רע"מ: מהפכנות שמרנית בחברה הערבית בישראל
ד"ר מיכאל מילשטיין | 10 במרץ, 2021
 |
| Photo: Mansour Abbas - Zaher333 | CC BY-SA 4.0 |
הרשימה הערבית המאוחדת (רע"מ), המפלגה המייצגת את הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית זכתה למקום מרכזי בשיח הפוליטי, הציבורי והתקשורתי בישראל בחודשים האחרונים. המפלגה זכתה לעניין רב לא רק בציבור הערבי, אלא גם בזה היהודי שהיכרותו עימה לפני כן הייתה מוגבלת. הדבר משקף העמקה מסוימת של ההשתלבות וההשפעה של הפוליטיקה הערבית בזו הישראלית, לצד היכרות גוברת של החברה היהודית את הגוונים, ולפרקים גם הקטבים המנוגדים המאפיינים את הפוליטיקה והתרבות של הציבור הערבי בישראל.
העניין ברע"מ התעורר בעיקר בעקבות מאמציו החריגים של יו"ר המפלגה, ח"כ ד"ר מנצור עבאס, לקדם שיתוף פעולה עם מפלגת הליכוד, מהלך כושל בדיעבד שהוצג כאמצעי לפתרון בעיות היסוד של החברה הערבית בישראל, ובראשן הנגע הגואה של האלימות והפשיעה. המפלגה משכה תשומת לב נוספת כשהחליטה לפני מספר שבועות לפרוש מהרשימה המשותפת ולהתמודד עצמאית בבחירות הקרובות. בשיח הערבי, ובאחרונה אף בזה המתנהל בחברה היהודית, רע"מ עוררה תשומת לב נוספת בעקבות התנגדותה התקיפה לתנועה הלהט"בית, עמדה שמצאה ביטוי בהצבעתה נגד החוק האוסר טיפולי המרה ובעיגון הנושא כרכיב מרכזי בקמפיין הבחירות של המפלגה.
רע"מ מייצגת קטבים מנוגדים: מצד אחד - ביטוי חסר תקדים לכמיהות השתלבות בהוויה הפוליטית הישראלית, תוך זניחת העמדה הפוליטית-אידיאולוגית הוותיקה המאפיינת את רוב המפלגות הערביות כיום והטחת ביקורת על חוסר העדכניות והעדר התוחלת שלה; ומהצד השני - חתירה לעיצוב החברה הערבית בישראל בצביון מסורתי ודתי, תוך התנגדות למגמות תרבותיות המתפתחות בהשראת הציבור היהודי. היעדים המגוונים מגולמים בסיסמת הבחירות של רע"מ: צות ואקעי, מא'תר ומחאפט' - "קול מציאותי, משפיע ושמרני".
הבנת עומק של רע"מ מחייבת הכרה בכך שמדובר בגוף שהינו תנועה חברתית לפני היותו מפלגה פוליטית. התנועה האסלאמית בישראל - נציגת זרם האחים המוסלמים במדינה - נוסדה ב-1979 ע"י שיח' עבדאללה נמר דרויש. ניסיונה הראשון של התנועה היה טראומתי: היא ניסתה לקדם פעילות צבאית (ג'האד), דבר שהביא למעצר רוב מייסדיה למשך כחמש שנים. עם שחרורו מהכלא החליט דרויש להנהיג את התנועה בדרך שונה: ללא אלימות ותוך קבלת השלטון, וזאת בטענה כי המיעוט המוסלמי בישראל חי בנסיבות ייחודיות ולפיכך עליו להתאים עצמו אליהן במקום להיאבק בהן.
בעשור הראשון לאחר שחרורו מהכלא התמקד דרויש בפיתוח מערך אזרחי ענף (דעווה), המהווה גם כיום "הלב הפועם" של התנועה וחוליית הקשר המרכזית שלה לציבור הרחב. במסגרת הזאת נבחרו נציגי התנועה לראשות יישובים ערביים, הוקמו אגודות צדקה ומוסדות חינוך ודת, וקודמו פעילויות שמוקדו בהר הבית ובשיקום ושמירה על אתרים דתיים נטושים ברחבי ישראל. נוסף לכך, הוקמו מוסדות הנהגה לפי הדגם הארגוני הרווח בקרב כלל תנועות האחים המוסלמים (לרבות חמאס), הכולל לשכה מדינית ומועצת שורא.
בתוך כך, התפתחה לאורך השנים מתיחות פנימית גוברת בתנועה בין דרויש שחתר להעמיק את ההשתלבות בממסד השלטוני לבין זרם שהתנגד לכך בטענה שיש להימנע מכל מגע עם השלטון. המתיחות הגיעה לשיאה ב-1996 כאשר דרויש החליט על התמודדות התנועה בכנסת, דבר שהוביל לפיצולה בין "הפלג הדרומי" שהיה נאמן למשנתו של דרויש (מעוז כוחו הוא באזור הדרומי של "המשולש" וכן בנגב), ל"פלג הצפוני" בראשות שיח' ראא'ד צלאח, שהוצא מחוץ לחוק ב-2015 בעקבות הקו הקיצוני שהוא נוקט נגד המדינה (מעוזי כוחו הן בצפון "המשולש", ובמיוחד באום אלפחם, וכן בערים המעורבות ובחלק מהגליל). "הפלג הדרומי" מיוצג מאז 1996 ברצף בכנסת והתמודד לפרקים עצמאית ולפרקים ברשימות משותפות יחד עם מפלגות ערביות אחרות.
