimacy of suicide attacks and other issues.

The 7th Herzliya Conference Working Papers 2007
The American-led Middle East reform and democratization campaign of the last two years has helped shape a new political reality in Egypt. Opportunities have opened up for dissent. With U.S. and European support, local opposition groups have been able to take initiative s. The Egyptian Muslim Brotherhood movement (MB), which has been officially outlawed as a political organization, is now among the groups facing both new opportunities and new risks. Can it fill the role of a moderate opposition which assists in advancing democracy in their countries, and perhaps also in eradicating Islamist terrorism? This article examines how the MB has responded to the new reality, how it has handled the ideological and practical challenges and dilemmas that have arisen during the past two years in between 2003 – 2005.

The Sixth Annual Herzliya Conference 2006

The Sixth Annual Herzliya Conference 2006

The Sixth Annual Herzliya Conference 2006

Lately Jordanian involvement in the Israeli-Palestinian peace process has been discussed in Israeli, Jordanian and Palestinian circles. Potential ideas for such involvement include: Jordanian trusteeship during an interim settlement, various levels of a link – federation or confederation - between Jordan and future Palestinian State in the framework of a final status agreement, Jordan as a “Motherland” for Palestinian “cantons” and a “Benelux” paradigm for a Jordanian-Palestinian- Israeli relationship.

The 3rd Herzliya Conference 2002

האתגר האיראני ניצב לפתחה של הממשלה החדשה מהיום הראשון לכהונתה בשל התעצמות האיום על ישראל. איום זה נשען על אידיאולוגיה קיצונית הקוראת להשמדת ישראל, לצד בניית יכולות לממש את החזון, ובראשן החתירה להשגת גרעין צבאי ופיתוח טילים לטווח ארוך. נוכח זאת, נדרש לבחון מה הממשלה צריכה לעשות כדי לבלום את איראן?

החודשים האחרונים עומדים בסימן הידוק הציר האסטרטגי בין רוסיה לאיראן ועליית המדרגה המשמעותית בשיתופי הפעולה הצבאיים בין המדינות. גורמים אמריקניים אף הגדירו את הקשרים הצבאיים המתפתחים כ"חסרי תקדים וכשותפות הגנה מלאה", וככאלו "המציבים איום על שכנותיה של איראן". מגמה זו מעצימה את האתגרים האסטרטגיים והביטחוניים העומדים בפני ישראל נוכח האיום הרב-מימדי הגובר (גרעין, טילים, טרור) מצידה של איראן.

הדשדוש המתמשך בשיחות הגרעין והסיוע הצבאי לרוסיה טומנים בחובם פוטנציאל להעצמת האיום האיראני על ישראל בשני מסלולים מרכזיים - פיתוח תוכנית הגרעין ושיפור יכולותיה ההתקפיות. הסיוע המאסיבי שאיראן מעניקה לרוסיה באספקת כטב"מים תוקפים מדגם "שאהד 136" ובהדרכות לתפעולם, והאפשרות לאספקת טק"ק ואמצעי לחימה נוספים בשבועות הקרובים (ובראשם טק"ק), מהווים תוספת כוח משמעותית לצבא הרוסי ומרכיב חיוני בתקיפות שהוא מבצע לאחרונה באוקראינה נגד יעדים צבאיים ותשתיתיים.

ביקורו של הנשיא פוטין באיראן (ביקור ראשון מחוץ לגבולות מדינות ברה"מ לשעבר מאז הפלישה לאוקראינה) והפסגה המשולשת (19 ביולי) עם ההנהגה האיראנית והנשיא ארדואן, היוו ביטוי מוחשי למאמצים הרוסיים להעמקת הקשרים עם איראן בחודשים האחרונים. עם זאת, לנוכח העובדה שהיחסים בין המדינות ידעו עליות ומורדות בשנים האחרונות, ניצבים סימני שאלה האם מדובר במפגש אינטרסים נקודתי וזמני או שמא בהתהוותה של ברית אסטרטגית חדשה שתהווה משקל נגד למאמצים האמריקנים לכונן ברית אזורית עם מדינות המפרץ וישראל?

ישראל מצויה בצומת דרכים אסטרטגית נוכח המו"מ המדשדש בין איראן והמעצמות, והצורך לבלום את ההתקדמות האיראנית בפרויקט הגרעין. במסגרת זאת, התיאום האסטרטגי מול ארה"ב מהווה מרכיב קריטי בהשפעה על עיצוב ההסכם העתידי. ריכוז מאמץ אפקטיבי באיום האיראני מחייב את ישראל לנהל באופן זהיר את מהלכיה בזירה הפלסטינית והצפונית, ובעיקר לשמר בהן רגיעה יחסית על מנת למנוע פגיעה בעשייה ובקשב בנושא הגרעין.

בשישה באוקטובר פרסמה השגרירות האמירתית בדמשק, שנפתחה מחדש לפני כשלוש שנים, ברכה יוצאת דופן בחשבון הטוויטר שלה. האמירתים בירכו את העם ואת המשטר הסורי לכבוד יום השנה ה-48 למלחמת אוקטובר, הלוא היא מלחמת יום הכיפורים. השנה, סוריה אף השתתפה בתערוכה הבינלאומית אקספו-2020 בדובאי, והדוכן הסורי זכה לביקורים של בכירים אמירתיים רבים. לא רק אבו-דאבי, אלא גם עמאן, קהיר, אלג'יר ובירות ערביות נוספות מעוניינות היום בקרבתה של סוריה ופועלות במרץ על מנת להחזירה ל"חיק המשפחה הערבית". לא מן הנמנע כי במרץ 2022, תשתתף סוריה לראשונה מזה 11 שנים בכינוס של הליגה הערבית באלג'יר. בעוד שהמדינות הערביות הסוניות מחממות את יחסיהן עם דמשק, שברגע אחד הפכה ממנודה לכלה נחשקת, על ישראל להיערך לשינוי משמעותי בזירה הסורית על מנת שתוכל להתמודד עם האתגרים המשתנים.

איראן עלולה להפוך לאיום הקיומי היחיד על ישראל. ישראל חייבת למנוע מאיראן השגת יכולת גרעין צבאית מבצעית ובמקביל להיערך לעימות בלבנון שתכליתו הכרעת חיזבאללה והקמת שלטון מתון במדינה. בין יעדים אלה קיים קשר הדוק משום שישראל זקוקה ליכולת צבאית הכרעתית אם חיזבאללה יחליט לפעול נגדה בתרחיש של תקיפה באיראן. מה גם שלנוכח התקדמות מאמצי בניין הכוח של חיזבאללה גוברת הסבירות להתממשות תרחיש עימות צבאי רב־זירתי. נוסף על כך, נדרש חופש פעולה אסטרטגי על מנת להגדיל את מרחב הפעולה הצבאי במזרח התיכון, וזה יושג באמצעות חיזוק הברית עם ארה"ב והרחבת שיתוף הפעולה עם גורמי כוח אנטי־איראניים באזור. כדי להתמיד במאמצים אלה יש להימנע מעימותים שיסיטו משאבים מההתמודדות עם איראן.

במהלך הימים האחרונים התבטאו בכירים איראנים רבים, ובראשם הנשיא החדש אבראהים ראיסי, באשר לשיחות הגרעין בוינה. בכירים אלו טענו כי איראן אמנם לא מתנגדת לחזרה לשולחן המשא ומתן, אבל לא בכל מחיר ובוודאי שלא תחת לחץ אמריקני. התבטאויות אלו באו בתגובה ללחץ הכבד שמפעילים גורמים שונים במערכת הבינלאומית על איראן לחזור לשיחות הגרעין.

פניה של סוריה השתנו לחלוטין בעקבות עשור של מלחמת אזרחים שלווה בהרס רחב ובגלי הגירה המוניים. לנוכחות האיראנית בסוריה השפעה עמוקה על המתרחש במדינה וזו צפויה להמשיך או אף להתרחב אם וכאשר תסתיים המלחמה בה. ואולם, בעוד תשומת לב רבה ניתנת למעורבות הצבאית של איראן בסוריה - בין אם באופן ישיר ובין אם באמצעות שליחים (Proxies) - העיסוק בהתנהלותה במישורים האזרחיים מוגבל יחסית, למרות שמשקלם אינו נופל מאלה הצבאיים. אחד התחומים שבו איראן משקיעה משאבים רבים במיוחד במסגרת מאמציה בסוריה הוא החינוך וההשכלה.

מקובל לחשוב שלאיראן יש שלש מטרות-על בפיתוח נשק גרעיני: הרתעה, סיוע במימוש שאיפות הגמוניה אזורית ואיחוד העם האיראני מאחורי נושא שכמעט ואינו שנוי במחלוקת. מעבר להנמקות אסטרטגיות אלו צריך לבחון את יעדי התוכנית הגרעינית עצמה, ביחוד בשלבים הנוכחיים (אוגוסט 2021) של התפתחותה המהירה.

בחודשים האחרונים מתמודדת ישראל עם שלושה מוקדי מתיחות ביטחונית מרכזיים: רצועת עזה, לבנון ואיראן (בעיקר בהקשר של אזור המפרץ). המתיחות בשלוש הזירות התפתחה על רקע נפרד, אולם מגלמת מכנה משותף בדמות תעוזת יתר מצד אויביה של ישראל - המגדירים עצמם כחברי "מחנה ההתנגדות" - וניסיון זהיר שלהם לעצב מחדש את כללי המשחק בהתמודדות עם ישראל.

לאחר שישה סבבי שיחות בווינה בין איראן למעצמות על חזרה להסכם הגרעין מ-2015 (JCPOA) המו"מ בין הצדדים נקלע לקשיים ונתקע. פרשנים וגורמי מממשל משדרים פסימיות וטוענים כי הסיכויים לסיומו המוצלח הולכים ופוחתים.

אבראהים ראיסי, איש דת שמרן יליד העיר משהד, בן 60, נבחר ברוב קולות לתפקיד נשיא איראן. ראיסי זכה בכ-62% אחוז מקולות הבוחרים (כ-18 מליון). אחריו, בפער ניכר, זכה מועמד שמרן נוסף, מחסן רזאאי, ב-3.4 מליון קולות. אחוז ההצבעה בבחירות, הנחשב מדד לרמת הלגיטימציה לה זוכה המשטר, עמד על כ-48.7% (לעומת 73% בבחירות האחרונות ב-2017), הנמוך ביותר בהיסטוריה של הרפובליקה האסלאמית, למרות שסביר כי גם מגיפת הקורונה תרמה לכך. כ-3.7 מיליון קולות נפסלו (פתקים לבנים/הצבעת מחאה) ולמעשה ראיסי זכה לתמיכה של כ-30% מבעלי זכות הבחירה בלבד.

המו"מ בין המעצמות לבין איראן בווינה מסתמן כסבוך ומורכב ועומד בפני אתגרים ולחצים. זאת, על רקע מתחים פנימיים גוברים באיראן ערב הבחירות, התנגדות למהלכי ביידן בקונגרס ובאזור, פקיעתו החודש של ההסדר בין טהראן לסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית, המשך החיכוך בין איראן לארה"ב באזור ועוד.

המו"מ בין איראן למעצמות בווינה חושף מגמה מדאיגה: ארה"ב הולכת ומצטיירת כמי שפועלת מתוך תחושת דחיפות ועמדת חולשה בעימות עם איראן סביב תכניתה הגרעינית המתרחבת ומדיניותה האגרסיבית ברחבי האזור. דינאמיקה זאת, קולעת את ישראל לצומת דרכים אסטרטגי שהסתעפויותיו מובילות אותה למדיניות לעומתית מול ממשל ביידן או לחלופין להעמקת שיתוף הפעולה הבילטראלי עמו כדי לנסות להגיע להבנות שיבטיחו את אינטרסיה האסטרטגיים ובטחונה הלאומי.

מאז כניסת ממשל ביידן לתפקידו לפני כחודשיים נראה כי איראן "עלתה מדרגה" במדיניותה ההתקפית ברחבי האזור, באופן המשקף תעוזה ובטחון עצמי גוברים.

גל ההתקפות הנוכחי של איראן ושלוחיה בולט במיוחד לאחר תקופה של ריסון יחסי בשנה החולפת. זאת, חרף המכות הכואבות שספגה טהראן - ביניהן חיסול מדען הגרעין פחריזאדה (נובמבר 20') וחבלה משמעותית במתקן הגרעין בנתנז (יולי 20') - שבביצוען היא מאשימה את ישראל. הסיבות למדיניות המרוסנת הן: הרתעה שביססה ארה"ב מול המשטר האיראני בעקבות סיכול מפקד כוח קדס, סלימאני; הנחיה של ח'אמנהאי להימנע מפעולות ישירות נגד ארה"ב מחשש שייסעו לטראמפ להיבחר בשנית; וככל הנראה חשש של איראן ממתקפה אמריקאית בלתי צפויה בשלהי כהונת טראמפ, על רקע פרסומים בנושא.

ממשל ביידן לא קיבל מאיראן אפילו מאה ימי חסד. בקושי נכנס לתפקידו, ושתי המדינות כבר מנהלות דיאלוג המשלב בין מהלכים מדיניים ("מילים") לבין הפעלת כוח צבאי ("טילים").

גישת ממשל ביידן ביחס לאיראן מסתמנת כנקודה הארכימדית שתגדיר את מדיניות ארה"ב במזה"ת בכלל ותעצב את יחסיה עם בנות בריתה באזור, ובוודאי עם ישראל. בימים אלה מדווח כי ישראל נערכת להתנעת הדיאלוג מול הממשל בנושא איראן. המסמך שלפניכם מבקש להניח תשתית ידע רלבנטית בסוגיה על בסיסה תובא שורת המלצות להתנהלות מול הממשל החדש בוושינגטון, במטרה לשפר את הסיכוי להשפיע על מדיניותו בהתאם לאינטרסים של ישראל.

תהליך הנורמליזציה בין מדינות המפרץ לישראל משקף הכרה גוברת בחשיבותה כשותף חשוב ולגיטימי באזור, ומייצר עבורה הזדמנויות מגוונות לשיתופי פעולה פוטנציאליים. בתחום המדיני-בטחוני אחד מיעדיה המרכזיים של ישראל הוא יצירת חזית אזורית רחבה לבלימת השפעת איראן במזה"ת. מלכתחילה, האיום האזורי המשותף הנשקף מאיראן, היה אחד המניעים הבולטים, לצד הצורך להיאבק בטרור ובאסלאם הקיצוני, אשר דחפו את מדינות המפרץ וישראל למגעים ושיתופי פעולה ביטחוניים, בשלב ראשון, ולהפיכתם לרשמיים וגלויים בהמשך.

על פניו, נראה כי איראן הולכת על הפצצה. היא אפילו לא מנסה להסתיר את זה. יש שיגידו כי היא בסך הכל פועלת לאיים על המערב ובראש ובראשונה על הנשיא האמריקני הנכנס - ג'ו ביידן, כדי לאלצם לשוב למסגרת הסכם הגרעין שננטש על ידי ארה"ב ואולי אפילו בתנאים טובים יותר מבחינת איראן. כך או כך זה הזמן, בפתחה של שנת 2021 ועם חילופי השלטון בארה"ב, לעשות חשבון נפש ולבחון איך הגענו עד הלום? ועוד יותר מכך - לאן הולכים מכאן?

מבין סוגיות החוץ המעטות בהן עסקו המועמדים לנשיאות בארה"ב במהלך מערכת הבחירות בלט, אולי יותר מכל, נושא ההתמודדות עם האתגרים שמציבה איראן בתחום הגרעין ובמזה"ת.

החלטת מועצת הביטחון 2231 מ-2015, שאימצה את הסכם הגרעין עם איראן, כללה אמברגו נשק בן חמש שנים על איראן. ההחלטה החליפה החלטות קודמות (1747, 1929) שאסרו על טהראן יבוא או יצוא נשק. חמש שנות האמברגו פקעו ב-18 באוקטובר השנה.

השפעה הדרמטית ביותר על התפתחות המשבר מול איראן, במיוחד בתחום הגרעין, נודעת לאירוע שיתרחש דווקא מחוץ לגבולות המזרח התיכון: הבחירות בארה"ב.

כל השחקנים המעורבים במשבר, ובמיוחד טהראן ווושינגטון עצמן, מצויים בעמדת המתנה לתוצאות הבחירות. שני הצדדים מבקשים להימנע ממהלכים קיצוניים, שוברי שוויון, הגם שהמציאות המתוחה ביניהם והלחצים הכבדים בהם נתון המשטר האיראני, עלולים להוביל אותם להסלמה לא מתוכננת, עוד לפני כן.

בעקבות סיכול הגנרל סולימאני בינואר השנה ניכרה הפחתה בהיקף ובעוצמת הפעולות הצבאיות של איראן, שנועדו להפעיל לחץ נגדי על ארה"ב ובנות בריתה ולהרתיע אותן. חרף תקרית הטרדה של כלי שייט אמריקאי במי המפרץ באפריל ותקיפות ספוראדיות של המליציות בעיראק, איראן חדלה מפעולות חבלה במיכליות באזור, לא חזרה על תקיפת תשתיות נפט (דוגמת זו שביצעה נגד סעודיה בספטמבר), וגם בעיראק הסתמנה ירידה יחסית בחיכוך.

מקבלי ההחלטות בישראל תומכים באופן חד משמעי בדרישת ארה"ב להאריך את אמברגו הנשק של האו"מ על איראן, שעומד לפקוע באוקטובר. ישראל רואה בהארכת האמברגו דרישה מוצדקת מבחינה משפטית, אסטרטגית, מדינית וערכית.

ארה"ב היא מעצמת העל היחידה המרכזת בידיה את העוצמות הדרושות כדי לייצר לחץ ומנופים אפקטיביים - מדיניים וצבאיים - לבלימת תכנית הגרעין של איראן ומדיניותה המזיקה באזור.

חרף הקטסטרופה עמה הוא מתמודד על רקע התפשטות בלתי נשלטת של מגיפת הקורונה, המשטר האיראני ממשיך בבניין כוח של יכולותיו האסטרטגיות בתחום הגרעין והטילים ובמדיניותו המזיקה ברחבי המזה"ת.

מאז סיכול מפקד כוח קדס, סולימאני, בעיראק, לפני שלושה חודשים - מתחולל במדינה מאבק, שמאפיל אפילו על משבר הקורונה - המאבק בין איראן לארה"ב.

מסמך זה משקף את תובנות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בסוגיות מוקד אסטרטגיות.

נכתב ע"י אל"מ (מיל') אודי אבנטל, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה.

כאשר העולם עסוק מעל לראשו במלחמה במגיפה שקפצה עליו, ומדינות "נמצאות באותה סירה" ונדרשות לשיתוף פעולה כדי להתמודד ביעילות עם המשבר, פרשנים ואנשי בק"ן מזהים הזדמנות לשינוי חיובי ביחסי איראן וארה"ב ולחידוש המו"מ ביניהן.

בשבוע החולף מסתמנת החרפה במערכת הלחצים על המשטר בטהראן. לאחר המהלומה שספג עם סיכול סולימאני בתחילת השנה, התפרצה באיראן מחלת הקורונה.

תובנות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בסוגיות מוקד אסטרטגיות.

נכתב ע"י אל"מ (מיל') אודי אבנטל, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה.

בשבוע החולף חזר הפוקוס בזירה הבינ"ל ובישראל לסוגיית הגרעין האיראני.

החלטת הנשיא טראמפ להתנקש במפקד כוח קדס של משמרות המהפכה, הגנרל קאסם סלימאני, תפסה בהפתעה את איראן, את השחקנים השונים במזה"ת ואת הפרשנים והמומחים. עפ"י כתבות התחקיר בעיתונות האמריקאית, גם בכירי הממשל והמטות המשולבים נדהמו מההחלטה והאופן האימפולסיבי בו התקבלה.

ב-22 בנובמבר הטיל הממשל האמריקאי סנקציות על שר המידע והתקשורת האיראני, ג'אהרומי. זאת, בשל תפקידו בהשבתה הרחבה של האינטרנט בימי מחאת הדלק, ובצנזורה על הרשת בכלל מאז נכנס לתפקידו במחצית 2017. ארה"ב מאשימה את השר כי מילא תפקיד בפריסת רשת מידע לאומית (NIN), שהרחיבה את יכולות המשטר לפקח, להגביל ולחסום לחלוטין שימוש באינטרנט באיראן.

ב-15 בנובמבר החליטה ממשלת איראן לצמצם את הסובסידיות על הדלק ולהעלות את מחירו. מחיר ליטר בנזין עלה ב-50% ל-15,000 ריאל ונקבעה קצבת דלק לרכב פרטי בהיקף של 60 ליטר בחודש. תעריף ליטר דלק שיירכש מעל הקצבה יהיה כפול.

המחאה שפרצה בעוצמה בעיראק ובלבנון, שבה והזכירה לכל המשטרים במזה"ת כי למרות שחלף כעשור מאז תחילת אירועי ה"אביב הערבי", ה"טלטלה" באזור לא מיצתה את מהלכה ההיסטורי. זאת, על רקע בעיות היסוד הכלכליות, החברתיות, השלטוניות והדמוגרפיות - שהמשטרים באזור עדיין רחוקים מלהציע להן פתרונות הולמים.

בעקבות הניסיון האיראני להשתלט על מכלית בריטית במפרץ, הודיעה השבוע לונדון על שיגור משחתת שניה לאזור, למשימת הגנה על כלי שייט בריטיים. במקביל, קיבל יו"ר המטות המשולבים האמריקאי, הגנרל דנפורד, משימה רחבה יותר: להקים קואליציה בינ"ל לאבטחת השייט במצרי הורמוז ובאב אלמנדב.

במהלך יוני מתוכנן בירושלים מפגש חריג בין היועצים לביטחון לאומי של ישראל, ארה"ב ורוסיה. המפגש, שצפוי להתמקד במשבר בסוריה ועפ"י דיווחים שונים בסוגיית הנוכחות האיראנית במדינה, הוביל להערכות על מפגש אינטרסים אסטרטגי בין שלוש המדינות ביחס לצורך לדחוק את איראן מסוריה.

כדי לשרטט את התרחישים שעשויים להתפתח במשבר בין ארה"ב ואיראן ולהעריך את סבירותם, נדרש להבין את מדיניותם ויעדיהם של שני הצדדים.

אירועי השבוע המחישו כי מדיניות ה"לחץ המרבי" של טראמפ אכן מייצרת לחץ. הודעת איראן כי היא נסוגה ממרכיבים בהסכם הגרעין, איומיה המתלהמים ומעורבותה האפשרית בפעולות חבלה במפרץ - משקפים לחץ של ממש בטהראן.

שאלת שינוי המשטר (Regime Change) מלווה את המהפכה האסלאמית מאז תפסה את השלטון באיראן. זאת, על רקע הערכת רבים כי אין דרך להביא לשינוי במדיניותו המזיקה של המשטר בטהראן - הנשענת על מניעים אידיאולוגיים, דתיים ומהפכניים - אלא באמצעות החלפתו.

בשבוע החולף ציינה איראן 40 שנה למהפכה האסלאמית. כבכל שנה, נפתחו אירועי המהפכה ב"עשרת ימי הפג'ר", המציינים את התקופה שבין חזרת האמאם איתֻאללה רוחאללה חומיני לאיראן מגלותו בפריז (1 בפברואר), ועד להכרזת המהפכה ב-11 בפברואר. בתקופה זאת נוהג המשטר בטהראן לפאר את עקרונות המהפכה והישגיה, כולל בתחום הצבאי. השנה הוצגה "תשובה איראנית הולמת" לסנקציות הבינ"ל - מפעל תת קרקעי רחב ממדים לייצור טילים מתקדמים, ונחשף טיל בליסטי חדש, בשם 'דזפול'.

המשך המאבק בין ישראל לאיראן בסוריה יושפע בעיקר מעמדת רוסיה | איראן מרגיזה את אירופה למרות תלותה במהלכיה | סוגיית הטילים מגבירה את המתיחות בין ארה"ב לבין רוסיה, סין וצפון קוריאה

מסמך זה משקף את תובנות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בסוגיות מוקד אסטרטגיות. | נכתב ע"י אל"מ (מיל') אודי אבנטל, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה.

נשחק האינטרס האיראני לדבוק בהסכם הגרעין | הרשות הפלסטינית בתהליך התנתקות מעזה | החריגה ממדיניות העמימות ביחס לתקיפות בסוריה מצמצמת את מרחב התמרון של ישראל

מסמך זה משקף את תובנות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בסוגיות מוקד אסטרטגיות. | נכתב ע"י אל"מ (מיל') אודי אבנטל, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה.

מהלך בקרת הנזקים של ארה"ב במזה"ת | יחסי ארה"ב-ישראל בסוגיית סין נכנסים לשלב חדש | משבר בצפון קוריאה עלול "לשאוב" את ארה"ב לאסיה ולשמש מודל לאיראן | קונגרס חדש בוושינגטון - גובר הסיכון לנפילה לפער שבין הממשל לבית הנבחרים

מסמך זה משקף את תובנות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בסוגיות מוקד אסטרטגיות. | נכתב ע"י אל"מ (מיל') אודי אבנטל, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה.

Authorities in Belgium, France, and Denmark arrested several Iranian operatives, including an Iranian diplomat, in a plot to plant a bomb to disrupt a political rally of the Iranian opposition in Paris, France and to assassinate an opposition leader in Denmark. Time has come for European leaders to acknowledge the Iranian/Hezbollah terrorist threat looming high in the continent and act accordingly.

בעקבות כניסתן לתוקף של סנקציות אמריקאיות חדשות, איראן מצויה באחת מנקודות השפל שלה בעשור האחרון ונצבת בפני דילמות קשות כיצד להתמודד עם האתגרים העומדים בפניה. הכלכלה האיראנית מצויה באחד מהמשברים החמורים ביותר מאז כינונה של הרפובליקה האסלאמית, כאשר המטבע האיראני צולל, האינפלציה מרקיעה שחקים, שעורי האבטלה גבוהים וקיים מחסור באספקת המים והחשמל. המשבר הנוכחי נובע לא רק מהקשיים האובייקטיביים של חיי היום יום, אלא ביתר שאת ממשבר הציפיות שנוצר בציבור האיראני בעקבות הסכם הגרעין ב – 2015 שאמור היה להביא לשיפור במצב הכלכלי ואכזב.

המכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה קיים ב-27 באוגוסט 2018 קבוצת דיון "שולחן עגול" בנושא: "איראן על פרשת דרכים". מסמך זה מציג את עיקרי הדברים אשר הוצגו במהלך הדיון והמלצות עיקריות למדיניותה של ישראל.

בעקבות כניסתן לתוקף של סנקציות אמריקאיות חדשות, איראן מצויה באחת מנקודות השפל שלה בעשור האחרון ונצבת בפני דילמות קשות כיצד להתמודד עם האתגרים העומדים בפניה.

Iran and Russia – now the dominant remaining P5+1+EU party to the JCPOA – share a mutual vital interest in its preservation and survival. For Iran, the JCPOA, and its executive order, UNSC 2231, promise a strategic transformation through accrued wealth, investment in infrastructures, unfettered access to procurement of state of the art weapons systems, and a quantum leap in both defensive and up to date offensive accurate and reliable missile capabilities (ballistic, cruise and BMD) – culminating in strategic immunity to attack, and to retaliation. The timeline for the realization of this central goal of the JCPOA is envisaged to occur well ahead of the full resumption of the nuclear effort. For Russia, its position as the lead supplier of armaments to Iran, and its envisaged supply of missile technologies and hardware after “Transition Day”, provide it with multiple leverages. First, politically, it will allow Russia to influence Iranian actions, and consequently to reap the benefits of a broader regional prominence, to the detriment of competitors, especially the U.S. Secondly, it will guarantee Russia’s access to the lucrative Iranian weapons and missile markets – to the exclusion of other competitors such as China and Europe. The preservation of the JCPOA is also a Russian interest because Russia does not want a nuclear armed Iran any more than the other parties concerned, while its facilitating clauses guarantee Russia the dominant role in Iran’s strategic posture as its lead foreign partner.

המכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה קיים ב- 14 בנובמבר 2017 קבוצת דיון "שולחן עגול" בנושא: יחסי ארה"ב – איראן והשלכותיהם על ישראל .השולחן העגול התכנס על רקע הצהרתו של הנשיא טראמפ ב- 13 באוקטובר 2017 , בה בישר כי הוא וממשלו יובילו שינוי בגישה כלפי הסכם הגרעין בין איראן למעצמות, ה- JCPOA . מסמך זה נכתב בעקבות הדיון ע"י ד"ר עודד ברוש ומייצג את עמדות המחבר בלבד.

On Friday, 26 February 2016, the IAEA issued its periodic (February, May, August / September & November) report on the “Verification and Monitoring in the Islamic Republic of Iran in light of United Nations Security Council Resolution 2231 (2015)”1 , for the upcoming 6-9 March 2016 IAEA Board of Governors meeting. The report updates the information provided in the special inspection report of 16 January 2016, which verified that Iran had concluded implementing its commitments under the provisions of the JCPOA, thus facilitating the declaration of “Implementation Day” effective immediately. The January report highlighted that Iran had reduced the number of centrifuges installed down to the ceiling allowed it in the JCPOA; had dismantled, or “removed”, the remainder, including their associated operating equipment for continuous monitoring by the Agency; had exported out of Iran (to Russia) its entire stock of enriched uranium in excess of the 300 kg allowed by the JCPOA (from almost 12 tons); and had dismantled the core of the Arak heavy water reactor and taken the steps outlined in the JCPOA to make it irreversibly unusable (by filling it with concrete). The gist of the current report is that Iran continues, since the 16 January 2016 report, to be in full compliance with its commitments to the JCPOA.

במאמר המופיע לאחרונה בכתב העת היוקרתי "פוריין אפיירס", מציע הפרופסור מייקל מנדלבאום – מומחה מהשורה הראשונה לנושאים אסטרטגיים – לחזק את הסכם הגרעין עם איראן באמצעות שימור, וחידוד, האיום באופציה צבאית לסיכול כל חריגה איראנית מהותית, או ניסיון "פריצה" אל עבר נשק גרעיני. מנדלבאום, שכוונותיו חיוביות בהחלט, כמו גם אחרים, מחמיץ את משמעות ההסכם בראייה האיראנית, שהיא שאיום כזה לא יוכל להתקיים בעוד כמה שנים, כאשר המחיר הכרוך במימושו יהפוך לבלתי מתקבל על הדעת. זה יקרה אחרי שאיראן תשקיע – כבר מיד עם הסרת הסנקציות – בתשתיות אסטרטגיות, ובהרחבת הייצור העצמי של מגוון אמל"ח, כולל טילים בליסטיים וטילי שיוט; תרכוש אמל"ח מתקדם, אחרי שיוסר אמברגו הנשק, ואולי אף לפני כן, הן לצרכי הגנה, כולל נגד מכלול אמצעי התקיפה האוויריים שבידי ארה"ב, והן לצורך התקפה ותגמול; ועם הסרת הסנקציות על תכנית הטילים תפעל לשדרוג האמינות והשרידות של הטילים הבליסטיים וטילי השיוט האיראניים.

The Foreign Policy Research Institute.

הסכם הגרעין עם איראן וינה, 14 ביולי 2015, ממצאים מסקנות וצפי.

The long awaited Joint Comprehensive Plan of Action in regard to the Iranian nuclear crisis is a detailed document outlining the actions to be taken by Iran on the one side, and the EU3+3, sometimes called the P5+1, on the other to resolve the impasse. The document including its annexes comprises over a hundred pages – 159 pages in the rough draft copy immediately available. On the side of Iran's commitments, it involves a detailed program for the dismantlement of the lion's share of Iran's nuclear capabilities to date; on the side of the EU3+3, or the E3/EU+3 as they are called in the document, it involves for the most significant part an eventual rescinding of virtually all of the sanctions imposed on Iran, as the IAEA confirms Iranian compliance – or "implementation" – with the major steps regarding dismantlement of its nuclear capabilities.

נייר מכנס הרצליה ה-15 2015. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

The Framework Agreement announced by the P5+1+EU and Iran on April 2nd in Lausanne sets out, in relatively great detail, the building blocks for reaching a full comprehensive agreement to resolve the Iranian nuclear crisis by the specified deadline of June 30th . Moreover, U.S. President Obama and Secretary of State Kerry made it clear over the past few weeks that the conclusion of a Framework Agreement was a necessary condition for the continuation of negotiations, and that the deadlines would not be extended without it. The US administration pointedly stated that the June 30 th deadline could not be extended without a framework agreement, implying that, if such a framework agreement were reached, an extension of the final deadline may be possible.

On Thursday, 19 February 2015, the IAEA issued its periodic report on the "Implementation of the NPT Safeguards Agreement and relevant provisions of Security Council resolutions in the Islamic Republic of Iran," for the upcoming IAEA Board of Governors meeting on 2-6 March 2015. The report updates the information provided in the previous periodic inspection report from 7 November 2014, and interim report from 20 January 2015.

כנס הרצליה ה-14 2014. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

תובנות מסימולציה בנושא: היום שאחרי הסכם עם איראן – השלכות אזוריות וגלובליות נערכה במסגרת כנס הרצליה ה-14.

מצגת מכנס הרצליה ה-14 2014. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

כנס הרצליה ה-14 2014. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

The 14th Herzliya Conference Working Paper

כנס הרצליה ה-14 2014. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

כנס הרצליה ה-14 2014. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

The recent agreement between Iran and the P5+1 has attracted unprecedented criticism of the US from its two main Middle East allies, Israel and Saudi Arabia. While the prospect of broad Saudi-Israeli coordination in confronting Iran is dubious, the US should not take these important allies’ disaffection lightly.

נייר עבודה - כנס הרצליה ה-12 2012 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר עבודה - כנס הרצליה ה-12 2012 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

מסמך מסכם של מושב הצד בכנס הרצליה ה-11 2011 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

כנס הרצליה ה-11 2011 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

כנס הרצליה ה-11 2011 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

A Working Paper in Preparation for the Herzliya Conference 2010.

דומה כי הרשת החברתית המקוונת טוויטר נצרבה בתודעת העולם כאחד מסממניה הבולטים של המחאה הפוליטית הרחבה באיראן, בעיקר בכל הקשור להעברת מידע על ההתרחשויות לעולם החיצון. היבט זה של המחאה הפוליטית באיראן יש בו כדי לקחת – בדרך אסוציאטיבית - למסע אחורה בזמן , הרחק אל אינדונזיה של המחצית השנייה של שנות ה- 90 של המאה הקודמת. שם, בארכיפלג האינדונזי , התרחש במאי 1998 מהפך פוליטי, שקדמו לו תסיסה ומחאה. מהפך זה הביא קץ לשלטונו של הנשיא סוהרטו (1966-1998) ועמו ירידת המסך על משטר אוטוריטרי ארוך שנים , ותחילת כינונה של הדמוקרטיה השלישית בגודלה בעולם. מול תמיהה אפשרית מדוע להרחיק אלפי מיליון מאיראן אל אינדונזיה הרחוקה, יאמר שגם אם האינטרנט היה בתקופה הנדונה, בשנים 1995-1998 ,עדיין בשלביו המוקדמים מאד באינדונזיה, הוא סייע לא מעט להתגבשותה ופעילותה של אופוזיציה למשטרו של סוהרטו. הוא סיפק לפעילי האופוזיציה, במדינת ענק זו המתפרשת על פני אלפי איים, כלי יעיל להעברת מידע, לרבות דיווח לעולם החיצון אודות עוולות המשטר, ושימש אמצעי יעיל להנעת פעילות המחאה. לארגונים פרו-דמוקרטיים שהובילו את המחאה הפוליטית, סיפק האינטרנט גם במת שיח משותפת לליבון דעות, שתרמה רבות לגיבוש שיח אופוזיציוני משותף. יש הגורסים, לפיכך, כי זו היתה המהפכה הראשונה שעשתה שימוש באינטרנט

Herzliya Analitical Note.

Herzliya Analitical Note.

מסמך עבודה מכנס הרצליה התשיעי 2009 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

מסמך עבודה מכנס הרצליה התשיעי 2009 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

כנס הרצליה השמיני 2008. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

The election of Mahmoud Ahmadinejad to the post of President of Iran, his statements since coming into office, as well as his behavior on the domestic, regional and international fronts, have brought to the fore once more the possibility that Iran will resume an aggressive policy driven by the principle of export of the revolution, an approach that appeared to have been dropped from the Iranian agenda during the past decade, at least in its more radical expressions – terrorism and subversion.

This essay examines the assertion, widespread in both media and academia, that the Islamic Republic of Iran – and especially the current government under Ahmadinejad – is actuated by a powerful, Shī‘ite-based messianism. Much evidence appears at first glance to support this assessment: not only the statements and actions of the new, charismatic president, many of which reference the imminent return of the Hidden Imām, but also, and more fundamentally, the widespread perception of Shī‘ism – the state religion of Iran and spiritual force behind the Islamic Revolution – as an endemically and fervently apocalyptic creed. These two factors have combined with the pervasive impression created by many analysts that Iran’s rulers live on the brink of the Eschaton, and seek to expedite its arrival by initiating a worldwide cataclysm

מסמך עבודה מכנס הרצליה החמישי 2004 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה)

מסמך עבודה מכנס הרצליה החמישי 2004 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).
This study examines the characteristics of the Islamic regime in Iran as they pertain to its decision-making process and defense doctrine. Bar presents the Islamic regime in Iran as an enigma - a combination of an ideological revolutionary regime based on dogmatic religious principles, with a remarkable adaptability and realpolitik perception. Iran's defense and security policy, according to Bar, derives from a concatenation of geo-political, cultural, and religious factors. The Iranian self-image is of a nation heir to an ancient civilization which precedes Islam, but suffering from a sense of strategic disadvantage, victimization, isolation and historic injustice. These result in a siege mentality and a tendency to accept and entertain conspiracy theories in which Iran is a loner in a world of foreigners scheming to deprive it of its lawful rights and exploit it. Iran's dependence on oil exports only exacerbates its sense of national vulnerability and oppression by the West. As for Iran's decision-making process, Bar describes it as basically rational and pragmatic. Iran sees its security environment as one of instability and hostility, and the US is perceived as the chief ideological and strategic enemy but is also the object of popular admiration for its material success. Israel and the Jewish people are also viewed with both extreme hostility and high regard. Iran's perception of Israel as a threat is a main source of its security interests in Syria, Lebanon and the Palestinian territories. Iran is resolved to achieve nuclear capability, which is the only non-conventional capability that can deter the US. Achieving this capability is perceived not only as a strategic exigency but also as a well-deserved membership card to a select club to which Iran deserves to belong.

מסמך עבודה מכנס הרצליה החמישי 2004 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).
his study attempts to decipher the Iranian negotiation code by analysis of key elements of Iranian worldviews, beliefs, communication conventions, social behavior, and cultural norms. According to Bar, the Iranian negotiating culture is deeply rooted in the Iranian national psyche, linguistic conventions, cultural habits and religious conventions. An analysis of the Iranian tendency towards mistrust and conspiracy theories suggests that arguments in the course of negotiations should be based on clear short-term incentives and threats, and not on incremental long-term confidence building. Negotiations, according to Bar, must achieve an acceptance by the Iranian side of the brute facts, rather than an understanding of the merits of the other side. It seems that Iranians have frequently seen back channels and secret negotiations as giving the other side an advantage.

הסכם אוסלו הינו אחד הצמתים המכריעים בתולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני בפרט והישראלי-ערבי בכלל. למרות שהאירוע לווה בסערות עזות, סבל משבריריות ולא זכה לקונצנזוס בקרב שני העמים, יסודותיו מתקיימים עד היום.

מאז תחילת כהונתה, מתאפיינת מדיניות הממשלה הנוכחית בנושא הפלסטיני בעמימות ובריבוי סתירות. במסגרת הזאת, בולט מתח בין שתי אג'נדות מתחרות בתוך הממשלה: מצד אחד, האסטרטגיה שלאורה לכאורה פועל הליכוד, ובמוקדה הכרה בחיונית הרשות הפלסטינית ובצורך לחזקה, אולם בה בעת התנגדות לכינון מדינה פלסטינית עצמאית; ומהצד האחר - גישת נציגי הציונות הדתית, ובראשם השרים סמוטריץ' ובן-גביר, המשקפת רצון לשינוי רדיקלי במציאות, ובפרט החלשת הרשות עד העלמתה, לצד עיבוי משמעותי של ההתיישבות היהודית באיו"ש, כשלב בדרך להחלה הדרגתית של ריבונות ישראל על האזור.

מבצע "בית וגן" לפני כשבועיים היה המהלך הצבאי הרחב ביותר שקידמה ישראל ביהודה ושומרון מאז "חומת מגן" ב-2002. המבצע מעיד על החומרה שבה ישראל רואה את ההידרדרות הביטחונית המתמשכת בצפון השומרון, ובמיוחד בעיר ג'נין, מזה למעלה משנה וחצי, אשר מלווה בפיגועים מתמשכים נגד יעדים ישראלים ביהודה ושומרון ובשטח ישראל. בה בעת, המבצע משקף את חששה של ישראל מ"גלישת" המתרחש בג'נין למוקדים נוספים ביהודה ושומרון, תוך ערעור המציאות הקיימת באזור.

ירושלים ניצבת במוקד גל ההסלמה הגואה בשבועות האחרונים במערכת הפלסטינית. המתיחות בירושלים בה בעת משפיעה על יתר מוקדי המערכת הפלסטינית, אך גם מושפעת מהם, במיוחד מהעימות המתמשך בצפון השומרון. בניגוד לעבר שבו הר הבית עמד במוקד המתיחות, במיוחד בעקבות עלייה רחבה של יהודים למתחם, כיום מוזנת ההסלמה מגל טרור המבוצע בידי פלסטינים ממזרח ירושלים (רובם בני הדור הצעיר), ומחיכוכים גוברים בין כוחות המשטרה לאוכלוסייה הערבית בעיר על רקע מאמץ אכיפה גובר.

במהלך השנה האחרונה הקרינה הרשות הפלסטינית חולשה שלא נראתה דוגמתה מאז האנתפאדה השנייה, אז הממשל בראמאללה איבד חלק ניכר מיכולותיו, דבר שהותיר חללים שאותם ניצלו גורמי כוח יריבים ובראשם חמאס. שני העשורים האחרונים עמדו בסימן שיקום השלטון וייצוב מרקם החיים ביהודה ושומרון, תוך שמירה קפדנית של הרשות על התיאום עם ישראל והצרת צעדי חמאס באזור, בין היתר לאור הלקח הטראומתי של השתלטות התנועה על רצועת עזה ביוני 2007.

בשבועות האחרונים ניכרת עלייה מתמשכת במתיחות במערכת הפלסטינית הנובעת משילוב בין שלושה מוקדי משבר השלובים זה בזה ומשפיעים זה על זה:

ההתכתשות הגוברת בשטח, המלווה בריבוי נפגעים בצד הפלסטינים (רובם חמושים המעורבים בעימותים עם כוחות צה"ל), ובמאמץ של חמאס והג'האד האסלאמי לקדם פעילות טרור באזורים שבהם מפגינה הרשות אוזלת יד, במיוחד צפון השומרון.

הנתק המעמיק בין ישראל לרשות הפלסטינית על רקע קידום המהלך הפלסטיני מול בית הדין הבינ"ל בנוגע למעמד השליטה הישראלית ביהודה ושומרון, שגרר ענישה כלכלית (קיזוז כספי סילוקין שמיועדים לתשלום עבור משפחות מחבלים) ולווה ברמיזות בכירים בישראל - בעיקר השר סמוטריץ' - לגבי "העדר ההכרח" שהרשות תמשיך להתקיים. ברקע, החלטת הממשלה לגבי העברת חלק מסמכויות יחידת מתאם פעולות הממשלה בשטחים לידי סמוטריץ', דבר המעורר חשש פלסטיני ובינ"ל מהחלת ריבונות הדרגתית ביהודה ושומרון בכסות של שינוי ארגוני לכאורה.

איתותי הדאגה הגוברים מצד המערכת הבינ"ל, ובמיוחד הממשל האמריקאי, כלפי ישראל לגבי שינוי אפשרי של המציאות ביהודה ושומרון ברוח של "סיפוח זוחל", וערעור מעמד הרשות (לרבות הבעת דאגה מהשלכות קיזוז כספי הסילוקין, שלו היו שותפות ידידותיה הקרובות של ישראל במערב אירופה).

מאז נוסדה - זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים - נתונה יחידת מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) במעמד חריג: היא מבוססת ברובה על אנשי צבא (לרבות ראשיה), אך כפופה לשר הביטחון וממוקדת בסוגיות אזרחיות, רובן נוגע לחיי האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים. הדבר משקף במידה רבה את ההחלטה הישראלית המתמשכת שלא להכריע בסוגיית השטחים, ואת הרצון מחד גיסא בשימור שליטה ביטחונית באזור אך מאידך גיסא לספק את צרכי הציבור הפלסטיני.

לפני כשבוע קיבלה הוועדה המיוחדת של האו"ם לפוליטיקה ולדה-קולוניזציה, שממילא לא ידועה באהדתה הרבה לישראל, החלטה על העברת פנייה לבית הדין הבינלאומי בהאג לבדיקת התמשכות הכיבוש הישראלי בשטחי יהודה ושומרון. משמעות החלטה זו היא כי ביכולתו של בית הדין לקבוע בסיומה של הבדיקה, כי למעשה משמעות הכיבוש המתמשך של ישראל בשטחי יהודה ושומרון היא סיפוח דה-פקטו של השטח בניגוד לחוק הבינלאומי.

הדיון הגובר בזירות הישראלית והפלסטינית בשאלת "היום שאחרי" אבו מאזן ממוקד ברובו באפשרות שיתפתחו מאבקים פנים-פלסטינים אלימים על ירושת כס הנשיא אשר יגרמו לערעור יציבות הממשל בראמאללה ולהיווצרות איומים ביטחוניים כלפי ישראל, ובראשם גלי טרור וניצול של חמאס את החלל והכאוס האפשריים כדי לבסס השפעה ואולי אף שליטה בחלק משטחי יהודה ושומרון או אף בכל האזור.

מבצע "עלות השחר" (7-5 באוגוסט) היה העימות הצבאי החריף ביותר ברצועת עזה מאז מבצע "שומר החומות". האירוע גדע תקופת רגיעה בת כשנה שכמוה לא הייתה מזה כשני עשורים באזור הזה. ישראל קצרה הישגים מרשימים במערכה: תקפה בהפתעה את הג'האד האסלאמי, שפעיליו תכננו מזה מספר שבועות פיגוע נ"ט במרחב הגבול ברצועת עזה; פגעה קשות בצמרת הזרוע הצבאית של הארגון (בפרט הרג שניים ממפקדי החטיבות ברצועה); ושיבשה באמצעות מערכת "כיפת ברזל" את רוב הירי הרקטי, אשר הסב פגיעה מוגבלת למדי, ללא נפגעים בנפש.

אבו מאזן הינו אחד המנהיגים החלשים במזה"ת. המדובר במנהיג בן 86 שחולש על ישות מוגבלת מיסודה ואשר איבד מחצית ממנה לחמאס; אינו אהוד על הציבור הפלסטיני (סקרי דעת קהל מעלים מזה כעשור כי למעלה מ-80% מהפלסטינים מייחלים להסתלקותו); מוקע ע"י יריביו מבית כאדם מושחת המשתף פעולה עם ישראל;  מעורר ייאוש במערכת הבינ"ל ומיאוס בקרב רבים בעולם הערבי; אינו חולש על גייסות צבאיים אדירים כמו רבים ממנהיגי האזור; ושולט כבר 17 שנים ללא בחירות דמוקרטיות על מערכת פוליטית מאובנת שחופש הביטוי וההתארגנות בה מוגבלים על-ידו.

גל ההסלמה הנוכחי במערכת הפלסטינית - שהחל בסוף מרץ וטרם הסתיים - נושא מאפיינים חריגים בהשוואה לקודמיו מהעבר: ביטוייו המעשיים מגוונים ("טרור יחידים", התכתשויות מזוינות בצפון איו"ש, חיכוכים בהר הבית, ו"טפטופי" רקטות ברצועת עזה ומלבנון); הוא מתרחש בלפחות חמש זירות (כשעוצמת המתח בכל אחת משתנה מעת לעת); ולא החל בעקבות "עילה" כלשהי. כך, ערב רמדאן לא נרשמה מתיחות מיוחדת במערכת הפלסטינית, וישראל אף פעלה להבטיח רגיעה באמצעות מהלכים כלכליים באיו"ש וברצועת עזה, "ניטרול" סוגיית שיח' ג'ראח ופעילות מול גורמים אזוריים, ובראשם ירדן.

גל הפיגועים הפוקד את ישראל בשבועות האחרונים נושא מאפיינים דומים לאלה של גלי טרור קודמים, ולצידם כאלה המייחדים אותו בהשוואה לעבר. מדובר בגל שפרץ ללא סיבה מוגדרת כמו בעבר (זירות נפיצות כגון רצועת עזה ומזרח ירושלים היו רגועות יחסית הפעם), ונראה כי התפתח על רקע השילוב בין השפעת ההסתה המתמשכת במערכת הפלסטינית על בני הדור הצעיר (מאמץ שמקודם במיוחד ע"י החמאס); "אפקט ההדבקה" המתרחש דרך קבע בעקבות ביצוע פיגועים; ובתוספת מסוימת של המתח הכללי שמשרה חודש רמדאן בקרב הפלסטינים בשנים האחרונות, דבר שמצא ביטוי בולט במבצע "שומר החומות" בשנה שעברה.

השבוע החולף היה שסוע בין שני קטבים: מצד אחד פסגת הנגב - כינוס חסר תקדים של שרי חוץ ערביים יחד עם מזכיר המדינה האמריקאי על אדמת ישראל שנועד להדק את שיתוף הפעולה בין ישראל ומדינות האזור ולקדם התמודדות עם אתגרים משותפים; ומהצד השני - הפיגוע הקשה בחדרה המצטרף לפיגוע מהשבוע שעבר בבאר-שבע, ולצידו הפיגוע בבני ברק, שמעידים על אתגר פנימי מחריף. כך, בעוד מצבה האסטרטגי של ישראל במרחב האזורי משתפר, בזירה הפנימית - האיומים מתעצמים.

כינוס המועצה המרכזית של אש"ף שנחתם בשבוע שעבר ולווה במספר הודעות דרמטיות הוא אירוע שזוכה בדרך כלל להדים הן בישראל והן במערכת הפלסטינית. ולכאורה, ההחלטות שהתקבלו באירוע אכן מרעישות ואמורות להשפיע על מערכת היחסים עם ישראל ועל דיוקנה של ההנהגה הפלסטינית בעתיד: מצד אחד הועלה איום של המועצה לחזור מההכרה בישראל בעקבות המשך הקיפאון המדיני (הוצב אולטימטום עד ספטמבר לקדם את המו"מ, אחרת האיום ימומש והפלסטינים יכריזו על כינון מדינה עצמאית בגבולות 67'), ומהצד האחר - שולבו בצמרת אש"ף כמה ממקורבי אבו מאזן, ובראשם חסין אלשיח', השר לעניינים אזרחיים שמונה כחבר בוועד הפועל של הארגון ועשוי לקבל לידיו את תיק המו"מ המדיני שהיה באחריותו של צאא'ב עריקאת עד מותו.

