הפתעת הקורונה: מאפיינים ומגמות גיאו-אסטרטגיים בתנאי אי-וודאות
אל"מ (מיל.) אודי אבנטל | 2 באפריל, 2020
מבט מדיני-ביטחוני | תובנות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בסוגיות מוקד אסטרטגיות
 |
תקציר מנהלים
ה'מבט' שלפניכם מציג תהליכים גלובאליים בולטים, המסתמנים בשלב בלימת המגיפה, בו מצויות רוב מדינות העולם. מאפייניו המרכזיים הם חוסר וודאות קיצוני, ו"דחיסה" של ממד הזמן המתבטא בשינויים מהירים וחדים במציאות, ובפוטנציאל גבוה להפתעות.
ככל שינקוף הזמן, חלק מהמדינות יעברו בהדרגה לשלב ה"חיים בצוותא" עם הנגיף, באופן שצפוי ליצור גיוון גלובאלי ותהליכים חדשים, קשים לחיזוי.
נוסף, המסמך מביא לקוראים את תפיסותיהם של בכירי ההוגים והאסטרטגים בעולם. אלו, עוסקים בקדחתנות בניסיון לדמיין את הבלתי נודע בעת הנוכחית: אילו תהליכים גיאו-אסטרטגים יעבור העולם, וכיצד הוא ייראה ב"יום שאחרי" המגיפה.
חלק מהתחזיות נוגעות בהתעצמות מגמות שזוהו עוד בטרם המשבר (דוגמת שינויים בשרשרת האספקה העולמית). קשה יותר להצביע על כיוונים ותהליכים שאינם מוכרים לנו כיום, קל וחומר לחזות את הופעתם.
הקוראים יוכלו לזהות בנקל בתוך התהליכים הגלובאליים המסתמנים, שורת משמעויות לישראל. ביניהן:
- שלב הבלימה מועד לפורענויות בדמות קריסה הומניטארית באזורים חסרי משילות, למשל עזה, או במדינות בעלות משטרים ותשתיות לא מתפקדים.
- במדינות דוגמת לבנון, עיראק ואיראן - שמשטריהן ניצבו ערב המשבר בפני דרישה עממית רחבה לשים קץ לסדר הפוליטי הקיים - עשויים המונים לשוב לרחובות, ב"יום שאחרי", ולזעזע את היציבות.
- האיום על היציבות עלול להחריף אם יתפתח מחסור עולמי במזון, ובצל משבר נפט, המאיים גם על מדינות הנפט המבוססות, ופוגע ביכולתן "לקנות שקט".
- בטווח המיידי, נראה כי למגיפה השפעה ביטחונית ממתנת. מנגד, היא מעצימה את רמת הסיכון ותוחלת הנזק בתרחישי הסלמה.
- החרפת איומים בתחום בניין הכוח של יריבים, בחסות הקורונה. דוגמה מובהקת היא תכנית הגרעין של איראן.
- שיתוק ויחסים בינ"ל "מורעלים" ופוטנציאל לשינויים בסדר העולמי. אלה עלולים להקרין לשלילה על מעמד ארה"ב בעולם.
- חשש מ"התאהבות" השלטון באמצעי הפיקוח החודרניים והארכת תוקפם גם לאחר מצב החירום. מצבי משבר חמורים מהווים קרקע פורייה לחיזוק שליטת המדינה על חשבון חירויות הפרט, עד כדי גלישה לטוטליטריזם.
- שינוי סדרי עדיפויות: הסטת תקציבים לבריאות (על חשבון תחומים חיוניים אחרים), השקעה בהשלמת והגדלת מלאים אסטרטגיים, התמקדות בטכנולוגיות רלבנטיות, דוגמת רובוטיקה, אוטומציה, הדפסת תלת מימד ועוד.
- סין שהתאוששה ראשונה מהמשבר עלולה לנצל חולשה פנימית של מדינות ומאבק קיומי של חברות עסקיות כדי לבצע השקעות אסטרטגיות ולנסות להשתלט על נכסים רגישים.
