מבצע "עלות השחר": הישג צבאי מרשים, לצד פער אסטרטגי חמור
ד"ר מיכאל מילשטיין | 10 באוגוסט, 2022
 |
| Photo: IDF Spokesperson's Unit - Avichai Socher | CC BY-SA 3.0 |
מבצע "עלות השחר" (7-5 באוגוסט) היה העימות הצבאי החריף ביותר ברצועת עזה מאז מבצע "שומר החומות". האירוע גדע תקופת רגיעה בת כשנה שכמוה לא הייתה מזה כשני עשורים באזור הזה. ישראל קצרה הישגים מרשימים במערכה: תקפה בהפתעה את הג'האד האסלאמי, שפעיליו תכננו לבצע פיגוע נ"ט במרחב הגבול ברצועת עזה; פגעה קשות בצמרת הזרוע הצבאית של הארגון (בפרט הרג שניים ממפקדי החטיבות ברצועה); ושיבשה באמצעות מערכת "כיפת ברזל" את רוב הירי הרקטי, אשר הסב פגיעה מוגבלת למדי, ללא נפגעים בנפש.
עם זאת עומד המבצע בסימן פער אסטרטגי חריף הקשור למדיניות שישראל קידמה, וממשיכה לקדם, ברצועת עזה בשנה האחרונה. מאז מבצע "שומר החומות" (מאי 2021) מניעה ישראל מהלכים כלכליים תקדימיים מול האזור שבבסיסן עומדות שלוש הנחות יסוד: האחת - שיפור המצב האזרחי יקטין את הסבירות להתפרצות הסלמה, בין היתר נוכח יצירת נכס רב ערך שחמאס תחשוש לאבד, ולאור לחץ ציבורי שיתפתח נגד כל גורם שיערער את המצב הביטחוני; השנייה - כי חמאס היא הריבון הבלעדי בכלל התחומים ברצועת עזה; והשלישית - כי כל חריגה ביטחונית תיענה בתגובה צבאית רבת עוצמה שתכוון בראש ובראשונה נגד חמאס.
בפועל, התנהלות ישראל במבצע האחרון עמדה בסתירה לאסטרטגיה שהיא עצמה התוותה והמחיש פערים נוקבים בה. ישראל ניהלה עימות ממוקד נגד הג'האד האסלאמי בעוד חמאס ניצבת בעמדת "משקיף", ואינה ממלאת את חלקה ב"חוזה" ההסדרה: היא לא פעלה נגד הג'האד האסלאמי ערב המבצע, ובכך למעשה איפשרה את פרוץ המערכה, ולא הפעילה לחץ משמעותי על הארגון להפסקת הלחימה. מדיניות חמאס לא הייתה תוצר של אילוץ, אלא של בחירה. נראה שסנואר הונע מאי-רצון לפגוע בדימוי של חמאס כ"אם ההתנגדות" במערכת הפלסטינית, וכן מהערכה שישראל לא מעוניינת לפגוע בתנועה וכי ההגבלות האזרחיות שהשיתה על הרצועה יוסרו תוך זמן קצר (כפי שאכן קרה).
ישראל מצידה הגדירה את היוותרות חמאס מחוץ לעימות כאחד מהישגי המבצע, ואף הרעיפה שבחים על התנועה בשל הקו שבו נקטה, מיהרה להשיב את המדיניות האזרחית למסלולה (במיוחד יציאת פועלים לישראל), ובשיח התקשורתי והפוליטי בישראל תוארה "שותפות אינטרסים" בין ישראל לחמאס והועלו רעיונות להרחבת המהלכים הכלכליים כלפי רצועת עזה. מדיניות שכזו עלולה להיתפס בצד הפלסטיני כעדות לחשש ישראלי מהיקלעות לעימות ישיר עם חמאס, ובמילים אחרות למורתעות מפני התנועה.
כך, בעוד בישראל מתפתחים רעיונות לגבי מינוף המערכה האחרונה להסדרה רחבה ברצועה על בסיס פיתוח כלכלי מואץ, ואולי אף פריצת דרך בנושא השבויים והנעדרים, בצד הפלסטיני מתבסס נרטיב של "סיפור פתוח", כלומר מערכה שלא הסתיימה, ולצדו צורך לנקום בישראל על הפגיעה שהסבה, קול שנישא בעיקר ע"י הג'האד האסלאמי. יתרה מזאת, המערכה מסתיימת במסר מדאיג מבחינת ישראל: חמאס לא רואה עצמה כאחראית לכל המתרחש ברצועת עזה או כמי שתיאלץ לפעול בעתיד נגד גורמים באזור שיבקשו לפגוע בישראל, ואלה מצידם חשים כי "האור האדום" שהציבה חמאס בפניהם בשנה האחרונה מתחלף בהדרגה ל"צהוב" או אף "ירוק".
ישראל עלולה אפוא למצוא עצמה כבר בטווח הקרוב בעימותים נוספים. מדובר במעין חזרה ל"עידן הסבבים" שהתקיים ברצועה בעשור האחרון וגולם בהתכתשויות תכופות בין ישראל לפלגי טרור באזור; וכן לתקופה שבה הטיעון לגבי "גורמים סוררים" היווה הסבר בשיח הישראלי והפלסטיני כדי לתאר הפרות במישור הביטחוני. כל זאת כאמור, מבלי שחמאס סופגת נזק משמעותי, במיוחד בכל הקשור לקידום המהלכים האזרחיים המסייעים לה לחיזוק מעמדה ולייצוב שלטונה.