כחצי שנה לאחר מבצע "שומר החומות", הצליחה החמאס להשיב את כלל הנכסים שאיבדה בעקבות המערכה אותה היא יזמה תוך הפרה בוטה של ההסדרה שהתקיימה עד אז ברצועת עזה. יתרה מכך, התנועה אף קצרה הישגים אסטרטגיים שלא היו בידיה ערב העימות בדמות המהלכים האזרחיים חסרי התקדים שישראל מקדמת כלפי רצועת עזה באחרונה, ובראשם הגדלת מכסת העובדים בישראל והסרת חסמים על ייצוא הסחורות מהאזור והייבוא אליו. כך למעשה, שבו ישראל והחמאס למצב ששרר ב-10 במאי, יום פרוץ המבצע, ומתפתחת בהדרגה אף מציאות משופרת מבחינת יחיא סנואר.

יחיא סנואר מתקרב בראייתו בהדרגה למימוש היעד שהציב לעצמו ערב מבצע "שומר החומות": שינוי כללי המשוואה מול ישראל. במסגרת הזאת הוא מצליח, עד כה, לממש מקסימום הישגים במינימום נזק: פתח באופן יזום במערכה צבאית שהסבה לחמאס פגיעה מדודה יחסית; קצר הישגים אסטרטגיים בדמות חיזוק מעמדה הציבורי של חמאס ודימויה כמנהיגה לאומית, תוך התססת החברה הערבית בישראל באופן חסר תקדים; הצליח להשיב את רוב הנכסים האזרחיים שהיו בידיו עד פרוץ המבצע ולבסס מחדש את "ההסדרה הישנה" שהוא עצמו הפר בבוטות; ממשיך בחיכוכים אלימים נגד ישראל שעלולים להעיד כי המערכה האחרונה לא יצרה בקרבו רתיעה עמוקה; וכל זאת מבלי שהוא נתבע לוויתורים משמעותיים, במיוחד בנושא השבויים והנעדרים.

ישראל ניצבת בפני סתירה חריפה ובלבול עמוק נוכח המציאות הנוכחית ברצועת עזה. השבוע החולף עורר בקרב רבים בישראל תחושה ולפיה הושגה פריצת דרך לקראת ביסוס הסדרה באזור, ואולם זו פינתה מקומה עד מהרה לחיכוכים אלימים ביוזמת חמאס ובמוקדם חידוש טרור הבלונים והמהומות במרחב גדר הגבול. הניגוד הזה מגלם פער עמוק בין תפיסות המציאות של ישראל וחמאס, לצד קושי מתמשך של הראשונה לפענח את עולם הכוונות של בכירי התנועה.

בחודשים האחרונים מתמודדת ישראל עם שלושה מוקדי מתיחות ביטחונית מרכזיים: רצועת עזה, לבנון ואיראן (בעיקר בהקשר של אזור המפרץ). המתיחות בשלוש הזירות התפתחה על רקע נפרד, אולם מגלמת מכנה משותף בדמות תעוזת יתר מצד אויביה של ישראל - המגדירים עצמם כחברי "מחנה ההתנגדות" - וניסיון זהיר שלהם לעצב מחדש את כללי המשחק בהתמודדות עם ישראל.

כחודשיים לאחר מבצע "שומר החומות" - אשר רבים בישראל ייחלו כי יהווה אירוע מעצב במסגרת מערכת היחסים עם חמאס - ניכרת זחילה שקטה של שני הצדדים בחזרה למציאות שהתקיימה עד ה-10 במאי בשעה 1800 בערב, אז שיגרה התנועה מטח רקטות לעבר ירושלים ובכך פתחה במערכה צבאית שארכה כמעט שבועיים.

במהלך השבוע האחרון סערה המערכת הפלסטינית בעקבות מותו של ניזאר בנאת, פעיל זכויות אדם מאזור חברון, אשר נעצר ע"י מנגנוני הביטחון הפלסטינים על רקע ביקורת שהטיח נגד הרשות הפלסטינית. בנאת הוכה קשות במהלך המעצר ומת כתוצאה מכך. הפרשה עוררה גל חריג יחסית של מחאה ציבורית נגד הרשות הפלסטינית במספר מוקדים באיו"ש. מנגנוני הביטחון הפלסטינים נקטו יד קשה כלפי המפגינים, דבר שהעצים עוד יותר את הביקורת על הפגיעה של ממשל אבו מאזן בזכויות האדם.

מבצע "שומר החומות" ביסס את הנכסיות של קהיר בעיני הממשל בוושינגטון, ואת ההבנה כי היא מהווה למעשה את הגורם היחיד במערכת האזורית המורכבת, שיכולה לתווך בין הצדדים ולהביא להפסקת אש. במסגרת זאת, הנשיא ביידן שוחח לראשונה מכניסתו לתפקיד עם סיסי, והודה לו רשמית על מאמציו להביא להפסקת אש.

במהלך 11 ימי הלחימה בעזה, העדיפו במוסקבה לצפות מרחוק במתרחש במזרח התיכון, אך במקביל לרמוז לכך, שהקרבה הגאוגרפית של האזור לרוסיה עלולה לגרום בעתיד לשינוי כיוון. רוסיה גינתה את האלימות, קראה לצדדים להגיע להפסקת אש, ביקרה את ישראל על "שימוש לא פרופורציונלי בכוח" וקראה לחמאס להפסיק את הירי על מרכזי הערים בישראל. היא אף הציעה את שירותי התיווך שלה (למרות שידעה שהמשבצת הזאת תפוסה חזק על ידי מצרים). מה שרוסיה לא עשתה במהלך מבצע "שומר החומות" היה להפשיל את השרוולים ולהיכנס פנימה לעובי הקורה.

מבצע "שומר החומות" (21-10 במאי) הוא המערכה הצבאית הרביעית שניטשה בין ישראל לחמאס תוך 12 שנים, לצד עשרות סבבי התכתשות בעוצמה נמוכה יותר שהתרחשו ברצועת עזה. בניגוד למערכות העבר, מבצע "שומר החומות" פרץ מבלי שקדמה לו הידרדרות ביטחונית ברצועת עזה, והיה פרי מהלך יזום ומתוכנן של חמאס (במבצעי "עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן" ישראל נטלה את ההובלה הצבאית, ומבצע "צוק איתן" התפתח בעקבות חיכוך גובר בין הצדדים, וגם בו ישראל היא שיזמה את מכת הפתיחה).

החלטת אבו מאזן לדחות את הבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית שתוכננו להתקיים בעוד כחודש הסירה מסדר היום הפלסטיני נושא שעמד במוקדו משך כחצי שנה. המאמצים והשיקולים של גורמי הכוח הפוליטיים רוכזו מאז סוף 2020 בהיערכות לבחירות והן נתפסו כאירוע שצפוי להביא לשינוי אסטרטגי במערכת הפלסטינית.

מזה כשבוע ניכרת הסלמה חריגה יחסית במימדיה ובעוצמתה במערכת הפלסטינית. מקורו של גל ההסלמה בירושלים, שבה התפתחה מתיחות קשה הנובעת משילוב בין מספר גורמים: סדרת תקריות אלימות של תושבים ערבים נגד יהודים שזכו לכינוי "אנתפאדת הטיק-טוק"; הפרות סדר שהתפתחו בשל טענה פלסטינית כי ישראל מגבילה השתתפות של מוסלמים בתפילות בהר הבית במהלך רמדאן (עת שמלכתחילה האווירה בה טעונה); מחאה מתמשכת בשכונות סילוואן ושיח' ג'ראח על רקע טענה פלסטינית למאמצי נישול מכוונים; ובשיא - חיכוכים אלימים ורחבי היקף בין יהודים וערבים שהתפתחו בימים האחרונים באזור העיר העתיקה.

בימים אלה מושלם תהליך הבחירות להנהגת חמאס המתרחש מדי ארבע שנים. במסגרת הזאת נקבעים ההרכבים המובילים בארבע זירות הפעולה המרכזיות של התנועה - רצועת עזה, הגדה המערבית, חו"ל (הפזורה) ובתי הכלא בישראל - ובסוף התהליך נבחרים חברי וראשי הלשכה המדינית ומועצת השורא של חמאס.

לאחר כעשור וחצי של כישלונות חוזרים ונשנים לקדם פיוס פנים-פלסטיני שבמוקדו קיום בחירות, ניכר בשבועות האחרונים שינוי ממשי בנושא. לראשונה מזה שנים נקבעו מועדי הבחירות לפרלמנט, לנשיאות ולמוסדות אש"ף, ומסתמנים עניין וצפייה גוברים במערכת הפלסטינית.

ב-5 בפברואר 2021 ניתנה החלטת בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג בהרכב של שלושה שופטים, המכירה בסמכות בית הדין לדון בסוגיות הנובעות מה"מצב בפלסטין". ההחלטה היא שיאו של תהליך המעורבות המשפטית הבינלאומית בסוגיה הפלסטינית. בנובמבר 2012 החליטה העצרת הכללית של האו"ם להכיר ב"פלסטין" כמדינה משקיפה לא-חברה בארגון. בינואר 2015, בעקבות ההחלטה ומכוחה, הצטרפה "פלסטין" לאמנת רומא, שמכוחה פועל בית הדין, וביקשה להעביר לבית הדין את סמכותה לדון בפשעים שבוצעו בשטחיה. בעקבות הצטרפות הפלסטינים לאמנה, פתחה תובעת בית הדין בבדיקה מקדמית. בסיומה, בדצמבר 2019, הודיעה התובעת כי יש יסוד סביר להאמין שחיילי צה"ל ופעילי חמאס ביצעו פשעי מלחמה במהלך מבצע "צוק איתן"; שפקידים ישראלים ביצעו פשעי מלחמה הקשורים להקמת ההתנחלויות; ושחיילי צה"ל ביצעו פשעים במהלך ההפגנות במסגרת "צעדות השיבה" בעזה. עם זאת, בהיעדר הכרה ברורה במעמד "פלסטין" כמדינה, ביקשה התובעת מבית הדין לפסוק באשר לסמכותו לדון בעניין.

במהלך השבוע האחרון נדחקו רוב הסוגיות הפוליטיות, הכלכליות והביטחוניות "הבוערות" מראש סדר היום הפלסטיני. את מקומן תפס אירוע שולי לכאורה - מסיבת ריקודים של צעירים באתר דתי - דבר שהסעיר את הרוחות בכלל המערכת הפלסטינית ועדיין מעורר הדים במישורי השיח השונים.

הבחירות לנשיאות ארה"ב נתפסו ע"י הפלסטינים כתקווה האחרונה שיכולה הייתה להושיע אותם משפל אסטרטגי שבו הם שרויים. ואכן, ערב הבחירות - ולמעשה גם עתה - מתמודדים הפלסטינים עם משבר רב-מימדי: המו"מ המדיני מצוי בקיפאון עמוק מזה מספר שנים; ניכרת התרחקות מתמדת מהאפשרות למימוש יעד המדינה; הפיצול הפנימי בין רצועת עזה לאיו"ש מעמיק; העניין והקשב של הזירות הערבית והבינלאומית כלפי הנושא הפלסטיני פוחת - בין אם מתוך ייאוש מאותו סכסוך מתמשך, ובין אם מתוך התמקדות בבעיות שנתפסות כחמורות יותר; והתערערו הנחות היסוד שעל בסיסן נשען העניין הפלסטיני משך שנים רבות, ובראשן התביעה כי הנורמליזציה בין העולם הערבי לישראל והשינוי במעמד ירושלים יתממשו רק לאחר פתרון הסכסוך בין ישראל לפלסטינים.

בשבועות האחרונים נרשמה התעוררות בשיח הפיוס הפנים-פלסטיני בין הרשות לחמאס. ברקע לכך, המשבר האסטרטגי הרב-מימדי שחשים שני הצדדים, ובמיוחד אבו מאזן שבעקבות ההסכמים המדיניים בין ישראל לבין איחוד האמירויות ובחריין נקלע לתחושת בידוד חריף ומתקשה להציג חזון או אופק אסטרטגי כלשהו בפני הציבור הפלסטיני. חמאס מצידה מצויה במצוקה מתמשכת על רקע המצב האזרחי המחריף ברצועה שאותו היא מתקשה לשפר. שני הצדדים, אפוא, מתועלים לפיוס מתוך מצוקה פנימית עמוקה, לצד רצון להציג רלוונטיות.

התהליך המתמשך של חימום היחסים בין ישראל למדינות המפרץ ניצב ביחס הפוך להידרדרות המואצת ביחסן עם המערכת הפלסטינית. כך, בעוד ישראל רושמת הישגים תקדימיים, ובראשם כינון קשרים רשמיים עם איחוד האמירויות ובחריין, ומפתחת שותפות אסטרטגית עם מדינות המפרץ סביב ההתמודדות עם האיום האיראני המשותף, נקלעים הפלסטינים לשפל עמוק ביחסיהם עם מדינות המפרץ, אשר חמור ממנו נרשם רק ב-1990, כאשר אש"ף צידד בעיראק במהלך מלחמת המפרץ הראשונה (דבר שבעקבותיו נוצר קרע עמוק בין מדינות המפרץ לפלסטינים).

בימים אלה מצוין יום השנה העשרים לפרוץ האנתפאדה השנייה, או כפי שהיא מכונה ע"י הפלסטינים - אנתפאדת אלאקצא. מדובר באחד הצמתים החשובים בהיסטוריה הפלסטינית המודרנית, בוודאי זו של שלושת העשורים החולפים. שבע שנים לאחר חתימת הסכם אוסלו - אשר נתפס בעיני רבים בישראל ובעולם כהכרעה היסטורית של הפלסטינים לעבר המסלול המדיני וטיפוח המדינה שבדרך - הם נסוגו חזרה לשוחות הקרב. המאבק שניטש היה אחד הקשים בתולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני, והמחיש את המשך היטלטלותם ההיסטורית הממושכת וחסרת ההכרעה של הפלסטינים בין מגוון רחב ורב ניגודים של יעדים לאומיים.

המתיחות הביטחונית ברצועת עזה במהלך השבוע האחרון מתרחשת לאחר כחצי שנה של רגיעה יחסית בגזרה הזאת, שראשיתה בהבנות (או "הסדרה") שגובשו בין ישראל לחמאס בסוף 2019, ואשר מעולם לא גולמו במסמך או זכו לאישור רשמי של אחד הצדדים. המתיחות הביטחונית הנוכחית באה לידי ביטוי בחידוש רחב היקף של טרור הבלונים (שכבר גרם לשריפת שטחי חורש וחקלאות רחבים באזור עוטף עזה), מהלך שנתפס כרצון לקדם חיכוך עם ישראל מבלי להסתכן בהסלמה רחבה (שהייתה מתפתחת כנראה בעקבות מהלכים צבאיים, לרבות "טפטוף" של ירי רקטי).

בימים אלה מלאו חודשיים להכרזת אבו מאזן על הפסקת כל סוגי התיאום והקשרים בין ישראל לרשות הפלסטינית. מה שנראה בתחילה כאיום סמלי וקצר מועד שנועד להביא לשינוי מדיניות ישראל (בעיקר בהקשר של כוונות הסיפוח) ולקידום של לחץ בינלאומי עליה, הופך בהדרגה למציאות טעונה המגלמת פוטנציאל לעיצוב מחודש של המציאות האסטרטגית באיו"ש.

ה-1 ביולי - התאריך שיועד לתחילת מימוש הסיפוח ביהודה ושומרון - עבר מבלי שהמהלך יושם מעשית או לווה באירועים דרמטיים בזירה הפלסטינית או מחוץ לה. בכך נכנסה ישראל לתקופה מעורפלת ורוויה בחוסר יציבות בהקשר של הזירה הפלסטינית, התורמת למתח הכללי השורר במדינה על רקע משבר הקורונה והשפל הכלכלי.

בשבוע שעבר צוין יום השנה ה-13 להשתלטות חמאס על רצועת עזה. מה שנתפס בתחילה כ"תאונה היסטורית" או "אפיזודה" שצפויה להיות קצרת ימים, הפך עם השנים לעובדה קיימת. ההשתלטות לא הייתה רק תוצאה של עימות בין שני ארגונים חמושים, אלא שיאו של מאבק רב שנים - שעדיין נמשך - על ראשות ההנהגה הלאומית הפלסטינית, בין שני כוחות בעלי חזון רעיוני ומשנה פוליטית, חברתית ותרבותית שונים בתכלית.

המשבר החריף בין ישראל לרשות הפלסטינית סביב נושא הסיפוח מלווה בחשש מהתפתחות הסלמה בזירה הפלסטינית. במסגרת זאת גם גובר העניין בתנזים - מסגרות השטח של תנועת הפתח. ברקע לכך, הזיכרון הצרוב עדיין בעומק התודעה הקולקטיבית - הישראלית והפלסטינית - מתקופת האנתפאדה השנייה. המערכה שפרצה בשנת 2000 גילמה מעבר חד ומהיר של הרשות הפלסטינית - בהנהגת הפתח - ממציאות של מו"מ מדיני ומיקוד בבניין "המדינה שבדרך" בחזרה לשוחות המאבק המזוין נגד ישראל.

משבר הקורונה גרם לשפל הכלכלי הקשה ביותר במערכת הפלסטינית, במיוחד באזור יהודה ושומרון (להלן: איו"ש), מזה שני עשורים. המשבר ממחיש את התלות העמוקה של הכלכלה הפלסטינית בזאת הישראלית ואת הזיקה הקיומית של הרשות הפלסטינית בישראל. יתרה מכך, המשבר מחדד בעיות יסוד רבות שנים במשק הפלסטיני, וממחיש את מרכזיות הכלכלה בשימור היציבות האסטרטגית בזירה הפלסטינית.

בתום ישיבת חירום של ההנהגה הפלסטינית ברמאללה (19 במאי) הקריא אבו מאזן הצהרה מדינית, ששודרה בשידור חי בטלוויזיה הפלסטינית. אבו מאזן הבהיר כי אש"ף והרשות משוחררים מעתה והלאה מההסכמים עם ישראל וארה"ב; כי על ישראל לשאת במלא האחריות בתור "כוח כובש" בשטחי "מדינת פלסטין הכבושה"; וכי הרשות: תחדש את מהלכיה להצטרף לארגונים בינ"ל; פועלת משפטית נגד ישראל, כולל מול בית הדין הבינ"ל הפלילי (ICC); מחויבת לפתרון הסכסוך על בסיס פתרון שתי המדינות בחסות בינ"ל רחבה, ולא רק אמריקאית; קוראת למדינות להכיר בפלסטין כמדינה ולהטיל סנקציות על ישראל כדי למנוע ממנה לבצע סיפוח; ומתחייבת להמשיך ולשלם קצבאות לאסירים ולמשפחות ה"שהידים".

הדיון בישראל בשאלת "היום שאחרי" אבו מאזן אפוף מזה מספר שנים בדאגה מפני התרחישים הצפויים עם היעלמות הנשיא הפלסטיני והשלכותיהם על ישראל. במוקד ניצבים שני טיעונים מרכזיים: הראשון, ולפיו עם היעלמות אבו מאזן זירת איו"ש עלולה לגלוש לקרב ירושה אלים שיביא לערעור השלטון הפלסטיני ויקרין לשלילה על ישראל בהיבט הביטחוני (בעיקר התגברות איומי טרור); והשני, כי אבו מאזן הוא המנהיג היחיד (והאחרון) במערכת הפלסטינית שעימו ניתן לגבש הסכם מדיני, וכי כל מנהיג עתידי יהיה בהכרח קיצוני בעמדותיו ממנו, בין היתר נוכח רצונו לבסס לגיטימציה לשלטונו במערכת הפלסטינית. הנחות היסוד האלה התקבעו בשיח הישראלי, אך מחייבות בחינה רעננה וביקורתית שממנה ניתן יהיה לגזור המלצות כיצד על ישראל להתנהל לנוכח סוגיית "היום שאחרי" אבו מאזן.

משבר הקורונה הבליט בעיות יסוד ארוכות שנים בהקשר של שליטת ישראל במזרח-ירושלים. במסגרת זאת, התחדד קו השסע הישראלי-פלסטיני בעיר, המגולם בפער בין המציאות האזרחית בשני חלקי העיר, ומלווה במאבק מתמשך בין ישראל לרשות הפלסטינית על ההשפעה במזרח ירושלים.

משבר הקורונה התפרץ בעת רגישה במיוחד ביחסי ישראל והרשות הפלסטינית. ערב פרוץ המשבר החריף המתח בין שני הצדדים על רקע המשבר המתמשך במישור המדיני, השיח הגובר בישראל לגבי סיפוח עתידי של שטחים בגדה המערבית, חרם כלכלי הדדי בין ישראל לרשות, והתפרצויות מעת לעת של גלי טרור. המגמות האלה הציפו את השאלה האם עלול לפרוץ גל אלימות רחב בגדה המערבית (איו"ש) שיגרום לערעור המציאות הקיימת.

בעקבות הצגת תוכנית טראמפ בוושינגטון (28 בינואר, 2020) בלטה נימת קולן החיובית של סעודיה וחלק ממדינות המפרץ הערביות. הן תמכו בעצם יוזמת השלום של נשיא ארה"ב, הגם שהסתייגו מתוכנה. מעבר לצורך האסטרטגי שלהן להציג חזות אוהדת כלפי ממשל טראמפ, ניכר שהן מייחסות חשיבות לחידוש המו"מ בין ישראל לפלסטינים. אולם, לא חלף זמן רב וקולן של סעודיה ומדינות המפרץ נבלע בקולות הרמים השוללים את היוזמה בעולם הערבי והאסלאמי. כך למשל, בתחילת פברואר, בתום כנס של שרי הליגה הערבית, פורסמה הודעה לפיה חברות הליגה לא תשתפנה פעולה עם ארצות הברית וכי יוזמת השלום הערבית היא המינימום המקובל להשגת שלום. הליגה הזהירה את ישראל לבל תנסה לממש את התוכנית באופן חד-צדדי בכוח. הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי, שהתכנס בג'דה, קרא ל-57 חברותיו לא להשתתף בתוכנית או לשתף פעולה עם הממשל האמריקאי ביישום שלה בכל צורה.

בשבועות האחרונים ניכרו בשיח התקשורתי והפוליטי בישראל איתותים אופטימיים לגבי סיכויי ההגעה להסדרה ארוכת טווח ברצועת עזה. ברקע לכך, המגעים המתנהלים מזה מספר חודשים בנושא בהשתתפות החמאס והג'האד האסלאמי מצד אחד וישראל מהצד השני, ובתיווך גורמים חיצוניים, ובראשם מצרים. בהקשר הזה, רווח הדימוי ולפיו ההתקדמות בשיח התאפשרה בעקבות סבב ההסלמה האחרון ברצועת עזה (12-14 בנובמבר; זכה לשם הקוד "חגורה שחורה"), שבו חיסלה ישראל את בהאא' אבו אלעטא, מפקד הג'האד האסלאמי בצפון רצועת עזה, שהוגדר כ"גורם סורר בכיר" שהיה אחראי לסדרת פיגועים נגד ישראל (בעיקר שיגורי רקטות). החמאס מצידה זכתה לשבחים נוכח הישארותה מחוץ לעימות, ואף תוארה כבעלת אינטרס משותף עם ישראל בשימור הרגיעה (הגם שפעיליה היו אחראים לשיגור מטח רקטות לעבר באר-שבע זמן קצר לאחר הסבב).

בעקבות סיכולו של מפקד צפון הרצועה בזרוע הצבאית של הג'האד האסלאמי, בהאא' אבו אלעטא, הגיב הארגון במטחי רקטות נרחבים, כולל למרכז הארץ. להלן 10 תובנות, סביב ההסלמה בעזה.

תופעה חריגה - התפרצות מחאה נגד שלטונה הדכאני של חמאס, במספר מוקדים בו-זמנית, מצפון הרצועה עד לדרומה, בהקשר כלכלי ("אנו רוצים לחיות"), היא אירוע נדיר. אירועים דומים אך בעלי תהודה נמוכה יותר, נרשמו רק במחאה נגד המחסור בחשמל בעזה...

בשנים האחרונות הזירה הפלסטינית על שתי אונותיה, עזה והגדה המערבית, מצויה תחת התרעה אסטרטגית קבועה של מערכת הביטחון, המזהירה מהתפרצות אלימה ומהידרדרות ביטחונית.

בשבוע החולף שבה והומחשה הנפיצות במזה"ת בשלושה מוקדים: יהו"ש, גבול לבנון וצפון סוריה.

מסמך זה משקף את תובנות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בסוגיות מוקד אסטרטגיות.

נכתב ע"י אל"מ (מיל') אודי אבנטל, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה.

ב-15 בינואר 2018, הודיעה המועצה המרכזית הפלסטינית על התנגדותה להכרה בישראל כמדינה יהודית וקראה לממשלת הרשות הפלסטינית להקפיא את ההכרה בישראל בכלל. קודם לכן, הצהיר מחמוד עבאס (אבו מאזן), יו"ר הרשות הפלסטינית וראש אש"ף, במועצה, שמדינת ישראל מיסודה היא "פרויקט קולוניאליסטי שאין לו קשר ליהודים", והודיע: "נמשיך לתבוע התנצלות מהבריטים על הצהרת בלפור". הצהרה מסולפת זו נגד הזיקה היהודית לארץ ישראל, מפי יו"ר הרשות הפלסטינית, תואמת סעיפים באמנה הלאומית הפלסטינית משנת 1968. ההצהרה באה בהמשך לקמפיין שניהל אבו מאזן לציון מאה שנה להצהרת בלפור, שמטרתו דה-לגיטימציה של הצהרה ויישומה. מאמץ פלסטיני זה אינו מתמקד בהקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967 בלבד, אלא עוסק בנסיבות קיומה וזהותה של ישראל. במאמר מוצגים: תמונת מצב של תופעה זו, ניתוח ומשמעויות, ודרכי פעולה אפשריות לישראל.

בחלוף 3 עשורים להקמת החמאס (1987) ועשור להשתלטותו על רצועת עזה, ניצב החמאס בפני אחת התקופות הקשות בתולדותיו. תנועת החמאס , השלוחה הפלסטינית של תנועת האחים המוסלמים, הצליחה בתוך 3 עשורים להתפתח לחלופה משמעותית למנהיגות המסורתית של אש"פ, קראה תגר על הסכמי אוסלו, הובילה את אינתיפאדת אל אקצה, זכתה בבחירות ב-2006 ולבסוף השתלטה בכוח על רצועת עזה ב-2007.