הקדמה
משבר הקורונה הפתיע את רוב מדינות העולם. מדובר בכשל חמור של הבנת וניתוח המציאות, שעוד יילמד באקדמיה ובארגוני מודיעין. התפרצות הנגיף בסין סיפקה לעולם התרעה ברורה ומוחשית, מאין כמוה. למרות זאת, רב המדינות "בהו" במציאות, בלא יכולת לדמיין ולהבין את חומרת האיום, ובלא לנקוט בצעדי חירום מידיים כדי להיערך אליו.
לא מעט מדינות, איראן למשל, אפילו הסתירו את התפרצות המגיפה בשטחן או את ממדיה, איבדו זמן יקר והחריפו את המצב. גם בארה"ב, הנשיא טראמפ, הפחית מחומרת הסכנה, למרות שקהילת המודיעין האמריקאית התריעה עליה במשך מספר שנים, ובאופן קונקרטי ומומקד החל מינואר 2020.
בולטת העובדה, כי במדינות שחוו טראומה של התפרצות מגיפה בעבר, דוגמת טייוואן ודרום קוריאה (SARS), המערכות האזרחיות היו מוכנות יותר וננקטו צעדים בשלבים מוקדמים.
הכשל בהבנת המציאות, היעדר המוכנות והתוצאות ההרסניות צפויות להניע את מדינות העולם לנקוט בצעדי תיקון קיצוניים להיערכות להתמודדות עם מגיפות, לאחר שיצליחו להכיל את המשבר הנוכחי ולצלוח אותו.
אופן ההתנהלות של מדינות ושל המערכת הבינ"ל ישתנה בהתאם לשלבי ההתמודדות עם האתגר הקיצוני. השלב הראשון: התפשטות הווירוס ומאמצי הבלימה. השלב השני: הכלת המגיפה ו"חיים בצוותא" עם הנגיף. השלב השלישי: "היום שאחרי", המתחלק לשני טווחי זמן, בינוני (שנים ראשונות) וארוך.
שלב ראשון: בלימה (העת הנוכחית)
מאפייניו המרכזיים של שלב הבלימה הם חוסר וודאות עמוק, בין היתר בשל פערי ידע וקושי באיסוף וארגון נתונים, המקשים על גיבוש תמונת מצב ברורה כבסיס לקבלת החלטות. ממד הזמן "נדחס". תהליכי תכנון מורכבים והחלטות אסטרטגיות מתקבלות בתוך ימים או שעות. מדינות מגבשות מדיניות בצל מתחים חריפים בין בריאות לכלכלה, בין בריאות לחופש ופרטיות, בין התכנסות פנימה לשת"פ בינ"ל ועוד. בתנאים אלה, המציאות רוויה בהפתעות מצד אחד ובתהליכי הסתגלות מהירים, מצד שני.
ההיגיון המוביל את מדיניות ניהול הסיכונים וההתמודדות של רבות ממדינות העולם עם אתגר ההתפשטות האקספוננציאלית, גורס כי ככל שהצעדים שננקטים הם חלקיים (בניגוד לסגר טוטאלי, למשל), תתרחב התפשטות המחלה, יגבר הסיכון לאבדן שליטה ויעצימו בסדרי גודל המחירים. במקביל, ככל שתתקבל תמונה בהירה ומדויקת יותר של התפשטות המגיפה, יתכן מעבר הדרגתי למודלים דיפרנציאליים, מבוססי מידע, בהם נקטו מדינות באסיה.
כך, ככל שינקוף הזמן, עשוי להיווצר גיוון רב יותר בשלבים בהם נמצאות מדינות שונות, באופן שייצר תהליכים חדשים, קשים לחיזוי. חלק מהמדינות ישתלטו בהדרגה על הנגיף, ויחדשו פעילות כלכלית, גם אם חלקית, בעוד מדינות אחרות, בהן שולטים משטרים חלשים, שהתמודדו עם בעיות משילות ותשתיות לא מתפקדות, עוד לפני המשבר, עלולות לאבד שליטה ולשקוע למציאות הומניטארית קשה.
