נורמליזציה במבחן: ישראל, מדינות המפרץ והאתגר האיראני

אל"מ (מיל.) אודי אבנטל | 18 בינואר 2021

Photo: The White House

תהליך הנורמליזציה בין מדינות המפרץ לישראל משקף הכרה גוברת בחשיבותה כשותף חשוב ולגיטימי באזור, ומייצר עבורה הזדמנויות מגוונות לשיתופי פעולה פוטנציאליים. בתחום המדיני-בטחוני אחד מיעדיה המרכזיים של ישראל הוא יצירת חזית אזורית רחבה לבלימת השפעת איראן במזה"ת. מלכתחילה, האיום האזורי המשותף הנשקף מאיראן, היה אחד המניעים הבולטים, לצד הצורך להיאבק בטרור ובאסלאם הקיצוני, אשר דחפו את מדינות המפרץ וישראל למגעים ושיתופי פעולה ביטחוניים, בשלב ראשון, ולהפיכתם לרשמיים וגלויים בהמשך.

על רקע האינטרס הברור של ממשל אובאמה ובעקבותיו טראמפ לצמצם את מעורבות ארה"ב באזור, מדינות המפרץ, החוששות "מנטישה" אמריקאית, רואות בישראל גורם בעל השפעה רבה בוושינגטון המוכן להתעמת עם הממשל ולייצג גם את עמדתן (כפי שהיה מול ממשל אובאמה בסוגיית הסכם הגרעין עם איראן). הן מבינות גם כי ישראל היא אחד השחקנים היחידים באזור שלא מהסס לפעול באופן אקטיבי ולהפעיל כוח כדי להדוף את מאמצי ההתפשטות של איראן.

בימים אלה עם כניסת ממשל אמריקאי חדש לתפקידו, יכולתן של ישראל ומדינות המפרץ לתרגם את האינטרס האסטרטגי המשותף ביחס לאיראן למדיניות מתואמת בכלל ומול וושינגטון בפרט - עומדת למבחן. להלן היבטים וגורמים שונים שישפיעו על היקף ועומק התיאום ושיתוף הפעולה בין הצדדים בסוגיה האיראנית.

תפיסת האיום האיראני ומידת התלות בארה"ב - ישראל ממוקדת בתכנית הגרעין של איראן ובאיומים שהיא פועלת לבסס נגדה בגבולותיה ומזירות מרוחקות יותר. גם מדינות המפרץ חוששות מתכנית הגרעין וסובלות מהתקפות בשטחן מצד שלוחיה של איראן. עם זאת, הן חוששות גם מאיום ישיר על משטריהן נוכח מאמצי החתרנות של איראן, במיוחד מול האוכלוסייה השיעית בתחומן; ומוטרדות לא פחות מאתגר מרכזי נוסף לשלטונן - האיום שמציבים האחים המוסלמים והתמיכה לה הם זוכים מתורכיה.

בעוד ישראל מסוגלת להתמודד עם איומי הטילים לסוגיהם והמל"טים של איראן, מדינות המפרץ תלויות באופן עמוק בהרבה במטריית ההגנה האמריקאית. מאזן ההרתעה בינן לבין איראן נוטה באופן מכריע לטובת טהראן, והן אינן מעזות להתעמת עמה באופן ישיר (למרות הנשק המתקדם שארה"ב מספקת להן) אפילו כשהן נתונות למתקפה איראנית מוחצת, דוגמת זו שהסבה פגיעה אסטרטגית במתקני הנפט הקריטיים בסעודיה בספטמבר 2019.

לישראל אינטרס בשימור נוכחות אמריקאית משמעותית במזה"ת, למשל בעיראק, אולם מבחינת מדינות המפרץ מדובר בצורך כמעט קיומי, והן חותרות לערבויות מצד ארה"ב שהבנות עם איראן לא יבואו על חשבונן.

גישות מפרציות מגוונות כלפי איראן - לא ניתן לקטלג את מדינות המפרץ כקבוצה הומוגנית כאשר מדובר במדיניותן מול איראן. למרות הצעד האמיץ שנקטה מדינת האמירויות לנרמל את יחסיה עם ישראל, היא פועלת במקביל "לגדר סיכונים" מול איראן, ולמקם עצמה בין וושינגטון לטהראן. במסגרת זאת, מנהלת אבו דאבי עם איראן מערכת יחסים פרגמטית ושתי המדינות מקיימות דיאלוג ביטחוני להפחתת מתחים במפרץ.

