"דילמת ברגותי": אתגר אסטרטגי האורב לישראל
ד"ר מיכאל מילשטיין | 23 בנובמבר, 2022
 |
| Photo: Ben Siesta | CC BY-SA 3.0 |
הדיון הגובר בזירות הישראלית והפלסטינית בשאלת "היום שאחרי" אבו מאזן ממוקד ברובו באפשרות שיתפתחו מאבקים פנים-פלסטינים אלימים על ירושת כס הנשיא אשר יגרמו לערעור יציבות הממשל בראמאללה ולהיווצרות איומים ביטחוניים כלפי ישראל, ובראשם גלי טרור וניצול של חמאס את החלל והכאוס האפשריים כדי לבסס השפעה ואולי אף שליטה בחלק משטחי יהודה ושומרון או אף בכל האזור.
במסגרת הדיון הזה נדרש להעמיק בניתוח מהלכיו העתידיים של מרואן ברגותי (אל-ברע'ות'י בתעתיק מדויק מערבית) ובהשפעתו העתידית על דיוקנה של המערכת הפלסטינית ועל היחסים בינה לבין ישראל. המנהיג הפלסטיני - מראשי תנועת הפתח - כלוא מזה עשרים שנה (מאז מבצע "חומת מגן" ב-2002), ולכאורה איבד את יכולתו להשפיע ישירות על ההתרחשויות ועל קבלת ההחלטות האסטרטגיות במערכת הפלסטינית.
בפועל, למרות מאסרו הממושך (בגין אחריות ל-5 מקרי רצח במהלך האנתפאדה השנייה), ממשיך ברגותי לשמור על מעמד בכיר במערכת הפלסטינית. כמעט בכל סקרי דעת הקהל הנערכים בשטחים משך למעלה מעשור הוא מוכתר כמועמד האהוד והמועדף ביותר מבחינת הציבור הפלסטיני לשמש כ"רא'יס" העתידי. הדבר בולט במיוחד בקרב בני הדור הצעיר, שחלקם נולד לאחר שברגותי נכלא, ויחסם אליו הוא כאל סמל ולא מתוך היכרות עם האישיות הממשית.
בימים שבהם דימויה הציבורי של ההנהגה הפלסטינית מצוי בשפל חמור נוכח תפיסתה כמי שנגועה בשחיתות, בנפוטיזם, בניוון ובדיכוי פוליטי, מתבסס ברגותי כמעין אידיאל עבר קוסם: מנהיג שמשלם מחיר אישי כבד בגין מאבקו הלאומי, דבק בעימות נגד ישראל (לרבות צידוד במאבק המזוין), נקי משררה שלטונית, ומייצג פריפריה חברתית (בן כפר כובר הסמוך לראמאללה) שחבריה מנהיגים כיום את המערכת הפלסטינית.
האהדה הציבורית הרחבה עומדת בניגוד לעובדה כי בשורות הפתח התמיכה בברגותי מוגבלת, לאחר שנים ארוכות של "טיהור" הפתח מיריביו, הצליח אבו מאזן לבסס את התנועה על נאמניו, תוך סילוק מוחלט של תומכי מוחמד דחלאן, יריבו המושבע, והחלשת מוקדי כוח מתחרים ובהם מחנה ברגותי שכולל כיום מספר מצומצם של בכירים ביהודה ושומרון, רובם מעורבים בפעילות הציבורית והפוליטית בנושא האסירים ומרוחקים ממוקדי קבלת ההחלטות וההשפעה בצמרת הפלסטינית.
ברגותי עצמו מבהיר באופן חד-משמעי ומתמשך כי בכוונתו להתמודד על ראשות המערכת הפלסטינית, בפרט במסגרת בחירות כלליות עתידיות, וגם אם הדבר ייעשה מתוך כתלי הכלא. הוא שולב בבחירות 2006 ברשימת הפתח ונבחר לשמש חבר בפרלמנט הפלסטיני (לא לפני שעורר מחאה שכמעט הביאה לפיצול רשימת הפתח), וב-2021 גובשה סביבו רשימה של בכירי פתח שהתחרתה נגד הרשימה הרשמית של התנועה. מעבר לכך ברגותי גם היה מעורב במספר יוזמות לקידום הפיוס הפנים-פלסטיני (בראשם מסמך האסירים מ-2006) שבגינן החמאס מפגין כלפיו גישה אוהדת.
ברקע, עלו לאורך השנים קולות במערכת הישראלית שקראו לשקול את שחרורו של ברגותי כדי שיוכל להתבסס כמנהיג העתידי של המערכת הפלסטינית. במסגרת הזאת הודגש כי ברגותי זוכה לאהדה ציבורית רחבה נוכח זיהויו כאחד מראשי דור הביניים שצמח בזירת "הפנים" (בניגוד לדור הוותיק שהגיע ברובו מתוניס והשתלט על הרשות); ונטען כי בהיותו נציג של הפתח ניתן יהיה לקדם עימו שיח לגבי הסדרה עתידית, למרות גישתו הרדיקלית. השיח הזה דעך בהדרגה הן נוכח הצמצום שחל בכוחו הפוליטי של ברגותי במערכת הפלסטינית, והן בשל הקונצנזוס שהתבסס במערכת הישראלית נגד שחרורו של מי שהיה מעורב בפיגועי טרור שגבו חיי אדם.