שלב הבלימה, הוא שלב פורמטיבי שישפיע בצורה משמעותית על המציאות "ביום שאחרי". אופן וקצב יציאת מדינות מהמשבר, ומידת הפגיעה הכלכלית והתפקודית שיספגו, ישפיעו על מעמדן ברמה האזורית והבינ"ל.
למצבה ולאופן התמודדותה של ארה"ב עם הנגיף - יותר מכל שחקן אחר, כולל סין - יהיו השלכות גיאו אסטרטגיות דרמטיות, ברמה הגלובלית. מיתון כלכלי או צמיחה שלילית בארה"ב תקרין על כל המערכת הבינ"ל. בינתיים, התגייסות הממשל האמריקאי וקצב התפשטת המחלה בארה"ב אינם מעודדים, וסימני שאלה מרחפים על יכולתה לטפל במשבר מבלי לאבד שליטה.
בעת הנוכחית, קשה לחזות באופן מדויק את ההשלכות הכלכליות, החברתיות והפוליטיות ארוכות הטווח של המגיפה, שתלויות באופן התפתחות המשבר. עם זאת, ניתן להצביע על מספר תהליכים ומגמות שכבר מסתמנים ברמה הגלובלית.
התכנסות פנימה ושיתוק בינ"ל
דינות העולם עסוקות בעצמן, וממשלות מפנות את עיקר האנרגיה והקשב להתמודדות פנימית עם בלימת המגיפה. סגר פנימי וסגירת הגבולות, קטיעת התעבורה האווירית, הזדקקות אקוטית למשאבי רפואה רלבנטיים, וגישות של משחק סכום אפס מבוסס אינטרסים - כל אלה באים על חשבון שת"פ וסיוע בינ"ל חיוניים. דוגמה בולטת בהקשר זה היא חוסר הסיוע לו זכתה איטליה משותפותיה לאיחוד האירופי.
בתנאים אלה, המאבק במגיפה, שהיא בעיה גלובלית ובינ"ל מובהקת, מתנהל לפי שעה ברמה הלאומית. יתרה מכך, בולטת בהיעדרה הנהגה שמנהלת את ההתמודדות עם המשבר ברמת המערכת הבינ"ל, ומוודאת זרימה ושיתוף של מידע חיוני להתמודדות עם המגיפה.
המערכת הבינ"ל נראית משותקת, מנגנונים מולטילטראלים בולטים בחולשתם, והיריבות בין המעצמות, שהיו יכולות להוביל את המערכה נגד הקורונה, ובראשן סין וארה"ב, רק העמיקה.
יריבות בין מעצמתית, יחסים בינ"ל "רעילים" ומלחמת תעמולה
עוד לפני שארה"ב הלכה ושקעה לתוך משבר מתרחב בצל התפשטות מהירה של הנגיף, הממשל האמריקאי ויתר על תפקיד הנהגה גלובאלי. זאת, על בסיס תפיסות הנשיא טראמפ, שדוגל במדיניות של "אמריקה תחילה". בניגוד לטראמפ, שורה ארוכה של נשיאים אמריקאים לפניו, כמעט ללא יוצא מן הכלל, לקחו הובלה על משברים בינ"ל.
מנגד, סין פועלת למנף את יתרונותיה לאחר שהצליחה לבלום את המגיפה, וחותרת למלא תפקיד מנהיגותי, באמצעות יזימת כינוסים בינ"ל וירטואליים וסיוע למדינות אחרות. עם זאת, מהלכיה אלה הם בעיקר חלק ממלחמת תעמולה ודיסאינפורמציה רחבה וארסית שיזמה בייג'ינג. מטרותיה של מערכה זאת הן לעורר ספק בעובדה כי המגיפה פרצה בתחומי סין, לקדם טענה כי הופצה במכוון על ידי הצבא האמריקאי לעיר ווהאן ולהציג את העליונות הסינית לעומת חוסר היכולת והכשירות של ארה"ב בהתמודדות עם הנגיף.
מאמציה של סין לשלוט במידע ולעוות עובדות, השתקפו, בין היתר, בהחלטתה לגרש מתחומה, עיתונאים אמריקאים מהעיתונים המובילים בארה"ב. מדובר בגירוש הנרחב ביותר של אנשי תקשורת מסין מאז ההשתלטות הקומוניסטית ב-1949.