ניתן להגדיר את עמדתה הנוכחית של רע"מ כ"מהפכנות שמרנית". מצד אחד מדובר בחדשנות בהיבט הפוליטי והרעיוני: הבהרה כי הציבור הערבי אינו נתון בכיסו של שום מחנה ("לא ימין ולא שמאל"), ונכונות לפתח קשרים עם השלטון, לרבות מפלגות הימין, ובאמצעות כך להגדיל את מרחב התמרון של המפלגות הערביות ולהפוך אותן למחוזרות ולמשפיעות יותר. כל זאת, תוך הטחת ביקורת על מפלגות הרשימה המשותפת בטענה כי דרכן הגיעה לקיצה היות ואינן מצליחות להשתנות, להשפיע או לפתור בעיות וממוקדות בסיסמאות.
הקו הפוליטי שנוקטת רע"מ נשען על בסיס דתי בשם "פקה אל-אקליאת", הלכות המיעוטים המוסלמים בתוך מדינות שאינן מוסלמיות. התפיסה שפותחה בידי אנשי דת מוסלמים במערב אומצה ע"י דרויש לפני כמעט 30 שנים, ובמוקדה נכונות של בני מיעוט מוסלמי להשתלב במדינה שאינה מוסלמית על מנת לקדם אינטרסים עצמיים (מצלחה) כל עוד הדבר לא סותר את ההלכה המוסלמית. הדרך הזאת הייתה עדיפה לשיטת דרויש על פני ניכור, בידול או התנגדות לשלטון הקיים.
דרויש המחיש את התפיסה הזאת באומרו: "לא נרצה להיתפס ככאלה שתובעים מהמיעוטים הלא מוסלמים לכבד את חוקי האסלאם במדינה מוסלמית, בעוד שאנו לא נכבד את חוק המדינות הלא מוסלמיות שבהן אנו חיים כמיעוט, כל עוד מובטחות זכויותינו הדתיות"[1]. אבראהים צרצור, בעבר ראש הפלג הדרומי טען בהקשר הזה: "איננו התנועה האסלאמית בירדן או בשטחים. אנו חיים בתנאים שונים...כמוסלמי, אני מקבל את קיומה של מדינת ישראל כעובדה קיימת... אנו חיים כמיעוט שאין ביכולתו ללחום, ולפי עקרונות האסלאם איננו מחויבים להיאבק בישראל".[2]
מהצד השני, מדובר כאמור ברצון "לחזור למקורות" מבחינה תרבותית. הנפת דגל השמרנות מלווה במתח מול גורמים בחברה הערבית המנסים לפתח צביון מודרני ומערבי יותר, ולפרקים אף מולידה חיכוכים על רקע דתי. הדבר בא לידי ביטוי באחרונה בביקורת של הזרם האסלאמי נגד הח"כית עאידה תומא סלימאן (חד"ש, נוצריה), בטענה (כוזבת) שיצאה נגד עטיית חג'אב ע"י נשים וקראה לפירוקבתי הדין השרעיים בישראל.
הבחירות הקרובות צפויות להוות מבחן חשוב לתנועה האסלאמית. הן ימחישו מהו כוחה הפוליטי ואחיזתה התרבותית בחברה הערבית ועד כמה החזון החדש שאותו מציג עבאס זוכה לתמיכה בקרב האזרחים הערבים. לצורך הבטחת הישגיה, מקדמת רע"מ פעילות הסברה אינטנסיבית בשבועות האחרונות, תוך הסתייעות במערך הדעווה שלה, ושילוב אישי ציבור אהודים אשר אינם חברי התנועה ברשימתה לכנסת, ובראשם מאזן ע'אנים, ראש עיריית סח'נין לשעבר. לפי סקרי דעת קהל המפלגה נעה סביב אחוז החסימה וקיימת אפשרות סבירה שתצלח אותו.
הצלחת רע"מ בבחירות עשויה לגלם מהפכה בפוליטיקה הערבית בישראל. לראשונה תפעל בזירה הפוליטית מפלגה שמבהירה כבר עתה כי היא אינה מוגבלת ע"י טאבו של אי כניסה לממשלה או שותפות בקואליציה בדומה לחברות הרשימה המשותפת. יתרה מזאת, אם תיבחר עשויה רע"מ להוות לשון מאזניים כבדת משקל בהתמודדות על זהות ראש הממשלה, דבר שעשוי להגדיל את יכולת ההשפעה של הציבור הערבי ולהעמיק את השתלבותו בעשייה הפוליטית ברמה הארצית.
[1] עבדאללה נמר דרויש, מן נחנא איהא אל-מסלמון (ללא ציון מקום הפרסום: אל-עמירה, 1999), עמ' 45.
[2] דוד גרוסמן, נוכחים נפקדים (תל-אביב: הקיבוץ המאוחד, 1992), עמ' 182-180.
נכתב ע"י ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
לחזרה למסמך התובנות המלא יש ללחוץ כאן >>