בדיוקנו האישי משקף ברגותי במידה רבה תהליכי יסוד במערכת הפלסטינית, רובם קודרים בצביונם. ראשית, הוא מייצג את הדור האבוד, זה שצמח בפנים וממוקד בבעיות 1967 יותר מאשר בסוגיות של 1948, הנהיג את האנתפאדה הראשונה, ואמור היה לשמש מנהיג המערכת הפלסטינית, אולם נדחק ע"י הנהגת תוניס, ומאותגר ע"י דור צעיר פלסטיני חדש שמזהה סיאוב עמוק הן בדור הוותיק והן בדור הביניים, וככלל חש רתיעה מהמערכת הפוליטית.
עצם הכמיהה הקולקטיבית לברגותי מעידה במידה רבה על החלל המנהיגותי הקיים במערכת הפלסטינית וצפוי להחריף ב"יום שאחרי" אבו מאזן. גלריית המועמדים לרשת את הנשיא הפלסטיני מצויה במנעד שבין חיוורות פוליטית לאיבה מצד הציבור. על הרקע הזה מתפתחת בקרב רבים בציבור הפלסטיני נוסטלגיה לשובה של "מנהיגות טהורה" תוך התעלמות מהעובדה כי מייצגה מצוי מאחורי הסורגים, וכי הצבעה עתידית עבור ברגותי היא יותר הבעת משאלה מאשר תמיכה בחזון ברור ובר מימוש.
לברגותי כאמור צפוי להיות משקל רב בתרחישי "היום שאחרי" אבו מאזן, במיוחד נוכח שאיפתו הבלתי מתפשרת להתמודד על ראשות הנשיאות. מדובר בתרחיש אשר צפוי להציב דילמות חריפות הן בפני ישראל והן בפני הפלסטינים, להקצין את מערכת היחסים המעורערת גם כך בין הצדדים, ולעורר עניין ואף מאמצי התערבות מצד גורמים חיצוניים תוך הפעלת לחץ על ישראל. מדובר בביטוי לניסיון רב השנים של ברגותי ותומכיו לבסס את דימויו כ"מנדלה הפלסטיני", ולהסתייע בבחירות העתידיות לא רק לשם חיזוק כוחו הציבורי והפוליטי, אלא גם ככלי שיאפשר אולי את שחרורו מהכלא.
קונקרטית, אם אכן יצליח ברגותי לזכות בראשות הנשיאות הפלסטינית יתפתח מצב סבוך שבמסגרתו מנהיג העם הפלסטיני שייבחר באמצעים דמוקרטיים כלוא למאסר עולם ע"י ישראל. מציאות שכזאת עלולה ליצור חוסר סדר ובלבול פוליטי חריף ברשות (שגם כך תתמודד עם אתגרים קשים עם היעלמות אבו מאזן), וייתכן שתגרור אחריה מהלכי מחאה עממיים נגד ישראל במערכת הפלסטינית ואולי אף בתוך החברה הערבית בישראל לצד לחץ חיצוני לאפשר קשר בין ברגותי לזירה הפלסטינית ובהמשך, במיוחד אם יעורער המצב באיו"ש, אולי גם לשקול שחרורו מהכלא.
הממשלה הנכנסת נדרשת לעצב אסטרטגיה בנושא הפלסטיני שלא התקיימה או התקיימה חלקית בשנים האחרונות על רקע המשבר הפוליטי הפנימי המתמשך. שאלת "היום שאחרי" אבו מאזן צריכה לתפוס חלק מרכזי במסגרת אותו התהליך, וחשוב כי תודגש בהקשר הזה הדילמה הנוקבת שצפוי מרואן ברגותי לעורר, ולהפנים את ההשלכות האסטרטגיות שיהיו למהלכיו העתידיים.
הדבר מחייב כבר עתה לקדם דיון לגבי המדיניות שתונהג כלפי ברגותי (בעיקר מידת החופש שיהיה לו לשגר את מסריו ותכניותיו מחוץ לכלא), לצד תיאום עם גורמי הרשות ושחקני מפתח אזוריים ובינ"ל בנושא. האתגר הזה, כמו רבים אחרים, ממחיש כי מומלץ יהיה לממשלה הנכנסת - לפחות בעתיד הנראה לעין - לדבוק בשימור יחסים תקינים עם הממשל בראמאללה, והעדפתם על פני צעדים "מהפכניים" שיערערו את המצב הרעוע גם כך ביהודה ושומרון ועלולים להציב את ישראל בפני כאוס שיקרין על זירות נוספות.
נכתב ע"י ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