נייר סיכום והמלצות לפעולה מכנס הרצליה העשירי 2010 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

The 8th Herzliya Conference Working Papers 2008

The 8th Herzliya Conference Working Papers 2008
Comparative Strategy Vol. 26 Issue 5

The 8th Herzliya Conference Working Papers 2008

The 7th Herzliya Conference Working Papers 2007

The Sixth Annual Herzliya Conference 2006

מסמך עבודה מכנס הרצליה השישי 2006. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

מסמך עבודה מכנס הרצליה השישי 2006. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

The Sixth Annual Herzliya Conference 2006

Herzliya Conference | January 2006 David Newman, Gideon Biger, Shaul Arieli; Amiram Oren; Moshe Brawer, Rafi Regev, Elisha Efrat, David Schattner, Amiram Gonen, Yossef Shilhav, Rassem Khamaisi, Oren Yiftachel; Nurit Kliot

The Sixth Annual Herzliya Conference 2006

כנס הרצליה החמישי 2004 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי).
מסמכי הרצליה - כנס הרצליה ה-5 2004 | אסופה של תוכניות ההסדר העומדות על סדר היום הציבורי הישראלי לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. המסמך כולל ניתוח של תוכניות ההסדר השונות: הסדרי ביניים, הסדרי קבע של "שתי מדינות", של "מדינה אחת", אופציות ירדניות ותוכניות לחילופי שטחים. המסמך מכיל גם טבלאות השוואתיות של התוכניות השונות, מפות וטבלאות להערכת ההשלכות הדמוגראפיות האפשריות של כל אחת מהתוכניות.

דוח צוות חשיבה כנס הרצליה החמישי 2004 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי).

The 5th Herzliya Conference Working Papers | This document is a
compendium of the extant peace plans for resolving the Israeli-Palestinian conflict. The document includes an analysis of the various peace plans: interim plans, permanent status plans, “two states” and “one state” solutions, “Jordanian options” and plans for territorial swaps. The document contains comparative tables of the various plans, illustrative maps and tables forecasting the Jewish and non-Jewish populations in Israel and Palestine in the event that the plans are implemented.

The 5th Herzliya Conference Working Papers

The 5th Herzliya Conference Working Papers
This paper was prepared and published about a month before the death of Arafat. It is based on a series of meetings with senior Israelis and Palestinians with in-depth knowledge of Palestinian society and politics. It proposes that the end of the Arafat era will also be the fall of the Old Guard leadership in the Palestinian national movement. The author inferred – as it turned out correctly – that Arafat would not nominate a successor even upon his death bed and that "black horses" – anonymous local Fatah and other leaders, will emerge out of the vacuum, to form the backbone of a new multi-polar leadership. If strong leadership does not take the reins after Arafat exits the stage, Dr. Bar foresees that Hamas may emerge as the only force on the ground with the power and structures necessary to appeal to the general public. In fact, it would seem that the younger generation of Hamas will be less than inclined to allow the representation of the Palestinian people to remain in the hands of Arafat's successors and will demand a piece of the leadership cake. Dr. Bar concludes that Israel will not benefit from the absence of efficient Palestinian leadership and therefore should take advantage of existing levers in order to influence the emergence of a future Palestinian leadership.

כנס הרצליה הרביעי 2003 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי).
עם תום עידן ערפאת ייפתח פרק חדש בהיסטוריה הפוליטית הפלסטינית – פרק שמשמעותו מציאות חדשה והופעתם בקדמת הבמה של כוחות חדשים. בראש ובראש ובראשונה יהיה בכך העברת ההנהגה מידי מנהיגות "החוץ" הותיקה של אש"ף לזו הצעירה של ה"פנים". אולם עד כמה תהיה הנהגה זו אפקטיבית? לנוכח התפוררות הרשות הפלסטינית, המוחרף על ידי ניתוק תאי שטח זה מזה על ידי ישראל לצורכי ביטחון, עלולה הנהגה מדינית פלסטינית חדשה להיות נטולת שליטה בשטח, וזו תהיה בפועל בידי מספר רב של מנהיגי ארגונים מקומיים שכל אחד שולט בשטחו. בו בזמן, עשויה הנטייה הפלסטינית לחיפוש הסדרי קונסנסוס להגביל את יכולתו של גורם אחד להשליט את עצמו בכוח על שאר הגורמים. במצב כזה, תחסר לישראל כתובת פלסטינית ברורה הן להרתעה והן למו"מ מדיני והיא תצטרך להשקיע תשומות מוגדלות נגד גורמי שטח רבים. בטווח הארוך, בנית הנהגה פלסטינית תרצה בשלום וביציבות ותוכל לפעול למען יעדים אלה מחייבת רפורמות כלכליות בתוך הרש"פ, חיסול המונופולים הכלכליים והכנסה לשטח של כוחות כלכליים חדשים. במאמץ כזה עשויה ישראל למצוא בעלות ברית בעולם המערבי ואף בקרב מדינות ערב המתונות.

The 4th Herzliya Conference 2003
When PA leader Yasser Arafat eventually leaves the stage, a new chapter will be opened in Palestinian political history will entail new realities and bring to the fore new forces and fresh dynamics. First and foremost, Arafat's departure will signal a changing of the guards from the "old guard" Diaspora leadership of the PLO to the "young guard" leadership from the West Bank and Gaza. However, how effective will this new generation of leaders be? The present trend towards internal fragmentation of the Palestinian Authority, exacerbated by Israeli security measures may devoid any future political leadership of true control on the ground – control which will devolve to a multitude of local warlords – each in his own territory. Under such circumstances, Israel will lack a clear Palestinian interlocutor both for deterrence and for political negotiations, and will have to invest more assets vis-à-vis a plethora of local elements. At the end of the day, however, building a viable Palestinian leadership, which will both desire Peace and stability and be capable of working towards these goals, calls for economic reforms within the PA, toppling the monopolies and injecting into the system new local economic forces. In such an endeavor, Israel may find allies in the Western world and among Israel's moderate Arab neighbors.

This paper presents eight possible ways of resolving the Israeli-Palestinian dispute. It is organized by presenting each outcome followed by the benefits and dangers. In some cases the methods are not totally mutually exclusive, but they do present different ways of dealing with the issue. The possible ways are as follows: the road map; incrementalism; Gaza first; Unilateral disengagement; permanent status now; trusteeship; imposed peace; status quo. The conclusion contains presentation of the preferred solutions of some of the various actors in the conflict.

החודשים האחרונים עומדים בסימן הידוק הציר האסטרטגי בין רוסיה לאיראן ועליית המדרגה המשמעותית בשיתופי הפעולה הצבאיים בין המדינות. גורמים אמריקניים אף הגדירו את הקשרים הצבאיים המתפתחים כ"חסרי תקדים וכשותפות הגנה מלאה", וככאלו "המציבים איום על שכנותיה של איראן". מגמה זו מעצימה את האתגרים האסטרטגיים והביטחוניים העומדים בפני ישראל נוכח האיום הרב-מימדי הגובר (גרעין, טילים, טרור) מצידה של איראן.

כתשעה חודשים מפרוץ המלחמה באוקראינה, ניכר כי אף אחד מהצדדים אינו מסוגל להגיע להכרעה צבאית, ומסתמן כי הם משקיעים מאמצים לשפר עמדות לקראת חודשי החורף. זאת, מתוך הבנה שחודשים אלו, במהלכם היכולת לבצע מהלכים התקפיים בשטח מוגבלת, עשויים להתוות את פניה של המערכה בשנה הבאה. מטרת המאמר לתאר את האסטרטגיה של רוסיה ואוקראינה, ולבחון האם בשלו התנאים לקידום הסדרה למשבר.

לפני כארבעה חודשים, ראשת המודיעין הלאומי האמריקני, אווריל היינס, העריכה במהלך תדרוך בסנאט, כי פוטין עלול לעשות שימוש בארסנל הגרעיני שברשותו באם יחוש כי קיים איום מוחשי לרוסיה או למשטרו. ההתפתחויות האחרונות במלחמה, ובראשן הצלחות מתקפת הנגד האוקראינית, ובעיקר הסיפוח הרוסי של ארבעת המחוזות והאזהרות הרוסיות שנלוו למהלך, מעצימים את החששות במערב מפני התממשות תרחיש שכזה. מטרת המאמר לבחון את הסיבות שהובילו את פוטין להכריז על סיפוח וגיוס מילואים, צעדים שנמנע מלנקוט בהם זמן רב, וכיצד אלו ישפיעו על המשך המערכה.

בימים האחרונים הצליח צבא אוקראינה לזכות בהישגים ניכרים, עת הצליח לכבוש שטחים רבים בצפון-מזרח המדינה באזור חראקיב הנאמדים לטענת גורמים אוקראינים ביותר מ-3000 קמ"ר, בעקבות מתקפת הנגד המפתיעה שביצע במרחב. ההצלחה להחזיר תוך ימים ספורים שטחים רבים (חלקם בעלי חשיבות אסטרטגית בשל היותם מרכזים לוגיסטיים) לשליטה אוקראינית, שלוותה בנסיגה בהולה של הכוחות הרוסיים באזור, מעידה על עוצמת ההפתעה הרוסית ומהווה את ההישג המשמעותי ביותר של צבא אוקראינה, מאז בלימת המתקפה על קייב עם פרוץ המלחמה.

כחצי שנה מפרוץ המלחמה באוקראינה, ניכר כי אף אחד מהצדדים אינו מסוגל להגיע להכרעה צבאית, ומסתמן כי מלחמת ההתשה המדממת תימשך לפחות עוד מספר חודשים, אם לא מעבר לכך. על רקע זה, שני הצדדים מגלים נכונות להסלים את השימוש באמצעים העומדים לרשותם, בניסיון לקבע עובדות בשטח. מטרת המאמר לבחון את האסטרטגיה הרוסית והאם בשלו התנאים לתחילת גישושים בין הצדדים למציאת הסדרה למשבר.

ביקורו של הנשיא פוטין באיראן (ביקור ראשון מחוץ לגבולות מדינות ברה"מ לשעבר מאז הפלישה לאוקראינה) והפסגה המשולשת (19 ביולי) עם ההנהגה האיראנית והנשיא ארדואן, היוו ביטוי מוחשי למאמצים הרוסיים להעמקת הקשרים עם איראן בחודשים האחרונים. עם זאת, לנוכח העובדה שהיחסים בין המדינות ידעו עליות ומורדות בשנים האחרונות, ניצבים סימני שאלה האם מדובר במפגש אינטרסים נקודתי וזמני או שמא בהתהוותה של ברית אסטרטגית חדשה שתהווה משקל נגד למאמצים האמריקנים לכונן ברית אזורית עם מדינות המפרץ וישראל?

המלחמה המתנהלת באוקראינה מזה כארבעה חודשים מהווה את המשבר העולמי החמור והמסוכן ביותר מאז משבר הטילים בקובה לפני כשישה עשורים. לעת עתה נראה, כי שני הצדדים אינם מסוגלים להשיג הכרעה ונערכים למלחמת התשה ממושכת ומדממת (לדברי מזכ"ל נאט"ו, סטולטנברג, עימות שעלול להימשך שנים), שתוביל להחרפת העימות הבין-מעצמתי והעמקת המשבר הכלכלי.

רוסיה הצליחה למצב את מעמדה במזרח התיכון בשנים האחרונות כגורם כוח בעל השפעה, ויכולת לקדם את אינטרסיה באמצעות מעורבות צבאית ישירה (סוריה) או עקיפה (לוב, צפון אפריקה), ובאמצעות דיפלומטיה אגרסיבית, מכירות אמל"ח מתקדם, שתופי פעולה אנרגטיים ועסקאות גרעין אזרחי. האסטרטגיה הרוסית פועלת במנעד רחב של כלים במטרה לבסס את השפעתה, לסדוק את היציבה האזורית האמריקאית, ולקדם מהלכים ואג'נדה שמשרתים את יעדי המדיניות הרוסית הכוללת.

בימים האחרונים מסתמנת דינאמיקה של הסלמה והידרדרות פוטנציאלית לעימות ישיר בין רוסיה לנאט"ו, כאשר שני הצדדים מחריפים את הרטוריקה והאיומים כלפי הצד השני. זאת, לנוכח מה שניכר כהתגברות תחושות המצוקות האסטרטגיות בפניהן ניצבת רוסיה, על רקע הקשיים האופרטיביים והגישה האקטיבית יותר שמגלה המערב. כתוצאה מכך, מוסקבה פועלת להעצים את הרמיזות על שימוש אפשרי בנשק גרעיני ולהרחיב את זירות העימות לאזורים ותחומים נוספים (מולדובה, שוק האנרגיה), במטרה להרתיע את המערב ולהמחיש את מחיר ההפסד מהתפשטות המערכה מעבר לגבולותיה של אוקראינה.

השבועות האחרונים במלחמה באוקראינה מתאפיינים בחוסר יכולת של כל אחד מהצדדים להשיג הכרעה צבאית או כלכלית, וניכר כי העימות נכנס למסלול של מלחמת התשה ארוכה ומדממת, כאשר פוטין עודנו מחזיק את הקלפים לגבי המשך ועוצמת העימות הצבאי.

הוגה הדעות הצבאי, קרל פון קלאוזביץ, כתב כבר לפני כ-200 שנים כי "המלחמה היא ממלכת אי הודאות". כחמישה שבועות מתחילת הפלישה הרוסית, ניתן כבר עתה לקבוע כי התפתחות המערכה באוקראינה סיפקה לא מעט הפתעות לנשיא פוטין באשר ליכולותיו של הצבא הרוסי ולכושר העמידה של הצבא האוקראיני, כמו גם ביחס לנחישות ולנכונות של המערב לקדם סנקציות חסרות תקדים בהיקפן ובעוצמתן נגד רוסיה.

הכוח הצבאי הרוסי פועל למימוש יעדיו האסטרטגיים -אופרטיביים באוקראינה, והכוח הכלכלי-מדיני של ארה"ב ואירופה מחריף בהתאמה את מהלכיו במטרה לרסק את כלכלת רוסיה, ולהפכה למדינה מצורעת בקהילה הבינלאומית. מבחן הנחישות בין הכוחות יקבע את התוצאה ארוכת הטווח של המערכה על עיצוב סדר העולם ומאזן הכוחות הגלובאלי.

הפלישה הרוסית לאוקראינה והסנקציות המערביות הינן ביטוי לשתי תפיסות מנוגדות. האחת דוגלת בשימוש בכוח צבאי להשגת היעדים האסטרטגיים, בעוד השנייה מבכרת להשתמש במנופים מדיניים וכלכליים לשינוי הגיונות הפעולה של היריב.

בתום כשבוע מאז תחילת הפלישה האוקראינית, וחרף פערי המידע ודיס-האינפורמציה באשר למצב בשטח, נראה כי ההתפתחויות בזירה הבינלאומית, לצד התקדמות הלחימה בשטח, אינם עולים בקנה אחד עם הערכות והציפיות המוקדמות של הנשיא פוטין. המצוקה האסטרטגית והקשיים האופרטיביים הובילו, ככל הנראה, את פוטין לפרסם את ההנחיה המתוקשרת שנתן לשר ההגנה ולרמטכ"ל להעלות את רמת הכוננות של המערך הגרעיני. זאת, במטרה להעביר מסר למדינות המערב בדבר גבולות ההתערבות מצידן במשבר, לנוכח עליית המדרגה בהפעלת הכוח של הצבא הרוסי, שתוביל להרס ולהרוגים רבים.

רוסיה וסין פועלות בשנים האחרונות, ובייחוד מאז 2014, להעמיק את שיתופי-הפעולה האסטרטגיים, הביטחוניים והכלכליים, כאשר במהלך השנה האחרונה אף הסתמנה עליית מדרגה נוספת במערכת הקשרים הבילטראלית. חרף האיבה ההיסטורית והתחרות בין השתיים על מוקדי השפעה במרכז אסיה, נראה כי היריבות המשותפת עם ארה"ב, השאיפה לעצב סדר עולמי חדש ולנטרל את מה שנתפס על ידן כמעורבות גוברת של וושינגטון ב"חצר האחורית" שלהן, עומדת בבסיס השינויים שחלו במערכת הקשרים בין מוסקבה לבייג'ינג. זאת, לצד הרצון הרוסי, שהתגבר מאז הוטלו עליה סנקציות כלכליות בעקבות ההשתלטות על חצי האי קרים, לפתח שווקים חדשים כדי לצמצם את התלות במערב.

המגעים שהתקיימו בשבועות האחרונים בין רוסיה לארה"ב ולנאט"ו הגיעו לעת עתה למבוי סתום, כאשר כל צד מתבצר בעמדתו ונראה כי הם ממשיכים לנוע במסלול התנגשות אחד לעבר השני. כך, רוסיה הודיעה, כי התשובות שהתקבלו בכתב לדרישות הביטחוניות שלה לא נתנו מענה לסוגייות הליבה של התרחבות נאט"ו והצבת נשק סמוך לגבולותיה. ארה"ב מצידה הבהירה שהיא תמשיך לדבוק במדיניות "הדלת הפתוחה" ובבסיסה האפשרות של כל מדינה להחליט בעצמה על הבריתות שהיא תהיה חברה בהן.

כבר לפני כ-200 שנים, קרל פון קלאוזביץ, מאבות תורת הלחימה המודרנית, טבע את האימרה כי "המלחמה אינה אלא המשך המדיניות באמצעים אחרים". דומה, כי ההתנהלות של הנשיא פוטין מאז עלייתו לשלטון בכלל ובשבועות האחרונים בפרט ממחישה הלכה למעשה תפיסה זו. פוטין מוכיח פעם אחר פעם את נכונותו להשתמש בכוח כדי לקדם את היעדים האסטרטגיים של רוסיה מבית ומחוץ. הפלישה לגיאורגיה ב-2008, ההשתלטות על חצי האי קרים ב-2014, הפעלת הכוח בסוריה מאז 2015, ושליחת הכוחות לקזחסטאן בחודש האחרון, לצד פעילות סייבר לפגיעה במוסדות ממשל במדינות שונות (למשל, אסטוניה ואוקראינה) וניסיונות ההתנקשות בגורמי אופוזיציה מבית, הינם ביטויים מוחשיים לכך. ברוח זו, ניתן גם לראות את ההתנהלות מול המערב ואוקראינה במשבר הנוכחי - יצירת אופציה לאיום צבאי, מוחשי ומיידי.

האסטרטגיה המצרית מצליחה לתמרן בין ארה"ב ורוסיה למרות המתיחות הגוברת בין המעצמות בזירה הבינלאומית. הקשרים הביטחוניים והמדיניים המתהדקים עם ישראל לצד עמדת ההובלה בתיווך הסוגיה הפלסטינית מהווים נכס אסטרטגי שהמשטר המצרי ממנף לצורך ביצור מעמדו בוושינגטון. לצד זאת, קהיר מעמיקה את קשריה האסטרטגיים עם רוסיה, שמצדה מגדילה את השפעתה במדינה בעיקר באמצעות פרויקט הגרעין האזרחי.

השבועות האחרונים התאפיינו בהמשך חילופי המסרים המרתיעים בין רוסיה לארה"ב. כך, הצמרת הרוסית פועלת להנחלת הנראטיב, כי מאז שנות התשעים המערב שיקר והונה את רוסיה לגבי התרחבות נאט"ו מזרחה, וכי מדובר בסוגיה שהינה עניין של "חיים ומוות" עבורה. על כן, לטענתה, במידה והערבויות הביטחוניות שדרשה יידחו, היא לא תהסס לפעול לאבטחת ביטחונה. מנגד, ארה"ב מזהירה, כי מהלך כוחני רוסי ייתקל בתגובה קשה ביותר בדמות הטלת סנקציות כלכליות כואבות וחריגות בעוצמתן.

In light of the Biden-Putin summit, much attention has been given to the national security challenges posed by Russia to both the United states and Israel. The policy paper is the result of a collaboration between experts from the Kennan Institute of the Wilson Center in Washington DC, and the Institute for Policy and Strategy (IPS) at the IDC Herzliya

בשבועות האחרונים מנהלת רוסיה מדיניות כוחנית מול ארה"ב במספר זירות ומרחבים במקביל. זאת, באופן שמשקף את התפיסה המורכבת במדיניות החוץ הרוסית בעידן פוטין. מצד אחד, תפיסה מעצמתית ונכונות לאתגר את הדומיננטיות האמריקנית; ומצד שני, תפיסה מגננתית-התקפית לנוכח החשש מפני כוונות ההתפשטות של ארה"ב ובנות בריתה לעבר גבולותיה.

במלאת 30 שנה לחידוש היחסים הדיפלומטים בין ישראל לרוסיה ועל רקע ביקור ראה"מ בנט, ניכר כי התנהלותה של רוסיה בזירה הגלובאלית בכלל ובמרחב המזה"ת בפרט ממשיכה להציב בפני ישראל מאזן מעורב של אתגרים והזדמנויות. זאת, לנוכח המשך המתיחות בין מוסקבה לוושינגטון והפעילות הרוסית השואפת לבסס שיתופי-פעולה עמוקים עם איראן וסוריה; ומנגד הניסיונות להעמיק את דריסת הרגל בקרב המדינות הסוניות ולשמר את מערכת היחסים עם ישראל.

בזמן שבקרמלין עסוקים בבחירות המתקרבות לבית התחתון של הפרלמנט הרוסי - הדומא (17-19.09.2021), ההתפתחויות הדרמטיות באפגניסטן מציבות בפני רוסיה שורה של אתגרים במישורים רבים ומגוונים.

בסוף חודש יוני פרסמה שגרירות סין במוסקבה עדכון אודות שיחת וידאו בין נשיאי המדינות, שהתקיימה בתאריך 28.06.2021. בשיחה סכמו הנשיאים שי (Xi) ופוטין על הארכת ההסכם "לשכנות טובה ושיתוף פעולה ידידותי", שנחתם בתאריך 16.07.2001.

ארה"ב האיצה את יציאתה מאפגניסטן ואנשי הטאליבן כבר הספיקו להשתלט על חלק ניכר של מחוזות ומעברי הגבול עם איראן וטג'יקיסטן. השכנות של אפגניסטן - איראן, רוסיה, סין וטג'יקיסטן, כבר השלימו עם כך שבקרוב הטאליבן יהפוך לגורם הדומיננטי במדינה והחלו להתכונן לגרוע מכל – כלומר, ביצוע תרגילים צבאיים והכנות לקראת זרם הפליטים הצפוי. מדינות אלה ורוסיה בראשן צפויות גם להתחרות ביניהן על ההשפעה באפגניסטאן החדשה.

כלי התקשורת ברוסיה הודיעו השבוע על כך שמצרים החלה לקבל את מטוסי הקרב הרוסיים המתקדמים מסוג סוחוי SU-35, שהוזמנו לפני כשנתיים. עמימות רבה עוטפת את הפרשה הזאת, כאשר לאורך כל תקופה זו, מרבית הידיעות בנוגע לעסקת המטוסים המדוברת מקורן ברוסיה. כלי התקשורת ברוסיה דיווחו כל העת על התקדמות בביצוע העסקה, החל מרגע החתימה עליה ועד להעברתם של המטוסים לבסיסים המצריים, בעוד שכלי התקשורת במצרים נדמו, מבלי לאשר את הפרטים.

מסמך "אסטרטגיית הביטחון הלאומי של הפדרציה הרוסית", שאושר ע"י הנשיא פוטין ב- 2 ליולי 2021 (להלן: אסטרטגיית 2021) הנו מסמך יסוד המתכלל את מדיניות הביטחון הלאומי של רוסיה, בתפיסתה הרחבה הכוללת את ביצור יכולותיה בתחומי פנים וחוץ כאחד. ייעודו של המסמך הנו להגדיר ולהדגיש את האתגרים עמם צפויה רוסיה להתמודד בטווח הזמן הארוך בהגנה על הערכים וסדרי העדיפויות האסטרטגיים שלה למול מגמות של הצרת צעדיה ואף פגיעה בהם על-ידי גורמי חוץ, בציון ארה"ב ו-"בנות בריתה".

רק מספר ימים חלפו מאז פגישתם הראשונה של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן עם הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין, והמתיחות בין רוסיה לציר נאט"ו מגיעה לשיאים חדשים והפעם – בים השחור. מאז שרוסיה סיפחה את חצי האי קרים היא פועלת ללא הרף בים השחור ועורכת בו תמרונים ימיים תכופים לבדה וגם בשיתוף מדינות אחרות כגון מצרים. הפעם ערך ארגון נאט"ו בים השחור תמרון ימי רחב הקף בשם "רוח הים".

על רקע פסגת ביידן-פוטין, עולה למוקד תשומת הלב אתגר מדיניות הביטחון הלאומי מול רוסיה. מסמך מדיניות זה הינו תוצר עבודה משותפת של מומחים ממכון קיינן במרכז וילסון בוושינגטון ומהמכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) במרכז הבינתחומי הרצליה. המסמך המשותף מאפשר התבוננות במדיניות הרצויה ממספר היבטים: הישראלי-אזורי, האמריקאי -בינלאומי והישראלי-אמריקאי.

