סערה חולפת או ראשית חורבן?: כיצד המזה"ת מנתח את המשבר הפנימי בישראל
ד"ר מיכאל מילשטיין
12 במרץ, 2023
 |
מאז פרץ גל המחאה הציבורי נגד מהלכי הממשלה בתחום המשפטי, עוקבים כלל שחקני המזה"ת בקפדנות אחר השבר הפנימי המעמיק בישראל. אויביה שואבים אופטימיות מופגנת ממה שנתפס על-ידם ככרסום גובר בחוסן הלאומי, בעוד ידידותיה באזור נמנעות מהתייחסות פומבית לאירועים הדרמטיים בישראל, אך מבעד לקלעים מביעות חשש מערעור מעמדה של בעלת בריתן האסטרטגית המסייעת להן במאבק נגד איומים משותפים, ובראשם איראן.
עיני כלל הגורמים באזור ממוקדת במה שמוגדר תופעות תקדימיות בישראל, ובראשן: ביטויי הסרבנות בקרב מערך מילואים (ג'מאל זחאלקה, בעבר יו"ר בל"ד, ציין בהקשר הזה את מקומם המרכזי של הטייסים במחאה, תוך הדגשה כי אלה משמשים "חוד החנית" של צה"ל)[1]; היחלשות השקל ומשיכת ההשקעות מישראל (עדנאן אבו עאמר, פובליציסט המזוהה עם חמאס העריך/קיווה שהדבר ימיט בקרוב אסון כלכלי)[2]; והקיטוב החברתי החריף, שמעלה תהיות לגבי יכולתה של ישראל לקדם מערכה צבאית בעתיד ללא קונצנזוס פנימי. כותבים שונים טוענים כי בכך מתערערים יסודות הקיום של ישראל אשר העניקו לה בעבר יתרון על אויביה והמחישו את השוני בינה לבין יתר המזה"ת.
תגובות איראן, חזבאללה, סוריה, חמאס והג'האד האסלאמי משקפות שילוב בין כמיהות לב לניסיון לנסוך אופטימיות בלב תומכי אותם הגורמים, כפי שהשתקף בנאומיו האחרונים של חסן נצראללה שבהם הכריז כי "קץ הישות הציונית קרב". בחמאס משתבחים בכך שתרמו להעמקת המתיחות בישראל (הפובליציסט עצאם שאור טען כי כישלונות ישראל בסדרת מערכות בעזה העצימו את התסכול הפנימי בתוכה),[3] וכי השבר הפנימי משקף התממשות של נבואות עבר לגבי קיצה הצפוי של ישראל (בפרט זו של אחמד יאסין שחזה כי תקרוס ב-2047). ברקע, בולטים כותבים כמו ח'מיס אל-קטיטי העומאני שטען במסגרת מאמר בשם "קללת העשור השמיני" כי סופה של ישראל ודאי ויתממש בקרוב.[4]
במסגרת הזאת גם עולה חשש לגבי החרפה קרובה של המאבק בין ישראל לאויביה כתוצאה מהמשבר הפנימי. יש מי שמעלים את האפשרות כי הממשלה תנסה לקדם בקרוב מערכה צבאית כאמצעי להיחלץ מהשבר הפנימי (רה"מ הפלסטיני, מוחמד אשתיה, האשים לאחר הפרעות בחווארה את ישראל ב"ייצוא" בעיות באמצעות הפעלת אלימות נגד הפלסטינים), ואחרים כגון העיתונאית הפלסטינית נהא אל-טובאסי אף הזהירו כי השילוב בין השסע הפנימי לעוצמת מפלגות הימין בישראל, ובראשן הציונות הדתית ועוצמה יהודית, עלול להשית על הפלסטינים "נכבה חדשה".[5]
כלל שחקני המזה"ת מצויים בשלב של ניתוח והערכת השבר הפנימי והשלכותיו, אולם רחוקים עדיין מגיבוש מסקנות, קל וחומר משינוי דפוסי הפעולה כלפי ישראל. מבעד למסך הרטוריקה המתנצחת הנשמעת מצד איראן, חזבאללה וחמאס ניכרת עדיין רתיעה עמוקה מכוחה הצבאי של ישראל, לצד הכרה בחולשה הפנימית שממנה סובלים אותם הגורמים (הניכור העמוק בין הציבור האיראני למשטר האסלאמי, קריסת המדינה הלבנונית והמצוקה העמוקה ברצועת עזה). בשיח הרשתי הערבי יש אף מי שמגלגלים על אותם משטרים דיקטטוריים וארגונים קיצוניים הטובחים בעמיהם אך שואבים אופטימיות ממאבק ציבורי ופוליטי שלא ייתכן במחוזותיהם. יתרה מכך, טרם הוכח כי השבר הפנימי גורע מכוחה של ישראל או גורם לשיבוש מהלכיה הצבאיים: הפגיעות במאמצי איראן בחזית הצפונית נמשכות, וכמוהן גם המבצעים באיו"ש והתגובות על ההפרות הביטחוניות ברצועת עזה.
