חיזוק מעמדה של איחוד האמירויות הערביות במזה"ת כבבואה לתמורות יסוד באזור

ד"ר מיכאל מילשטיין | 16 באוגוסט, 2020

Photo: Kremlin.ru

בשנים האחרונות מבססת מדינת איחוד האמירויות הערביות (להלן: מאע"מ) השפעה גוברת במזרח-התיכון בכלל ובעולם הערבי בפרט. המדובר בשיאה של מגמה אשר במהלכה הפכה מאע"מ מנסיכות נפט המצויה בשולי העולם הערבי למדינה בעלת השפעה במוקדי עשייה וסכסוך שונים בעולם הערבי והמוסלמי, אשר לה זיקות הדוקות לשחקני מפתח בזירה הבינלאומית.

ביסוס מעמדה של מאע"מ בעולם הערבי משקף תמורות יסוד במזרח-התיכון. בראשן - העתקת מוקדי הכוח האזוריים המסורתיים מקהיר, דמשק ובגדאד - שבצל הטלטלה שקעו בתהומות של מלחמות אזרחים, התפרקות מדינתית וקריסה כלכלית - למרחב של המפרץ הפרסי. בעקבות האביב הערבי, פחתה משמעותית השפעתן של המדינות שהנהיגו את העולם הערבי משך עשורים רבים והתהדרו בתואר "הכוחות המהפכניים והמתקדמים", ומנגד עלתה קרנן של נסיכויות הנפט, אשר ניצבו משך שנים ארוכות בשולי העולם הערבי (בוודאי ביחס לסכסוך הישראלי-ערבי), ואשר תפקידן המרכזי היה לתמוך כלכלית במשטרים הערביים הדומיננטיים, וכן בפלסטינים.

הרוח החיה מאחורי תהליך הפיכתה של מאע"מ לשחקן אזורי מוביל הוא מנהיג המדינה כיום מוחמד בן זאיד, נסיך הכתר של אבו ט'בי (בן 58). בן זאיד נחשב לאחד השחקנים הדומיננטיים בעולם הערבי כיום. הוא מקיים קשרים הדוקים עם ראשי המערכת הבינלאומית (במיוחד עם נשיא ארצות-הברית, טראמפ), ומשמש שחקן מפתח במחנה הסוני המתון. לא בכדי הוא הוכתר על-ידי העיתונים "ניו יורק טיימז" ו"טיים" לאחד המנהיגים החזקים באזור ואף בעולם כולו בשנת 2019.^[1]

למוקדי הכוח החדשים בעולם הערבי, ובראשם כאמור מאע"מ, מאפייני יסוד שונים מאלה של הכוחות אשר הנהיגו את האזור בעבר:

1. כלל מדינות המפרץ מבוססות על מבנה שלטוני ומארג חברתי מסורתיים, התורמים לייצוב הממשלים בהן ומהווים במידה רבה בסיס לשרידותם בעידן הטלטלה (אף אחד מהמשטרים המלוכנים בעולם הערבי לא קרס בעידן "האביב הערבי", וזאת בניגוד לחלק ניכר מהמשטרים הלא-מלוכנים).
   
   
2. המשטרים המלוכניים במפרץ הפרסי נעדרים מימד אידיאולוגי, בוודאי לא מהפכני - בניגוד למה שכונה "המשטרים המתקדמים" ולגורמים האסלאמיים בעולם הערבי - והם חסידים מובהקים של שימור הסטטוס קוו.
   
   
3. בסיס כוחם של המשטרים במפרץ הפרסי הוא כלכלי, אם כי חלקם מפתח בהדרגה גם מנופי השפעה מדיניים, תקשורתיים, טכנולוגיים-מדעיים, ואף צבאיים (מעבר לערב-הסעודית אשר לה מסורתית הייתה השפעה אזורית רחבה, ולמאע"מ המפתחת בשנים האחרונות השפעה שכזאת, בולטת גם קטר השואפת מזה מספר עשורים לבסס כוחה במזרח-התיכון, הרבה מעבר למימדיה הדמוגרפיים והגיאוגרפיים).
   
   
4. יחסם ההיסטורי של ממשלי המפרץ כלפי ישראל בפרט וכלפי הסכסוך בינה לבין הפלסטינים בכלל מרוכך יותר מאשר של יתר מדינות ערב. גישת אותם הממשלים נשענת על תפיסת ריאל-פוליטיק, ולפיה ניתן ואף רצוי לקדם הסדרה מדינית ארוכת טווח עם ישראל, שתהווה לשיטתם אבן ראשה ליציבות אסטרטגית בכל המזרח-התיכון.

