הטלטלה בתוניסיה: משבר פנימי בעל השלכות אזוריות

ד"ר מיכאל מילשטיין | 28 ביולי, 2021

Amine GHRABI-Tunisian-CC BY-NC 2.0

עשור לאחר ששימשה חלוצת האביב הערבי נקלעת תוניסיה פעם נוספת לטלטלה פנימית עזה אשר ממחישה כי התהליך שפרץ לפני כעשור רחוק מלהסתיים וממשיך לשנות את דיוקנו של האזור.

לפני כעשור תושבי תוניסיה היו הראשונים בעולם הערבי שהתאגדו יחד לכוח רב עוצמה, קידמו מהפכה עממית חסרת תקדים באזור והביאו להדחת שליט אוטוריטרי ותיק. בהמשך, סימנה תוניסיה את הדרך ליתר מדינות ערב בעוד כמה תהליכי יסוד: היא הייתה הראשונה שבה נערכו בחירות דמוקרטיות בעידן האביב הערבי (אוקטובר 2011) והראשונה שבה זכתה תנועה מטעם האחים המוסלמים בשלטון (מפלגת אל-נהדה בראשותו של ראשד אל-ע'נושי, אחד ההוגים המרכזיים של האחים המוסלמים כיום, וככלל ייצגה גישה פתוחה ומתקדמת יותר מאשר רוב מדינות ערב בהיבט החברתי והתרבותי, בפרט בכל הנוגע למעמד הנשים.

ואולם מזה כחצי שנה נתונה תוניסיה במתח פנימי גובר שמקורו בשילוב בין המציאות הכלכלית הקשה ואוזלת היד של הממשלה נוכח משבר הקורונה. אווירה משברית דומה ניכרת במוקדים רבים אחרים בעולם הערבי והיא משקפת את הפער העמוק בין הציפיות שנוצרו עם פרוץ האביב הערבי לבין המציאות העגומה, אשר בעיני רבים בעולם הערבי חלה בה אף נסיגה בהשוואה למצב שהתקיים לפני כעשור. מדובר בתחושה שניכרת בכלל הציבור בתוניסיה ובפרט בקרב בני הדור הצעיר אשר תלו תקוות רבות ב"מהפכת היסמין" שהתרחשה בסוף 2010.

המתח הציבורי המצטבר הפך בימים האחרונים למחאה רחבה נגד הממשלה, במהלכה הועלו באש סניפי אל-נהדה - המפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט כיום (52 מתוך 217 הצירים במוסד) והועלתה קריאה להקדמת הבחירות שאמורות להיערך רק בעוד שלוש שנים. המחאה גילמה זעם ציבורי נגד האחים המוסלמים המייצגים מבחינת רבים בתוניסיה את הסדר שהתבסס בעשור האחרון ונכשל במתן מענה לבעיות היסוד במדינה.

בעקבות האירועים הסוערים נקט הנשיא קיס סעיד צעדים דרמטיים בימים האחרונים ובראשם: הדחת הממשלה, השעיית פעילות הפרלמנט והעברת סמכויות הטיפול בקורונה לידי הצבא. תגובות הזרם האסלאמי לכך הייתה חריפה: אל-ע'נושי המשמש יו"ר הפרלמנט הגדיר את צעדי הנשיא "הפיכה" (אנקלאב) נגד החוקה וקרא לאזרחים לצאת לרחובות. עד כה לא התפתחו עימותים בין מפגינים משני המחנות או בין אנשי הזרם האסלאמי לבין כוחות הביטחון, אך האווירה ברחוב מתוחה מאוד ויכולה להתלקח במהירות יחסית.

האירועים בתוניסיה מושכים את תשומת הלב של העולם הערבי אשר רואה בהתרחשויות מערכה חשובה בין זרם האחים המוסלמים - שתוניסיה נחשבת לאחד ממעוזיו ומוקד הצלחה מרכזי שלו - לבין כוחות פוליטיים וחברתיים יריבים, חלקם בעלי צביון ליברלי. החלטות הנשיא סעיד הפיחו אופטימיות במדינות המפרץ העוינות את האחים המוסלמים, ובראשם איחוד האמירויות, ומנגד זכו לביקורת מצד כלל נציגי התנועה באזור אשר תופסים את המהלכים האחרונים כחזרה מרוככת של דגם הדחת שלטון האחים המוסלמים ע"י הצבא במצרים בקיץ 2013.