השיח הישראלי בעקבות המבצע מעיד על למידה מוגבלת מאירועי העבר. במאי 2021 חמאס לראשונה בתולדותיה פתחה במבצע יזום נגד ישראל ("שומר החומות"), וזאת תוך הפרת ההבנות שהתקיימו ברצועה עד אז, ולוו בשיפור הדרגתי של המציאות האזרחית באזור, ומבלי שקדם למערכה חיכוך ביטחוני כלשהו ברצועת עזה. מניע הפעולה של חמאס היה אידיאולוגי ואסטרטגי, לא חתירה לשיפור המציאות הכלכלית.
בעקבות העימות הזה, הכריזה אומנם ישראל כי "זה שהיה הוא לא שיהיה", בעיקר בכל הקשור לכריכת המהלכים הכלכליים בהתקדמות בסוגיית השבויים והנעדרים, אולם בפועל האיצה את המדיניות האזרחית בהנחה שהדבר יקטין את הסיכוי להסלמה נוספת בעתיד, או במילים אחרות: עשתה עוד יותר ממה שנכשל כבר בעבר. מבצע "עלות השחר" המחיש מחדש את הפער העמוק המגולם באסטרטגיה של ישראל, אולם נראה כי שוב אין הדבר מעיב על הכוונה להמשיך בה.
כל זאת נעשה תוך נכונות להתעלם מהפרות וחריגות של חמאס במסגרת ההסדרה: התנועה אומנם לא מקדמת חיכוך צבאי ישיר עם ישראל, אולם ממשיכה להניע טרור והסתה באיו"ש, בירושלים ומול החברה הערבית בישראל (כפי שבא לידי ביטוי חריף במהלך רמדאן האחרון); לא מתגמשת בנושא השבויים והנעדרים; מסרבת לאכוף מרות על יתר גורמי הכוח ברצועה; וממשיכה בהתעצמות לקראת המערכה הבאה. על ישראל אפוא להכיר בכך שההסדרה הנוכחית ברצועת עזה מוגבלת מייסודה: היא מנוהלת מול כוחות חמאס ברצועת עזה בלבד, ואינה כוללת את יתר השחקנים שצפויים לגרור את ישראל לעוד התגוששויות בעתיד. בכך עלולה להיווצר גם דילמה לישראל בכל הנוגע לתגובה עתידית על אירועים ביטחוניים בעזה. עד היום התגובה הייתה נגד יעדי חמאס, ואולם בעקבות מבצע "עלות השחר" ייתכן ויעלו התלבטויות האם לנהוג באופן כזה.
נוכח סערות פוליטיות תכופות וממשלות קצרות ימים קשה לישראל לגבש אסטרטגיה סדורה כלפי רצועת עזה. לכך מתווספת הבעיה של הזיכרון הקולקטיבי הקצר בישראל, כפי שגולמה במבצע האחרון שהוגדר יוזמה התקפית חריגה, כאשר בפועל אך לפני שלוש שנים נוהל מבצע דומה ("חגורה שחורה") וכל מבצעי העשור האחרון בעזה החלו גם הם ביוזמה ישראלית. דגם של עימות ממוקד בין ישראל לאחד מפלגי הטרור בעזה תוך שחמאס נוקטת עמדה "נייטרלית" אינו חדש גם הוא. הוא התקיים כמה פעמים במהלך העשור האחרון, והיווה תמיד פתח לסבבי אלימות נוספים שלבסוף סחפו גם את חמאס ובכך הביאו לפרוץ מערכות רחבות ("עמוד ענן" ב-2012 ו"צוק איתן" ב-2014 התפתחו לפי אותו הדגם).
סיום המערכה מחייב את ישראל לחשיבה ביקורתית לגבי מדיניותה כלפי רצועת עזה. ראשית אסור שתשרור בישראל אווירת אופוריה: המבצע נוהל נגד גורם טרור מוגבל בעוצמתו הצבאית, בעוד עימות עתידי נגד חמאס, קל וחומר נגד חזבאללה, יהיה מלווה בפגיעה קשה הרבה יותר בישראל ויציב אתגרים למרחב הפעולה שלה. יתרה מזאת, הוא אינו במעמד של "אירוע מעצב" כמו מערכות קודמות, למשל מלחמת לבנון השנייה או מבצע "צוק איתן", שלוו בשינוי עמוק במציאות ובתודעה בצד היריב.
שנית, נדרשת חשיבה משוחררת מקיבעונות לגבי המדיניות האזרחית. זו מקודמת על מנת לשמר רגיעה והוכח כי קיימים בה פערים מהותיים. על ישראל לבחון אפשרות להשעות את אותה המדיניות ולהתנות את חידושה באכיפת מרות מוכחת מצד חמאס על פלגי הטרור ברצועה. הדבר עלול ליצור מתיחות ביטחונית, אולם זו - כפי שהוכח במערכה האחרונה - מתפתחת גם כאשר ישראל מקדמת מחוות אזרחיות ביד רחבה. על ישראל לשמש קובעת כללי המשחק ברצועה, ובמוקדן תביעות חד-משמעיות מחמאס למלא את תפקידה ככתובת הריבונות בכל רצועת עזה.
נכתב ע"י ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