ביסוס מעמדה המנהיגותי של מאע"מ במרחב הערבי נעשה תוך שיתוף פעולה הדוק עם שתי בעלות בריתה המרכזיות, ערב-הסעודית ומצרים, השותפות לה בחזון לגבי דמותו של האזור ובהגדרת האיומים וההזדמנויות המגולמות בו והאבחנה בין ידידים, שותפים אסטרטגיים ואויבים. "המחנה המשולש" - שאליו שותפות רוב מדינות המפרץ (למעט קטר) וירדן, ואשר זוכה לתמיכתן של מדינות צפון אפריקה וסודאן - נשען של שלושה עקרונות בסיסיים:

1. זיהוי משותף של אויבים, ובראשם איראן ובעלות בריתה למחנה ההתנגדות ולמחנה השיעי (טהראן נתפסת כאיום הקיומי המרכזי מבחינת רוב מדינות המפרץ), ולאחר מכן - זרם האחים המוסלמים בעולם הערבי והמוסלמי ודאעש.
   
   
2. הגדרה משותפת של ארצות-הברית כמשענת אסטרטגית (אם כי היחס כלפי הממשל הנוכחי בוושינגטון חשדני לפרקים, ומלווה בדאגה מפני אי התייצבות מלאה לצד מדינות המפרץ, אם וכאשר יעמדו בפני איומים חמורים, בפרט מצד איראן).
   
   
3. הצבה דומה של הנושא הפלסטיני בשולי סדר היום האסטרטגי - הלאומי והאזורי - תוך הפגנת יחס בסיסי חיובי כלפי ישראל הנתפסת כשחקן מפתח במסגרת המאבק נגד איראן.

השפעתה הגוברת של מאע"מ באזור באה לידי ביטוי במספר מישורים:

• המדיני-אסטרטגי: יחד עם ערב-הסעודית (ועל בסיס הקשר האישי ההדוק בין בן זאיד ליורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן), מנהיגות שתי המדינות כיום את "המחנה הערבי הסוני המתון". צמד המדינות רואות עצמן כמי שניצבות בחזית המאבק הערבי עם איראן ועם תורכיה שכוחן מתעצם על חשבון העולם הערבי; מנהיגות את העימות הכלל-ערבי החריף בן שלוש השנים נגד קטר (חיכוך המלווה ב"מצור" מתמשך על הנסיכות אשר מזוהה עם מחנה האחים המוסלמים ונתפסת מסורתית כגורם המעורר חתרנות ואי שקט בעולם הערבי); ומנסות לייצב את המשטרים הערבים הקרובים אליהן.^[2]
  
  
• הביטחוני: בניגוד לסלידה המסורתית של מדינות המפרץ הפרסי ממעורבות צבאית בסכסוכים האזוריים, מפגינות בשנים האחרונות ערב-הסעודית ומאע"מ מעורבות פעילה במוקדי מאבק שונים במזרח-התיכון, לרבות בזירות המצויות מעבר ל"חצרן האחורית" (קרי המפרץ הפרסי והים האדום). ההכרעה באותם העימותים נתפסת בראיית ריאד ואבו ט'בי כרבת חשיבות לצורך עיצובו האסטרטגי של המרחב האזורי. בהקשר הזה בולטת המעורבות הצבאית של מאע"מ במאבקים הניטשים בתימן (נגד הח'ות'ים הפועלים בתמיכת איראן; ביוני השנה הודיעה מאע"מ על הפסקת מעורבותה הצבאית במדינה) ובלוב (נגד הכוחות הנתמכים על-ידי תורכיה), ובאופן מוגבל יותר בסוריה, עיראק, לבנון וסומליה. המאמץ הצבאי של מאע"מ בא לידי ביטוי בולט בהפעלת כוחות אוויריים, תוך שיתוף פעולה עם ערב-הסעודית ומצרים, ולפרקים בתיאום עם גורמים מערביים (למשל בלוב).
  
  
• הכלכלי: עריה המרכזיות של מאע"מ, ובראשן אבו ט'בי ודוביי, הפכו בעשורים האחרונים למרכזים הפיננסיים, המסחריים, הבנקאיים והתיירותיים הדומיננטיים במזרח-התיכון, שלהם משקל גם ברמה הבינלאומית. מאע"מ מנצלת את עוצמתה הכלכלית כדי לתמוך בבעלות בריתה, ובראשן מצרים הזוכה לסיוע כלכלי רחב מזה כשני עשורים.^[3]
  