כידוע, שליטה במידע, בניגוד לזרימתו החופשית, אופיינית לא רק לסין, אלא למשטרים סמכותניים בכלל, שמשתמשים במידע כמכשיר שליטה בהמונים, ובעתות משבר מחפשים אשם חיצוני. תופעות של הסתרת מידע ועיוותו, במשבר הנוכחי, אפיינו מדינות נוספות דוגמת רוסיה ואיראן. המשטר בטהראן, למשל, ניסה לקדם נראטיב לפיו המדינה הותקפה על ידי נגיף אותו הינדסה ארה"ב מבחינה גנטית בהתאם ל-DNA של העם האיראני.
ההערכות הן כי על רקע מגיפת הקורנה, מלחמת המידע עלולה להחריף ולהגיע לשיא לקראת הבחירות בארה"ב. במסגרת זאת, צפויים ניסיונות משמעותיים לערער את אמון הציבור האמריקאי בתהליך הדמוקרטי, להתערב בו ולהשפיע על תוצאותיו.
מלחמת נפט
דוגמה נוספת ליחסים הבינ"ל העכורים על רקע הזעזוע הכלכלי הוא מלחמת נפט שהתפתחה במקביל לפרוץ המגיפה. בצל צניחה בביקושים נקלעו סעודיה ורוסיה למאבק קיומי על נתח שוק, ששתיהן מפסידות ממנו (LOSE LOSE), כאשר מחירי הנפט צוללים בצורה החדה ביותר מאז מלחמת המפרץ הראשונה. בין היתר, ביקשה רוסיה, לפגוע בתעשיית הפצלים האמריקאית, שבמחירים נמוכים אינה רווחית, ולנקום בארה"ב על מהלכיה לחבל, באמצעות סנקציות, בפרויקט צינור 'נורדסטרים 2'.
אם רוסיה וסעודיה לא יתעשתו ויסכימו על קיצוץ במכסות (ישנם סימנים כי יתכן שהן מתחילות "לרדת מהעץ") צפויה הצפה חסרת תקדים של שוק הנפט, במקביל לירידה של עד 15% מהצריכה העולמית בחודשיים הקרובים. בארות נפט עלולות להיסגר בהיעדר שטח אחסון, וחברות נפט, שנטלו הלוואות גדולות, צפויות להיקלע לקשיים חמורים.
מדינות שתלויות בהכנסות נפט, במיוחד במזה"ת ובאפריקה (ניגריה, אנגולה) צפויות להיפגע קשות. במזה"ת עלולה להתפתח בעיית יציבות, גם במדינות המבוססות יותר, כאשר תיפגע יכולתן "לקנות שקט". נוכח האתגר הן צפויות להגביר את אמצעי הדיכוי או להדפיס כסף.
אפקט ביטחוני ממתן למול רמת סיכון ותוחלת נזק גבוהים בתרחישי הסלמה
נראה כי למיקוד בהתמודדות עם הקורונה אפקט ממתן מבחינה ביטחונית, המצמצם, לפחות בטווח הקצר, סיכוני הסלמה רחבה ורמת חיכוך, אפילו בזירות בעייתיות (עזה, אדליב וכד'). בנוסף, במדינות רבות הצבא "נשאב" לסייע במערכה נגד הנגיף, וקיים חשש מלחימה בסביבה נגועת קורונה או מפעילות צבאית בקואליציות על הקרקע, הכרוכה בסיכוני הדבקה.
ועדיין, בזירות שונות נמשכים עימותים נמוכי עצימות, למשל בין ארה"ב והמליציות השיעיות בעיראק. יתרה מכך, בהינתן התפרצות עימותים רחבים בשלב המאבק בהתפשטות המגפה, השלכותיהם עלולות להיות קשות במיוחד, ולמערכת הבינ"ל יהיו פחות אנרגיות וקשב לעסוק בתיווך ובמנגנוני סיום שיעצרו הסלמה.
