שינוי הכפיפות הארגונית של יחידות מתאם פעולות הממשלה בשטחים והמנהל האזרחי: משמעויות אסטרטגיות
ד"ר מיכאל מילשטיין | 13 בדצמבר, 2022
 |
מאז נוסדה - זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים - נתונה יחידת מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) במעמד חריג: היא מבוססת ברובה על אנשי צבא (לרבות ראשיה), אך כפופה לשר הביטחון וממוקדת בסוגיות אזרחיות, רובן נוגע לחיי האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים. הדבר משקף במידה רבה את ההחלטה הישראלית המתמשכת שלא להכריע בסוגיית השטחים, ואת הרצון מחד גיסא בשימור שליטה ביטחונית באזור אך מאידך גיסא לספק את צרכי הציבור הפלסטיני.
שתי תחנות היסטוריות עיצבו את המתפ"ש: הראשונה - 1981 - אז על רקע הסכמי קמפ-דיוויד שכללו תכנון לכינון אוטונומיה פלסטינית בשטחים, הוקם המנהל האזרחי שהופרד מהממשל הצבאי ואמור היה לשמש גרעין לממשל העצמי הפלסטיני; והשנייה - הקמת הרשות הפלסטינית ב-1994, אז פסקה השליטה הישראלית במרכזי הערים, צומצמו תחומי האחריות הרחבים של ישראל בשטחים, כונן מנגנון תיאום אזרחי וביטחוני עם הממשל הפלסטיני, ופורק המנהל האזרחי ברצועת עזה, שם חדלה ישראל לשלוט ישירות על ציבור פלסטיני (ביהודה ושומרון השליטה נמשכת באזורי B ו-C).
יחידת מתאם פעולות הממשלה בשטחים מהווה בפועל בא כוחה של ישראל בשטחים, זירה שמעמדה בלתי מוגדר מזה 55 שנים. היחידה אחראית על מכלול הפעולות המאפשרות מרקם חיים אזרחי ביהודה ושומרון (ובאופן מוגבל יותר ברצועת עזה): החל מדאגה לאספקת צרכים בסיסיים והפעלת תשתיות אזרחיות חיוניות (מים, חשמל, גז, סלולר, דואר ועוד), עבור דרך הנפקת אישורי עבודה, מסחר ומהלכים בתחומי התעשייה והפיננסים, וכלה בתיאום פעילות עם מערך הביטחון הפלסטיני. זאת, לצד מתן שירות לציבור הישראלי המתגורר ביהודה ושומרון (כ-480 אלף איש) ותאום העשייה של גורמים זרים הפועלים בשטחים (דיפלומטים, גופי סיוע, תקשורת, דת ועוד). המתפ"ש מהווה אפוא רכיב יסודי בקיום החיים בשטחים, וכן בשימור היציבות האסטרטגית באותה הזירה.
השינוי המסתמן בכפיפות האירגונית של המתפ"ש ושל המנהל האזרחי בממשלה הנכנסת (העברתם לאחריות שר האוצר או שר מטעמו שיפעל במשרד הביטחון), אינו מהלך אירגוני סמלי, אלא צעד בעל משמעויות אסטרטגיות. המדובר בשינוי הראשון והיחיד עד כה בכפיפות הארגונית של אותם הגופים מאז ייסודם, המלווה בהעברתם מאחריות של שר הביטחון - שחולש במקביל על צה"ל ולפיכך מאפשר תיאום הדוק בינו לבין המתפ"ש - לאחריות של שר שאינו אחראי על סוגיות ביטחוניות.
למהלך שכזה צפויות שלוש השלכות אסטרטגיות מרכזיות:
- פער בהיבטי השליטה והפיקוד שינבע מהעובדה שגוף שמבוסס ומפוקד ע"י אנשי צבא יהיה נתון למרות מיניסטריאלית שאינה ביטחונית. התיאום שיימשך עם שר הביטחון וההבטחה שרה"מ ישמש סמכות עליונה שתאשר מהלכים בהקשר הפלסטיני צפויה אולי להקטין חלק מהמתחים והפערים הצפויים, אולם לא תמנע אותם כליל, ואלה עלולים ליצור מגוון תקלות במישורים הביטחוני, המדיני והאזרחי.