לפני פגישתם הראשונה בג'נבה, נשיא ארה"ב ג'ו ביידן ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין ציינו שלדעתם היחסים הבילטרליים בין ארה"ב לרוסיה נמצאים בנקודת שפל חסרת תקדים. שניהם לא נראו אופטימיים ביחס לאפשרות של פריצת דרך כלשהי במהלך הפסגה הקרבה. רוסיה תיאלץ להתמודד עם נשיא נחוש, ליברלי, בעל מודעות גבוהה לנושא זכויות אדם, שבעבר כבר זיהה את רוסיה כאחד האיומים המרכזיים על ארצו. מנגד, ארה"ב תמצא בקרמלין נשיא, המכהן כבר 21 שנים, לעומתי למערב ונחוש לפעול לקידום המדיניות הרוסית וביסוס ההשפעה הרוסית בעולם, ועדיף שזה יהיה על חשבון ארה"ב. במהלך הפסגה שהתקיימה לפני מספר ימים, שני המנהיגים ניסו לסמן את גבולות הגזרה של ההשפעה שלהם ואת התחומים לשיתוף הפעולה בנושאים חשובים כגון משבר האקלים, המאבק בנגיף הקורונה ופיקוח על נשק להשמדה המונית. בכך שהוא פגש את פוטין לפני שי ביידן גם רמז לכך שהיה רוצה להרחיק את רוסיה מהקוטב הסיני ומוכן בתמורה להגיע לסיכומים כאלה ואחרים.

במהלך 11 ימי הלחימה בעזה, העדיפו במוסקבה לצפות מרחוק במתרחש במזרח התיכון, אך במקביל לרמוז לכך, שהקרבה הגאוגרפית של האזור לרוסיה עלולה לגרום בעתיד לשינוי כיוון. רוסיה גינתה את האלימות, קראה לצדדים להגיע להפסקת אש, ביקרה את ישראל על "שימוש לא פרופורציונלי בכוח" וקראה לחמאס להפסיק את הירי על מרכזי הערים בישראל. היא אף הציעה את שירותי התיווך שלה (למרות שידעה שהמשבצת הזאת תפוסה חזק על ידי מצרים). מה שרוסיה לא עשתה במהלך מבצע "שומר החומות" היה להפשיל את השרוולים ולהיכנס פנימה לעובי הקורה.

בהמשך לאבו-דאבי, גם בא-ריאד מגלים עניין בשיפור היחסים עם המשטר הסורי. השבוע שוב דווח על פגישות בין ראש המודיעין הסעודי לבכירים סוריים, ונראה שככל שעובר הזמן, המדינות הסוניות מתרגלות לרעיון שבשאר אסד ימשיך לשלוט בסוריה ביד רמה. רוסיה שמנהלת קשרים קרובים עם אבו-דאבי ובשנים האחרונות מתקרבת גם לריאד, מברכת על המהלכים הללו, ובמיוחד על האפשרות שסוריה שוב תהפוך לחברה בליגה הערבית ותחזור "למשפחת העמים הערביים".

המתיחות הגדולה ששררה בגבול רוסיה-אוקראינה בשבועות האחרונים התפוגגה כלא הייתה לאחר שרוסיה החליטה על הסגת כוחותיה מאזור הגבול. ההדרדרות במצבו של מנהיג האופוזיציה הרוסית אלכסיי נבאלני נמנעה לאחר שהשלטונות החליטו לאשפזו בבית חולים ולאפשר לרופאים חיצוניים לבדוק אותו (בתמורה נבאלני הסכים לסיים את שביתת הרעב שבה נקט במהלך 22 ימים). לאחר מהלומות קשות ומתקפות אישיות ביידן ופוטין החליפו מחמאות לאחר שפוטין השתתף בועידת האקלים בהזמנת ביידן ותמך בצמצום פליטת גזי החממה. עתה המנהיג הרוסי ונשיא ארה"ב מתחילים לדון באפשרות של פסגה בעוד כחודשיים. בדרך להשגת מטרותיה רוסיה משתמשת בהרבה מקלות ובלא מעט גזרים ומנסה לנווט את דרכה בעולם המשתנה במהירות. העולם הזה אינו מסביר לה פנים - מוושינגטון ועד פראג - ודווקא בגלל זה רוסיה מתכוונת למצות את המקסימום מנוכחותה והשפעתה באזורים בהם היא שולטת ביד רמה.

האם יחסי רוסיה-ארה"ב הולכים לקראת פיצוץ עוצמתי בחודשים הקרובים? לאחר החלפת מסרים עוינים באמצעות כלי התקשורת (ג'ו ביידן נשאל על ידי הכתב של רשת ABC האם הנשיא פוטין הינו רוצח וענה בחיוב), הטלת סנקציות נוספות על מוסקבה, פרסום של דו"ח מודיעין מיוחד על ההתערבות הרוסית בבחירות ב-2020 והחזרת השגריר הרוסי מארה"ב - נראה שאין מכך מנוס. הממשל האמריקאי החדש עלה לשלטון כשהוא נחוש לפעול נגד ההשפעה הרוסית באסרטיביות ובכוח במגוון תחומים, החל מהתערבות בבחירות ותחום הסייבר וכלה בהפרה של זכויות אדם.

השבוע שחלף היה רווי בפעילות דיפלומטית אינטנסיבית ביותר של רוסיה במזרח-התיכון: שר החוץ הרוסי קיים ביקור בסעודיה, קטאר ואיחוד נסיכויות המפרץ, ובהמשך השבוע פגש גם את משלחת של אנשי חיזבאללה וגם את שר החוץ הישראלי גבי אשכנזי במוסקבה. בתוך כך רוסיה ממשיכה לקדם באופן עקבי ורציני את המדיניות האזורית שלה. היחסים הקרובים שרוסיה מנהלת עם מרבית השחקנים האזוריים נועדו לקדם את האינטרסים הרוסיים, ובישראל ככל הנראה כבר הפסיקו לשאול שאלות על הביקורים של אנשי חיזבאללה, חמאס והג'יהאד האיסלאמי במוסקבה.

בדיוק כפי שהבטיח, נשיא ארה"ב ג'ו ביידן החל את הקדנציה במינוף משמעותי של זכויות האדם בארה"ב ובעולם. צמד המילים "זכויות אדם", אשר כמעט ולא נשמע במהלך כהונתו של דונלד טראמפ, שזור עתה בכל שיחה שמקיים מזכיר המדינה, אנטוני בלינקן, וכמעט בכל נאום של הנשיא עצמו.

לאחר כארבע שנים מלטפות של טראמפ בבית הלבן, ברוסיה מתחילים להתרגל למציאות חדשה ולנשיא חדש. מדובר בנשיא שיש לו דעות מוצקות ביחס להנהגה הרוסית והוא נחוש להוביל מדיניות שונה בתכלית מזו של טראמפ.

הנשיא הנבחר ביידן טרם הושבע לנשיאות ובקרמלין כבר מכינים קיתונות של ביקורת נוקבת על התנהלותו ועל מדיניותו. במוסקבה הפנימו היטב את דבריו של ביידן על כך שרוסיה מהווה סכנה גדולה לביטחון הלאומי של ארצו. לכן, כעת עוקבים שם בדאגה אחר המינויים הנעשים באדמיניסטרציה החדשה. אנשים כמו אנטוני בלינקן, המינוי של ביידן לתפקיד של מזכיר המדינה, ידועים בעמדה הביקורתית שלהם כלפי רוסיה. בלינקן מעריך את התנהגותה של רוסיה כאלימה ובעייתית, החל בפלישה לאוקראינה וכלה בהתנהלות בסוריה ומדינות אחרות במזרח התיכון. במוסקבה מתבוננים אל עבר העתיד הקרוב וצופים הידוק של הסנקציות, גם בהקשר האוקראיני וגם בהקשרים נוספים, כמו גם התנגשות בכל מה שקורה בתחום של הפרה של זכויות אדם ובלימה של ניסיונות הרוסיים להגביר את ייצוא הגז לאירופה.

רוסיה תקים נמל ימי חדיש בפורט-סודאן ותעצים את נוכחותה הצבאית בים האדום ובים התיכון

לאחר שלוש שנים של דיונים ותכנונים שבמהלכן אף הוחלף השלטון בח'רטום, התוכנית להקמת הנמל הרוסי בשטחה של סודאן יוצאת לדרך. ההסכם החדש בין מוסקבה לח'רטום היא ביטוי מובהק להצלחת המדיניות הרוסית בזירה המזרח התיכונית בשלהי עידן הנשיא דונלד טראמפ. כידוע, התוכנית הזאת לא נולדה אתמול, והנושא כבר סוכם ונדון עם עומר אל-בשיר, הנשיא הסודאני שהודח במהלך המהפכה בשנת 2019. אך ההחלטה של המשטר הנוכחי לקדם את הרעיון מעידה על כך שרוסיה הצליחה להגיע להסכמות לא רק עם ח'רטום, אלא גם עם נותנות החסות שלה בעולם הערבי, ובראש ובראשונה עם איחוד נסיכויות המפרץ, וייתכן שגם עם ארה"ב.

בים הברכות שזרמו ללשכתו של הנשיא הנבחר ג'ו ביידן, אי אפשר היה שלא לשים לב להיעדרותו של מנהיג רוסיה, הנשיא ולדימיר פוטין. במוסקבה, כמו גם בבייג'ינג, בחרו לחכות עם הברכות למועד מאוחר יותר - השתיקה הרועמת הזאת אינה מבשרת טובות. מי שכן התייחס לניצחונו של ביידן, הייתה התקשורת הרוסית ופרשני החצר, שרובם ככולם העדיפו לדבר על יכולותיו המנטליות של הנשיא הנבחר ברוח לעגנית ומעליבה.

תוקף אמברגו הנשק על איראן פג לפני כשבוע, השאלה הגדולה איננה אם איראן תקבל נשק חדש וחדיש, אלא איזה סוג של נשק היא תרכוש ומהיכן. במשרד החוץ הרוסי הכריזו כבר לפני כחודש שפקיעת התוקף של אמברגו הנשק על איראן "יפתח אפשרויות חדשות של שיתוף פעולה צבאי ומדעי בין רוסיה לאיראן" כאשר המומחים הרוסים הוסיפו כי "במידה ובטהרן ימצאו את התקציבים הדרושים, ברוסיה ישמחו לספק נשק פרי תוצרתה לרפובליקה האיסלאמית". הצבא האיראני זקוק למטוסי קרב חדישים, והשיח על אספקת SU-35, מטוסי הקרב החדשים של רוסיה מתקיים כבר זמן מה. לא מן הנמנע כי איראן תבקש לרכוש גם את מערכות ההגנה הרוסיות S-400.

חמש שנים לנוכחותה של רוסיה בסוריה: הישגים מדיניים וצבאיים מול מציאות כלכלית קשה והעדר פתרונות.
ארה"ב משיגה נקודות נוספות במפרץ, בעוד שמוסקבה מתבוננת מהצד, אך לא מתכוונת לוותר.
עיניים על עיראק: כשארה"ב בדרך החוצה, רוסיה נכנסת בכל הכוח.

כשנתיים לאחר ההודעה המפתיעה של ארה"ב על השגת הכוחות האמריקאים מסוריה, חברות הנפט האמריקאיות מתבססות בצפון-מזרח המדינה וחותמות על הסכמים עם הנהגת הכורדים (הכוחות הסוריים הדמוקרטיים) למורת רוחם של הרוסים. מוסקבה הצליחה להשיג שליטה על מרבית השטחים הסוריים עבור משטר של בשאר אסד, אך שדות הנפט בצפון-מזרח המדינה יישארו לעת-עתה מחוץ להישג ידו של אסד ושל בני בריתו. מבחינתה של רוסיה מדובר בנקודת טורפה משמעותית ובמכשול בדרך להשגת מטרותיה בסוריה: שליטה על כל השטח, החלשת השחקנים האחרים ושליטה על משאבים הטבעיים כגון גז, נפט ופוספטים. כמו-כן, ההאב' התחבורתי החשוב בצפון-מזרח סוריה שמשמש גם להעברת הגז הסורי לאירופה וגם כחיבור בין איראן, כורדיסטן העיראקית, טורקיה וסוריה נותר מחוץ לתחום.

ימים ספורים לאחר שסוריה ואיראן חתמו על הסכם צבאי חדש שנועד לחזק את העוצמות האוויריות הסוריות ולמנוע תקיפות אוויריות חדשות על מטרות איראניות וסוריות, פיצוצים המיוחסים לישראל הרעידו את שמי דמשק. המלחמה הבלתי מוצהרת הזאת בין איראן לישראל שנמשכת מאז תחילתה של מלחמת האזרחים בסוריה אינה מדאיגה את קרמלין כהיא זאת, לפחות כל עוד הצדדים נזהרים מלפגוע בכבודם של הרוסים ובאינטרסים שלהם בסוריה, אך התחרות בין רוסיה לאיראן על השפעה וקביעת עתידה שלסוריה הופכת ממטרד לבעיה.

הנשיא פוטין "איפס" את המערכת הפוליטית, העביר את התיקונים הנדרשים לחוקה הרוסית, חיזק את מעמדו ועתה רשאי להישאר בכיסאו עד שנת 2036 הרחוקה. היריעה ארוכה הזאת מאפשרת לפוטין להתמקד במטרות ארוכות טווח במדיניות החוץ הרוסית. רוסיה נחושה להמשיך ולחזק את מעמדה במזרח התיכון, להקים בו עוגנים ולאתגר את המערב. האתגרים הכלכליים נותרו בעינם, אך לעומת לשליטים הנבחרים לזמן קצוב להנהגה הרוסית, שמורה הזכות לקדם אסטרטגיה ארוכת טווח בסבלנות ובהתמדה. את המדיניות הרוסית במזרח התיכון יש לראות לא בהכרח בפרספקטיבה המיידית, אלא כחלק מהגשמת האסטרטגיה ארוכת הטווח.

בעקבות כניסתו של תוקף של "חוק קיסר להגנה על האזרחים הסוריים" שמטיל סנקציות שניוניות על כל צד שישתף פעולה עם משטרו של בשאר אסד, המטבע הסורי הלאומי צלל בעוד שהמשקיעים הזרים הבודדים שפעלו במדינה הודיעו על הקפאת ההשקעות בכלכלה הסורית או על ביטולן. הקריסה של הכלכלה הסורית המושפעת גם מתוהו והוו הסורר בלבנון מהווה אתגר משמעותי עבור רוסיה, שמעניקה את חסותה למשטרו של אסד. "חוק קיסר" שעבר בקונגרס האמריקאי כבר בשנה שעברה בא להגביר את הלחץ על המשטר הסורי ובני בריתו - רוסיה ואיראן. כמו-כן, הוא נועד להרתיע את המשקיעים האפשריים – מאבו-דאבי ועד בייג'ינג – מהזירה הסורית.

רוסיה ממשיכה להרחיב את נוכחותה והשפעתה בסוריה, בים, באויר וביבשה כשהאינטרס הוא לצמצם את ההשפעה האיראנית בסוריה. הדרישה הרוסית לקבל עוד שליטה על אדמות סוריות מגיעה ימים אחדים לפני כניסתו לתוקף של "חוק קיסר" האמריקאי שיטיל עיצומים משמעותיים על סוריה ועל שותפיה. במקביל, מוסקבה מאותתת על רצונה להפוך לשחקנית משפיעה גם בזירה הפלסטינית, שואפת לממש את עסקת המטוסים השנויה במחלוקת עם מצרים ומשדרת מסר הרתעתי למערב באמצעות אימוץ מסמך חדש ביחס לשימוש בנשק גרעיני, גם במקרה בו תותקף רוסיה "רק" בנשק קונבנציונלי.

היחסים בין קהיר למוסקבה נמצאים במגמת התחממות מאז מהפכת יוני 2013 שבעקבותיה הובסו האחים המוסלמים ועלה לשלטון הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי. במהלך התקופה הזאת רוסיה חידדה את האסטרטגיה המזרח-תיכונית, הכניסה את כוחותיה לסוריה והחלה לפעול באופן נמרץ ונחרץ על מנת לבסס את מעמדה באזור. יחד עם זאת, מצרים המשיכה להיות בעלת ברית חשובה ומרכזית של ארה"ב ולהנות מסיוע צבאי נדיב בגובה של כ-1.4 מיליארד דולר המוענק לה מדי שנה. האם בעתיד הקרוב ההתקרבות של מצרים לרוסיה צפויה לעלות על מסלול התנגשות מול האינטרס האמריקאי? והאם נכונות הידיעות על כך שעסקת הרכישה של מטוסי הקרב הרוסיים החדישים מדגם SU-35 יצאה לדרך?

גם בצל הקורונה רוסיה אינה מאבדת זמן וממשיכה ביישום מדיניותה במזרח התיכון. במצרים, המומחים הרוסים מאשרים כי עבודות ההקמה של הכור הגרעיני המצרי-רוסי הראשון באל-דבעה מתקיימות כמתוכנן; בסוריה, רוסיה מקדמת את הרחבת נמל טרטוס ומבצעת תמרונים צבאיים בים התיכון ולמעשה בונה את עצמה כמעצמה ימית עם נוכחות בולטת בים התיכון. מוסקבה גם דואגת לקיים את הפסקת האש השברירית באידליב ומרסנת את אסד – האיזון ביחסיה עם אנקרה, בעת הזו, חשוב לה הרבה יותר מאשר רצונותיו.

נגיף הקורונה הגיע לסוריה, מדינה הרוסה עם אוכלוסיית פליטים אדירה והמגפה כבר נותנת את אותותיה. הלירה הסורית מתרסקת לשפל חסר תקדים, במספר ערים תורים ארוכים משתרכים מחוץ למאפיות ובבתי החולים שלא נהרסו בעת המלחמה, חסר ציוד בסיסי. המשבר החדש בתחום הכלכלי-חברתי מהווה אתגר משמעותי גם למוסקבה, שעד כה הצליחה למקסם את היכולות הצבאיות שלה בסוריה ולהשיג ניצחון צבאי עבור בן חסותה, בשאר אסד. בינתיים נראה כי חרף האתגר הכלכלי והקורונה, רוסיה ממשיכה בבניין הכוח של יכולותיה בסוריה.

• מלחמת הנפט היא למעשה קרב על השפעה במזרח התיכון
• האם הקורונה תשפיע על האסטרטגיה הרוסית בסוריה
• בחסות מוסקבה: אבו-דאבי ממשיכה לחמם את היחסים עם דמשק

האתגרים של רוסיה במזרח התיכון בצל מגפת הקורונה, מלחמת הנפט עם ריאד וחוסר יציבות ביחסים עם טורקיה

מלחמת הנפט מחזירה את יחסי רוסיה וערב הסעודית לנקודת ההתחלה | רוסיה מנעה, נכון לעכשיו, עימות צבאי עם טורקיה בשטחה של סוריה, אך המתיחות בין מוסקבה לאנקרה רחוקה מלהתפוגג | רוסיה מגבירה את מכירות הנשק באפריקה ובמזרח התיכון, אך משתרכת רחוק אחרי ארה"ב במכירות בעולם

סוריה וטורקיה: רוסיה מפעילה לחץ על אנקרה שלא תעמוד בדרכה באידליב | ישראל והרש"פ: הרוסים ממשיכים לבקר במתינות את יוזמת טראמפ ומציעים לחדש את פעילותו של הקוורטט המזרח-תיכוני | לוב: לרוסיה וטורקיה מטרות מנוגדות בלוב, אך הן מאוחדות ברצון להחליש את מעמדה של אירופה במדינה

רוסיה מגיבה במתינות ל"עסקת המאה" ורואה בה הזדמנויות להובלה אזורית | בסוריה פוטין ממשיך להגשים את יעדיו למרות חוסר שביעות הרצון בצד הטורקי | רוסיה מנהלת מגעים מתקדמים להקמת נמל ובסיס צבאי לחופי הים האדום בסומאלילנד וזאת, על מנת לבסס את כוחה באזור אסטרטגי זה

הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין מגיע לישראל לכבוד יום השואה הבינלאומי, ציון השחרור של מחנה המוות אושוויץ-בירקנאו על ידי הצבא האדום והשקת האנדרטה לזכר הרוגי המצור על לנינגרד. מבחינת פוטין מדובר בביקור מזרח-תיכוני חשוב, וגם בקידום האג'נדה שלו מול מדינות האיחוד האירופי.

אסטרטגיה רוסית רחבה ביחס למזרח התיכון באה לידי ביטוי בביקורים המדיניים של פוטין באנקרה, דמשק ובסוף החודש בירושלים, בתיווך בין הפלגים הלוביים ובתגובה המתונה לחיסולו של קאסם סוליימאני. כל הפעילות הזאת נועדה לקדם את האינטרסים הרוסיים באזור ולקבע את רוסיה כשחקן המשמעותי ביותר בו.

השנה החולפת לא הייתה קלה לרוסיה בזירה הגלובאלית ובמזרח-התיכון. הסנקציות האמריקאיות המשיכו לחנוק את כלכלתה, המפולת בשווקי הנפט פגעו ברווחי המדינה, פרשת ההרעלה של מנהיג האופוזיציה הרוסית, אלכסיי נבאלני, זעזעה את העולם ובנוסף לכך, מנהיג הדמוקרטים, ג'ו ביידן, זכה בבחירות לנשיאות בארה"ב, מה שמבטיח מתחים נוספים ביחסים בין רוסיה לארה"ב.

רוסיה שואפת להעמיק את ההגמוניה שלה ואת השפעתה במזרח התיכון מעבר לשליטתה בסוריה...

לאחר מספר חודשים של המתנה, שבמהלכם חתמה רוסיה על הסכם עם טורקיה ביחס לרצועת הביטחון בצפון סוריה ופינוי הכוחות הכורדיים מהאזור, חידש הצבא הסורי - בתמיכת הכוחות הרוסיים - את המתקפה על מובלעת המורדים במחוז אידליב. במוסקבה טענו כי טורקיה לא עמדה במשימתה ולא פינתה את המורדים החמושים מאידליב, למרות שהתחייבה לכך כשחתמה על הסכם סוצ'י בשנת 2018. למעשה, רוסיה נחושה להחזיר לבשאר אסד את מלוא השליטה על כל השטח הסורי ולהפוך את עצמה לכוח משמעותי באזור, שלא ניתן להתעלם ממנו.

במסגרת התמיכה במשטר אסד ובצבאו, ביצע השבוע חיל הים הרוסי תרגיל משותף עם חיל הים הסורי. התרגיל התקיים באגן המזרחי של הים התיכון, לא הרחק מחופי טרטוס, שם נמצא הבסיס הרוסי הימי, והשתתפו בו ספינות קרב רוסיות, מטוסים מהבסיס הרוסי בחמיימים וסטי"לים סוריים. התרגיל נועד לחזק את שיתוף הפעולה בין שני הצבאות ולאמן את הצבא הסורי במסגרת המאמץ הרוסי לשקם את צבאו של בשאר אסד.

סוריה: רוסיה מהדקת את אחיזתה בצפון-מזרח סוריה, מצליחה לקדם את מדיניותה אל מול טורקיה ואיראן | טורקיה ההיחלשות ביחסי אנקרה וארה"ב נמשכת, היחסים עם מוסקבה - יציבים | סודן: רוסיה מנהלת מגעים עם המשטר החדש, שואפת לבסס את השפעתה בסודן

מתהדקת הברית האסטרטגית בין רוסיה לאיראן. בהמשך לדיווחים קודמים בתקשורת האיראנית, בנוגע לתמרונים ימיים משותפים עם רוסיה, הכריז האדמירל האיראני חוסיין חאנזדי כי התמרון שיחל עוד לפני סוף השנה, ב-27 בדצמבר ויימשך כחודש ימים, יתקיים בחלקו הצפוני של האוקיאנוס ההודי. ידיעה זו אושרה עוד קודם לכן על ידי שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב. בעבר, במהלך 2015, כבר קיימו רוסיה ואיראן תמרונים צבאיים משותפים בים הכספי, אך זוהי הפעם הראשונה שהציים של שתי המדינות, בנוסף לצי הסיני, יבצעו תמרון משותף באזור אסטרטגי הקרוב למפרץ הפרסי. באיראן מתייחסים לצעד הזה כחיזוק משמעותי של הברית עם מוסקבה ורואים בו תשובה מוחצת לגל השמועות על הקרע בעניין הסורי. חשוב להדגיש שעל אף המחלוקות בהקשר של עתידה של סוריה, זקוקה רוסיה לבת-ברית אסטרטגית כאיראן שתאפשר לה, דריסת רגל משמעותית במזרח התיכון. מנגד, גם לאיראן אין כיום אלטרנטיבות לברית עם מוסקבה.

טורקיה עורכת ניסויים במערכת S-400 ושוקלת לרכוש מערכות הגנה אווירית נוספות מרוסיה במהלך 2020 | בנו של נשיא מצרים התמנה לתפקיד המזכיר הצבאי בשגרירות מצרים ברוסיה | המתיחות בצפון סוריה גוברת, רוסיה מפצירה בכורדים לתמוך באסד | חילות הים של אלג'יריה ורוסיה ערכו תרגול משותף

מצרים: פוטין יבקר במצרים ב-2020, שר ההגנה שויגו מבטיח להעצים את כוחו של צבא מצרים, המגעים לרכישת מטוסי הקרב SU-35 נמשכים, למרות איום הסנקציות האמריקאיות. | סוריה: בסיס מסוקים רוסי הוקם בצפון-מזרח סוריה. | לוב: שכירי החרב של חברת האבטחה הרוסית הפרטית "ואגנר" ינסו להכריע במערכה הפנימית בלוב. | אבו-דאבי: רוסיה מציגה את מרכולתה לראווה בסלון האווירי בדובאי, מציעה לנסיכויות המפרץ לייצר חלקים עבור מטוסי הקרב SU-57.