בחסות הקורונה עלולים להחריף במיוחד איומים הקשורים לבניין כוח של יריבים. דוגמה מובהקת היא תכנית הגרעין של איראן שממשיכה להתרחב בזמן שהעולם ממוקד במאבק בקורונה, ובצל הפגיעה שהמשבר גורם ליכולות הפיקוח של הסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית בתוך שטח איראן.
ברמה הרחבה יותר, שלב הבלימה מועד להפתעות ולפורענות בדמות קריסה כלכלית והומניטארית באזורים חסרי משילות (סוריה, אפגניסטן, עזה); ובמדינות בעלות משטרים ותשתיות לא מתפקדים (במזה"ת, אפריקה), שגם בשגרה אינם מסוגלים לספק מגוון שירותים, לא רק בריאותיים, לתושבים, וסובלות מבעיות צפיפות, פליטים והיעדר יכולות סניטריות בסיסיות.
אתגר בטחוני נוסף עלולים להציב גורמים תת מדינתיים (דאעש למשל), שמצד אחד משוחררים מאילוצים שלטוניים ומצד שני ירצו לנצל את המיקוד העולמי בהתמודדות עם המשבר. גם בממד הסייבר סביר שיהיו גורמים שיירצו לנצל את ההסתמכות הבינ"ל המוגברת על תשתיות תקשורת, כדי לחולל נזק מערכתי באמצעות "וירוסים", נוזקות וטרור קיברנטיים.
שימוש בטכנולוגיות ביטחון פנים ולוט"ר למאבק בקורונה
מדינות רבות קיבלו החלטות שהסמיכו את הרשויות לעשות שימוש באמצעי מעקב חודרניים אחרי אזרחים, במסגרת אכיפת מגבלות תנועה או בניסיון לזהות ולסכל סיכוני הידבקות בנגיף.
בעוד, שבמדינות סמכותניות, דוגמת סין, מדובר בפקרטיקה הנהוגה גם בעתות שגרה, במדינות דמוקרטיות מדובר בהפרה וחדירה גסה לפרטיות האזרחים. זאת, באופן המייצר חשש שככל שיתארך המשבר, הממשלות "יתאהבו" באמצעי הפיקוח ובכוח שבידיהן ויערמו קשיים על החזרת המצב לקדמותו.
שלב שני: "חיים בצוותא" עם הנגיף
סביר כי בשלב זה יימשכו ובמקרים מסוימים אף יחריפו, המתחים בין שיקולים בריאותיים, כלכליים וכאלו הנוגעים לחופש תנועה ולזכויות הפרט. מצד אחד, נוכח שיפור המצב, יווצר לחץ לשחרר ולהסיר מגבלות, לפחות בתוך תחומי המדינה, כדי להתניע תהליך התאוששות של הכלכלה, ומצד שני ירחף מעל פעולות אלה הסיכון להתפרצות מחודשת של הנגיף.
בשלב זה, תימשך הדרישה הגבוהה לאמצעים טכנולוגים ורפואיים לניטור וזיהוי סיכוני ומוקדי הדבקה והתפרצות, וימומשו מודלים דיפרנציאליים של בידוד וסגר ממוקדים.
מדינות שיחזרו ראשונות לתפקוד כלכלי יפעלו לנצל את יתרונן למול חולשת האחרות ומיקודן במאבק בנגיף. סין, למשל, מצטיירת כמי שצלחה את שלב הבלימה, ומצויה בשלב ההכלה. בייג'ינג צפויה לנצל את הכאוס במדינות אחרות ואת מאבקן הקיומי של חברות עסקיות כדי לבצע השקעות אסטרטגיות. מהלכים מסוג זה יהוו אתגר לרשויות הפיקוח על השקעות ומניעת השתלטות סינית על נכסים חיוניים רגישים.
בשלב ההכלה, תעבורה אווירית בינ"ל צפויה להתחדש באופן מדוד ומבוקר, ויתכנו הסדרי פיקוח ובדיקה מיוחדים לפני עליה לטיסות ובתהליכי קבלת ויזה.