  
• האזרחי: בשנים האחרונות מאע"מ מפגינה עוצמות גם במישור האזרחי, ובמיוחד בתחומי המדע, הטכנולוגיה והחינוך. בהקשר הזה בולטים המוסדות האקדמיים שהתפתחו בה וזוכים למעמד מוביל בעולם הערבי (אלה מחליפים במידה רבה את מוסדות החינוך הגבוה במצרים ובירדן שהיו אבן שואבת עבור הצעירים בכלל העולם הערבי), וכן הפרויקטים הטכנולוגיים שהיא מקדמת, ובכללם: הפעלת כור לייצור אנרגיה גרעינית ביולי 2020, שנבנה באבו ט'בי בשיתוף פעולה עם דרום-קוריאה^[4]; שיגור גשושית לכוכב מאדים ביולי האחרון^[5]; חניכת מרכז תאי גזע אזורי להשתלות מח עצם^[6]; וכן השקעת משאבים רבים בהתמודדות הרפואית עם נגיף הקורונה (בעיקר השתתפות בניסיונות לפיתוח חיסון, ואספקת ציוד רפואי למדינות בעולם אשר נפגעו מהנגיף).

חיזוק השפעתה האזורית של מאע"מ מהווה מגמה אסטרטגית חיובית מבחינת ישראל. בין שתי המדינות מתקיימים יחסים הדוקים במגוון מישורים בשני העשורים האחרונים, דבר שזכה לפומבי בעקבות ההכרזה על נרמול היחסים בינהן. היחסים המיוחדים באו לידי ביטוי במספר היבטים:

1. שיתוף פעולה ביטחוני רחב היקף שבמוקדו רכש רב של ציוד ביטחוני ישראל על-ידי מאע"מ (במיוחד בתחום האוויר והסייבר)^[7].
   
   
2. עשייה משותפת בנושאים כלכליים וטכנולוגיים (לרבות מאמץ משותף מהחודשים האחרונים לפיתוח חיסון לקורונה).^[8]
   
   
3. אירוח גלוי (ולא שגרתי בעולם הערבי) של נציגי ממשל רשמיים ושל משלחות כלכליות וספורטיביות.^[9]
   
   
4. תמיכה גלויה (וחריגה יחסית בעולם הערבית) של מאע"מ בניסיונו של טראמפ לקדם את "עסקת המאה" במהלך השנים האחרונות.

יחסיה של מאע"מ עם ישראל ניצבים לא פעם בהיפוך לקשריה הטעונים עם גורמי הכוח בזירה הפלסטינית. ככלל, למאע"מ השפעה מוגבלת למדי בזירה הפלסטינית בהשוואה לשחקנים אזוריים אחרים דוגמת מצרים, ירדן וקטר. היא בנתק כמעט מוחלט הן עם ממשל חמאס, הנמנה עם זרם האחים המוסלמים, וכאמור נתפס בעיני בן זאיד כאיום, והן עם הרשות הפלסטינית. הנתק בין מאע"מ לראמאללה התרחש בהדרגה בעשור האחרון, על רקע תלונות של בן זאיד על "היעלמות" כספי סיוע שהעניקה מאע"מ לפלסטינים לכיסיהם של בכירי הרשות הפלסטינית, וכן על רקע תמיכתו של בן זאיד במוחמד דחלאן, יריבו המר של אבו מאזן (דחלאן משמש יועצו של האמיר לענייני מאבק באחים המוסלמים וממתין להשתלב בהנהגה הפלסטינית ביום שאחרי אבו מאזן).

המחשה למשקעים בין מאע"מ לפלסטינים ניתנה מייד לאחר ההכרזה על נירמול היחסים עם ישראל. הרשות הפלסטינית גינתה בחריפות את המהלך, כינתה אותו "תקיעת סכין בגבם של הפלסטינים" והשיבה את שגרירה ממאע"מ, וברחבי הזירה הפלסטינית נערכו הפגנות מחאה נגד איחוד האמירויות במהלכן נשרפו תמונותיו של בן זאיד. עוד קודם לכך בלט חיכוך בין מאע"מ לפלסטינים שהתרחש ביוני האחרון, בעקבות החלטת איחוד האמירויות לשגר לרשות הפלסטינית סיוע רפואי במשלוח ישיר בין אבו ט'בי לישראל, שהוכתר כטיסה הרשמית הראשונה בקו האווירי בין שתי המדינות ונתפס כביטוי לנורמליזציה הגוברת ביניהן. המהלך עורר מורת רוח קשה בזירה הפלסטינית, אשר ניצבה בעיצומו של משבר מחריף עם ישראל על רקע ההכרזות לגבי קידום הסיפוח, והביאו את הפלסטינים להודיע רשמית על סירובם לקבל את הסיוע.^[10]

