הצבעת הציבור הערבי בבחירות לכנסת ה-24: ניתוח ממצאים ומגמות
ד"ר מיכאל מילשטיין | אפריל, 2021
 |
| Photo: MILNER MOSHE-GPO |
נוסח מלא של המאמר ובו מובא מכלול הנתונים לגבי הצבעת הציבור הערבי בבחירות לכנסת מובאים במסמך המלא >>
הבחירות לכנסת ה-24 (מרס 2021) מהוות צומת דרכים היסטורית בתולדות הציבור הערבי בישראל בכלל ובמערכת היחסים בינו לממשל בפרט. מדובר באירוע המגלם ניגוד בסיסי: מצד אחד שפל עמוק בשיעור ההצבעה של האזרחים הערבים, ומהצד השני - שיא בכל הנוגע למעורבות הערבים בזירה הפוליטית הישראלית והשפעתם עליה.
מניתוח נתוני ההצבעה בחברה הערבית עולים כמה ממצאים מרכזיים:
- שיעור ההצבעה של האזרחים הערבים בבחירות לכנסת ה-24 היה למעשה הנמוך ביותר מאז הקמת המדינה ועמד על 45.6%. שיעור נמוך ממנו נרשם ב-2001 (18%) - על רקע אירועי אוקטובר 2000 - אולם אז מדובר היה בבחירות לראשות הממשלה בלבד. שיעור ההצבעה הנמוך נבע משילוב בין עייפות כללית ממערכת בחירות רביעית בתוך כשנתיים (מגמה שניכרה בציבור הכללי במדינה) לאכזבה מהרשימה המשותפת שלמרות כוחה התקדימי בכנסת (15 מנדטים) לא הצליחה להביא להישגים פוליטיים, השפעה או פתרון בעיות היסוד של הציבור הערבי.
- הישגה של רע"מ היה ההתפתחות המרכזית בבחירות האחרונות הן מבחינת הציבור הערבי והן מבחינת הפוליטיקה הישראלית בכלל. המפלגה זכתה להישגים בכלל החברה הערבית, אולם נראה כי מעוזי התמיכה המרכזיים בה הם החברה הבדואית בדרום ובצפון הארץ, וכן בשכונות בערים המעורבות שבהן חיה אוכלוסייה ממוצא בדואי (בעיקר ג'ואריש ברמלה), ובדרום המשולש, ובמיוחד בכפר קאסם, ערש התנועה האסלאמית בישראל. בניגוד לרשימה המשותפת, אין לרע"מ אחיזה בציבור הנוצרי או היהודי בישראל, וזאת נוכח זהותה הדתית-אסלאמית.
- הרשימה המשותפת נותרה הכוח הפוליטי הערבי הגדול בישראל (6 מנדטים), אולם רע"מ היא המפלגה הערבית הגדולה בכנסת (4 מנדטים), היות והרשימה המשותפת מורכבת משלוש מפלגות שהגדולה בהן (חד"ש) זכתה ל-3 מנדטים. מעוזי התמיכה ברשימה המשותפת הם יישובי צפון המשולש, ובראשם העיר אום אלפחם, הערים המעורבות ואזור הגליל המזרחי, ובפרט העיר נצרת. בריכוזי האוכלוסייה הערבית הנוצרית, כמו למשל חיפה ונצרת, זכתה הרשימה המשותפת בכ-60% מהקולות.
- ההצבעה הערבית למפלגות היהודיות הייתה רבה יותר מאשר בבחירות 2020 (17.3% מול 12.4% בהתאמה), אולם לא גילמה פריצת דרך משמעותית, ודמתה למעשה לדפוס ההצבעה בבחירות הקודמות. הליכוד הוא הכוח הפוליטי היהודי הזוכה לתמיכה הרחבה ביותר בחברה הערבית - כ4.7% מכלל הקולות של האזרחים הערבים - אולם אלה היו שווי ערך לכחצי מנדט בלבד. מר"צ ששיבצה שני מועמדים ערבים במקומות ריאליים ברשימתה זכתה ב-3.3% מהקולות בחברה הערבית, בעוד שליתר מפלגות המרכז, השמאל והימין אחוזי תמיכה קטנים מאוד בחברה הערבית.
מתוך ניתוח הממצאים משתקפות כמה מגמות יסוד:
- הבחירות האחרונות הן מהפכה פוליטית המשקפת תמורות חברתיות ותרבותיות עמוקות. הביטוי המרכזי לכך הוא עליית רע"מ, מפלגה שחרתה על דגלה נכונות להשתלבות עמוקה במשחק הפוליטי הישראלי ולהשגת השפעה על קבלת ההחלטות במדינה. היעד הזה משקף את כמיהת ההשתלבות של רבים בציבור הערבי המעוניינים לתת קדימות לטיפול בבעיות האזרחיות היומיומית על פני העיסוק בסוגיות פוליטיות ואידיאולוגיות. זהו אינו "ניצחון הישראליזציה על הפלסטיניזציה" בקרב הציבור הערבי בישראל היות ולא מדובר על "משחק סכום אפס" בין שני רכיבי הזהות, אלא על "מיסגור" עדכני שלהם. זאת, באופן שמאפשר לאזרח הישראלי להשתלב ביתר קלות בחברה ובפוליטיקה בישראל מבלי לטשטש את זהותו, אך גם מבלי שזו תיצור ניכור מול הממשל והחברה היהודית.