שלב שלישי: ה"יום שאחרי"
רב החשיבה של מכוני המחקר והאסטרטגיה בעולם מוקדשת ל"יום שאחרי" המשבר, בניסיון להעריך ולנתח כיצד העולם ייראה ויתנהג בעקבותיו. חלק מהתחזיות נוגע להתעצמות מגמות קיימות שזוהו עוד בטרם המשבר (דוגמת שינויים בשרשרת האספקה העולמית). קשה יותר להצביע ולדמיין כיוונים ותהליכים חדשים שאינם מוכרים לנו כיום, קל וחומר לחזות בביטחון את הופעתם.
נוכח עוצמת המשבר והזעזועים, המסתמנים כקשים ומהירים מאלו שאפיינו את השפל הגדול והמיתון של 2008, ההערכה היא כי מדובר באירוע "ססמי", שעשוי להתברר, בדיעבד, כרגע מכונן שיטה את העולם לכיוון חדש, באופנים שטרם ניתן לנבא. כתב העת ה-Foreign Affairs הביא כדוגמא לכך את מלחמת סואץ ב-56, בה ראו היסטוריונים, ברטרוספקטיבה, את הרגע שסימל את דעיכתן של בריטניה וצרפת כמעצמות-על ואת עלייתה של ארה"ב למעמד זה.
להלן שורת תהליכים המסתמנים כפוטנציאליים, שעשויים להתפתח ב"יום שאחרי", על שני טווחי הזמן שלו.
שינויים בסדר העולמי?
השאלה המרכזית ביחס לסדר הבינ"ל היא האם משבר הקורונה יהווה נקודת מפנה בתחרות הבינמעצמתית, במסגרתה סין תחליף את ארה"ב ככוח הגלובלי הדומיננטי והמשפיע במאה ה-21?
מידת ההצלחה של כל אחת מהמעצמות בהתמודדות עם המשבר - במגוון רחב של מדדים – תמונף על ידן במסגרת המאבק על מנהיגות ועליונות במרכיבי עוצמה, ערכים ודרך חיים (מודל סיני של מדינה סמכותנית עם כלכלה פתוחה מול דגם של מדינה ליברלית).
בשלבי ההתארגנות וההתמודדות הראשוניים עם המשבר בולט באורח ברור יתרונה של סין, שהכילה את הנגיף, הרפתה את הסגר והחלה להעניק סיוע למדינות אחרות. לעומת זאת, התגובה של ארה"ב הייתה מבולבלת, מאוחרת, בלתי אפקטיבית ומתכנסת פנימה.
באשר להמשך, סין נהנית ממספר חוזקות משמעותיות, בתנאי פנדמיה. היא מהווה מרכז ייצור עולמי, בין היתר של רוב הציוד והמוצרים הרפואיים שהעולם זקוק להם במסגרת המאבק במגיפה (מסיכות, מכונות הנשמה, ורכיבים לתרופות, בדגש על אנטיביוטיקה). לפיכך, ארה"ב תיאלץ לייבא אותם מסין או לעבור לייצור עצמי מהיר, לפחות עד שיימצא ויופץ חיסון למגיפה (כשנה וחצי).
מנגד, לארה"ב עוצמות כלכליות אדירות (כפי שהמחישה חבילת החילוץ בהיקף של 2 טריליון דולר), ויכולת להפעיל אופרציות גדולות ומרכיבי עוצמה לאומיים, תוך תיאום וסנכרון בין ארגוני, המהווה מכפיל כוח. לארה"ב, יתרון במדעי החיים ובביוטכנולוגיה, ופיתוח חיסון לנגיף יציב אותה בעמדת הובלה.
בטווח הרחוק יותר, במיוחד אם מדינות אסיה יצאו מן המשבר מהר יותר מהמערב, תתיכן האצה ב'פיבוט לאסיה' על רקע עליית משקלה כמוקד כלכלי, ועלולים להחריף התחרות והעימות בין ארה"ב לסין (תשומת לב כי רוסיה לא משחקת במגרש של "הגדולים"). על פי אחד התרחישים המובילים, דינאמיקה זו עלולה להוביל להתפתחות ניתוק (decoupling) ולהתהוות שני קטבים כלכליים, כשכלכלת סין תעקוף בנקודת זמן כלשהיא בעשור וחצי הקרובים את ארה"ב.
