האתגר האיראני - האיום והמענה בפרשת דרכים

12 במרץ, 2023 | גירסה עדכנית

Photo: kremlin.ru | CC BY 4.0

האתגר האיראני ניצב לפתחה של הממשלה מהיום הראשון לכהונתה בשל התעצמות האיום על ישראל. איום זה נשען על אידיאולוגיה קיצונית הקוראת להשמדת ישראל, לצד בניית יכולות לממש את החזון, ובראשן החתירה להשגת גרעין צבאי ופיתוח טילים לטווח ארוך. נוכח זאת, נדרש לבחון מה הממשלה צריכה לעשות כדי לבלום את איראן?

פרויקט הגרעין - התקדמות לצד רתיעה מפריצה

לזכותה של איראן עומדים כמה נכסים, שמגבירים את ביטחונה העצמי ומאפשרים לה להתקדם בפרויקט הגרעין. כך, איראן נהנית מהעובדה שהסוגיה אינה תופסת מקום מרכזי בסדר העדיפויות המערבי, בשל ההתמקדות בסוגיות בוערות יותר (אוקראינה, סין, אנרגיה, ועוד), באופן שמקרין גם על הרתיעה במערב מלדרדר את היחסים לכדי עימות ישיר. זאת, לצד העמקת הקשרים האסטרטגיים עם סין ורוסיה, ויתכן גם וההסכם לחידוש היחסים עם סעודיה. במקביל, איראן מנצלת את היעדר קיומו של מנגנון פיקוח מסודר ונרחב על פעילותה בעקבות פרישת ארה"ב מהסכם הגרעין והפסקת ציותה לפרוטוקול הנוסף של הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א). גם ההסכמות בנושאי הפיקוח אליהן הגיע מנכ"ל סבא"א, גרוסי, בביקורו האחרון בטהראן, אינן אמורות להשפיע באופן מהותי על יכולות איראן בתחום הגרעין או על לוחות הזמנים בפרויקט.

בתחום העשרה, איראן מחזיקה כיום בכמות אורניום מועשר המספיקה לייצור פצצה אחת תוך 12 ימים, כפי שטען תת שר ההגנה האמריקני, קולין קאהל. יתרה מכך, לטענת פקחי סבא"א, נמצאו באיראן חלקיקי אורניום לרמה מועשרת של כ- 84% (הדומה לכל דבר ועניין לרמה "הצבאית" של 90%). מדובר בכמות ההעשרה הגבוהה ביותר שנמצאה עד כה באיראן ובפרק הזמן הקצר ביותר שהוערך עד היום. איראן אף הודיעה לפני מספר חודשים על תחילת העשרה ל-60% במתקן התת-קרקעי פורדו, במקביל להמשך העשרה לרמה זו במתקן בנתנז. זאת, לצד שדרוג הצנטריפוגות הישנות בחדשות יותר, המסוגלות להעשיר אורניום במהירות רבה יותר ובכמויות גדולות יותר.

במקביל, איראן ממשיכה בפיתוח מנעד רחב של אמצעי שיגור ובשיפור יכולות הטילים הבליסטיים, ובכלל זאת קידום תוכנית חלל. תוכנית זו יכולה לאפשר לאיראן לעשות שימוש בטכנולוגיות של משגרי הלווינים לייצור טילים בליסטיים, שעפ"י פרסומים יתכן ויוכלו בעתיד לשאת ראשי נפץ גרעיניים. בנוסף, העמקת הציר האסטרטגי עם רוסיה עלולה להוביל לשדרוג היכולות האיראניות בתחום ההגנה האווירית והטילאות, בין היתר באמצעות העברת טכנולוגיות.

למול זאת, איראן נאלצת להתמודד עם מספר אילוצים המקרינים, לפחות בשלב זה, על יכולתה לקבל החלטה לפרוץ קדימה בגרעין. מדובר, בשילוב בין הקשיים הכלכליים והקשיים מבית לבין החשש מעוצמת התגובה האמריקנית. זאת, לצד תחושות המצוקה נוכח הקשרים המתהדקים בין ישראל לשכנותיה (המפרציות, אזרביג'אן, תורכיה). לעת עתה, נראה כי בראיית המשטר, החסרונות העלולים לנבוע מעימות ישיר עם המערב גדולים מהיתרונות הפוטנציאליים מפריצה להשגת יכולות גרעיניות. כהוכחה לכך ניתן לראות שטהראן נמנעת מלהכריז על התחלת העשרה ל-90% (למרות שהעשרה ל-84% דינה למעשה מהבחינה הצבאית כמו העשרה ל-90%), ואף טוענת כי מדובר בטעות.

פרק הזמן הנוכחי לגרעין צבאי - שנתיים מקבלת החלטה איראנית

גורמים בארץ ובעולם שבים וטוענים, כי פרק הזמן הדרוש לאיראן לפתח יכולות גרעיניות צבאיות הינו כשנתיים. לצד תוכנית ההעשרה, שאלת המפתח היא באשר לקצב ההתקדמות בנדבכים האחרים החיוניים לפיתוח יכולות גרעיניות צבאיות, ובראשם פיתוח מנגנון הנפץ ואמצעי השיגור. בניגוד להעשרה, פעילויות אלו אמורות להתבצע בזהירות ובחשאיות רבה, שכן במידה וייחשפו, יכולת ההכחשה באשר לייעודן אינה אפשרית.

