"היום שאחרי" אבו מאזן לא חייב להיות שונה מזה שלפניו, והרבה מזה תלוי בישראל
ד"ר מיכאל מילשטיין | 13 במאי, 2020
 |
| Photo: Kremlin.ru | CCBY 4.0 |
הדיון בישראל בשאלת "היום שאחרי" אבו מאזן אפוף מזה מספר שנים בדאגה מפני התרחישים הצפויים עם היעלמות הנשיא הפלסטיני והשלכותיהם על ישראל. במוקד ניצבים שני טיעונים מרכזיים: הראשון, ולפיו עם היעלמות אבו מאזן זירת איו"ש עלולה לגלוש לקרב ירושה אלים שיביא לערעור השלטון הפלסטיני ויקרין לשלילה על ישראל בהיבט הביטחוני (בעיקר התגברות איומי טרור); והשני, כי אבו מאזן הוא המנהיג היחיד (והאחרון) במערכת הפלסטינית שעימו ניתן לגבש הסכם מדיני, וכי כל מנהיג עתידי יהיה בהכרח קיצוני בעמדותיו ממנו, בין היתר נוכח רצונו לבסס לגיטימציה לשלטונו במערכת הפלסטינית. הנחות היסוד האלה התקבעו בשיח הישראלי, אך מחייבות בחינה רעננה וביקורתית שממנה ניתן יהיה לגזור המלצות כיצד על ישראל להתנהל לנוכח סוגיית "היום שאחרי" אבו מאזן.
תפיסתו של אבו מאזן בעיני המערכת הפלסטינית בכלל ותושבי איו"ש בפרט מורכבת. מחד גיסא, הוא מנהיג שהביא יציבות ושגשוג כלכלי משך עשור וחצי, מציאות שאינה מובנת מאליה בעידן הטלטלה האזורית. אבו מאזן השכיל לתת קדימות לטיפוח "הכאן והעכשיו" על פני הדבקות בסיסמאות אידיאולוגיות, דבר שגולם בהמשך התיאום עם ישראל חרף המשבר המדיני המחריף בעשור האחרון. מאידך גיסא, אבו מאזן הוא מנהיג הסובל מניכור מבית: הוא נתפס כאחראי לפיצול הלאומי בין איו"ש לרצועת עזה; אינו פופולרי (סקרי דעת הקהל מהשנים האחרונות מעלים כי 60% מהנשאלים מעוניינים שיעזוב את תפקידו); לא מימש הישג מדיני משמעותי; ונתפס כמי שגורם להתאבנות המערכת הפוליטית הפלסטינית, ומונע הזרקת דם צעיר לעורקיה. נכסיותו האסטרטגית, הן מבחינת הציבור הפלסטיני והן מבחינת ישראל, מגולמת אפוא בעובדה כי הוא דבק בשימור הסדר הקיים וסולד באופן עקרוני מנתיב המאבק המזוין שבו דבקו קודמיו.
היעלמות אבו מאזן צפויה לסמן מעבר של המערכת הפלסטינית מהעידן ההיסטורי של דור המייסדי שהקים את אש"ף והפתח, חווה את הנכבה של 1948 על בשרו (טראומה שגם עיצבה את תפיסת עולמו), וחי חלק ניכר מחייו בפזורה, ל"עידן המדינה", שמונהג ע"י אישים צעירים יותר שצמחו ב"שטחים" ומעדיפים בחלקם הגדול את יעד הריבונות על פני הדבקות בסיסמאות המהפכה שעל בסיסן הוקמה התנועה הלאומית הפלסטינית המודרנית מאז ראשית שנות ה-50'.
מרכזיותו של אבו מאזן בעיצוב המציאות הפלסטינית (הוא חולש על שלושת מוקדי הכוח העיקריים בה: הרשות, אש"ף והפתח), לצד שבריריות המצב הנוכחי במערכת הפלסטינית מעצימים את החשש מהשלכות היעלמותו, במיוחד אם זו תתרחש בפתאומיות וללא הליך סדור של העברת מקל השלטון. החשש הזה מוזן מעוד כמה בעיות יסוד בפוליטיקה הפלסטינית: אבו מאזן עצמו מקפיד שלא לסמן יורש (דפוס שכיח במזה"ת שנועד למנוע צמיחת אתגר מבית); גלריית היורשים הפוטנציאליים נתפסת בעיני רוב הזירה הפלסטיני כ"חיוורת" למדי; ומתרבים הדיווחים אודות התגבשות מחנות בתוך הפתח והיערכותם לקראת קרב הירושה. כל אלה יוצרים חוסר ודאות עמוק שכאמור מעלה חשש כבד מערעור הסדר הקיים באיו"ש מזה כעשור.
