היחלשות הרשות הפלסטינית:
לקראת המשכיות, קריסה או דעיכה?

ד"ר מיכאל מילשטיין 

9 בפברואר, 2023

Photo: U.S. Department of State

במהלך השנה האחרונה הקרינה הרשות הפלסטינית חולשה שלא נראתה דוגמתה מאז האנתפאדה השנייה, אז הממשל בראמאללה איבד חלק ניכר מיכולותיו, דבר שהותיר חללים שאותם ניצלו גורמי כוח יריבים ובראשם חמאס. שני העשורים האחרונים עמדו בסימן שיקום השלטון וייצוב מרקם החיים ביהודה ושומרון, תוך שמירה קפדנית של הרשות על התיאום עם ישראל והצרת צעדי חמאס באזור, בין היתר לאור הלקח הטראומתי של השתלטות התנועה על רצועת עזה ביוני 2007.

חולשת הרשות כיום נובעת משילוב בין סיבות חיצוניות ופנימיות: המשבר המחריף עם ישראל המלווה בעלייה במתיחות הביטחונית בשטח ובענישה כלכלית מצד ישראל (קיזוז כספים המוקצים לתמיכה במשפחות מחבלים); דימוי שלילי של השלטון בראמאללה בעיני רוב הציבור הפלסטיני נוכח תופעות של שחיתות, נפוטיזם והעדר דמוקרטיה; חשש גובר של בכירי הרשות ומנגנוני הביטחון שלה נוכח האשמתם ב"שיתוף פעולה" עם ישראל על רקע קיום התיאום הביטחוני; ועליית כוחו של הדור הצעיר הפלסטיני הסובל ממצוקות רבות וחש ניכור עמוק כלפי הרשות.

הביטוי הבולט ביותר לחולשת הרשות הוא החלל השלטוני המתפתח במוקדים שונים ביהודה ושומרון. במסגרת הזאת נוצר כר נוח לטרור ולכאוס בהנהגת מיליציות מקומיות, לצד החמאס והג'האד האסלאמי הרואים במצב המתהווה הזדמנות לביסוס השפעתם בשטח ולקידום טרור נגד ישראל בזירות שאינן רצועת עזה (חלק מכך בתמיכה ובהכוונה של מפקדות הארגונים בעזה). התופעה ניכרת במלוא עוזה בג'נין, ובפרט במחנה הפליטים ג'נין שהפך למוקד מרכזי של ייצור טרור בגדה, אך מתקיימת גם בשכם שבה הצליח צה"ל למגר את תשתית "גוב האריות", ובאחרונה גם במוקדים רגועים יחסית ובראשם יריחו שם נחשפה באחרונה תשתית צבאית של חמאס שכבר החלה לבצע פיגועים.

במצב הנוכחי מתחייבת השבה נחושה ומיידית של משילות הרשות למוקדים שבהם זו התרופפה, ולהבטיח ש"דגם ג'נין" לא יתפשט ליתר חלקי יהודה ושומרון. בפועל, קיים קושי לממש את היעד הזה בנסיבות של משבר חריף עם ישראל והסלמה ביטחונית: הרשות חסרת ביטחון עצמי לקדם אכיפת מרות שתלווה בחיכוך עם הציבור המקומי (כפי שאירע בשכם לפני כחצי שנה), והענישה הכלכלית פוגעת בתפקודה השוטף, בפרט תשלום משכורות לעובדי המגזר הציבור ובראשם פעילי מנגנוני הביטחון.

היחלשות הרשות מעוררת דאגה עמוקה בממשל האמריקאי, שהתבטאה בדחיקת מזכיר המדינה בלינקן באבו מאזן בפגישתם האחרונה לאכוף מרות באזור ג'נין (דבר שכבר זכה בשיח הפלסטיני לכינוי "תכנית דייטון 2"), ובמסמך שגיבש ה-CIA ובו אזהרה מפני התפרצות של "אנתפאדה שלישית" ביהודה ושומרון. נראה כי בוושינגטון גם מקננת דאגה מפני המשך הנתק הביטחוני והמדיני בין ישראל והפלסטינים ומהשלכות הענישה הכלכלית נגד הרשות, לצד מורת רוח נוכח רמיזות שהועלו באחרונה מצד בכירי הממשלה ובראשם השר סמוטריץ' לגבי חוסר הנחיצות בהמשך קיומה של הרשות בעתיד.

ההיחלשות המתמשכת של הרשות, בליווי הסלמה ביטחונית גוברת ואולי אף פגיעה ביציבות הכלכלית ביהודה ושומרון, עלולים לגרום לערעור חריף במציאות שהתקיימה מזה למעלה משני עשורים באזור. הרשות, ראוי להדגיש, אינה קיימת כיום בזכות אג'נדה קוסמת או אהדה עממית, אלא מכוח תפיסתה בעיני הציבור הפלסטיני כישות המצליחה לספק מרקם חיים ויציבות שלטונית וכלכלית, וללא אלה אין לה זכות קיום מבית.