- פער מול הפלסטינים נוכח שינוי כתובות בצד הישראלי והאפשרות (הסבירה) שהשר האמון על המתפ"ש מטעם הציונות הדתית יעסוק כנראה פחות מאשר קודמיו בתיאום עם הרשות הפלסטינית (וייתכן אף שלא ירצה כלל במגעים עם נציגיה). פיצול אפשרי של סמכויות המתפ"ש בין קידום הבנייה והפיתוח בהתיישבות הישראלית (נושא שבו צפוי כנראה להתמקד שר האוצר הנכנס), לקיום התיאום מול הפלסטינים, שייתכן ויישאר בידי משרד הביטחון עלול להוות פתח לקצרי תקשורת חמורים בתוך המערכת הישראלית ובינה לבין הפלסטינים.
- מורת רוח בקרב הקהילה הבינ"ל, במיוחד באם עשיית המתפ"ש בתצורה הארגונית החדשה תמוקד בפיתוח נרחב של הבנייה של ההתיישבות הישראלית, דבר שיחזק את ההאשמות המועלות נגד ישראל כבר עתה מצד גורמים מדיניים מערביים ולפיהן השינוי הארגוני שעליו סוכם צפוי לאפשר סיפוח בפועל של חלק מהשטחים (בעיקר אזורי C), גם ללא הכרזות רשמיות או מהלכי חקיקה מסודרים.
השינוי הארגוני שעליו הוחלט אמור לכאורה לתת מענה לדילמות עמוקות וארוכות שנים הנוגעות למדיניות הישראלית כלפי השטחים ולמעמד החוק הישראלי בזירה הזאת. הטיעון ולפיו אזרחי מדינת ישראל החיים מעבר לקו הירוק זכאים לקבל שירות דומה לזה של יתר אזרחי המדינה וכי לא הגיוני שגוף צבאי ולא אזרחי יעניק אותם - אכן ראוי לדיון. ואולם, שינוי מהיר וחד של מציאות שהתקיימה משך למעלה מחצי מאה - ללא תכנון ומיחשב אסטרטגי מעמיק - צפוי להיות עתיר נזקים עבור ישראל מבחינה אסטרטגית. יתרה מכך, השינוי הארגוני עוקף בדרך מוסוות שאלה כבדת משקל שמחייבת דיון והכרעות והיא האם ישראל מתכוונת להחיל ריבונות על חלק/כל השטחים, דבר שמוגדר יעד מרכזי ע"י הציונות הדתית (שראשיה גם הבהירו פעמים רבות בשנים האחרונות את רצונם בביטול המנהל האזרחי כשלב בדרך להחלת ריבונות).
לממשלה הנכנסת יש חזון רעיוני ויעדים שברצונה לממש הנגזרים ממנו, אולם בה בעת עליה להכיר בנפיצות המאפיינת כיום את המערכת הפלסטינית שעלולה להפוך לאיום אסטרטגי חריף. נקיטת שינויים מרחיקי לכת זמן קצר לאחר מינויה, ובמיוחד קידום בנייה רחבת היקף, שינוי במעמד החוקי של יישובים או אזורים בשטחים וכן השתת הגבלות/ענישה על הרשות הפלסטינית, עלולים להביא להסלמה חריפה יותר מכפי שקיימת ביהודה ושומרון - במיוחד בצפונה - בחצי השנה האחרונה.
מומלץ לממשלה הנכנסת - לפחות בחודשי כהונתה הראשונה - לדבוק בשימור המציאות במקום בשינוי מהיר, בפרט בכל הנוגע להר הבית, ליחס כלפי הרשות (מומלץ להימנע מהכרזות בדבר רצון למוטטה, קל וחומר מנקיטת מהלכים בכיוון הזה), וכאמור להגבלות כלכליות שיפגעו במרקם החיים של הציבור הפלסטיני ויביאו להצטרפותו למעגל האלימות, דבר שעד כה הצליחה ישראל למנוע באמצעות מנופים כלכליים.
הממשלה הנכנסת תידרש להפגין הבנה רב-מימדית בהקשר הפלסטיני, ובמוקדה ההכרה ולפיה ערעור המציאות ביהודה ושומרון, עלול להיתרגם במהירות להקרנות שליליות על זירות נוספות דוגמת רצועת עזה והחברה הערבית בישראל, אך גם להציב מכשולים בקשריה של ישראל עם הקהילה הבינ"ל, באופן שיפגע במעמדה המדיני ובדימויה, וכן ביכולת להתמקד באיום האיראני (בפרט בהקשר לגרעין), קל וחומר לקדם מהלכים לצורך התמודדות עימו.
נכתב ע"י ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