לראשונה, חיל האוויר הרוסי קיים תרגיל משותף עם צבא מצרים | סיורים משותפים רוסיים-טורקיים יצאו לדרך בצפון-מזרח סוריה | רוסיה תשקיע כ-190 מיליון דולר בפיתוח הכור הגרעיני במצרים | רוסיה חותמת על חוזים בתחום הגרעין עם מדינות נוספות באפריקה

בצל נסיגת ארה"ב מסוריה, רוסיה מקבעת את מעמדה כמעצמה היחידה המשפיעה באזור | שיתוף הפעולה בין רוסיה למדינות המפרץ הפרסי גובר, אך הברית האסטרטגית בינן לבין ארה"ב לא תוחלף | לא רק מזה"ת : פוטין מארח את "פסגת אפריקה" בסוצ'י ומהדק את שיתופי הפעולה עם עשרות מדינות אפריקניות, ובראשן מצרים

המתקפה על בתי הזיקוק בסעודיה משמשת את רוסיה לקידום מדיניותה במזה"ת | במוסקבה ממשיכים לחזק את אסד ושואפים להסרת הסנקציות | המתח בין מוסקבה לאנקרה גובר למרות הפסגה המשולשת באנקרה | דו"ח שהוזמן עבור הקונגרס קובע כי בארה"ב לא העריכו את כוחה של רוסיה בסוריה

הפגישה בין פוטין לנתניהו מדגישה את פערי המדיניות בין רוסיה לישראל ביחס לאיראן | ביקור נדיר של בכיר המיליציות השיעיות בעיראק במוסקבה מחזק את הציר איראן-עיראק-סוריה | האוליגרכים של פוטין מתחילים לראות את הדיווידנדים בסוריה | חברת הרכבות הרוסית תבנה תשתיות במצרים 

רוסיה ומצרים בתרגיל צבאי משותף | ארדואן מבקר במוסקבה ועסקאות נשק נוספות עולות על השולחן | האם רוסיה הופכת למתווכת הדומיננטית בין ישראל לחיזבאללה? | מוסקבה נגד "עסקת המאה"

האינטרסים הרוסיים והטורקיים שוב מתנגשים, הפעם באידליב הסורית. האם התקדמות הכוחות הסוריים הנחושים להשתלט על המרחב בחסות חיל האוויר הרוסי ובתמיכה איראנית והמשבר ההומניטרי שנוצר בעקבות הלחימה העזה, ישפיעו על מאזן היחסים בין טורקיה לרוסיה?

רוסיה חוזרת למזרח התיכון, ולא פוסחת גם על אזור המפרץ הפרסי. המהלכים הדיפלומטיים והמדיניים בהם היא נקטה לאחרונה מעידים על כך שהיא מעוניינת להגביר את השפעתה באזור ולקרוא תיגר על ההגמוניה האמריקאית במפרץ. רוסיה מנהלת מגעים אינטנסיביים עם איראן על הקמה של בסיסים צבאיים בשטחה, תקיים תמרונים צבאיים עם איראן, מציגה מתווה לביטחון קולקטיבי במפרץ ומעוניינת לתווך בין איראן למדינות הערביות. האם המהלכים הללו יאפשרו לרוסיה לקבל דריסת רגל במפרץ הפרסי? ומה סבירותו של תרחיש בו היא קוראת תיגר ממשי על ההגמוניה של ארה"ב במפרץ?

U.S.-Israeli Perspectives and Opportunities for Cooperation | Joint Study with Kennan Institute, Woodrow Wilson International Center for Scholars.

President Putin and President El-Sisisigned an agreement on comprehensive cooperation and strategic partnership following a summit in Sochi. The two presidents have also discussed regional issues, economic cooperation and the implementation of joint projects.

On the backdrop of the recent downing of the Russian electronic warfare and early warning aircraft by a Syrian air defense missile, bringing the death of 15 Russian servicemen, the Russian-Israeli-Syrian knot is further tangled to a new and dangerous degree. One we haven’t seen since the deep Soviet involvement in the Israeli-Arab affairs in the sixties and the seventies of the 20th century.

Russian leaders are aware that the all-out support to the Alawite regime in Syria and its present alliance with Iran, Hezbollah and the Shiite militias should be balanced by a parallel effort to improve and strengthen relations with the Sunni Arab states, which represent the majority of the Middle East in demographics, economy and geopolitical stature.

המכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה קיים ב-30 ביולי 2018 קבוצת דיון "שולחן עגול" בנושא: "מפגש טראמפ-פוטין, משמעויות למזרח התיכון וישראל". המסמך מציג את עיקרי הדברים אשר הוצגו במהלך הדיון והמלצות עיקריות למדיניותה של ישראל.

The historic perspective tells us that the Soviet Union, and later Russia, have not been successful in providing the necessary strategic umbrella to their allied radical Arab regimes during their wars against Israel and the Russian weapons systems have suffered disgraceful defeats at the hands of the Israeli military. Although today’s global strategic environment is missing the ideological zest of the Cold War era, it is interesting to compare the then Soviet regional behavior with Russia’s present challenges in Syria, as the Israeli-Iranian direct confrontation threatens to involve the Russian interests there.

התקיפה האווירית האחרונה כנגד בסיס חיל האוויר הסורי T-4 אינה מהווה חידוש. תקיפות ישראליות בסוריה, כאלו שישראל נטלה אחריות עליהן וכאלה שיוחסו לישראל ע"י מקורות זרים, כמו האחרונה, כבר התקיימו בעבר. חלקן כוונו כנגד תשתיות צבאיות איראניות בסוריה בעוד שרובן יועדו לפגוע במאמץ האיראני לחמש את חיזבאללה בנשק מפר-איזון. מאז התבססותם של כוחות רוסים בסוריה, נאלצה ישראל להכניס משתנה נוסף למשוואת חישוביה האסטרטגיים והטקטיים בזירה הסורית –הימנעות מפגיעה בכוחות הרוסיים בסוריה.

נאומו השנתי של נשיא רוסיה, פוטין, שנישא ב-1 למרץ, שבועיים לפני הבחירות הצפויות במדינה, בפני קהל אוהד היה תמהיל, בחלקים כמעט שווים, בין נאום בחירות המבוסס על תעמולה לצרכי פנים לבין מסרים הרתעתיים כלפי ארה"ב והמערב. במהלך הנאום הסתייע הנשיא בהצגה גראפית של נתונים רבים על מסכי ענק, כאשר בחלק שהופנה כלפי ארה"ב ואירופה הוא עשה שימוש נרחב בקטעי וידאו, שמטרתם להמחיש את יכולותיה הצבאיות של רוסיה.

המכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה קיים ב-31 בינואר 2018 קבוצת דיון "שולחן עגול" בנושא: שובו של "הדוב הרוסי" – האסטרטגיה הרוסית במזרח התיכון. במסגרת הדיון נבחנה בהרחבה סוגיית מכירות הנשק של רוסיה למדינות המזרח התיכון והמשמעויות הנגזרות מכך.

ההסלמה בחזית הצפון בסוף השבוע האחרון (10 פברואר 2018) היוותה שיא חריג ברצף התקיפות של יעדים בסוריה אשר יוחסו לישראל. האירוע התרחש כשבועיים בלבד לאחר פגישת ראש הממשלה נתניהו עם הנשיא פוטין בה נדונו האילוצים והאיומים על ישראל בחזית סוריה. ישראל, סוריה ואף לבנון הבהירו בראשית פברואר 2018 ,לאחר פגישת נתניהו - פוטין, את כוונתם לשמור על היציבות בזירה האזורית וחוסר רצונם בהידרדרות לעימות מזויין רחב היקף. ישראל המשיכה והזהירה לאחרונה כי, לא תהסס להמשיך ולפגוע באופן נקודתי באינטרסים איראניים המהווים בסיס לאיום עתידי עליה.

המכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה קיים ב-17 בינואר 2017 קבוצת דיון "שולחן עגול" בנושא: שובו של "הדוב הרוסי" - המזרח התיכון והאסטרטגיה הגלובלית של רוסיה. במסגרת הדיון נבחנה בהרחבה סוגיית מכירות הנשק של רוסיה למדינות המזרח התיכון והמשמעויות הנגזרות מכך.

It was the first joint Russia-Egypt anti-terrorism military exercise, based on earlier agreements between Russia and Egypt. In June 2015, Russian and Egyptian navy forces conducted their first ever joint naval drills in the Mediterranean Sea near Alexandria.

Egypt and Russia signed an agreement, on November 19, 2015, under which Russia will build and finance Egypt’s first nuclear power plant, in a ceremony attended by President Abdel Fattah El Sisi.

This memo1 illuminates how various factions of the Russian strategic community perceive non strategic nuclear weapons (NSNW), their role in national security, their potential use, and their modernization paths. The study offers an alternative and novel argument about the notion of Russian regional nuclear deterrence, and puts forth practical and theoretical implications.

מאמר זה ב וחן את סוגיית השסעים בחברה הישראלית ואת ההשלכות המשמעותיות שלה על יציבותה הפוליטית, על התקדמותה הכלכלית ועל הלכידות הכוללת של החברה הישראלית. גם על רקע השוואה למדינות נוספות בעולם המתמודדות עם אוכלוסיית הגירה מגוונת.

כחמישה חודשים לאחר תחילת הלחימה שהגיעה בעקבות הטבח הנוראי של ה- 7/10 שהגיעו לאחר 9 חודשים של ניסיונות הפיכה משטרית בכיסוי רפורמה משפטית, נראה כי נכון לבצע הערכת מצב כללית של מצבה של מדינת ישראל בעת הזו ולבחון את ההמשך.

על רקע שחרור ארבעת החטופות הישראליות/אמריקאיות מידי חמא"ס, מנסים גורמים רבים לקחת קרדיט על ההצלחה המסחררת ולזקוף לזכותם את ההישג המופלא. כך למשל ראש הממשלה וצוות שריו, כך גם חלק מגורמי צה"ל, כך הממשל בקטאר שטוען להיותו מתווך מרכזי בעסקה, כך השלטונות במצריים שתיווכו אף הם בין הצדדים, כך בעיקר הממונה החדש על סוגיית השבויים והנעדרים, גל הירש וכך גם נשיא ארה"ב ג'ו ביידן שהוא אולי היחיד שבאמת ראוי להערכה על הישגיו במערכה עד כה.

אינספור מילים נשפכו בחודשים האחרונים בניסיון לנתח את המצב הפוליטי, החברתי, האזרחי והביטחוני שהתהוו במדינת ישראל על רקע הקמת הממשלה החדשה וההפיכה המשטרית אותה היא מובילה בשנה האחרונה.

אולם נדמה שהכל מתחדד ומזדקק באירוע מרכזי אחד המוביל את השיח בחודשים האחרונים והוא, תופעת הפסקת ההתנדבות לשירות מילואים והיקף השפעתה על כשירות צה"ל, מוכנותו למלחמה ויכולתו להגן על ביטחון מדינת ישראל. לאירוע זה חשיבות יתרה מאחר ולצה"ל יש נגיעה לא רק בהיבט הביטחוני של הגנת המדינה אלא גם בהיבטי המרקם החברתי והאזרחי הכולל. כ "צבא העם" מהווה צה"ל מאז ומתמיד את כור ההיתוך של רוב האוכלוסיות בישראל, הוא מייצג את התרומה האישית של כל אזרח לביטחון המדינה והוא היווה את הגוף העומד מעל לכל דיון או מחלוקת פוליטיים וזכה לרמת האמון הגבוהה ביותר.

למערכת החינוך בישראל יש תפקיד חשוב ומכריע בעיצוב העתיד האזרחי והחברתי בישראל. מדובר במערכת מורכבת ומגוונת הדורשת המשכיות וחדשנות כדי להבטיח תפקוד תקין והתקדמות של החברה הישראלית. התחדשות זו נחוצה בשל השינויים החברתיים, הטכנולוגיים. עם זאת, מערכת החינוך מתמודדת עם אתגרים רבים המקשים על התפתחותה וקידומה.

פונקציית נציבות הדורות הבאים התפתחה וצוברת תאוצה ברחבי העולם. עיקר תפקידה הוא להציב את אינטרס הדורות הבאים בראש סדר העדיפויות של תהליכי קבלת ההחלטות במדינה ולוודא כי המדינה מתכננת לטווח רחוק בתהליכי קבלת ההחלטות שלה ולוקחת בחשבון את כל הנתונים וההשלכות של החלטותיה על המדינה ואזרחיה גם בשנים הבאות. מאמר זה בוחן את נציבות הדורות הבאים בישראל תוך השוואה בינלאומית, באמצעות בחינת מקרים ממדינות שונות ותוך הצבעה על האופן בו יכולה נציבות הדורות הבאים לטפח שוויון בין דורי, לשפר את הכלכלה, את החינוך ולעצב עתיד בר קיימא יותר לכל אזרחי המדינה.

העולם המודרני והטרום מודרני ידע בעבר לא מעט מלחמות אזרחים והפיכות אזרחיות. בחלק מהמקרים היו אלו דווקא המלחמות וההפיכות, אלו ששינו את המצב והביאו אותו לזה המתקיים כיום. כך באמריקה, כך היה באנגליה, בספרד, בצרפת ובמדינות רבות נוספות.

אחת המסקנות המרכזיות שהופקו מאירועי "שומר החומות" (מאי 2021) הייתה הצורך בחיזוק ביטחון הפנים בישראל במגוון היבטים: יכולת פעולה, תפיסות הפעלה והיקף הכוחות המוקצים לטובת אותה המשימה. בעקבות הפרות הסדר הרחבות שפרצו לפני שנתיים בערים המעורבות וביישובים הערבים ולוו בחיכוכים אלימים בין אזרחים ערבים ליהודים ולכוחות הביטחון, הועלתה הצעה להקים גוף שיהיה אמון על אתגרים דומים - בשגרה ובעיקר בחירום.

כחודשיים מאז כינונה, ניכר כי הצעדים בהם נוקטת הממשלה לשינוי מערכת המשפט, לצד ההתנהלות מול הזירה הפלסטינית, טומנים בחובם פוטנציאל ממשי לפגיעה רב-מימדית ולכרסום במעמד הבינלאומי של ישראל ובמערכת קשריה עם בעלות בריתה וידידותיה במערב ובעולם הערבי. זאת, באופן שיש בו כדי לערער את העוצמה האסטרטגית והחוסן הלאומי של המדינה, לפגוע ביכולת לגבש מענה אסטרטגי מקיף לאיום הגובר מצידה של איראן, להעמיק את האתגרים המשפטיים והכלכליים הניצבים בפני ישראל בזירה הבינלאומית ולהעצים את איומי הדה-לגיטימציה.

במהלך החודשים הספורים שמאז הקמתה של הממשלה הנוכחית בישראל, הולכות ומתבהרות אג'נדות סקטוריאליות המובלות על ידי חברי הממשלה השונים. בתוך אלו ניתן לזהות גם כיווני פעולה דתיים והלכתיים וגם כאלו לאומניים המובלים על ידי חברי הכנסת הקיצוניים יותר.

השיח הפוליטי והחברתי בתוך ישראל כמו גם ההצהרות המדיניות המשליכות על יחסי החוץ נשארים בעיקר בידי שרים מסויימים כמו: סמוטריץ', בן גביר ולוין. על רקע זה נראה כי חשוב מאוד לנתח ולהבין את החזון האסטרטגי המובל בממשלה על ידי שר האוצר שאמנם מנסה להתבטא בזהירות יחסית אולם עם זאת עומד נחוש באמירותיו המלוות את חזונו האסטרטגי בשנים האחרונות ואינו סוטה מדרכו. החזון האסטרטגי הזה הוצהר בעבר בגלוי ונכתב באותיות ברורות. אז מה באמת ניתן למצוא באותו חזון משיחי ארוך טווח?

קשה להתעלם מהתהליכים הדרמטיים אותה מובילה הממשלה החדשה מאז היבחרה באופן מואץ ועיקש וחרף היקפן הרחב של המחאות בתוך העם בישראל ומרוב מדינות העולם ובהם ארה"ב, האיחוד האירופי ומדינות רבות נוספות. אף לא אחד מאמצעי התקשורת בישראל לא פסח על ההשוואה של המתרחש בישראל למדינות בהן התרחשו תהליכים דומים ובהן: רוסיה, הונגריה, פולין וטורקיה. אולם מעבר לכותרות נדמה שתהליכים אלו לא נבחנו לעומקם ולא בוצעה השוואה מעמיקה לבחינת הדמיון בין המתרחש בישראל לאותן מדינות ובדגש על התוצאה הסופית על מבנה המשטר והתנהלותו. מאמר זה מבקש אם כן לבחון באופן השוואתי את המהלכים המרכזיים אותם מובילה ממשלת ישראל בחודשים האחרונים אל מול אלו שבוצעו בעיקר בהונגריה, טורקיה ובפולין אך גם ברוסיה שמעולם לא הייתה ממש דמוקרטיה.

התנהלותן של מדינות והתנהגותם של מנהיגים, נחקרו לעומק לאורך השנים בניסיון להבין את הסיבות שהובילו לטעויות בקבלת החלטות ובשיקול הדעת, לתקלות בעיוותי תפיסת המציאות והערכת התוצאות ולראייה שגויה של המציאות העתידית כפועל יוצא של הצעדים הננקטים. אולם דומה שדווקא מנהיגים, שחייבים להכיר לעומק את התובנות והמסקנות של מחקרים אלו, נוטים להתעלם מהם בשל מגוון סיבות – החל מחוסר היכרות, המשך מיהירות מחשבתית וכלה באילוצים פוליטיים.

ההתרחשויות הפנימיות והבינלאומיות בשבועות האחרונים, חידדו היטב את הדילמה והקונפליקט הקיימים בין רצון הממשלה, או לפחות חלקים ממנה, לממש מדיניות פנים מדינתית, חזונית וסקטוריאלית ברורה ונחושה, לבין הצורך שלה להתנהל בזירה הדיפלומטית מול ארה"ב, רוסיה ומדינות האיחוד האירופי ורצונה לשמור על יכולות התמרון שלה מול האיום האיראני ועל יכולותיה לקדם הסכמי שלום עם מדיניות ערביות נוספות באזור.

הוויכוח על אופייה הלאומי והדתי של מדינת ישראל החל שנים רבות לפני הקמת המדינה ומאז הוא מוסיף להתקיים ואף הולך ומקצין. כל הוגי הציונות והקמת המדינה וביניהם: הרצל, ז'בוטינסקי, וולפסון, קלישר ונוספים, עסקו באופייה הדתי של מדינת הלאום היהודי לכשזו תקום. מכיוון שכל הוגי הציונות ומממשיה היו חילוניים, אך טבעי הוא שבחזונם ראו כולם את מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי אולם תוך שהם מגדירים אותה כמדינה חילונית שבה מתקיים חופש דת וחופש מדת לכל אזרח בהתאם לדתו ולאמונתו.

האם ה"רפורמה" במערכת המשפט, כפי שזו הוצגה על ידי שר המשפטים החדש יריב לוין, היא אכן רפורמה מקצועית אמיתית? האם היא מהווה באמת מהפיכה בתחום או שמא מדובר בסוג של הפיכה שילטונית אותה מבצע השלטון בעצמו? ההצדקה הממשלתית ליישומה של הרפורמה לכאורה היא חיזוק הדמוקרטיה והמשילות אבל לא בטוח שזו אכן תהיה תוצאת המהלך המתוכנן על ידי הממשלה.

עם סיום תהליך הקמתה של הממשלה החדשה נראה שהשיח הציבורי והתקשורתי הנוגעים לעתיד המדינה, הופכים לרדודים יותר ויותר. למוח האנושי יש דרך קבועה לפשט עניינים מסובכים, לשטח נושאים עמוקים ולתת לנו במיידית תמונה בהירה, פשוטה ומובנת לכאורה של המציאות המורכבת הניצבת מולנו. וכל זאת רק כדי שהמערכות הפיזיות והמנטליות שלנו לא יידרשו לעבודה מאומצת מאוד שתתיש אותנו. בעידן של טלטלה פוליטית במערכת השלטון בישראל ועל רקע הקמת המשלה החדשה נראה נכון וראוי יותר לבצע ניתוח מעמיק של המצב העתידי ולא להסתפק בחשיבה מהירה ואינטואיטיבית.

תוצאות מערכת הבחירות האחרונה נותחו כמעט מכל כיוון אפשרי. אולם נדמה כי המימד היחידי שעל פיו הן נבחנות, הוא מנקודת המבט של הימין הפוליטי או השמאל הפוליטי. כל המאמרים והעמדות המובעות בתקשורת מנתחים מה טוב לימין ולנתניהו ומה רע לשמאל. קבוצות מיעוט שונות מרימות קולות צעקה מוצדקים יותר או פחות באשר לעתידן האפשרי תחת השלטון החדש. אבל כמעט ואיש אינו עוסק בהשלכות תוצאות הבחירות והמשא ומתן הקואליציוני על מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, ריבונית, חופשית שגם לאחר 74 שנות עצמאות עדיין תלויה בקשריה האסטרטגיים עם מעצמות העל דוגמת ארצות הברית וחלק ממדינות האיחוד האירופי. ללא כל קשר לעמדות פוליטיות כאלו או אחרות.

עם תום סבב הבחירות החמישי בתוך שלוש וחצי שנים ועם תקווה זהירה לקדנציה שתימשך הפעם יותר משנה או שנתיים. ראוי לדון באתגר המרכזי העומד לפתחה של ממשלת ישראל, כמו לפתחן של כל הממשלות שקדמו לה. אתגר שיקום המערכות האזרחיות והחברתיות במדינת ישראל, כמו גם החזרת היציבות השלטונית והמשילות.

נאומו האחרון של ח"כ בצלאל סמוטריץ' שמצא לנכון לקשר את שב"כ לרצח רבין ואף הטיל עליו את האחריות בכך שעודד לכאורה את הרוצח לביצוע המעשה נתעב, עבר בשקט יחסי מטעמם של ראשי הקואליציה והאופיזציה בישראל. ובהם ראש ממשלה מכהן וראש ממשלה מיועד. בעניין הזה חייבים להבהיר מספר דברים: אמירותיו של סמוטריץ' הן קשה מאוד, קיצוניות מאוד ומנותקות מאוד מהמציאות, שלא לומר הזויות ומופרכות, אולם הן לחלוטין לא מפתיעות. דעות אלו מתבססות על תפיסת עולמו המשיחית והקיצונית. זו שאינה רואה בשב"כ ארגון ביטחון ממלכתי השומר על בטחונה של מדינת ישראל אלא ארגון דיכוי של חזון ממלכת ההלכה העתידית של יהודה.

התקשורת הישראלית כמו גם רוב גורמי הממשל בישראל אוהבים ומעדיפים לעסוק באתגרי הביטחון הלאומי של ישראל בראש סדר העדיפויות. האיום הגרעיני האיראני, העניין הפלסטיני, איומי חמא"ס וחיזבאללה, איומי הסייבר העולמיים ועוד. בעוד כל אלו אמיתיים ונכונים לחלוטין, מתעלמת המערכת השילטונית כמעט לחלוטין מאיומים אסטרטגיים לא פחותים המגיעים מהכיוונים החברתיים והאזרחיים והנובעים מקריסתן של המערכות האזרחיות במדינה. במאמר זה נתמקד בצורך ובחשיבות של החיבור בין אתגרי הביטחון הלאומי של מדינת ישראל לבין קשייה החברתיים והפוליטיים וננסה להבין איך אלו האחרונים פוגעים במישרין באתגרי הביטחון. בעוד מטרתם של גורמים פוליטיים ותקשורתיים היא לעסוק בבעיות הנראות לעין של כאן ועכשיו, עולה חשיבות הצורך לבחון את המצב בראיית על אסטרטגית ולאומית יותר ולהצביע על כשל המשילות והיעדר שלטון החוק כגורם מכריע ומשפיע במאבק נגד הטרור מבית ומחוץ.

המשבר הכלכלי אליו נכנס העולם וכלכלת ישראל בתוכו, בעקבות פריצת מגפת הקורונה וההתמודדות עמה, מציב בפנינו אתגר שטרם התנסינו בו בעידן המודרני. כלכלנים מכירים בעובדה שמחזורים עסקיים של גאות ושפל הם חלק ממציאות חיינו ושיש בכוחם של זעזועים, להעביר את המשק מגאות לשפל וההיפך. להבנת המחזוריות פותחו מודלים תיאורטיים ובמקביל, כלי מדיניות לייצוב המשק; אולם, השפל בו אנו נמצאים שונה תכלית שינוי מהמוכר לנו. הפעילות הכלכלית נבלמה, לא בשל בעיה כלכלית יסודית כלשהי בה יש לטפל - לדוגמא הכשל בשווקים הפיננסיים בשנים 2008-2009, אלא כי ממשלות ציוו על סגירת הפעילות הכלכלית, על מנת לבלום את התפשטות המגפה ולשמור, עד כמה שניתן, על בריאות הציבור, כלומר, המגבלה היא בצד ההיצע. להבנה בסיסית זו שלוש השלכות: א) המדיניות המוכרת להתמודדות עם שפל כלכלי לא יעילה בשלב זה, משום שאין בכוחה להפעיל את גלגלי הכלכלה, כל עוד עובדים מצויים בסגר; ב) עומק השפל כאורך התקופה שהציבור יצטרך לשהות בביתו ואינו מורשה לחזור לעבודה; וג) רק בשלב השני, כשמצב הסגר יסתיים, נצטרך לעצב מדיניות להחזרת המשק לתעסוקה מלאה ולצמיחה.

בשיתוף עם מכון אסותא לחקר שירותי בריאות, אסותא מרכזים רפואיים.

רמת הרפואה בישראל גבוהה מאוד אך מערכת הבריאות נמצאת במצוקה. ישראל היא בין המדינות המובילות בעולם במספר מדדי בריאות, אך למערכת הבריאות קשיים רבים כמו מחסור בתקנים, תורים ארוכים ושיעור מיטות אשפוז מהנמוכים במדינות ה-OECD. תפוסת המיטות הממוצעת בבתי החולים בישראל עומדת על 94% ובזמני שיא ניתן לצפות בתפוסה של למעלה מ-200% במחלקות הפנימיות.

על פי פרסומי משרד הבריאות ודו"ח מבקר המדינה, למעלה מ-4,000 בני אדם נפטרים בישראל בשנה כתוצאה מזיהומים נרכשים, הנגרמים בין היתר בשל הצפיפות. היקף כח האדם הרפואי והסיעודי בישראל נמצא בתחתית מדינות ה-OECD. שיעור הרופאים לאלף נפש עומד על 3.1 מול 3.4 במדינות הארגון ושיעור האחיות עומד על 5 אחיות לאלף נפש מול ממוצע של 9.2 במדינות ה-OECD. ממצאים אלה מהווים אינדיקציה נוספת לסדר עדיפויות לא נכון של המדינה.