גם סעודיה בחנה אפשרות לדיאלוג דומה עם טהראן, בצל ספקות באשר לאמינות המשענת האמריקאית, לאחר שארה"ב נמנעה מלהגיב למתקפה האיראנית בשטח סעודיה בספטמבר 2019. עם זאת, מאז מגלה ריאד קו יותר ויותר תקיף נגד איראן, ומוכנה להתעמת עמה בפומבי. באחרונה, בלטה בהקשר זה קריאתו של יורש העצר הסעודי, מחמד בן סלמן, למדינות המפרץ, במהלך פסגת הפיוס עם קטר, להתאחד נגד האיום האיראני.

הגיוון ביחס מדינות המפרץ כלפי איראן בא לידי ביטוי גם במדיניות עצמאית שמובילות עומאן וקטר. עומאן מנהלת באופן מסורתי קשרים הדוקים ושתוף פעולה עם טהראן; וקטר, שהידקה את יחסיה עם איראן בעקבות החרם של מדינות המפרץ, לא נכנעה ולא התפשרה עליהם גם במסגרת הפיוס עמן, למרות שאחת מדרישותיהן הייתה כי דוחא תצמצם את קשריה עם טהראן.

ישראל ומדינות המפרץ מול הממשל האמריקאי - הן ישראל והן מדינות המפרץ דורשות כי ממשל ביידן יתייעץ עימן ולא יפתיע אותן במהלכיו מול טהראן. ישראל חותרת לדיאלוג שקט ואינטימי עם הממשל, ובמוקדו סוגיית הגרעין. דיאלוג מסוג זה הוא רגיש ומורכב ביותר, הן מבחינת התכנים המדיניים, האופרטיביים והטכנולוגיים הנדונים בו והן מבחינת תמונת המודיעין עליה הוא נשען, המתבססת על מקורות רגישים המשותפים לשתי המדינות. סביר כי הן מדינות המפרץ והן ישראל יבקשו לשמור על בלעדיות ואינטימיות הערוצים הקיימים בינן לבין וושינגטון, באופן שיקשה על תיאום מדיניות הדוק ומפורט ביניהן (במיוחד בסוגיית הגרעין לפרטיה), החורג מעבר לקווי מדיניות כלליים.

דיאלוג אזורי בחסות אמריקאית - אחד הרעיונות אותם בוחן ממשל ביידן, כחלק מהפקת לקחים מהמו"מ עם איראן בתקופת אובמה, הוא דיאלוג אזורי עם איראן בהובלת מדינות המפרץ. זאת, במקביל למו"מ עם איראן בסוגיית הגרעין, אותו יובילו כבעבר חמש המדינות הקבועות במועצת הביטחון וגרמניה (P5+1). אם אכן יוקם ערוץ אזורי להפחתת מתחים עם איראן, די ברור כי ישראל לא תהיה חלק ממנו.

שימור היתרון האיכותי - מדינות חדשות שיצטרפו למעגל הנורמליזציה, ובראשן סעודיה, יידרשו מארה"ב לקבל מערכות נשק מתקדמות, דוגמת ה-F35 ומל"טים חמושים, בהתאם לתקדים שנקבע בהסכם בין ישראל לאמירויות. זאת, בטענה הסבירה כי יכולות מתקדמות אלו נדרשות אל מול האיום האיראני. מנגד, ישראל חוששת ממרוץ חימוש אזורי, מייחסת לשימור עליונותה הצבאית חשיבות מיוחדת ורואה בה מרכיב חשוב בהבטחת יציבות המזה"ת, ומעריכה כנמוכה ביותר את הסבירות שמדינות המפרץ יפעילו את הנשק האמריקאי נגד איראן. מדינות המפרץ מודעות להסתייגויות העמוקות של מערכת הביטחון הישראלית בנושא ומדובר בסוגיה שעלולה להעיב על היחסים במשולש ישראל-ארה"ב- מפרץ.

פוטנציאל לשת"פ אופרטיבי מפרצי-ישראלי - על פי המדווח שת"פ ביטחוני ומודיעיני מול האיום האיראני ואתגרים נוספים, במגבלות ביטחון מידע וסיווג, כבר התקיים בין ישראל למדינות המפרץ עוד לפני הסכמי הנורמליזציה. בעקבותיהם, תיתכן עליית מדרגה בקשרים, בדמות מתן גישה לישראל בהצבת יכולות קרוב יותר לגבולות איראן.

