שילוב השב"כ במאבק נגד הפשיעה בחברה הערבית: בין השיקול הפוליטי לאילוץ האזרחי
ד"ר מיכאל מילשטיין | 6 באוקטובר, 2021
 |
| Photo: Gigi Ibrahim | CC BY 2.0 |
שאלת שילוב השב"כ במאבק נגד הפשיעה והאלימות בחברה הערבית ניצבת בשבועות האחרונים בראש סדר היום הערבי בישראל. הסוגיה נוגעת בבעיה הבוערת ביותר מבחינת הציבור הערבי כיום אשר מבססת מעמדה כאתגר אסטרטגי עבור כלל מדינת ישראל ומגולמת בתופעות של התפוררות המשילות ואובדן יכולת אכיפת החוק והסדר הציבורי במוקדים שונים בחברה הערבית.
על הרקע הזה מתפתח ויכוח נוקב בציבור הערבי בין שוללי שילוב השב"כ הטוענים כי מדובר יהיה בנסיגה לימי "הממשל הצבאי" שתלווה בהתייחסות לאזרחים הערבים כאל "אויב" (בראש אותו המחנה ניצבים חברי הכנסת של הרשימה המשותפת וכן ועדת המעקב של הציבור הערבי בישראל שמלכתחילה מסויגים מכל מגע עם גורמי ביטחון במדינה); לבין המצדדים ברעיון הגורסים כי השפל שאליו הגיעה החברה הערבית מחייב נקיטת מהלכים קיצוניים שאומנם בעייתיים מיסודם אך עדיפים על פני המשך התפוררות החברה הערבית.
מחנה השוללים את הטלת השב"כ למערכה אומנם קולני הרבה יותר מזה של התומכים, אולם נראה כי האחרונים זוכים לתמיכה שקטה ורחבה בציבור הערבי ששואף למענה עבור מצוקתו החריפה. המגלם הקולע ביותר של אותה הגישה הוא יו"ר רע"מ מנסור עבאס שהכריז באחרונה: "ברצוני לאכול ענבים ולא להרוג את השומר" (משל ערבי עממי מפורסם) - ובמילים אחרות על הציבור הערבי להיות מעשי ומציאותי, ולהבין שאין מנוס משילוב השב"כ על מיומנויותיו המקצועיות ואמצעיו הטכנולוגיים המשוכללים במאבק נגד הנגע אשר יתר גופי השלטון לא הצליחו לבלום עד היום. כל זאת, הבהיר עבאס, תוך שמירה קפדנית על זכויות האזרחים הערבים וסימון גבולות לפעילותו העתידית של השב"כ בחברה הערבית. בכך יו"ר רע"מ מייצג פעם נוספת קול ייחודי בחברה הערבית ונכונות לפרוץ מוסכמות בכל הנוגע לקשר עם מוסדות המדינה, כפי שבא לידי ביטוי בהחלטתה התקדימית של מפלגתו להשתלב בקואליציה השלטונית הנוכחית.
השיח בנושא השב"כ משקף דילמה עמוקה בציבור הערבי לגבי סדרי העדיפויות הקולקטיביים: בין אלה שמציבים את הסוגיות הפוליטיות בראש - ובמקביל גם דבקים בתפיסה הקונספירטיבית (נטולת הבסיס העובדתי) ולפיה השב"כ הוא בעצם מקור הפשיעה בחברה הערבית, בטענה כי הוא מעניק חסות לארגוני הפשע ואף מאכוון אותם - לאלה שמעניקים קדימות לבעיות האזרחיות ונכונים לשיתופי פעולה פורצי דרך עם מנגנוני המדינה, לרבות אלה הביטחוניים. הגישה השנייה באה לידי ביטוי בשנים האחרונות בפעילותם של ראשי השלטון המקומי הערביים. אלה מנהלים קשר הדוק עם גורמי המשטרה על מנת להתמודד עם נגע הפשיעה והאלימות בחברה הערבית ושיתפו פעולה באופן רחב וגלוי עם גורמי האכיפה במהלך משבר הקורונה, לרבות עם פיקוד העורף שפעל ביישובים הערבים.
הטלת השב"כ למערכה נגד הפשיעה בחברה הערבית מחייבת משנה רגישות וזהירות מצד המדינה נוכח העובדה כי "יעדי" המאבק הפעם הם אזרחים ישראליים. על רקע זה מומלץ יהיה שלא להציב את השב"כ בחוד החנית של המאבק שאותו חייבת להנהיג המשטרה, אלא כגורם המסייע לה וממוקד בתחומים שבהם יש לו ערך מוסף, ובראשם פעילות נגד החזקה או סחר באמל"ח. השב"כ יכול לתמוך בפעילות המשטרתית, לייעץ למשטרה ואף לחנוך את אנשיה בתחומים שונים, אולם חשוב שלא יעמוד בראש המבצעים השונים שיקודמו נגד גורמי הפשיעה בחברה הערבית.
הדרג המדיני נדרש למעטפת הסברתית הדוקה למהלך שמלווה כאמור בחשדנות ובחששות עמוקים בציבור הערבי. במסגרת הזאת נדרש להסביר כי שילוב השב"כ במאבק נגד הפשיעה ייעשה ברגישות רבה ותוך הקפדה שלא לפגוע בזכויות האזרחים הערבים (מומלץ במיוחד שבכירים, לרבות ראש הממשלה, יישאו דברים אלה באמצעי התקשורת הערביים בישראל), אך גם בהבהרה אין המדובר ב"נוסחת קסם" שתוביל להיעלמות הבעיה וכי צמצומה צפוי לארוך זמן ולהיות רווי מהמורות. ואכן, תקוות מוגזמות שכאלה הממוקדות בשילוב השב"כ במאבק נגד הפשיעה והאלימות ניכרות בשיח התקשורתי והציבורי העברי בחודשים האחרונים.
שילוב השב"כ במאבק נגד הפשיעה ברחוב הערבי עשוי לסייע בהנמכת "גובה הלהבות" של האיום בטווח הנראה לעין, בעיקר באמצעות פגיעה בארגוני הפשע בחברה הערבית. הצלחה שכזאת עשויה לשמש מסד לטיפול עומק רב מימדי בתופעת האלימות בציבור הערבי אשר צריך לכלול פעילויות בתחומי החינוך, הרווחה, הכלכלה, התשתיות ובפרט הדור הצעיר - אחת מבעיות היסוד הקשות בחברה הערבית המגולמת בתלישות, אובדן דרך ופריקת עול של צעירים רבים בחברה הערבית שאינם לומדים או עובדים, ולפיכך מידרדרים בקלות יחסית לעולם הפלילי.
בכל המהלכים שיקודמו לצורך טיפולי שורש בבעיות החברה הערבית חייב הציבור הערבי למלא תפקיד פעיל תוך שיתוף פעולה הדוק בינו לבין מנגנוני השלטון, לרבות באמצעות קידום יוזמות של שירות אזרחי לצעירים ערבים וגיוס רחב של אזרחים ערבים למשטרה. כל אלה עשויים לסייע בהנחת תשתית להסדרה ולניסוח של היחסים בין המדינה לבין אזרחיה הערבים אשר טרם לובנו כיאות מאז 1948.
נכתב ע"י ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