The 17th Herzliya Conference - 2017

נייר רקע לכנס הרצליה ה-17 2017. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

סיכום ממצאים | נייר רקע לכנס הרצליה ה-17 2017. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר רקע לכנס הרצליה ה-17 2017. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר כנס הרצליה ה-16 2016. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

The 16th Herzliya Conference - 2016

סיכום ממצאים | נייר כנס הרצליה ה-16 2016. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר מכנס הרצליה ה-15 2015. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר מכנס הרצליה ה-15 2015. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

מצגת מכנס הרצליה ה-15 2015. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

The 15th Herzliya Conference - 2015

נספח: הצעת חוק יסוד: שירות המדינה | נייר מכנס הרצליה ה-15 2015. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

בעקבות מדידת סקר דצמבר 2013 | מצגת מכנס הרצליה ה-14 2014. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר מכנס הרצליה ה-14 2014. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר מכנס הרצליה ה-14 2014. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר מכנס הרצליה ה-14 2014. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר מכנס הרצליה ה-14 2014. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר לכנס הרצליה ה-14 2014. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

כנס הרצליה ה-14 2014. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר מסכם לדיון שהתקיים במסגרת כנס הרצליה ה-14 2014. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

כנס הרצליה ה-14 2014. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

The 13th Herzliya Conference - 2013

The 13th Herzliya Conference - 2013

The 13th Herzliya Conference - 2013

National Security Balance - The Civilian Quantitative Dimension
Presentation from The 13th Herzliya Conference - 2013

מצגת - כנס הרצליה ה-13 2013. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר עבודה - כנס הרצליה ה-13 2013. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה) - מקרה מבחן – המחקר הסולארי בישראל.

נייר עבודה - כנס הרצליה ה-13 2013. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).
פרויקט מדיניות בשיתוף התאחדות המלונות בישראל ומשרד התיירות לכנס הרצליה 2013 | מוגש לצוות חשיבה בראשותו של השגריר דן גילרמן.

נייר עבודה - כנס הרצליה ה-13 2013. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר עבודה - כנס הרצליה ה-13 2013. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר עבודה - כנס הרצליה ה-13 2013. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר עבודה של צוות חשיבה בשיתוף המכון הישראלי לתכנון כלכלי כנס הרצליה ה-13 2013. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר עבודה - כנס הרצליה ה-13 2013. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר עמדה לקראת כנס הרצליה ה-13 2013. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

עבודה זו מתבססת על דיון שהתקיים לקראת כנס הרצליה ה-13 2013. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה). הדיון נוהל ע"י פרופ' צבי אקשטיין והשתתפו נציגי ממשל וגורמים עסקיים בכירים. בנייר מופיעים טיעונים, דוגמאות ורעיונות שעלו במפגש. האחריות לכתוב היא של המחברים.

נייר עבודה - כנס הרצליה ה-12 2012 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

Presentation from The 12th Herzliya Conference - 2012 

מצגת מכנס הרצליה ה-12 2012 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

Working Paper - The 12th Herzliya Conference

נייר עבודה - כנס הרצליה ה-12 2012 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר עבודה - כנס הרצליה ה-12 2012 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר רקע לקראת דיון בכנס הרצליה ה-12 2012 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר עמדה - כנס הרצליה ה-12 2012 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר עבודה - כנס הרצליה ה-12 2012 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

מסמך מסכם - כנס הרצליה ה-11 2011 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

סיכום מושב המו“פ כמערכת כלים שלובים: ממשלה, תעשייה ואקדמיה מסמך מסכם מכנס הרצליה ה-11 2011 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

The 11th Herzliya Conference - 2011

נייר עבודה לקראת כנס הרצליה ה-11 2011 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

מצגת מכנס הרצליה ה-11 2011 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

The 11th Herzliya Conference - 2011

סקר שנערך לקראת כנס הרצליה ה-11 2011 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר עבודה לקראת כנס הרצליה ה-11 2011 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

Presentation for The 10th Herzliya Conference 2010

נייר סיכום והמלצות לפעולה מכנס הרצליה העשירי 2010 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר סיכום והמלצות לפעולה מכנס הרצליה העשירי 2010 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר סיכום והמלצות לפעולה מכנס הרצליה העשירי 2010 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר סיכום והמלצות לפעולה מכנס הרצליה העשירי 2010 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

סיכום דיון מכין לקראת כנס הרצליה העשירי 2010 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

The 10th Herzliya Conference - 2010

סיכום דיון מכין לקראת כנס הרצליה העשירי 2010 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

מצגת לכנס הרצליה העשירי 2010 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

A Working Paper in Preparation for the 10th Herzliya Conference 2010

סיכום דיון מכין לקראת כנס הרצליה העשירי 2010 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר סיכום והמלצות לפעולה מכנס הרצליה העשירי 2010 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

סיכום דיון מכין לקראת כנס הרצליה העשירי 2010 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר סיכום והמלצות לפעולה מכנס הרצליה העשירי 2010 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

סיכום ההמלצות המרכזיות שהוצגו בנייר העבודה המסכם שהוכן במסגרת כנס הרצליה העשירי 2010 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

סיכום דיון מכין לקראת כנס הרצליה העשירי 2010 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

מסמך מסכם מכנס הרצליה העשירי 2010 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

סיכום ההמלצות המרכזיות שהוצגו בנייר העבודה המסכם שהוכן במסגרת כנס הרצליה העשירי 2010 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר עבודה לקראת כנס הרצליה העשירי 2010 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר עבודה לקראת כנס הרצליה העשירי 2010 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר עבודה לקראת כנס הרצליה העשירי 2010 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

סיכום דיון מכין לקראת כנס הרצליה העשירי 2010 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר עבודה לקראת כנס הרצליה העשירי 2010 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר סיכום והמלצות לפעולה מכנס הרצליה העשירי 2010 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר עבודה לכנס הרצליה התשיעי 2009 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

מצגת מכנס הרצליה התשיעי 2009 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר עבודה לכנס הרצליה התשיעי 2009 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

A Presentation from the 9th Herzliya Conference 2009

נייר עבודה מכנס הרצליה התשיעי 2009 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר עבודה מכנס הרצליה התשיעי 2009 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר עבודה מכנס הרצליה התשיעי 2009 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

מסמך מדיניות מכנס הרצליה התשיעי 2009 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר עבודה מכנס הרצליה התשיעי 2009 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר עבודה מכנס הרצליה התשיעי 2009 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

נייר עבודה מכנס הרצליה התשיעי 2009 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

מצגת מכנס הרצליה השמיני 2008. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

מסמך עבודה מכנס הרצליה השמיני 2008. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

The 8th Herzliya Conference Working Papers 2008

מסמך עבודה מכנס הרצליה השמיני 2008. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

מסמך עבודה מכנס הרצליה השמיני 2008. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

מסמך עבודה מכנס הרצליה השמיני 2008. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

The 8th Herzliya Conference Working Papers 2008

The 8th Herzliya Conference Working Papers 2008

The 8th Herzliya Conference Working Papers 2008

The 8th Herzliya Conference Working Papers 2008

Main Findings of the 2008 Patriotism Survey

מסמך עבודה מכנס הרצליה השביעי 2007. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

מסמך עבודה מכנס הרצליה השביעי 2007. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

מסמך עבודה מכנס הרצליה השביעי 2007. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

מסמך עבודה מכנס הרצליה השביעי 2007. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).
המסקנה העיקרית העולה מן הסקר היא שלמרות האירועים הקשים של השנה החולפת, רמת הפטריוטיות הגבוהה של האוכלוסייה היהודית לא נחלשה. בד בבד, חלה התערערות משמעותית בהערכה ובאמון של הציבור בממשלה, בכנסת ובמערכת הביטחון, שבגאווה עליה ניכרת השחיקה הרבה ביותר. שינויים שליליים אלה בולטים במיוחד לנוכח ההערכה החיובית הניתנת לכושר העמידה של האוכלוסייה האזרחית. הציבור היהודי מותח קו ברור בין הכשלים של קברניטי המדינה לבין החוסן של אזרחיה, ואינו מוכן לוותר על המחויבות שלו לישראל בגלל מחדלי המנהיגות. האזרחים הערבים מזהים עצמם בראש ובראשונה כפטריוטים ערבים, אחר-כך כפטריוטים פלסטינים, והכי פחות כפטריוטים ישראלים. במרבית המימדים של הפטריוטיות הישראלית בקרב הערבים חלה שחיקה לעומת השנה שעברה.

נייר עבודה מכנס הרצליה השביעי 2007. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).
מסמך זה מציג דיון השוואתי בפטריוטיזם של הציבור היהודי והערבי בישראל, המושתת על השוואה בין סקרי הפטריוטיות של 2006 ו- 2007.

להלן הממצאים המרכזיים:

- יציבות ביחס לפטריוטיות הציבור היהודי, אך ירידה עקבית בפטריוטיות של הציבור הערבי.

- הערבים מזהים עצמם כפטריוטים ערבים בראש ובראשונה. רמת הפטריוטיות הישראלית שלהם נותרה יציבה, בצד התחזקות הפטריוטיות הפלסטינית.

- המלחמה השפיעה באופן שונה כמעט לחלוטין על הציבור היהודי והערבי בשאלת הפטריוטיות.

- הפער בין השלכות המלחמה על תושבי הצפון היהודים והערבים קיצוני אף יותר. מלחמת לבנון לא היוותה נקודת שבר עבור הציבור היהודי, שכן נרשמה יציבות בפטריוטיות שלו, אם כי גרעה מאמונו בממסד ובזרועותיו. בקרב הערבים ההשפעה היא הפוכה ומשמעותית יותר.

מסמך עבודה מכנס הרצליה השביעי 2007. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

כנס הרצליה השישי 2006 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).
הסקר מתמקד בארבעה מימדים עיקריים: מימד ההקרבה, מימד השורשיות, מימד הגאווה ומימד הסמליות. בין ממצאיו העיקריים: לכלל אזרחי המדינה דרגה גבוהה של פטריוטיות ישראלית על-פי שני התבחינים המהותיים ביותר – הקרבה ושורשיות; מנגד, גאוות אזרחי ישראל על מדינתם נמוכה בהשוואה למדינות אחרות. עיקר תפארתם על ההישגים המדעיים והטכנולוגיים ועל ביצועי כוחות הביטחון. רוב ערביי ישראל אינם גאים בישראליותם, ואין הם נכונים להילחם להגנת המדינה, אולם שיעור אלו מהם המאמינים כי ישראל טובה מרוב המדינות האחרות - הוא מהגבוהים בעולם המפותח. קיימת שונות בין אופי הפטריוטיזם של אזרחי ישראל היהודים והערבים. בעוד שעבור הציבור היהודי הנכונות להילחם מבטאת את פסגת הפטריוטיות, הרי שבציבור הערבי נכונות זו היא האחרונה בחשיבותה.

Working Paper | 2006 Herzliya Conference

מסמך עבודה מכנס הרצליה השישי 2006. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

מצגת לכנס הרצליה השישי 2006. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

מצגת לכנס הרצליה השישי 2006. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

מסמך עבודה מכנס הרצליה השישי 2006. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

מסמך עבודה מכנס הרצליה השישי 2006. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

כנס הרצליה השביעי 2007. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

תקציר מתוך מסקנות צוות מעמד המוסד לביטוח לאומי בכנס הרצליה החמישי 2004 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי).

טיוטה לדיון מכנס הרצליה החמישי 2004 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי).

כנס הרצליה החמישי 2004 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי).

דוח צוות חשיבה בכנס הרצליה החמישי 2004 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי).

דוח צוות חשיבה בכנס הרצליה החמישי 2004 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי).

דוח צוות חשיבה בכנס הרצליה החמישי 2004 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי).

דוח צוות חשיבה בכנס הרצליה החמישי 2004 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי).

דוח צוות חשיבה בכנס הרצליה החמישי 2004 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי).

כנס הרצליה החמישי 2004 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי).
דוח צוות חשיבה - ראש הצוות: פרופ' רפי מלניק | חברי הצוות: לאה אחדות, ד"ר מישל סטרבצ'ינסקי, טומי שטיינר, ד"ר זלמן שיפר

מסמכי כנס הרצליה החמישי 2004 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי).

The 5th Herzliya Conference Working Papers

מסמכי כנס הרצליה הרביעי 2003 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי).

כנס הרצליה הרביעי 2003 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי).
הצוות עשה שימוש בשלושה מדדים להערכת החוסן הלאומי, אשר כשלעצמו אינו מדיד – מדד חברתי, מדד כלכלי ומדד משטרי/פוליטי. כל מדד נבנה משילוב אינדיקטורים מדידים שונים, אשר שוקללו בהתאם להערכות מומחים מהתחומים הרלוונטיים השונים. נבנה פנל נתונים על פי זמן, אשר כלל 31 מדינות: ישראל, 26 מדינות ה-OECD, וארבע מדינות האזור – איראן, ירדן, מצרים וסוריה. ציר הזמן נמשך משנת 1990 עד 2002/2003. תוצאות: שלושת המדדים שנבדקו הראו ירידה, המשקפת את המשקפת את המשבר הכלכלי, החברתי והמשטרי/פוליטי אשר ישראל שרויה בו מזה שלוש שנים, כאשר הירידה החדה ביותר נצפתה במדד הכלכלי. השוואה למדינות האחרות הראתה כי הפער בין ישראל ובין מדינות ה-ECDO , מדינות ה-7G והממוצע האירופי, המשמשות כגורם ייחוס חיובי לישראל, גדל, בעוד הפער בינה ובין מדינות האזור הצטמצם.

מסמכי (מצגת) כנס הרצליה הרביעי 2003 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי).

כנס הרצליה הרביעי 2003 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי).
המחקר נעשה מתוך נקודת הנחה כי חוסנו הלאומי של הציבור הישראלי מהווה מרכיב מרכזי ביכולתה של המדינה לעמוד מול האתגרים הניצבים בפניה. המחקר מדד ארבע סוגיות מרכזיות, באמצעות שימוש בסקר טלפוני מקיף: רמת הפחד של הציבור, רמת הפטריוטיות שלו, אמונו במוסדות המדינה ומידת תמיכתו בעמדות מיליטנטיות. המגמות אשר עלו מניתוח תוצאות הסקר: פחד מאירועי הטרור, ברמות המשתנות ברמות תלויות מגזר ומגדר; נטיה להתרחק מפתרונות מיליטנטיים; מגמת ירידה בתחושת הפטריוטיות כמו גם באמון במוסדות הפוליטיים והציבוריים מאז אוקטובר 2001.

כנס הרצליה הרביעי 2003 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי).
צדק לכל? יהודים וערבים במערכת המשפט בישראל
מטרת המחקר היתה בחינת עמדות הציבור הישראלי כלפי מערכת החוק והמשפט וכלפי סוגיות שונות הנוגעות לשלטון החוק. המחקר נערך על פני ארבע נקודות זמן, בין 2000 ל-2003, וכלל את קבוצות המשתתפים הבאות: יהודים כללי, חרדים, מתנחלי יש"ע (כולל קיצונים בחלק מנקודות הזמן), עולים חדשים וערבים. למשתתפים הופנו שאלות שונות אשר נועדו לבדוק את מידת האמון שלהם בפעילותם של שלושה מוסדות חוק: משטרת ישראל, בתי המשפט ובית המשפט העליון. מבין השלושה, בית המשפט העליון זכה למידת האמון הגדולה ביותר, מתחתיו בתי המשפט והמשטרה זכתה למידת האמון הנמוכה ביותר, בעוד רמות האמון משתנות בין הקבוצות השונות במדגם. המחקר בדק גם אמונה בעליונות של חוקים אחרים ובנטילת החוק לידיים, והראה כי היחס לסוגיות אלו משתנה בין הקבוצות.

דו"ח צוות "לכידות וחוסן חברתי בכנס הרצליה הרביעי 2003 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי). 
לכידות חברתית מוגדרת ככוח אשר באמצעותו מתחברים החלקים השונים של החברה לגוף אחד. נתונים מורים על כך שהלכידות החברתית כפי שהיא נמדדת בפערי רמת חיים והכנסה הולכים וגדלים בחברה הישראלית הולכת ומתפוררת. תהליך המעבר של החברה הישראלית ממדינה בעלת הדגש על "ערבות הדדית" למדינה קפיטליסטית בסגנון אמריקאי, תורם להחלשת החוסן החברתי. לדעת חברי הצוות יש לעצור, או לפחות למתן, תהליך זה. יש לשים יתר דגש על הקניית הון אנושי, קרי השכלה, לקבוצות החלשות בחברה, לטפל בבעיית היווצרות שכבת עניים רחבה ולהגביר את החוסן הקהילתי. על מנת להשיג מטרות אלו יש: לבחון מחדש את מדיניות הרווחה של הממשלה; לחבר את מערכות הרווחה, החינוך והבריאות ברמה הלאומית; לטפל במגזרים מיוחדים; לדאוג לתיאום בין המוסד לביטוח לאומי ושירותי הרווחה; להגדיל את מרווח פעולתה של החברה האזרחית, בשיתוף עם הממשלה.

כנס הרצליה הרביעי 2003 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי).
מסמך עבודה: המשך פעילות חשיבה והכנת דוחות והמלצות של קבוצות עבודה משותפות ליהודים ולערבים בנושאים החברתיים שמופו ע"י צוות העבודה; הקמת מועצה ציבורית, בניהול משותף של אנשי ציבור מהמגזר היהודי ומהמגזר הערבי, בהשתתפות נציגי גופים ממלכתיים, לעיצוב עקרונות למדיניות למגזר המיעוטים הערבי בישראל, לגיבוש סדרי עדיפויות של נושאים לטיפול להבאתם לשולחן הממשלה, ולמעקב אחר קבלת החלטות ויישומן; גיבוש אסטרטגיה רב שנתית לקידום שוויון זכויות וחובות למגזר הערבי ולסגירת פערים בין המגזרים, לרבות קביעת לוחות זמנים למימוש; גיבוש תוכניות לימודים לחטיבת הביניים בנושא מורשת, תרבות והיסטוריה של שני העמים בארץ ישראל והנחלתן בהצלבה בתכניות הלימודים במגזרים השונים; עידוד וטיפוח לימוד השפה הערבית במערכת החינוך הממלכתי; הקמת גוף ציבורי/ממלכתי לצורך הדרכה, הנחיה, ליווי ובקרה על הפעילות הלקויה של מערכות הרשויות המקומיות במגזר הערבי, לרבות סמכויות מניעה ואכיפה בתחומי המנהל התקין וקידום השוואת תקציב הרשויות; השלמת יישום החלטות ממשלה בנושא מקרקעין, תכנון ובנייה ב – 32 הישובים הערביים לגביהם נתקבלו החלטות, הפקת לקחים וקידום תהליכי תכנון ובנייה והסדרת נושא הקרקעות במגזר הערבי על בסיס החלטות קיימות ולקחי התהליך; טיפוח קרנות ועמותות משותפות לטיפול בנושאים קהילתיים וחברתיים ליצירת תהליכי מחויבויות אזרחיות הדדיות.

כנס הרצליה הרביעי 2003 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי).
צוות העבודה מצביע על שתי מטרות מרכזיות אותן מקווה להשיג באמצעות התכנית המוצעת: מצוינות אישית וצמצום פערים הישגיים בין קבוצות חברתיות שונות. הצוות מציע כמה שינויים מהותיים עיקריים במערכת החינוך: שינוי מבני – תיחום הגילאים המשויכים למערכת החינוך מ-4 עד 19, תוך מתן אפשרות לסיום לימודי תואר ראשון לפני השירות הצבאי; חלוקת הלימודים למקצועות ליבה כלל ארציים וללימודים לפי בחירת בית הספר; ביזור ארגוני-מנהלי; שינוי של נורמות העבודה: שינוי קריטריוני הקליטה והתגמול של מורים לבתי הספר ומתן יותר סמכות למנהליהם; הקצאת זמן למידה דיפרנציאלי; הפעלת משובים בבתי הספר; הגדלת יכולת הבחירה של הורים את בתי הספר של ילדיהם. התכנית מכוונת להביא לאחידות במערכת החינוך, להגדלת מספר הזכאים לבגרות לפני גיוסם לצה"ל, לשיפור סטטוס העוסקים בהוראה ולהגדלת מעורבות ההורים במערכת החינוך.

כנס הרצליה הרביעי 2003 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי).
שוק הטכנולוגיה העולמי נמצא בשלבי התאוששות מהמשבר בו הוא שרוי, ומבנהו, המבוסס על ריבוי חברות קטנות, פותח פתח לגידול חלקן של חברות הטכנולוגיה הישראליות בשוק העולמי. התפלגות הצמיחה הצפויה אינה אחידה, כאשר אזור דרום מזרח אסיה (הודו-סין) ורוסיה הם בעלי הצמיחה הצפויה הגבוהה ביותר. הצוות מציע שת"פ בין ממשלת ישראל ובין מנהלי חברות טכנולוגיה כדי להגדיל את ייצוא ההיי-טק לאזורים אלו, וזאת על ידי מתן הלוואות של ממשלת ישראל למדינות אלו תוך התנייתן ברכישות מחברות ישראליות. הצוות רואה בחברות ההיי-טק תורמות מרכזיות לכלכלה הישראלית והגורם העיקרי היכול להוציא את ישראל מהמשבר הכלכלי בו היא שרויה. בנוסף לתרומה הכלכלית, הצוות רואה מקום גם לתרומה חברתית של חברות ההיי-טק, וזאת בשלושה מישורים: הטמעת דפוסי ניהול מתקדמים של חברות אלו בחברה הישראלית; חינוך – שיתוף חברות טכנולוגיות בפרויקטים חינוכיים שונים, דוגמת פרויקט עתידים, על מנת להגדיל את מאגר אנשי הטכנולוגיה הפוטנציאליים; מקור משיכה ליהדות העולם, על ידי נכונות של חברות טכנולוגיה ישראליות להציע מקומות עבודה לעולים חדשים.

כנס הרצליה הרביעי 2003 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי).
הדו"ח מציע שינויים מבניים במערכת החינוך של ישראל. עיקריו: סוגיות ובעיות מרכזיות הקשורות למערכת החינוך בישראל – ההיבט הערכי, ההיבט החברתי-כלכלי ובעיות מבניות במערכת החינוך; הצעה לשינוי מבני במערכת החינוך – טיפול במערכת תוך בחינה הגדרה וארגון מחדש של מקומם ותפקודם של מרכיביה השונים, למרכיבים השונים קרי, המורה, מנהל בית-הספר, הרשות המקומית ומשרד החינוך; לצד השינויים המבניים-ארגוניים המוצעים, מודגשת חשיבות הענקת "ארגז כלים" משותף לכל התלמידים, שנועד לאפשר את שילובם המוצלח בחברה ובשוק העבודה.

כנס הרצליה הרביעי 2003 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי).
הצורך בהכנת תכנית אב למשק האנרגיה התעורר בשל היותו של משק האנרגיה מכלול של פעילויות שונות, בעלות השפעות צולבות. היעד העיקרי של תכנית האב היה אבטחת יכולת אספקה תמידית של מלוא הביקוש לאנרגיה, תוך מזעור של העלות הכלכלית והסביבתית-קרקעית ושל עלות הסיכון האסטרטגי. התכנית כוללת את הנקודות הבאות: בחינת משק האנרגיה אל מול מספר תרחישי ייחוס; ניתוח כשלי שוק מסוגים שונים, תוך בחינת עוצמות, הזדמנויות, חולשות ואיומים; בחינת תחזית הביקוש לאנרגיה; בחינת תוצרי חלופות מבניות, והצעת מבנה משקי מומלץ; בחינת היצע החשמל ותמהיל הדלקים לייצור חשמלי – מכלול האפשרויות לפיתוח עתידי של מערך ייצור החשמל; בחינת מדיניות שימור האנרגיה; מדיניות מחקר ופיתוח.

כנס הרצליה הרביעי 2003 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי).
המסמך בנוי משני חלקים: חלקו הראשון סוקר את הקבוצות השונות של ילדים ונוער בסיכון בישראל ומגמות כלליות בתחום זה. חלקו השני סוקר את פעילותם של ארגוני המגזר השלישי, כאחת מן הדרכים להתמודד עם צרכי רווחה גדלים של ילדים ונוער על רקע קיצוצים בתקציב הממשלתי לנושא. מוצגות שלוש רמות של סיכון בקרב ילדים ובני נוער – סיכון גבוה (ביניהם קורבנות התעללות ועבריינים), סיכון עקיף (כולל ילדים החיים בעוני) וילדים החיים בנסיבות העלולות ליצור סיכון (כולל ילדי זוגות גרושים, ילדי מובטלים, ילדי עולים). הטיפול הממשלתי הניתן כיום מתרכז, מאילוצים תקציביים, בקבוצת הסיכון הגבוה. גם החקיקה בתחום זכויות הילדים והנוער היא חלקית ביותר ומתרכזת באוכלוסיות ספציפיות או בשמירה על זכויות קיומיות של ילדים, כאשר לא קיימת חקיקה סביב הגנה נפשית, כמו הזכות לחינוך. על רקע הגידול ההדרגתי של קבוצות הסיכון השונות, אשר בשל אילוצים תקציביים אינו גורר מענה ממשלתי מספק, מתרחב יותר ויותר מרחב פעולתם של ארגוני המגזר השלישי גם לתחום הרווחה, כאשר הם מספקים שיעורים הולכים וגדלים של צרכי אוכלוסיית הילדים והנוער ברמות שונות של סיכון, בעיקר בתחום השירותים. הממשלה אמנם מתקצבת ארגונים אלו במידה מסוימת אולם מרחב הפעולה שלהם אוטונומי באופן יחסי. מיסוד הקשר בין ארגונים אלו ובין הממשלה, תוך תיאום ושיתוף פעולה בין הגורמים השונים יוכל להביא לפיזור נכון יותר ולייעול של פעילות הארגונים.