מנעד התרחישים בשאלת "היום שאחרי" נע בין: המשך הסדר הקיים בעקבות התבססות קואליציית מנהיגים מתוך צמרת הפתח ואש"ף שתחבור יחד מתוך הבנה כי אין ביכולתו של מישהו מהם לגבור על היתר, עד שמתוכה יעלה מנהיג בולט (לפי הדגם שהתפתח בברה"מ עם מותו של סטלין ב-1953); התפתחות מאבקי כוח בתוך המחנה הלאומי הפלסטיני, שבתרחיש הקיצון יתפתחו לכדי אנרכיה וקריסת הממשל המרכזי; התפתחות מחאה ציבורית, במיוחד בהנהגת בני הדור הצעיר (לפי המודל שהתפתח בלבנון בשנה האחרונה), נוכח מה שייתפס כמאמץ של המשמרת הוותיקה לשמר את הסדר הישן; או עריכת בחירות כלליות במהירות, לרבות בהשתתפות חמאס, שעלולה לראות בהיעלמות אבו מאזן הזדמנות לטעת אחיזה שלטונית גם באיו"ש (חמאס צפויה לדבוק בחוק הפלסטיני ולפיו יו"ר הפרלמנט, איש חמאס כיום, הוא ממלא מקומו של הנשיא עד הבחירות, ולנסות לפתח באמצעות כל משבר חוקתי ברשות הפלסטינית).
ישראל אינה יכולה להתייחס לשאלת "היום שאחרי" אבו מאזן כעניין פלסטיני פנימי תוך אימוץ עמדת התבוננות חיצונית ודבקות באמירה ולפיה עליה להתנזר מכל מעורבות בעניינים פנים פלסטינים ולכבד כל הכרעה שתתקבל במערכת הפלסטינית. לנושא יש הקרנה ישירה על ביטחונה הלאומי והוא מחייב אותה לבחינה ולגיבוש מדיניות. זאת, בניגוד לסוגיות ירושה אחרות ברחבי המזה"ת שמידת השפעתה של ישראל עליהן מוגבלת או לא קיימת כלל. על ישראל לתמרן בהקשר הזה בזהירות בין שני עקרונות מנחים קוטביים: מצד אחד הימנעות ממעורבות יתר במערכת הפלסטינית, קל וחומר מעיצוב ישיר ו"הכתרת מלכים"; ומהצד השני, נכונות למנוע התפתחות סיכונים אסטרטגיים שעלולים לצמוח מתוך הזירה הזאת.
מבין כלל התרחישים, נראה כי המשכו של הסדר הקיים באמצעות שליטה של קואליציה רחבה ככל שניתן של מנהיגים בקרב הפתח ואש"ף הוא המועדף מבחינת ישראל (בעיקר כזה שבו יחברו ביחד שני המחנות המרכזיים כרגע בצמרת הפלסטינית: זה של מאג'ד פרג', ראש המודיעין הכללי החולש על מערך הביטחון הפלסטיני וחסין אלשיח', השר לעניינים אזרחיים, וזה של ג'בריל רג'וב, מראשי הפתח שמגלם שילוב בין תמיכה ציבורית בלתי מבוטלת לשאיפות אישיות לשמש מנהיג לאומי עתידי). התרחיש הזה עשוי להעניק יציבות אסטרטגית, ואף פוטנציאל לפיתוח שיח על הסדרה מדינית עתידית. זהו גם התרחיש המועדף על רוב הציבור הפלסטיני באיו"ש, שמעניק כיום עדיפות לביסוס מרקם חיים על פני מאבקים מבית ומחוץ, ומפגין ככלל עניין מוגבל בהתגבשות מארגי הכוחות ובבורסת השמות העולים כיורשים אפשריים של אבו מאזן.
כדי לממש את יעדיה האסטרטגיים מבלי לגלוש למעורבות יתר במתרחש בזירה הפלסטינית הפנימית מומלץ שישראל תנקוט מספר מהלכים:
- תמרון זהיר כאמור, בין "הכתרת מלכים על כידונים ישראלים" (כשברקע הלקחים ההיסטוריים המרים של בשיר ג'ומייל בלבנון ושל אגודות הכפרים באיו"ש), לבין מניעת איומים אסטרטגיים, ובראשם התבססות חמאס באיו"ש כגורם ממשלי-ריבוני, גם אם בעקבות בחירות דמוקרטיות, וזאת מבלי שהתנועה מסכימה להכיר בישראל, קל וחומר שואפת להמשך המאבק המזוין מתוך הזירה הזאת.
- שימור ואולי אף שיפור משמעותי של המציאות האזרחית באיו"ש - יסוד הכרחי ומרכזי בשימורו של הסדר הקיים. מאמץ שכזה עלול לסייע בהורדת רף החרדה הקולקטיבית בזירה הפלסטינית נוכח היעלמותו של הנשיא הוותיק, ולאפשר מרקם חיים יציב גם אם יתרחשו באותו הזמן דרמות פוליטיות בראמאללה.
