המתיחות הגואה במערכת הפלסטינית: ניתוח האתגרים והמלצות למדיניות
ד"ר מיכאל מילשטיין
26 בינואר, 2023
 |
| Image by hosny salah from Pixabay |
בשבועות האחרונים ניכרת עלייה מתמשכת במתיחות במערכת הפלסטינית הנובעת משילוב בין שלושה מוקדי משבר השלובים זה בזה ומשפיעים זה על זה:
- ההתכתשות הגוברת בשטח, המלווה בריבוי נפגעים בצד הפלסטינים (רובם חמושים המעורבים בעימותים עם כוחות צה"ל), ובמאמץ של חמאס והג'האד האסלאמי לקדם פעילות טרור באזורים שבהם מפגינה הרשות אוזלת יד, במיוחד צפון השומרון.
- הנתק המעמיק בין ישראל לרשות הפלסטינית על רקע קידום המהלך הפלסטיני מול בית הדין הבינ"ל בנוגע למעמד השליטה הישראלית ביהודה ושומרון, שגרר ענישה כלכלית (קיזוז כספי סילוקין שמיועדים לתשלום עבור משפחות מחבלים) ולווה ברמיזות בכירים בישראל - בעיקר השר סמוטריץ' - לגבי "העדר ההכרח" שהרשות תמשיך להתקיים. ברקע, החלטת הממשלה לגבי העברת חלק מסמכויות יחידת מתאם פעולות הממשלה בשטחים לידי סמוטריץ', דבר המעורר חשש פלסטיני ובינ"ל מהחלת ריבונות הדרגתית ביהודה ושומרון בכסות של שינוי ארגוני לכאורה.
- איתותי הדאגה הגוברים מצד המערכת הבינ"ל, ובמיוחד הממשל האמריקאי, כלפי ישראל לגבי שינוי אפשרי של המציאות ביהודה ושומרון ברוח של "סיפוח זוחל", וערעור מעמד הרשות (לרבות הבעת דאגה מהשלכות קיזוז כספי הסילוקין, שלו היו שותפות ידידותיה הקרובות של ישראל במערב אירופה).
ישראל לכאורה יכולה להתנחם בכך שלא התפתחו עד כה איומים חריפים יותר: לא מתרחשת התקוממות רחבה ביהודה ושומרון, היות ורוב הציבור הפלסטיני לא שותף למהלכים האלימים וממוקד במרקם חייו; רוב הטרור מבוצע בידי יחידים או חוליות מקומיות ולא כחלק מתשתיות ממוסדות; ברצועת עזה נרשמת רגיעה בעקבות המחוות האזרחיות התקדימיות שישראל מקדמת מול האזור; והלחץ הבינ"ל בהקשר הפלסטיני לא מגולם, עד כה, במהלכי ענישה במישורים המשפטי, הכלכלי או המדיני.
ואולם, המשך המגמה הנוכחית צפוי לערער את המציאות הקיימת באופן שיחריף את האתגרים שמולם ניצבת ישראל. הגבלת התמיכה הכספית ברשות עלולה לגרום לערעורה באופן שיחייב את ישראל למלא את הסמכויות האזרחיות שזו תתקשה ליישם, ולמעשה תקרב למציאות של מדינה אחת; אותה הגבלה, לצד הקרנה אפשרית של ערעור המציאות הכלכלית בישראל (בין היתר כנגזרת של המשבר החריף בנושא המשפטי), עלולה לפגוע באזרח הפלסטיני, ומכאן שגם לחזק אפשרות להתפתחות מחאה עממית רחבה; המשבר המחריף בין ישראל לרשות עלול להתפתח לנתק בתיאום, שילווה ב"זליגה" של פעילי מנגנונים לטרור; ובנוסף עלולות להתפתח סנקציות מצד מדינות או חברות כלכליות נגד ישראל, בפרט אם תועלה הטענה כי זו מקדמת שינוי הדרגתי במציאות ביהודה ושומרון.
האתגר המרכזי צפוי להתפתח לקראת אמצע מרץ, אז יצוין חודש רמדאן (אם כי אפשר שהדבר יתממש עוד לפני כן). בשנים האחרונות מצוין רמדאן סמוך לחג הפסח וליום העצמאות בישראל, דבר המהווה רקע לעלייה במתיחות הביטחונית. בהקשר הזה בולטים חיכוכים המתפתחים בהר הבית המשמש "נפץ" המקרין על זירות אחרות, כפי שגולם במבצע "שומר החומות" ב-2021. במסגרת הזאת צפויה החרפה באתגר הביטחוני הן בירושלים וביהודה ושומרון, הן בחברה הערבית בישראל ואף ברצועת עזה. ברקע תודגש הסערה הפנימית המתעצמת בישראל בעקבות מהלכי הממשלה בתחומי המשפט, התרבות, החינוך והכלכלה, דבר שעלול להקשות על גיבוש קונצנזוס ולגיטימציה פנימיים בתרחיש של עימות חיצוני.