כנס הרצליה הרביעי 2003 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי).
חוסן קהילתי הוא היכולת של הקהילה לנקוט פעולה מכוונת לשיפור היכולות האישיות והקולקטיביות של תושביה ומוסדותיה. החוסן הקהילתי נבנה על ידי בניית תשתית קהילתית הולמת, המבוססת על משאבי הקהילה, הסביבה והמדינה. המבנה אינו אחיד והוא משתנה בין קהילות, בהתאם לצרכיה הייחודיים של כל קהילה. בניית החוסן הקהילתי מבוססת על תהליכים מחוללי חוסן, שהם בבסיסם תהליכים תשתיתיים ארוכי-טווח כמו פיתוח רשתות תמיכה וטיפול באוכלוסיות ייחודיות, ובמקביל, על פתרונות לאירועי משבר, כדוגמת נהלים כתובים והכשרת צוותי חירום ובעלי תפקידים.

כנס הרצליה הרביעי 2003 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי).
מרבית המחקרים הקיימים מצביעים על קיומם של פערים בביצוע הליכים משפטיים שונים בין יהודים וערבים, אולם מחקרים אלו מוגבלים בהיקפם. מחקר זה בודק את השאלה על פני זמן ועל פני קבוצות עברות שונות. המחקר בודק האם קיים שוני בין המגזר היהודי לערבי בנקודות הבאות: שכיחות עברות שונות; שכיחות עבריינים חוזרים; שיעור סגירת תיקים; הרשעות בבית משפט; הטלת עונשי מאסר בפועל. התוצאות של רגרסיות מרובות משתנים לבדיקת השאלות השונות מראות כי הגורם הלאומי מהווה משתנה בעל השפעה משמעותית סטטיסטית על החלטות השופטים. הרחבת המחקר מראה תוצאות שונות עבור שופטים יהודים ושופטים ערבים, קורבנות יהודים מול קורבנות ערבים.

כנס הרצליה הרביעי 2003 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי).
נייר העבודה מקשר בין המצב הדמוגראפי במדינת ישראל לבין מאפיינים כלכליים שלה, ובפרט שיעור הצמיחה והתוצר לנפש. שתי אוכלוסיות במדינה, אוכלוסיית הערבים והאוכלוסיה החרדית, בעלות שיעור פריון גבוה והשתתפות נמוכה בשוק העבודה, ביחס לקבוצת הרוב, גורמות למעשה להגדלת הנטל הכלכלי על קבוצת הרוב, כמו גם להורדת התוצר לנפש והצמיחה במשק הישראלי, בהשוואה למדינות מפותחות. הנייר מציג שלושה מתווים אפשריים בנוגע למקומן של שתי הקבוצות הנזכרות בשוק העבודה: תוואי ההמשך – בו לא ננקטים אמצעים לשינוי המצב, שיעור אוכלוסיות אלו במדינה הולך וגדל וכך גם הנטל על אוכלוסיית הרוב. בנוסף, הפער בין התוצר לנפש והצמיחה במדינת ישראל לבין אלו של האיחוד האירופי וארה"ב הולך וגדל. תוואי של השקעה בחינוך, באמצעותו יוגדל שיעור ההשתתפות של שתי הקבוצות בשוק העבודה, שיעור הפריון שלהן יקטן, והפער בין ישראל והאיחוד האירופי יצומצם עד לביטולו המוחלט. התוואי האלטרנטיבי, לפיו ההשקעות בחינוך אכן יביאו ליתר שילוב בשוק העבודה, אולם ללא הורדת שיעור הפריון של שתי האוכלוסיות הללו. תוואי זה עדיין צפוי להביא לעליה בתוצר לנפש וצמיחה הלאומית. שני המתווים האחרונים צפויים גם להביא לצמצום של הנטל המוטל על אוכלוסיית הרוב.

מצגת מכנס הרצליה הרביעי 2003 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי).

The 4th Herzliya Conference Paper - 2003

כנס הרצליה הרביעי 2003 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי).

דוח צוות חשיבה לכנס הרצליה השלישי 2002 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי)

כנס הרצליה השלישי 2002 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה)

מצגת צוות חשיבה לכנס הרצליה השלישי 2002 במכון למדיניות ואסטרטרגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה)

נייר רגע בכנס הרצליה השלישי 2002 במכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי).
חברי הצוות: פרופ' יחזקאל דרור, ראש הצוות; מר יצחק אלנר; אל"מ (מיל.) יואש צידון-צ'אטו; פרופ' אמנון רובינשטיין; פרופ' אוריאל רייכמן. | הקדמה: פיתוחו וקיומו של משטר דמוקרטי במדינת ישראל למרות ההעדר במסורת מדינה, חילוקי דעות בציבור על מהותה של המדינה והנסיבות הביטחונית המלוות אותה מאז הקמתה הוא הישג אדיר. יחד עם זאת, מדינת ישראל עומדת בפני הכרעות מעצבות-עתיד בתחומי פנים וחוץ וכן בכל הנוגע למהותה כמדינה יהודית ודמוקרטית וכמדינת העם היהודי; הכרעות המחייבות תפקוד מעולה של הממשל בקבלת החלטות, בשרות האזרח בתכליתיות וביעילות. אולם, בחינה מקצועית של תפקוד הממשל של ישראל ודעותיהם של רבים מבין בכירי הממשל לתקופותיו כאחד מובילה למסקנה חד-משמעית שדפוסי הממשל אינם עונים על הצרכים, ללא קשר להרכב המפלגתי של ממשלה זו או אחרת. אכן, אליבא דכולם, הפער בין סכנות והזדמנויות העומדות והעתידות לעמוד נוכח מדינת ישראל מצד אחד ליכולת התפקוד ו"אריגת העתיד" של הממשל מצד אחר הולך וגדל – וצפונה בכך סכנה של ממש לעתידה של ישראל. מכאן מסקנת הצוות, שרבים מבין אנשי המעשה, המחקר והמקצוע והעוסקים במלאכת הממשל שותפים לה, שדרושה רפורמה של ממש בדפוסי הממשל בישראל. זאת, כמובן, במסגרת ערכי הדמוקרטיה ועקרונותיה. אנו מבקשים להוסיף ולהדגיש שרפורמות המכוונות לשיפור הממשל שונות במהותן מסוגיות של חוקה העוסקת בעצם מהותה של המדינה, גם אם אין לנתק לחלוטין בין השניים. ההמלצות המוגשות בזה מתרכזות בשיפור יכולות של הממשל שהן קריטיות לעיצוב עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, למניעת שקיעתה ולהבטחת שגשוגה. המלצות אחרות העוסקות בעקרונות מדיניות מחד ובשיפור המנהל והשרות לאזרח מאידך גובשו על ידי צוותים אחרים. יש מקום לדעות שונות בדבר המהות והתוכן של הרפורמות ההולמות ביותר את נסיבותיה וצרכיה של מדינת ישראל. לא מדובר בנושא בו ניתן להגיע למסקנות "מוכחות מדעית". אף על פי כן סבור הצוות, שמיטב הידע המדעי והמקצועי ומיטב הניסיון הבינלאומי והישראלי כאחד מצדיקים את ההמלצות המוצגות במסמך זה, המתרכזות בשישה נושאים הנראים לצוות כבעלי חשיבות יתירה לצורך הבטחות היכולת למשול ההכרחית לישראל. עיקר ההמלצות משולבות זו בזו. לדעת הצוות דרוש לבצע את ההמלצות כמכלול אחד במסגרת רפורמה כוללת אינטגרטיבית, אלא אם כן נאמר אחרת, שאם לא כן לא יושגו היעדים וגם רב החשש לקלקולים, כפי שקרה במאמצי רפורמה קודמים. ההמלצות מוגשות בצורה של עקרונות הדורשים פירוט ועיבוד: דיון ציבורי בעקרונות, אישורם, קביעת פורומים מתאימים לעיבוד הפרטים, אישור הרפורמה וביצועה.

מסמך עבודה מכנס הרצליה השלישי 2002 המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי).
חברי צוות החשיבה: הגברת אילנה טרסטון: דירקטור, מחקר טכנולוגי, Merrill Lynch, ישראל; מר יאיר סרוסי: מנהל פעילות בנק ההשקעות– Morgan Stanley בישראל; מר דורון כוכבי: שותף בכיר, מנהל מחלקת מיסוי, Ernst & Young ישראל; מר יהודה זיסאפל: נשיא קבוצת רד-בינת; מר אלי איילון: יו"ר ומנכ"ל DSP Group Inc. | תקציר מנהלים: בנייר העמדה שפיתחנו, אנו מראים שתעשיית הטכנולוגיה בישראל מהוה בשנים האחרונות את מנוע הצמיחה של המשק הישראלי, היא בעלת התרומה הגדולה ביותר ליצוא של מדינת ישראל (כ-50% מכלל היצוא) של המדינה, בעלת הנגישות הגבוהה ביותר לשוקי ההון בעולם והמגזר היחיד במשק שהצליח לגייס הון זר ל-Equity בשיעורים נכבדים ביותר, לעומת הממשלה, הבנקים וחברת החשמל שביצעו גיוסי חוב בלבד. לישראל גם תשתית מן המפותחות בעולם בכל הפרמטרים הדרושים לתעשייה טכנולוגית פורחת, כמות המהנדסים והמדענים לאוכלוסייה הגבוהה בעולם, ההוצאה על מחקר ופיתוח אזרחי כאחוז מן התמ"ג הגבוהה בעולם, מספר המיזמים החדשים (Start Ups) לאוכלוסייה הגבוה בעולם וכד'. ניתחנו את הסיבות למשבר הנוכחי בשוקי הטכנולוגיה בעולם ומסקנתנו היא כי שוקי הטכנולוגיה ישובו לצמוח, ניתחנו את מעמדה של תעשיית הטכנולוגיה בישראל בשווקים העולמיים בהם היא פועלת ומסקנתנו היא שגם אם המשבר ימשך, מיצובן של החברות הישראלית (הבוגרות והחדשות) מצוין להמשך צמיחה בעתיד בעיקר עקב הסיבות הבאות: השווקים בהם פועלות חברות הטכנולוגיה הישראליות עצומים ונתח השוק הכולל של החברות הישראליות הוא 2% בלבד, כך שקיים פוטנציאל לצמיחה גם אם השווקים הטכנולוגים אינם צומחים. השווקים מתאפיינים בכך שנתח שוק משמעותי מצוי בידי מספר רב של חברות קטנות, שלכל אחת פחות מ-1% מן השוק הכללי, כך שנותר מרחב תמרון רב לחברות ישראליות שכולן קטנות. יש בישראל מספר עצום של חברות צעירות אשר מפתחות טכנולוגיה עתידית, דבר שיקל על מגזר ההיי-טק להמשיך להיות אטרקטיבי ולעבור את הגל המחזורי הנוכחי בטכנולוגיה העולמית. ניתחנו גם את זמינות ההון שיידרש לתדלוק הצמיחה של מגזר ההיי-טק והצענו שינויים במערכת המיסוי אשר לדעתנו מכילה היום פגמים המפריעים לתהליך זה. הצענו שממשלת ישראל תעמיד את חיסול הגירעון במאזן המסחרי באמצעות תוספת יצוא במגזר ההיי-טק כמטרה לאומית, בדקנו את משך הזמן שיידרש לשם כך במגבלות מערכת החינוך המכשירה תלמידי תיכון במגמת מתימטיקה/פיסיקה 5 יחידות, אשר מהווים את המצבור האנושי שמתוכו ידלו עובדי התעשייה הטכנולוגית בעתיד, מסקנתנו היא כי ניתן לחסל את הגירעון במאזן המסחרי של ישראל באמצעות צמיחה של התעשייה הטכנולוגית בתוך 7 שנים, אם נשכיל להגדיל את כמות בוגרי התיכון במגמת מתימטיקה/פיסיקה 5 יחידות ב-2000 בוגרים בשנה. אנו בדעה כי ממושה של מטרה זו תביא לשיפור משמעותי במצב הכלכלי הכולל של ישראל, לא רק דרך ההשפעה המיידית ביצוא, זרימת הון זר ושיפור מצב האבטלה על ידי יצירת מעגלי תעסוקה ישירים בהיי-טק ומשניים בסקטורים אחרים, אלא גם בהשפעה משנית אשר נובעת מן השיפור שיחול במאזן התשלומים, על הפיתוח והתעסוקה. כמו כן, קיומה של תעשיה טכנולוגית פורחת בישראל, תקרין על המגזרים האחרים במשק ותעלה את רמת הניהול והתחרויות הבינלאומית של המשק.

The 3rd Herzliya Conference 2002 | The plan determines fiscal consolidation as the main goal for Israel and proposes an economic policy, designed for the achievement of its objectives over the next ten years. The main objectives of the consolidation are: reduction of government expenditure relative to GDP; reduction of government intervention in the economy and a general enhancement of efficiency in the provision of public services; reduction of the public debt relative to GDP; reduction of the employment share in the public sector; maintenance of economic stability by means of a low fiscal deficit in the state budget; and reduction of the tax burden. The goals of the plan were determined on the basis of analysis of existing parameters in the countries, which Israel aspires to emulate. The goal set for the main parameters of the economy is convergence with the European average, subject to appropriate adjustments.

The 3rd Herzliya Conference 2002
Taskforce Members: Dr. Rafi Melnick, Head of Taskforce; Lea Achdut; Dr. Zalman Shiffer; Thomas Steiner; Dr. Michel Strawczynski;

The 3rd Herzliya Conference 2002
Taskforce Members: Eli Ayalon, Head of taskforce; Doron Kochavi; Yair Seroussi; Ilana Treston; Yehuda Zisappel;

The 3rd Herzliya Conference 2002
Taskforce Members: Prof. Yehezkel Dror, Head of Taskforce; Yitzhak Elner; Col. (Res.) Yoash Tsiddon-Chatto; Pro. Uriel Reichman; Prof. Amnon Rubinstein;

נייר לכנס הרצליה השני 2001. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה) | חברי הקבוצה אשר ניסחו את המסמך שהובא לעיל: ד"ר צבי צמרת (יו"ר), פרופ' רחל אלבוים-דרור, פרופ' אלה בלפר, הרב יואל בן-נון, מר יצחק בצלאל, ד"ר אבי בראלי, עו"ד אריה ברנע, ד"ר אביבה חלמיש, ד"ר גדעון כ"ץ, פרופ' אליעזר שביד.

סקר בכנס הרצליה השני 2001 במכון למדיניות ואסטרטגיה אוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

כנס הרצליה השני 2001. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה) | צוות כלכלה: ד"ר ארנה ברי, ראש הצוות ד"ר יעקב שיינין פרופ' אבי בן בסט רימון בן שאול ד"ר עודד ערן יוסי סלע כרמל ורניה פרופ' דני צידון אלישע ינאי דניאל דורון.

כחודשיים מאז כינונה, ניכר כי הצעדים בהם נוקטת הממשלה לשינוי מערכת המשפט, לצד ההתנהלות מול הזירה הפלסטינית, טומנים בחובם פוטנציאל ממשי לפגיעה רב-מימדית ולכרסום במעמד הבינלאומי של ישראל ובמערכת קשריה עם בעלות בריתה וידידותיה במערב ובעולם הערבי. זאת, באופן שיש בו כדי לערער את העוצמה האסטרטגית והחוסן הלאומי של המדינה, לפגוע ביכולת לגבש מענה אסטרטגי מקיף לאיום הגובר מצידה של איראן, להעמיק את האתגרים המשפטיים והכלכליים הניצבים בפני ישראל בזירה הבינלאומית ולהעצים את איומי הדה-לגיטימציה.

מדיניות החוץ של ממשל ביידן בשנתיים הקרובות תתעצב, במידה רבה, בהתאם לעקרונות שפורסמו במסמך אסטרטגיית הביטחון הלאומי (National Security Strategy, NSS), הכולל הצגת האתגרים והמדיניות של הממשל במגוון רחב של סוגיות מבית ומחוץ. זאת, לצד ההשפעות של בחירות האמצע לקונגרס, בהן המפלגה הדמוקרטית זכתה להישג כמעט חסר תקדים עבור מפלגת שלטון, באופן שהמחיש כי חרף המצוקות הכלכליות, הציבור האמריקני נתן אמון בדרכו של הנשיא ביידן, שבבסיסה התמיכה בתהליכים דמוקרטיים ובערכים ליבראליים. מטרת המאמר היא להציג את תפיסות ומדיניות הממשל בסוגיות המרכזיות במדיניות החוץ והמלצות לממשלה הצפויה.

הודעת ה-FBI על ההחלטה לחקור את הרג העיתונאית שירין אבו עאקלה, הפרסומים אודות האזהרות האמריקניות לגבי צביונה של הממשלה והחלטת הועדה המיוחדת של האו"מ לפוליטיקה ולדה-קולוניזציה לאשר את ההצעה הפלסטינית, לבקש את חוות דעתו של בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג ביחס ל"כיבוש הישראלי המתמשך", מציבות תמרורי אזהרה לשדה המוקשים הניצב בפני ישראל בזירה הבינלאומית והאזורית.

המלחמה המתנהלת באוקראינה מזה כארבעה חודשים מהווה את המשבר העולמי החמור והמסוכן ביותר מאז משבר הטילים בקובה לפני כשישה עשורים. לעת עתה נראה, כי שני הצדדים אינם מסוגלים להשיג הכרעה ונערכים למלחמת התשה ממושכת ומדממת (לדברי מזכ"ל נאט"ו, סטולטנברג, עימות שעלול להימשך שנים), שתוביל להחרפת העימות הבין-מעצמתי והעמקת המשבר הכלכלי.

בימים האחרונים מסתמנת דינאמיקה של הסלמה והידרדרות פוטנציאלית לעימות ישיר בין רוסיה לנאט"ו, כאשר שני הצדדים מחריפים את הרטוריקה והאיומים כלפי הצד השני. זאת, לנוכח מה שניכר כהתגברות תחושות המצוקות האסטרטגיות בפניהן ניצבת רוסיה, על רקע הקשיים האופרטיביים והגישה האקטיבית יותר שמגלה המערב. כתוצאה מכך, מוסקבה פועלת להעצים את הרמיזות על שימוש אפשרי בנשק גרעיני ולהרחיב את זירות העימות לאזורים ותחומים נוספים (מולדובה, שוק האנרגיה), במטרה להרתיע את המערב ולהמחיש את מחיר ההפסד מהתפשטות המערכה מעבר לגבולותיה של אוקראינה.

חילופי הממשל בארה"ב לפני כשנה, חוללו מטבע הדברים שינויים רבים במדיניות הפנים והחוץ ובדרך ההתנהלות של הממשל החדש. בתום כשנה, נראה כי הנשיא ביידן מציג מאזן מעורב של הישגים וכישלונות בזירה הפנימית, לצד פגיעה בדימוי העוצמה וההרתעה של ארה"ב בזירה הבינלאומית, וכל זאת על רקע האפשרות הממשית לאובדן הרוב בקונגרס בבחירות האמצע.

ככל שגוברים האתגרים והמצוקה בפניהם ניצבים שלושת השחקנים המובילים ב'ציר הרדיקלי' - איראן, סוריה וחזבאללה - הולך ומתחזק בשורותיהם, בחודשים האחרונים, רעיון ה"פניה מזרחה" לעבר סין. ניכר כי שלושתם רואים בסין כוח עולה בזירה העולמית, שמסוגל, ולטענתם אף מעוניין, לחלץ אותם מהמשבר חסר התקדים הפוקד אותם.

ה'מבט' שלפניכם מציג תהליכים גלובאליים בולטים, המסתמנים בשלב בלימת המגיפה, בו מצויות רוב מדינות העולם. מאפייניו המרכזיים הם חוסר וודאות קיצוני, ו"דחיסה" של ממד הזמן המתבטא בשינויים מהירים וחדים במציאות, ובפוטנציאל גבוה להפתעות.

ארה"ב תקפה (29 בדצמבר) בגבול עיראק-סוריה חמישה מתקנים של 'כתאא'ב חזבאללה' (גדודי חזבאללה), מהמליציות השיעיות הגדולות בעיראק, הנתמכות על ידי איראן ומזוהות עמה. התקיפה, באזור אלקאא'ם, פגעה בשלוש מטרות בעיראק ובשתיים בסוריה, וכללה יעדים כגון מחסני נשק ומפקדות של חטיבה 45 בכוחות ה"גיוס העממי" (חשד אלשעבי) - ארגון הגג של המליציות, שנקלטו במערך כוחות הביטחון העיראקיים.

בשבוע הבא, יתכנסו מנהיגי חברות נאט"ו בלונדון לציין שבעים שנה לחתימה על אמנת וושינגטון שייסדה את הברית. פורמלית, המפגש בלונדון אינו מוגדר כפסגה, אבל הוא מסתמן כנקודת ציון משמעותית. ברקע ההכנות למפגש, נשיא צרפת, עמנואל מקרון, קבע בראיון ל"אקונומיסט", שנאט"ו חווה מוות מוחי. הסערה הפוליטית שפרצה ביבשת הבליטה את הדיון הער המתנהל בה מאז היבחרו של טראמפ ביחס לעתיד הביטחון והמעמד האסטרטגי של אירופה.

ישראל לא תוכל להמשיך ולפתח את יחסיה עם סין במנותק מהיריבות הגואה בין ארה"ב לסין בעוד ההסתברות לתרחיש ניתוק קשרי הגומלין הכלכליים (decoupling) בין המעצמות עולה.

בלי ועם קשר למאבק בין שתי המעצמות, ישראל צריכה לעמוד על משמר האינטרסים שלה אל מול סין. זאת, על מנת למנוע מסין את מה שכבר ניסתה – ואף הצליחה במספר מקרים לעשות במקומות שונים בעולם – לנצל את השקעותיה הכלכליות כדי לכפות העברת ידע ויכולות טכנולוגיות מתקדמות לרשותה, לקיים ריגול תעשייתי וביטחוני ולרכוש השפעה פוליטית.

הפסגה בבירת וייטנאם בין הנשיא טראמפ למנהיג צפון קוריאה, נחלה כישלון מהדהד. שני המנהיגים, שגמעו אלפי קילומטרים עד להאנוי, אפילו לא טרחו להשלים את סדר היום שתוכנן, לאחר שהתברר, די מהר, כי לאור המרחק ביניהם אין בסיס וטעם להמשיך בשיחות.

שלוש ועידות בינ"ל שהתקיימו כמעט במקביל - בוורשה, במינכן ובסוצ'י - אפשרו הצצה לסדר היום הבינ"ל, כולל בסוגיות מזרח תיכוניות. הועידות, חשפו את בידודה של ארה"ב ואת חולשת מדיניות החוץ האונילטרלית של הנשיא טראמפ, שהותקפה מכל עבר (כולל מצד חברי קונגרס, משתי המפלגות, שנכחו במינכן).

"אני הנשיא היחיד של וונצואלה ואנחנו לא רוצים לחזור למאה ה-20 של התערבות זרה (גרינגו) והפיכות". כך הגיב נשיא וונצואלה, מדורו, לאתגר החמור ביותר עד כה לשלטונו, לאחר שמנהיג האופוזיציה במדינה, גואיידו, הכריז על עצמו כנשיא הלגיטימי תחתיו.

אירועי השבוע החולף המחישו את מרכזיות סוגיית הטילים בהתפתחויות האזוריות והבינ"ל.

אירועים חשובים שהתרחשו במערכת הבינ"ל בשבוע הראשון של 2019 מסמנים את הכיוונים לשנה הקרובה וצפויה להם השפעה ישירה ועקיפה גם על סביבתה האסטרטגית של ישראל.

ההתפטרות הדרמטית של מזכיר ההגנה מאטיס מטלטלת את ממשל טראמפ ואת וושינגטון ושולחת ממנה רעשי משנה לזירה הבינ"ל, ממזרח אסיה דרך אפגניסטן והמזה"ת ועד לאירופה. עזיבת מאטיס, בתגובה לפניית הפרסה ה"קפריזית" של טראמפ בנושא סוריה ואפגניסטאן

ביום ראשון ה - 8 ביולי 2018 ,התקיים מפגש היסטורי בין ראש ממשלת אתיופיה, אביי אחמד לנשיא אריתריאה איסאיאס אפוורקי, על מנת לשים קץ לעשרים שנות איבה בין המדינות. מהלך המזכיר את ביקורו ההיסטורי פורץ הדרך של נשיא מצרים אנוואר סאדאת בישראל ב – 1977 . במהלך הביקור הכריזו שני המנהיגים על סיום המלחמה בין המדינות ופתיחת פרק חדש של שכנות טובה בין המדינות. מנהיגי שתי המדינות החליטו על שורה של מהלכים קונקרטיים לשיפור היחסים ובהם: חידוש היחסים הדיפלומטיים, קשרי הטלפוניה והתקשורת, חידוש הטיסות בין אדיס אבבה לאסמרה והיתר לשימוש של אתיופיה בנמלים של אריתריאה

Two great powers are now challenging the position of the United States as the leading power in the world system. As a powerful economic power with global ambitions, China has invested billions of dollars to increase its soft power. Due to recent failures in its conduct in democratic countries, China has turned to authoritative influence around the world, or a policy of sharp power. The policy of sharp power is based on subversion and intimidation, threats and pressure, while taking advantage of the open characteristics of democracy and the slow reaction of it in order to gain political influence and manipulate the target audience by distorting the information that reaches it. This policy is combined with China’s global economic expansion in the global arena based on acquired marine power; following this policy China takes control of commercial ports around the world through their acquisition or construction, as a basis for its one belt one road initiative.

ניירות רקע לכנס הרצליה ה-18 2018. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

The 17th Herzliya Conference - 2017

נייר כנס הרצליה ה-16 2016. המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי הרצליה).

The 15th Herzliya Conference - 2015

The 14th Herzliya Conference - 2014