- התמיכה ברע"מ גילמה שילוב בין ההזדהות עם דיוקנה החברתי והתרבותי של המפלגה (שמרני ודתי), לאהדת הרעיון הפוליטי המהפכני שעליו המפלגה בישרה. ניתן לתאר את רע"מ כגוף המקדם מהפכה שמרנית: פריצת דרך בהיבט הפוליטי, אך לצידה גישה בלתי מתפשרת בסוגיות תרבותיות, במיוחד בכל הנוגע לנושא הלהט"בי שהפך לסלע מחלוקת קשה בחברה הערבית והיה אחת הסיבות המרכזיות לפרישת רע"מ מהרשימה המשותפת.
- במימד הפוליטי - רע"מ מייצגת שינוי עמוק בהשוואה להתנהגות הציבור הערבי בעבר. המפלגה מבהירה כי אינה נתונה אוטומטית בכיס של שום מחנה פוליטי, וכי צידודה בגורם פוליטי זה או אחר ייגזר אך ורק לאור השאלה איזו בחירה תתרום יותר לקידום האינטרסים של הציבור הערבי. הקו הזה מבטא את גלישה של טשטוש הגבולות הכלל-ישראלי בין ימין לשמאל בישראל גם לחברה הערבית, ואת שאיפת רע"מ לשבור את "פוליטיקת הזהויות" המסורתית שכבלה את הציבור הערבי למחנה מסוים, תוך פגיעה בכושר התמרון והמיקוח שלו. בכך, עבאס מימש את היעד האסטרטגי שאליו חותר רע"מ - לשמש לשון מאזניים בין הימין לשמאל.
- הפגיעה הקשה שספגה הרשימה המשותפת בבחירות האחרונות תבשר אולי על קץ "הפוליטיקה הערבית הישנה", זו המצדדת בישיבה על הגדר על פני השתלבות מלאה במשחק הפוליטי (חברות בקואליציות, קל וחומר בממשלות), ובהצבת הסוגיות הפוליטיות והאידיאולוגיות במקום גבוה יחסית לצד הנושאים האזרחיים, באופן שהקשה לרוב על השתלבות רחבה בעשייה הפוליטית ועל פיתוח השיח עם הציבור היהודי.
- בבחירות האחרונות לא התרחשה כאמור פריצת דרך בכל הנוגע לתמיכת האזרחים הערבים במפלגות היהודיות, וזאת למרות המאמץ של האחרונות לגייס קולות מתוך החברה הערבית ולפתח שיח עם האזרחים הערבים. רבים מהמנהיגים היהודים אומנם הבינו את התמורות המתחוללות בחברה הערבית, ובראשן השאיפה להתמקד בפתרון הבעיות האזרחיות ולהעמיק את ההשתלבות במדינה, אולם לא השתנו בהתאם, פער שהתבטא באי שיבוץ מנהיגים ערביים במקומות ריאליים ברשימות המפלגות היהודיות.
בעיני הציבור הערבי בחירות 2021 מהוות מבחן חשוב ואף גורלי לגבי נכונות הציבור היהודי לקבל את הקול הערבי ולגבי האפשרות לפתח שיתוף פעולה פורה בין שני הציבורים. הדרה של הקול הערבי גם הפעם או כישלון המגעים לכינון קואליציה והליכה לבחירות נוספות עלולים להיות בעלי השלכות שליליות מבחינת הציבור הערבי. בתרחישים שכאלה יועמק הבידול של האזרחים הערבים מהמדינה - לרבות שיעורי הצבעה נמוכים במיוחד בבחירות עתידיות - ויוחרפו תחושות התסכול והייאוש שלהם. על הרקע הזה עלולים להתפתח חיכוכים בין הציבור הערבי לשלטון, כשברקע אווירה מתוחה מלכתחילה ברחוב הערבי נוכח הגאות בפשיעה ובאלימות, ערעור המשילות באזורים רבים, וכן התסכול העמוק של בני הדור הצעיר, בין היתר על רקע המתח העמוק שבו הם שרויים בין המודרנה והמסורת.
נוסח מלא של המאמר ובו מובא מכלול הנתונים לגבי הצבעת הציבור הערבי בבחירות לכנסת מובאים במסמך המלא >>
נכתב ע"י ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