התגברות השפעתה של מאע"מ בעולם הערבי מהווה, כאמור, מגמה חיובית מבחינת ישראל. כוחה העולה של איחוד האמירויות תורם למאמץ הישראלי לגבש מחנה אזורי נגד איומים משותפים, ובראשם איראן, ומסייע לקידום קבלתה בעולם הערבי. ואולם, המהלך רב החשיבות של נרמול היחסים, שלווה בהסרת נושא הסיפוח מעל סדר היום הישראלי (לפחות לטווח הנראה לעין), לא הביא עד כה לנטרול המשבר החריף עם הרשות הפלסטינית, המגולם מאז ה-19 במאי בנתק מוחלט בין הצדדים, ומלווה בהיחלשות גוברת של הממשל בראמאללה. ישראל אומנם קצרה הישג משמעותי מול העולם הערבי, אולם ממשיכה להתמודד עם בעיה מחריפה בזירה הקרובה לה, אשר עלולה להתפתח לכדי אתגר אסטרטגי - מדיני וביטחוני - כבר בזמן הקרוב.

אסור שהצלחתה של ישראל בקידום התפיסה האסטרטגית ולפיה ניתן לממש נורמליזציה עם העולם הערבי גם ללא הסדרה עם הפלסטינים (שניצבת במוקד התסכול הפלסטיני), תגרום להקלת ראש במשבר העמוק מול המערכת הפלסטינית. נהפוך הוא. על ישראל לבחון כיצד לסייע לפלסטינים "לרדת מהעץ" (חלק נכבד מבכירי הרשות הפלסטינית בשל לכך, נוכח חששו כי המשבר הנוכחי יערער את יציבות הממשל בראמאללה ויביא ל"הרמת ראש" מצד חמאס). לצורך חילוץ הפלסטינים מההתבצרות חסרת התוחלת בתחושת העוול שנגרם להם, מומלץ לשקול העברות מסרים מפויסים ומרגיעים בין ההנהגות הישראלית והפלסטינית, לצד שימוש רחב בשכנוע של מתווכים חיצוניים וכן בתמריצים, בעיקר בדמות סיוע חיצוני, לרבות מטעמה של מאע"מ.

[1]. להרחבה אודות דיוקנו של בן זאיד, ראו: The New York Times, 2 ביוני 2019.

[2]. להרחבה לגבי מעורבותה של מאע"מ במוקדי עימות שונים במזרח-התיכון, ראו: The New York Times, 14 ביולי 2020.

[3]. לפי המדווח בתקשורת, בבעלות של מאע"מ השקעות במצרים בהיקף של 6.2 מיליארד דולרים, והיא נחשבת למקור השקעות החוץ הגדול במדינה. עוד דווח כי כלל מדינות המפרץ תרמו למצריים מאז 2011 92 מיליארד דולרים, מהם למעלה מ-15 מיליארד מטעמה של מאע"מ (6 מיליארד כמענק ו-8.6 מיליארד כהלוואות לצורך רכש נפט). ראו: www.middleeastmonitor.com, 19 במרס 2019; www.arabianbuisiness.com, 8 ביוני 2018; www.egyptoday.com, 7 בינואר 2018.

[4]. BBC בערבית, 1 באוגוסט 2020.

[5]. ראו הרחבה באתר סוכנות החלל של מאע"מ: www.space.gov.ae.

[6]. @UIhebrew (חשבון הטוויטר "האמירויות בעברית"), 29 ביולי 2020.

[7]. להרחבה על הרכש של מאע"מ מישראל בתחום הביטחוני, ראו: The New Yorker, 11 ביוני 2018, וכן:

Neri Zilber, "Gulf Cyber Cooperation with Israel: Balancing Threats and Rights," The Washington Institute for Near East Policy, Policy Watch, No. 3066 (17 January 2019).

[8]. בחודשים האחרונים נחתם הסכם משותף לפיתוח חיסון עבור הקורונה בין רפא"ל, התעשייה האווירית של ישראל ו-GROUP 42, מנהלת הפיתוח הטכנולוגי המובילה במאע"מ: www.jpost.com, 5 ביולי 2020, www.al-monitor.com, 9 ביולי 2020.

[9]. בהקשר הזה בלטה השתתפות משלחת ספורטיבית ישראלית בתחרות ג'ודו בינלאומית שנערכה במאע"מ באוקטובר 2018. שניים מהנציגים זכו במדליות זהב, מה שהביא להנפת דגל ישראל ולהשמעת ההמנון הישראלי לראשונה במסגרת תחרויות ספורט בינלאומיות המתקיימות בעולם הערבי. נוסף לכף, תצוין השתתפותם של ספורטאים ממאע"מ ומבחריין בתחרות "ג'ירו די איטליה" שנערכה בירושלים במאי 2018 בירושלים, דבר שגרר ביקורת חריפה מצד גורמים בזירה הפלסטינית.

[10]. www.alkhaleejeonline.net, 10 ביוני 2020.

נכתב ע"י ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>