נסיגה מהיפר גלובליזציה?
נגיף הקורונה חשף את נקודות התורפה של העולם הגלובלי, ופגע בליבותיו: שרשרת אספקה רגישה מאוד להפרעות ולשיבוש, שמזרימה בני אדם, חומרי גלם ומיכון על פני הגלובוס; מרכזים אורבאניים גלובליים צפופים; והספק ייצור בהיקפים אדירים. התוצאה היא האטה כלכלית, פיטורים ואבטלה, ירידה חדה בצריכה ובהוצאות הון, ופגיעה ביצוא ובצמיחה.
רוב הפרשנים והמומחים חוזים כי בעקבות המשבר תחול נסיגה של העולם מהיפר גלובליזציה, תהליך שהסתמן עוד לפני ההתפרצות הקורונה, ממגוון סיבות: התייקרות תהליך הייצור בסין בעקבות התעשרות המדינה ועליה בשכר כוח העבודה, מלחמות סחר, צורך להפחית פליטת גזי חממה בשל משבר האקלים, ועוד.
מהן התופעות שיאפיינו עולם פחות גלובאלי?
- קיצור הטווחים של שרשרת האספקה מהרמה הגלובלית לרמה האזורית והמדינתית תוך ניסיון להפחית את ההתבססות על סין כמרכז ייצור עולמי ולחפש חלופות, על פי הגיון של ייצור קרוב יותר לצרכן.
- מעבר ממערכות ותפיסות המקדשות יעילות ורווחיות לגישה של אמינות, יתירות ויציבות.
- נטייה גוברת להסתמכות עצמית והתגייסות ממשלות להשקעות בשיפור כושר הייצור בתחומים אסטרטגיים (מוצרים חיוניים להתמודדות עם נגיפים, חקלאות, מזון); לצד השלמת והגדלת מלאים אסטרטגיים במדינות המפותחות.
- עולם פחות פתוח וחופשי, פחות משגשג ויותר תחרותי וחשדני. נפחי התעבורה האווירית והמוביליות של בני אדם על פני הגלובוס יפחתו; יצטמצמו פגישות עסקיות פנים אל פנים וכנסים המחייבים נוכחות פיזית ותחול עליה בנפחי השימוש בתקשורת מרחוק.
- הסטה בהשקעה הגלובלית לעבר טכנולוגיות דוגמת רובוטיקה, אוטומציה, הדפסת תלת מימד, יכולות שליטה בהמונים, אבטחת מידע ושמירה על פרטיות.
התחזקות מדינת הלאום
משבר הקורונה המחיש את תפקידה המרכזי של מדינת הלאום בהתמודדות עם האיום. הגבולות נסגרו, ובתוכם, מנגנוני המדינה, בהתאם לרמת משילותם, הם היחידים שביכולתם להתמודד עם משבר רב ממדי: לשלוט בתנועת והתנהגות ההמונים, לנהל את משאבי הבריאות והרפואה, ולהסיט משאבים כדי למנוע קריסה של סקטורים פרטיים.
המשבר חשף את כשלון המודל הליברלי הניאו שמרני, של שוק כלכלי חופשי, קפיטליזם פרוע והתערבות מינימלית של המדינה. התברר כי במשברים מסוג זה לא ניתן לסמוך על כוחות השוק, שהם הראשונים לקרוס, ולא מסוגלים לספק פתרונות בתחום הבריאות והתעסוקה.
להתכנסות פנימה ולדומיננטיות של מנגנוני המדינה עשויות להתלוות מספר תופעות, לפחות בטווח הבינוני: ריכוז מאמץ לבניה מחדש והתמודדות עם ההשלכות הכלכליות; הסטת משאבים מאסיבית לתחום הבריאות ועלייתו כסוגיה של בטחון לאומי; מעבר לייצור מקומי כבסיס לחיזוק החוסן הלאומי; מוטיבציה פוחתת לטפל בבעיות אזוריות וגלובליות; התנגדות להגירה וקסנופוביה; פיקוח גובר על גבולות; התחזקות הפוליטיקה הלאומנית ותהליכי דיסאינטגרציה בין-מדינתיים (למשל באיחוד האירופי).