על רקע סכנת הנפיצות הגוברת במערכת הפלסטינית והאפשרות כי תקרין גם על זירות אחרות, לרבות החברה הערבית בישראל, ונוכח הסיכון בפגיעה ביחסים האסטרטגיים שבין ישראל לארה"ב ובזיקות עם העולם הערבי, לצד ההקרנות השליליות על המערכת הפנימית התוססת גם כך, מומלץ לממשלה הנוכחית להעדיף בעת הנוכחית שימורו של המצב הקיים במקום קידום מהלכים "מהפכנים", קל וחומר חתירה לקעקוע עמוק של המציאות ובריאתה של אחרת במקומה.
במסגרת זאת, מומלץ לנקוט כמה מהלכים, שחלקם הממשלה השכילה לקדם כבר בשבועות האחרונים:
- ייצוב המציאות האזרחית ביהודה ושומרון, תוך הפגנת זהירות מיצירת זיקה ישירה בין ישראל לציבור הפלסטיני וייתור של הרשות. הדבר מחייב את ישראל בעת הנוכחית להימנע (או להגביל) ככל יכולתה מענישה כלכלית דרסטית אשר עלולה לערער את מעמדה של הרשות או לפגוע במרקם החיים האזרחי ביהודה ושומרון.
- להימנע ממהלכים שייתפסו בזירה הבינ"ל כשינוי המציאות ביהודה ושומרון, כפי שנעשה בהחלטת הממשלה על פירוק מאחז "אור חיים" לפני כשבוע.
- גיוס שחקנים חיצוניים לצורך שימור הרגיעה היחסית במערכת הפלסטינית. בהקשר הזה בולט במיוחד תפקידן של ירדן בהקשר של הר הבית (כשברקע ביקורו של רה"מ ברבת עמון השבוע, שבמסגרתו התחייב האחרון לשמור על הסטטוס קוו במתחם), של מצרים מול הרשות הפלסטינית ושל קטר מול חמאס ברצועת עזה.
- בלימת המאמץ הגובר של חמאס להבערת יהודה ושומרון. חלק ניכר מהמאמץ מקודם מרצועת עזה ותוך כדי כפיית בידול בין רצועת עזה שם נשמרת רגיעה תקדימית לבין יהודה ושומרון, שבה נרשמת הסלמה שלא נודעה מזה כעשור, וחלק גדול ממנה נובע כאמור ממהלכי חמאס. ישראל נדרשת לבחון התניה נוקשה של המשך המחוות האזרחיות בהפסקת מאמצי הטרור באיו"ש ופיגועי החטיפה שעליהם הארגון ממשיך לשקוד בהתמדה, וכן תביעה מחודשת להגמשה בסוגיית השבויים והנעדרים בתמורה לאותן המחוות.
אם תנקוט ישראל את המהלכים האלה היא עשויה לממש רגיעה יחסית במהלך רמדאן הקרוב. ואולם, שקט כפי שהוכח בשנים האחרונות - גם ביהודה ושומרון וגם ברצועת עזה - אינו הישג אסטרטגי המבטיח יציבות לאורך זמן, אלא יעד טקטי וזמני במהותו. על ישראל לצמצם את העיסוק במאבק על היבטים סמליים ולהפנות את עיקר המאמץ והקשב לדיון עומק לגבי האסטרטגיה ארוכת הטווח הנחוצה במערכת הפלסטינית, דבר שלא קיים מזה שנים רבות. דיון מערכתי שכזה יאפשר לישראל להבחין בכך שנותרו בפניה שתי חלופות אסטרטגיות בלבד המחייבות הכרעה כבר בטווח הקרוב: "היתעלות" למציאות של מדינה אחת (גם ללא תכנון או רצון) או החלטה על היפרדות חד-צדדית, כאשר לחזון שתי המדינות ברוח אוסלו ולשלל הרעיונות לניהול הסכסוך יש תוחלת נמוכה יחסית. דיון שכזה גם יבהיר לישראל כי היא ניצבת בפני ברירה בין חלופות רעות לגרועות, וכי לפרקים עדיף לה לקבל את הרע הקיים על פני קעקועו באופן שיציב אותה בפני חלופות גרועות הרבה יותר, תובנה הרלוונטיות במיוחד על רקע השיח המתפתח לגבי המשך קיומה של הרשות הפלסטינית.
נכתב ע"י ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