- שימור ואף הידוק הקשר עם ההנהגה העתידית בראמאללה - בהנחה כאמור שזאת ממשיכה לקבל את עקרון ההכרה בישראל ואת קיום הקשר עימה. סביר להניח בהקשר הזה כי כל מנהיג מתוך הפתח או אש"ף שיחתור לשמש כמנהיג הרשות מבין כבר כיום כי הקשר עם ישראל הוא יסוד קיומי עבורו, וכי כך באמצעות כל יוכל לשמור על יציבות ממשלית ולספק את צרכי הציבור, בעוד אימוץ של קו לעומתי או אלים עלולים לתעלו במהירות לעימות חזיתי שבסופו יאבדו כלל הנכסים האסטרטגיים הפלסטינים, ובראשם הממשל.
- הנחת בסיס למו"מ מדיני עתידי - אבו מאזן אומנם דבק בכל מאודו בשיח המדיני ונמנע עקרונית משימוש במאבק האלים, הוא לא ברור האם הוא יכול או מעוניין לממש הכרעות היסטוריות בסוגיות הליבה במערכת הפלסטינית, ובראשן הפליטים. רוב המועמדים לירושת אבו מאזן צמחו מתוך השטח באיו"ש, ואפשרי כי יסבלו פחות מ"תסביכי 1948" (בניגוד לאבו מאזן שחווה את הנכבה באופן אישי), ולפיכך עשויים להתמקד במימוש חזון ברוח 1967, ובמוקדו יעד המדינה, תוך נכונות להפגין יתר גמישות בנושא הפליטים. לא סביר כי מנהיגי העתיד יסכימו לאמץ את "עסקת המאה" בנוסח הנוכחי שלה, אולם ייתכן כי אם יכללו בה שינויים מהותיים (במיוחד בשאלות מעמד המדינה הפלסטינית, ירושלים והגבולות), הם יסכימו לפחות לנהל שיח על המתווה.
- סיכול "אופציית ברגותי" - מנהיג הפתח הכלוא מזה שני עשורים למאסר עולם על רקע מעורבות בטרור מסתמן כבעל שאיפה ברורה להתמודד על הנשיאות מתוך כתלי הכלא, ואף זוכה לפי סקרי דעת הקהל לתמיכה ציבורית רחבה (מזה שנים הוא זוכה למקום הראשון בכלל סקרי דעת הקהל בזירה הפלסטינית). היבחרותו לנשיאות עלולה ליצור תסבוכת חוקתית-פוליטית קשה במערכת הפלסטינית ולהשרות עליה צביון לעומתי ואף לוחמני. סיכול התמודדותו תהיה יעד קשה למימוש מבחינת ישראל, אולם אפשר ויושג לבסוף ע"י מאמצי שכנוע של ההנהגה הפלסטינית (שגם בקרבה יש רבים המבינים את הנזק שעלול להיווצר עם היבחרותו של ברגותי לנשיא).
- שיתוף פעולה עם שחקנים חיצוניים - כבר כיום יש גורמים אזורים ובינלאומיים בעלי השפעה ועניין בסוגיית "היום שאחרי", ובראשם ארה"ב, מצרים וחלק ממדינות המפרץ. מומלץ לקיים עימם תאום ושיח שוטפים במטרה לממש את היעד המשותף של שימור היציבות באיו"ש. זאת, בין היתר באמצעות הבטחת רשת ביטחון כלכלית להנהגה הפלסטינית העתידית שתאפשר תפקוד תקין ויציבות בשטח.
סוגיית "היום שאחרי" אבו מאזן עלולה להתממש בכל רגע נתון. על ישראל להעמיק כבר עתה את המיחשב האסטרטגי בנושא תוך שילוב בין יצירתיות לזהירות. מומלץ שישראל לא תאותת על איבוד הרלוונטיות של אבו מאזן בעיניה כבר עתה, או תרמוז על רצונה בסילוקו או החלפתו, דבר שיקשה מאוד על פיתוח שיח עם ההנהגה הפלסטינית העתידית. תרחישי העתיד אכן מגלמים איומים לא מבוטלים ובנסיבות מתאימות עלולים להתממש. ואולם התנהלות רגישה ונבונה מצד ישראל עשויה לצמצם את האיומים הפוטנציאליים, ואף לאפשר פיתוח הזדמנויות במטרה לגבש מציאות אסטרטגית משופרת בעתיד.
נכתב ע"י ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה, אוניברסיטת רייכמן
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
לחזרה למסמך התובנות המלא יש ללחוץ כאן >>