כלל השחקנים במזה"ת מבינים כי תוצאות השבר הפנימי יומחשו בבהירות רבה יותר בעתיד: לא בימים הקרובים, אך בהחלט בטווח של חודשים או שנים ספורות. בהקשר הזה עולות ההערכות (ולפרקים גם התקוות) כי ישראל תתקשה לנהל מערכות צבאיות בעתיד, תחסר את החוסן הכלכלי והגיבוי הבינלאומי שמהם נהנתה בעבר, לא תצליח להפעיל את מערך המילואים שלה ולנסוך בו את תחושת שליחות לאומית, וייתכן אף שתגלוש למאבקים פנימיים אלימים (רבים מהכותבים דנים בשימוש הגובר בשיח הישראלי במונח "מלחמת אחים": הפובליציסט הפלסטיני שרחביל ע'ריב מציין כי כאוס מוחלט בתוך ישראל הוא תרחיש סביר,[6] ומוחמד הלסה תהה באותו ההקשר האם "האלטלנה צפויה להגיח שוב לחופי ת"א"[7]).
הפגיעה בדימויה של ישראל בעיני הזירות האזורית והבינ"ל מתווספת לסדרה כבדת משקל של סיבות המחייבות עצירה של בליץ החקיקה בנושא המשפטי ופתיחת הידברות לאומית, ובראשן הבקיעים המתגלים בצבא, האיומים על החוסן הכלכלי, וערעור חוקי המשחק הפוליטיים והמבנה המשטרי. כל עוד ישראל ממוקדת בכאוס הפנימי לא יקודמו דיון או הכרעות בסוגיות קיומיות דוגמת הגרעין האיראני, עתיד המערכת הפלסטינית, והסדרת הקשר בין הציבור הערבי למדינה.
עוד לפני שאויבי ישראל יחלו ב"ניסוי וטעיה" מתריסים - החל מליבוי חתרנות והסתה (לרבות בזירה הפנימית), עבור דרך הגברת מאמצי בניין הכוח בחזית הצפונית, וכלה בקידום פיגועים במגוון זירות (לרבות בחו"ל) - הכרחי שישראל תתעשת ותחתום את הפרק ההיסטורי הקשה של השבר הפנימי. אם וכאשר תושלם אותה המשימה של חזרה למציאות שלפני המשבר (אשר הייתה רחוקה מלהיות הרמונית או יציבה), מומלץ שישראל תפנה מהר ובנחישות לדיוני עומק לגבי האתגרים האסטרטגיים הניצבים בפניה, ובעיקר תפנים את הצורך לקבל הכרעות אשר הכרחי היה לממש כבר לפני שנים.
[1]. ג'מאל זחאלקה, "אל-אנקסאם אל-אסראא'ילי בדא יקתרב מן אל-ג'יש אידן," אל-קדס אל-ערבי, 8 במרץ 2023.
[2]. עדנאן אבו עאמר, "אל-הזאת אל-אקתצאדיה אל-ארתדאדיה לל-זלזאלאל-סיאסי אל-אסראא'ילי," www.palinfo.com, 9 במרץ 2023.
[3]. עצאם שאור, "אנהיאר אל-כיאן נתיג'ת פשלה פי ע'זה," פלסטין, 8 במרץ 2023.
[4]. ח'מיס בן עיסא אל-קטיטי, "לענת אל-עקד אל-ת'אמן ונבוא'את זואל אסראא'יל," www.palinfo.com, 3 במרץ 2023.
[5]. נהא נעים אל-טובאסי, "ח'טר נכבה ג'דידה ואל-תטהיר אל-ערקי מא זאל קאימן," ראי אל-יום, 10 במרץ 2023.
[6]. שרחביל אל-ע'ריב, "תט'אהראת אסראא'יל...חקיקת אל-צראע ואל-סינריוהאת אל-מתוקעה," www.almayadeen.net, 2 במרץ 2023.
[7]. מוחמד הלסה, "הל תרסו "אלתאלינא" ספינת אל-חרב אל-אהליה אל-אסראא'יליה ענד שואטאא' יאפא מרה אח'רא?," www.almayadeen.net, 10 בדצמבר 2022.
נכתב ע"י ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