הסבירות שהמציאות בתצורתה הנוכחית תימשך לאורך זמן נמוכה. ייתכן וניתן יהיה לקיימה (בקושי רב) משך כמה חודשים עד אולי שנה, אולם לא לבססה כמצב קבוע המאפשר לישראל יציבות ביטחונית. הסבירות ליוזמות פלסטיניות ברוח "החזרת המפתחות" לישראל נמוכה גם היא, היות ורוב בכירי הממשל בראמאללה כמהים לשמור על שרידות הרשות, מבינים כי ביטולה תסב להם נזק כבד, וחרדים מחזרת תקדימי העבר של האנתפאדה השנייה או השתלטות חמאס על הרצועה.

שני תרחישים סבירים יותר הם קריסה ודעיכה, כלומר שיתוק תפקודי של הרשות נוכח קושי כלכלי להניע את כלל מנגנוני הממשל, ובפרט לספק צרכים ציבוריים, להפעיל תשתיות אזרחיות, לשלם משכורות, ולהבטיח את הסדר הציבורי. שני התרחישים לא ייגזרו בהכרח מהכרזות או מתכנונים סדורים, אולם הם עלולים בכל זאת להתממש: האחד באופן מהיר וייתכן שאף ילווה באנרכיה ובפגיעה במוסדות ובסמלי משטר (תופעה שכיחה במדינות האזור בעידן האביב הערבי), והשני באופן הדרגתי בעקבות "גוויעה בירוקרטית" שעוצמתה יכולה להיות שונה בין אזורים גיאוגרפים ובין תחומי אחריות.

מבחינת ישראל - שני התרחישים מגלמים השלכות אסטרטגיות כבדות משקל. בטווח המיידי עלולים להיווצר סיכונים ביטחוניים בדמות עלייה בהיקף הטרור, לרבות כזה שיקודם ביוזמת פעילי מנגנוני הביטחון הפלסטינים שעלולים להיחלש או אף להתפרק, ועלייה בכוחה של חמאס. בטווח הארוך - עלולים להתפתח חללים שלטוניים שישאבו את ישראל למילוי אחריות אזרחית כלפי הציבור הפלסטיני ולמעשה ישיבו אותה באופן חלקי או מלא לתפקיד של ממשל צבאי כפי שהתקיים לפני הקמת הרשות הפלסטינית, ויקרבו אותה גם ללא רצון ותכנון למציאות של מדינה אחת.

מעמדה הרעוע של הרשות חייב לעמוד במוקד תמונת המצב והמדיניות שמגבשים מקבלי ההחלטות בסוגיה הפלסטינית. בטווח המיידי - נדרש להבטיח רגיעה יחסית לקראת רמדאן (22 במרץ) ובמהלכו, ולצורך כך חיוני לאתר דרכים לחידוש מלא של התיאום הביטחוני ולריכוך המשבר הכבד עם הרשות, תוך הסתייעות בממשל האמריקאי וכן בשחקני מפתח ערביים, ובראשם ירדן ומצרים. נוסף לכך, מומלץ לבחון הגבלה/השהייה של הענישה הכלכלית על הרשות בזמן הקרוב וכן להימנע מהאצת הבנייה באיו"ש, שסביר ותיתקל בתגובות חריפות מצד הקהילה הבינ"ל. כל זאת לצד הקשחת הגישה כלפי חמאס הניצבת מאחורי חלק ניכר ממהלכי הטרור וההסתה ביהודה ושומרון, בירושלים ואף בחברה הערבית בישראל, לרבות באמצעות הגבלת המחוות האזרחיות שמקודמות כלפי הרצועה.

מקבלי ההחלטות חייבים בסופו של דבר להתעמת עם שתי תובנות אסטרטגיות. הראשונה - כי התמקדות במהלכים סמליים - החל ממרדפים אחר דגלים, עבור דרך הקמת מאחזים המפורקים במהירות ביהודה ושומרון וכלה בעלייה לא מבוקרת להר הבית - מונעת גיבוש אסטרטגיה מעמיקה וארוכת טווח בנושא הפלסטיני, ויכולת להפנות קשב ומאמץ לעבר סוגיות קיומיות אחרות, ובראשן הגרעין האיראני. התובנה השנייה - והחשובה יותר - היא כי חרף הגישה המתריסה שהרשות נוקטת כלפי ישראל, היא עדיין בגדר הרע במיעוטו אשר היעלמו יציב את ישראל בפני חלופות גרועות עוד יותר, החל משליטת חמאס על יהודה ושומרון וכלה במציאות של מדינה אחת תוך איום על צביונה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

נכתב ע"י ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

לחזרה למסמך התובנות המלא יש ללחוץ כאן >>