איום על יציבות ושרידות משטרים
מדינות באפריקה, בדרום אסיה, במזרח התיכון ובאזורים נוספים עלולות להתקשות להתאושש ממשבר הקורונה ולהידרדר למעמד של מדינות כושלות, לאחר שלא יצליחו לספק לאזרחיהן מענה, ולו מינימאלי, לבעיות החריפות שיצר. מדינות בקבוצת סיכון הן אלה שעוד לפני המשבר סבלו מבעיות משילות קשות, וכשלו במתן פתרונות לצרכים הבסיסיים של אוכלוסיותיהן הצעירות – מקורות פרנסה, חינוך ושירותים חיוניים בתחומי האנרגיה, התברואה, הבנקאות, הסביבה ועוד.
במזרח התיכון למשל, שחווה שני גלים של טלטלה בעשור החולף, מדינות שונות, דוגמת לבנון, עיראק ואיראן, מתמודדות ממילא עם משבר כלכלי ומשילותי, פערים בין דוריים והתנגשות חברתית בין מעמדית. אלו התפתחו לדרישה עממית לשים קץ לסדר הפוליטי ולהחליף את המשטרים. במדינות אלה, לאחר שיוסר חשש ההדבקה, עשויים ההמונים לשוב לרחובות ולזעזע את המשטרים. אלו מצדם, צפויים להגביר את מהלכי הדיכוי ולחזק את מנגנוני הפיקוח והשליטה על האזרחים, בין היתר בתירוץ של שמירה על בריאותם.
האיום על יציבות משטרים עלול להחריף אם בעקבות המשבר יתפתח מחסור עולמי במזון, בשל צמצום מכסות היצוא של היצרניות (קזחסטאן, למשל, כבר אסרה על יצוא חיטה), מכסי מגן, מגבלות על תעבורה אווירית ובעיות אספקה.
מתח בין מודל סמכותני לליברלי
כאמור, משבר הקורונה עשוי להחריף את התחרות הרעיונית בין המודלים השלטוניים שמייצגות סין וארה"ב. סין תנסה לשווק את המודל של מדינה סמכותנית בעלת ממשל מרכזי נוקשה עם מנגנונים יעילים, המעדיף את הצרכים של החברה על פני חופש הפרט. נוכח ההרס שתותיר מאחוריה המגיפה, סביר כי מדינות רבות יבקשו ללמוד מהמודל הסיני גם אם לא לאמצו.
אחד ההיבטים המרכזיים שיעסיקו משטרים, בוודאי כאלה החוששים מהתפרצות מחאה פנימית בשוך המגיפה, יהיה השימוש בטכנולוגיה ככלי לשליטה בהמונים, שממילא הופעל בשלב הבלימה. על רקע זה עשוי לגבור העניין בטכנולוגיות רלבנטיות דוגמת, זיהוי פנים, ביג דאטה ובינה מלאכותית. בטווח הרחוק מדינות אוטוריטריות עשויות לפתח דור חדש של אמצעי פיקוח ביומטריים חודרניים, שההיסטוריון נח הררי מגדיר כמעקב "מתחת לפני העור".
אפילו במדינות דמוקרטיות, עלולים השלטונות לחתור להארכת תוקף השימוש באמצעי הפיקוח בחירום, גם אחרי החזרה לשגרה. נסיבות אלה, של מצב חירום משברי, מוכרות כקרקע פורייה לחיזוק שליטת המדינה על חשבון חירויות הפרט, ואף לצמיחת משטרים טוטליטרים.
מסמך זה משקף את תובנות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בסוגיות מוקד אסטרטגיות.
נכתב ע"י אל"מ (מיל') אודי אבנטל.
מסמך מבט מדיני-ביטחוני הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
לחזרה לניוזלטר יש ללחוץ כאן >>