ברמה הפומבית, הסכמי הנורמליזציה פותחים הזדמנויות לשיתופי פעולה ביטחוניים עתידיים, בעיקר בממדים הגנתיים. למשל, יצירת ארכיטקטורת משותפת להגנה מפני טילים, בחסות אמריקאית, שתשרת את אינטרסי כל הצדדים. מדינות המפרץ יוכלו להרוויח מיכולות היירוט הישראליות המתקדמות, ישראל תוכל לשפר את סיכויי היירוט של שיגורים מאיראן וארה"ב תוכל להוביל את השליטה והבקרה במערכת ולשלב בה יכולות אמריקאיות לטובת הגנה על נכסיה באזור.

עם זאת, שיתופי פעולה ביטחוניים אסטרטגיים, בממדים החשאיים והגלויים, אינם מובנים מאליהם. מעבר למורכבויות הכרוכות בחשיפת טכנולוגיה ובשיתוף תמונת מודיעין, מדינות המפרץ עשויות להירתע מחשש לתגובה איראנית נגדן. זאת על רקע איומי איראן נגד האמירויות ובחריין כי יישאו בתוצאות חמורות אם יאפשרו לישראל דריסת רגל בשטחן או במפרץ, באופן שיאיים על בטחונה הלאומי של איראן.

התמונה הרחבה

לישראל ולמדינות המפרץ שורת אינטרסים חופפים ביחס לאיראן ולאיומים שהיא מציבה, ובמיוחד הצורך לחסום את שאיפותיה להגמוניה אזורית ולהשגת יכולת גרעינית, ולסכל התקפות מצדה מזירות שכנות ובאמצעות שלוחים או אפילו ישירות משטחה.

חרף החפיפה באינטרסים, ניתוח שלהם בהסתכלות רחבה וכוללת מגלה כי הדרך לשיתוף פעולה אסטרטגי עמוק ואינטימי בין ישראל למדינות המפרץ בסוגיה האיראנית - מורכבת. האתגרים הכרוכים בכך קשורים להבדלים בתפיסת האיום שמציבה איראן, ליחסיהן המגוונים של מדינות המפרץ עמה, לפערים בקשרי הצדדים עם ארה"ב ולמידת תלותם בה, ולמורכבות שיתוף הפעולה בהיבטים האופרטיביים.

נוכח עמדותיהן העצמאיות של קטר ועומאן ביחס לאיראן, גישתה האנטי ישראלית של כווית ומאמצי מדינת האמירויות לאבטח את אגפיה באמצעות דיאלוג ביטחוני עם איראן, מסתמנת סעודיה, שהיא גם הגדולה והחזקה במדינות המפרץ וגם נוקטת קו אנטי איראני תקיף, כשותף הפוטנציאלי הערכי ביותר עבור ישראל, בהקשר האיראני.

כניסת ממשל ביידן לתפקידו ומדיניותו המוצהרת מול איראן מזמנת לישראל, לסעודיה ולאיחוד האמירויות את המבחן הראשון ליכולתן לפעול באופן מתואם בסוגיה האיראנית. בשלב זה, לא ברור אם סעודיה תהיה נכונה להתעמת עם ממשל ביידן ביחס למדיניותו מול איראן או שתיתן קדימות דווקא למאמציה לשקם את יחסיה עם וושינגטון, שהוכתמו בסוגיות זכויות אדם ועל רקע המלחמה הברוטאלית שהיא מנהלת בתימן.

מבחינת ישראל, מסרים מתואמים עם סעודיה והאמירויות בסוגיית איראן ועמדה אזורית משותפת בהקשר האיראני עשויים להוות מנוף רב עוצמה במאמצים להשפיע על המדיניות האמריקאית. לפיכך, על ישראל - אשר נערכת בימים אלה לקראת השיח עם ממשל ביידן ומגבשת את עמדותיה בסוגיית איראן - לקחת בחשבון, בהקשר זה, גם את מדיניותה מול מדינות המפרץ. במסגרת זאת, היא נדרשת לבחון את המכנים המשותפים שניתן להציג לממשל ביידן ובפומבי; לבנות ערוצי קשר להתייעצויות, תיאום ועדכון הדדי שוטף; לקבוע מראש באיזו רמה ישראל מעוניינת לערב את מדינות המפרץ בשיח על הגרעין; ולבסוף, לחשוב כיצד ניתן להתגבר על מתחים מובנים בין הצדדים, למשל בסוגיית שימור היתרון האיכותי.

נכתב ע"י אל"מ (מיל') אודי אבנטל

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

לחזרה למסמך התובנות המלא יש ללחוץ כאן >>