"אנחנו בוואדי אחד והדור הוותיק בוואדי אחר": אירועי נבי מוסא כבבואה לתמורות ולמתחים במערכת הפלסטינית
ד"ר מיכאל מילשטיין | 3 בינואר, 2021
 |
| Photos: Mujaddara CC BY-SA 3.0 | Angie Linder CC BY-SA 2.0 |
במהלך השבוע האחרון נדחקו רוב הסוגיות הפוליטיות, הכלכליות והביטחוניות "הבוערות" מראש סדר היום הפלסטיני. את מקומן תפס אירוע שולי לכאורה - מסיבת ריקודים של צעירים באתר דתי - דבר שהסעיר את הרוחות בכלל המערכת הפלסטינית ועדיין מעורר הדים במישורי השיח השונים.
האירוע המדובר התרחש באתר נבי מוסא סמוך ליריחו המשמש לתפילה ולעלייה לרגל. חבורת צעירים פלסטינים, בנים ובנות, חלקם ממזרח ירושלים ומהחברה הערבית בישראל, ערכה מסיבת ריקודים במתחם המסגד באתר, אירוע שבו נצרכו, בין היתר, כמויות גדולות של משקאות אלכוהוליים. פיזור החוגגים בידי תושבים זועמים (ובחסות כוחות צה"ל) סימן רק את ראשיתה של הפרשה. ביום שלמחרת קיימו עשרות פלסטינים תפילה באתר, ולאחר סיומה ערכו טקס "טיהור" שכלל שריפת תכולת חדרי המלונית שבהם השתכנו באי המסיבה ושטיפה יסודית של המתחם.
השיח הציבורי מוקד בשאלה מהם "מקורות הקלקול" של הדור הצעיר הפלסטיני אשר הביאו אותו "לטמא" אתר מקודש. הרשות הפלסטינית הקימה ועדת חקירה לאחר שהתברר כי משרד התיירות הפלסטינית העניק אישור למארגני המסיבה ועצרה את ה-DJ, הצעירה סמא עבד אל-האדי מראמאללה. תנועת חמאס מצידה הרימה קול זעקה על האירוע, תוך שיגור רמיזות לגבי ההידרדרות הערכית המתרחשת תחת שלטונו של אבו מאזן. אפילו חוגים ליברלים במערכת הפלסטינית יצאו נגד קיום המסיבה בטענה כי אין לנצל את חופש הביטוי כדי לפגוע ברגשות דתיים.
אירועי נבי מוסא אינם אפיזודה, אלא בבואה לתמורות ולמתחים עמוקים במערכת הפלסטינית. בראש ובראשונה הם עדות לפער העמוק בין הדור הוותיק לדור הצעיר בחברה הפלסטינית. זהו דור של בני 20+ אשר מתאפיין בשונות עמוקה מאבותיו. הוא מפגין עייפות כלפי האידיאולוגיות וסיסמאות המאבק אשר הניעו בעבר את הציבור במערכת הפלסטינית, ומתברר לאורך זמן כי לא הניבו הישגים לאומיים משמעותיים; חשוף לרעיונות ולתרבות בעולם הרחב, בין היתר בעקבות השימוש הנרחב ברשתות החברתיות; מייחס חשיבות רבה לפיתוח ולמיצוי עצמיים, ומפגין גישה אינדיבידואלית עמוקה; וככלל נוקט התרסה עזה כלפי רוב מקורות הסמכות הסובבים אותו - ההנהגות הפוליטיות והחברתיות, וכן ההורים.