מאמרי המערכת המתפרסמים בימים האחרונים בעולם הערבי ממחישים את השיח הנוקב סביב הטלטלה בתוניסיה. כותבי המאמרים נחלקים בין תומכי האחים המוסלמים הטוענים כי התבצעה בתוניסיה הפיכה בלתי חוקית, לבין מתנגדי התנועה המגידים את צעדיו של סעיד כהצלת הדמוקרטיה במדינה. מצדו האחד של המתרס ניצבים כותבים דוגמת עבד אל-רחמן אל-ראשד הסעודי שפרסם מאמר תחת הכותרת "נפילת המבצר האחרון של האחים המוסלמים",^[1] ומהצד השני פובליציסטים כגון חוסיין עבד אל-עזיז שכתב מאמר ביומון אל-ערבי אל-ג'דיד הנתמך ע"י קטר ובו טען כי השעיית הפרלמנט והדחת הממשלה מכרסמים בסדר הדמוקרטי במדינה.^[2]

גם מעבר למזרח-התיכון ניכר עניין רב בהתפתחויות בתוניסיה. בהקשר הזה בלטו הודעת הממשל האמריקאי ובה נטען כי מהלכי סעיד אינם בגדר "הפיכה" - מה שנראה כלימוד לקחי העבר שבו וושינגטון הפגינה דבקות קנאית בערכי הדמוקרטיה, דבר שפגע בסופו של דבר בבעלות בריתה בעולם הערבי בעודם מתמודדים עם אתגרים מבית, ובראשם הזרם האסלאמי - ומנגד הכרזה של האיחוד האירופי ובה נקראה תוניסיה להשיב במהירות האפשרית את הפרלמנט לפעילות.

בהיבט הפנימי ממחישה כאמור הטלטלה בתוניסיה כי בעיות היסוד אשר עמדו ביסודו של האביב הערבי לא באו לפתרונן וממשיכות להזין חוסר שקט כרוני במדינה, כמו ברוב העולם הערבי. סקרי דעת קהל אשר נערכו בשנה האחרונה בכלל מדינות ערב - לרבות תוניסיה - ממחישים את עומק השבר שחווה הציבור במדינה: 85% ממנו הגדיר את המצב הכלכלי בתוניסיה כרע או רע מאוד; 63% את המצב הפוליטי כרע או רע מאוד; 66% מבני הדור הצעיר סברו כי המשטר במדינה מושחת; ו-52% מהם העידו כי הם מעוניינים להגר לחו"ל.^[3]

לפי שעה לא ברור כיצד יסתיים המשבר הפנימי בתוניסיה. בתרחיש האופטימי - כפי שמציירים פרשנים שונים בעולם הערבי - יוכרז על בחירות מוקדמות או שתכונן ממשלה חדשה במהירות, ובכך תושג רגיעה פוליטית וציבורית לפחות לטווח הנראה לעין. תרחיש כזה יכול לנסוך דאגה בקרב מנהיגות זרם האחים המוסלמים באזור, ובראשן תורכיה וקטר, ומנגד להפיח אופטימיות - גם זהירה וצנועה - בקרב שחקני מפתח בעולם הערבי הרואים באחים המוסלמים אויב, ובראשם מצרים וערב-הסעודית.

ואולם קיימת גם סבירות שיתפתח בתוניסיה תרחיש חמור יותר של התפרצות אלימות, בעיקר בין הזרם האסלאמי לכוחות הביטחון שבעקבותיה עלולה המדינה לשקוע בכאוס. מצב שכזה עלול בתרחיש קיצון לשאוב גורמים אזוריים למעורבות בתוניסיה ולהפכה לזירת עימות בין הזרמים הנציים באזור.

[1] אל-שרק אל-אוסט, 27 ביולי 2021.

[2] אל-ערבי אל-ג'דיד, 27 ביולי 2021.

[3] ראו: אל-מא'שר אל-ערבי: 2020-2019 (אל-ט'עיאן [קטר]: אל-מרכז אל-ערבי לל-אבחאת' ודראסת אל-סיאסאת, 2020),
וכן: (A Voice for Change - Arab Youth Survey. (Dubai: ASDA`A - bcw, 2020.

נכתב ע"י ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

לחזרה למסמך התובנות המלא יש ללחוץ כאן >>