האירוע מעיד במידה רבה על שני עולמות מקבילים שמתקיימים בו בזמן במערכת הפלסטינית, או כפי שמתארים זאת צעירים פלסטינים רבים: "אנו חיים בוואדי אחד ודור ההורים וההנהגות חיים בוואדי אחר". מצד אחד ניצב הדור הוותיק הדבק בערכים חברתיים ותרבותיים מסורתיים ומטיף להמשך הקרבה למען מאבק לאומי שמועד סיומו לא ברור; ומהצד השני - בני הדור הצעיר שהם אומנם בעלי מודעות לאומית עמוקה, אולם נוהים בחלקם הגדול אחר עולם המותגים ומפגינים לרוב ניכור כלפי השיח והכוחות הפוליטיים. צעיר מראמאללה ביטא את הניגוד בין ההוויה של הדורות במערכת הפלסטינים במילים: "ראמאללה הפכה לקופי-שופ גדול...איננו רואים עוד תמונות של שהידים ולא סיסמאות פוליטיות כפי שראינו בעבר...מרבית האנשים לא מסוגלים לנקוב בשמותיהם של ארבעה שרים או ארבעה חברים באש"ף או בוועדה המרכזית של הפתח".[1]
השיטוט ברחוב הפלסטיני והשיח עם תושביו, ממחישים את אותה מציאות מורכבת. סיורים בראמאללה ובמזרח ירושלים, אך גם בשכם ובחברון משקפים את המתח העז בין מודרנה ומסורת. הרחובות מעוטרים במגוון פרסומות לטלפונים ניידים, בשמים, ג'ינסים ותוכניות בידור. בין לבין משובצות במרחב הציבורי גם תזכורות ל"עולם האחר" בדמות כרזות לזכר שהידים ואסירים, או גרפיטי המעודדים את המאבק נגד ישראל. השיח עם הצעירים משקף עולם רב ניגודים שבו משולבים יחד כמיהות אחר מותגים והערצה של זמרים פופולריים, עם להט של מאבק לאומי, לרוב בעל סממנים דתיים, וניכור כלפי ישראל שאינו שונה מהותית מהגישה של דור האבות בנושא. דור ההורים מצידו מעיד - בתסכול רב - על קושי בסיסי לתקשר עם הדור הצעיר, ובעיקר לשלוט עליו.
הביקורת החריפה והגורפת נגד האירוע בנבי מוסא הוטחה בעיקר מצד מי שמבינים כי הוא משקף תופעות עמוקות המאיימות לערער את צביונה המסורתי של החברה הפלסטינית. מצד אחד ניצבת הרשות הפלסטינית אשר חשה בשנים האחרונות קושי גובר לגיוס הציבור, ובמיוחד את בני הדור הצעיר, למהלכים עממיים שהיא מקדמת (הפגנות תמיכה בממשל בראמאללה או הפגנות מחאה נגד ישראל); ומהצד השני חמאס אשר נחרדה מהפגיעה בדת, ונראה כי מקנן בה חשש שמא מדובר בביטוי לגישה ספקנית ומרוחקת יותר של הדור הצעיר כלפי הרעיונות האסלאמיים והדת, בין היתר נוכח חוסר היכולת של התנועה להציג הישג לאומי משמעותי.
אירועי נבי מוסא מציפים פעם נוספת, ובאופן עז מאשר בעבר, את האתגר המגולם בדור הצעיר הפלסטיני, בעיקר עבור ההנהגות הפלסטיניות, אך גם עבור ישראל. זהו דור תלוש המצוי בין עולמות וסובל מבעיות יסוד קשות, ובראשן שיעורי אבטלה גבוהים, בפרט בקרב צעירים שרכשו השכלה גבוהה, ותחושות של ייאוש ושל העדר אופק עתידי. התסכול והבלבול מביאים צעירים רבים לקוטב קיצוני אחר - של יציאה לפיגועים (יחידים או בקבוצות קטנות) או נהייה אחר רעיונות מבית המדרש של האסלאם הרדיקלי.
לנציגי הדור הצעיר משקל דמוגרפי גובר במערכת הפלסטינית, אולם הם מתקשים עד כה להתאגד ככוח בעל השפעה על עיצוב המציאות. ייצוגם בדרג מקבלי ההחלטות מוגבל יחסית והם עצמם לא התארגנו ככוח שמניע לחץ על ההנהגות, כפי שהתרחש במוקדים שונים באזור במהלך האביב הערבי. הם מגלמים אפוא זעם אצור וגובר אשר עלול להתפרץ בצורה רחבה ולא מאורגנת בנסיבות מתאימות. זאת במיוחד ביום שאחרי אבו מאזן, ובפרט אם תתעורר ביקורת ציבורית על המשך האחיזה של ההנהגה הנוכחית בשלטון ללא ריענון כלשהו בדיוקנה ופתיחת מעגלי קבלת ההחלטות בפני קבוצות נוספות בחברה הפלסטינית, ובראשן בני הדור הצעיר.
[1] ג'מיל הלאל (עורך המחקר), אל-שבאב אל-פלסטיני: אל-מציר אל-וטני ומתטלבאת אל-תע'ייר (ראמאללה: אל-ארצ', 2016), עמ' 36.
נכתב ע"י ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה, אוניברסיטת רייכמן
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