איראן נוקטת במדיניות שנועדה לפתח פוטנציאל שיאפשר לה, בכפוף להחלטה של המנהיג, לפרוץ קדימה להשגת יכולת גרעינית בפרק הזמן הקצר ביותר וללא תלות באילוצים טכנולוגיים וחומריים. נוכח זאת, להערכתנו, בתרחיש מחמיר, האיראנים יהיו מסוגלים לבצע ניסוי גרעיני תוך פרק זמן קצר יחסית מרגע קבלת ההחלטה. זאת, באמצעות קיצור טווחים בשורה של נושאים, אם וכאשר יוחלט על כך, כפי שנלמד גם מחומרי הארכיון האיראני שפורסמו. המדובר, בין השאר, באפשרות להכנות לביצוע ניסוי גרעיני, יתכן תת קרקעי, שיהיו קשות לאיתור; בהרכבת מנגנון הנפץ, ועוד.

להבנתנו, בעת הנוכחית, קיים סיכוי נמוך להשגת הסכם גרעין חדש שיהיה אפקטיבי, יפרק את איראן מהיכולות שהשיגה ויחזיר את תוכנית הגרעין האיראנית שנים רבות אחורה. זאת, במידה רבה בשל חוסר האמון האיראני בממשל האמריקני, האפשרות להמשיך ולהתקדם בהדרגה בפרויקט בלי חשש מצעדי ענישה משמעותיים מצד המערב, והלקח האפשרי ממלחמת אוקראינה בדבר תעודת הביטוח שנשק גרעיני מעניק.

באשר לאפשרות לחזרה להסכם המקורי - עומדים לכאורה שיקולים מנוגדים שצריכים להיבחן בהתאם לאפשרויות הפעולה השונות העומדות בפני ישראל. מצד אחד, ההסכם יאפשר פרק זמן של כ-8 שנים לתהליכי בניין הכוח עד לסיומו ב-2031. כמו כן, הוא יאפשר גילוי מהיר של כל הפרה איראנית, במגבלות ההסכם. מצד שני, ההסכם יפסיק את הסנקציות ויזרים לאיראן עשרות מיליארדי דולרים שיאפשרו לה לשקם את כלכלתה ולהעמיק את מעורבותה במזה"ת, תוך חיזוק היכולות של שלוחיה ובעלי בריתה. מנגד, המשך המצב הנוכחי, מייצר מצב בו איראן היא זו ששולטת במידה רבה בקצב התקדמות הפרויקט, ללא חשש ממשי (לפחות עד כה) מצעדי ענישה משמעותיים מצד המערב.

משמעויות והמלצות

נקודת המוצא לכל תכנון עתידי של ממשלת ישראל צריכה להיות, כי איראן נחושה להשיג יכולת גרעינית צבאית, וכי לוח הזמנים של פרויקט הגרעין עלול להיות מצומצם משנתיים. ניסוי גרעיני איראני ישנה את תמונת המצב מקצה לקצה, ואיראן תיחשב מדינה גרעינית לכל דבר ועניין. התפתחות כזו עלולה להוביל למרוץ חימוש גרעיני הן במזרח התיכון (סעודיה, מצרים ותורכיה) והן באסיה (דרום קוריאה, יפן); לכרסום האמנות הבינלאומיות העוסקות בגרעין; לערעור היציבות האזורית ולהתגברות הביטחון העצמי האיראני לפעול נגד ישראל ומדינות המפרץ.

נוכח ההבנה שחלון ההזדמנויות לבלימת פרויקט הגרעין הולך ונסגר, הממשלה צריכה למקד את עיסוקה באיום המתעצם מאיראן ולגבש אסטרטגיה כוללת שתתבסס על שתי לבנים מרכזיות. האחת, במישור הצבאי באמצעות האצת תהליכי בניין הכוח בסיוע אמריקני. זאת, באופן שימחיש, כי בכוונת ישראל לפעול בכל מחיר, ובכל האמצעים העומדים לרשותה, לסיכול פרויקט הגרעין.

השנייה במרחב הדיפלומטי, באמצעות שיתופי פעולה עם הקהילה הבינלאומית. ישראל צריכה לפעול בנחרצות על מנת לוודא כי היא אינה מתמודדת לבדה עם האיום האיראני, אלא מדובר באתגר משותף המסכן את הקהילה הבינלאומית כולה, וכי הדרך היחידה להתמודד איתו היא באמצעות איחוד יכולות ומאמצים. זאת, תוך ניצול הסנטימנט השלילי בקרב הממשל האמריקני ובאירופה כלפי איראן בעקבות הסיוע לרוסיה והדיכוי האכזרי של המהומות, כדי לקדם במשותף מגוון פעילויות למול המשטר האיראני.

תנאי הכרחי לבלימת פרויקט הגרעין הוא שימור הברית האסטרטגית והיחסים המיוחדים עם ארה"ב. לשם כך, הממשלה החדשה נדרשת להקפיד על התיאום האסטרטגי והביטחוני עם הממשל, תוך הקפדה על בניית יחסי אמון והימנעות ממהלכים לעומתיים. עם זאת, היחסים המתוחים עם הממשל סביב קידום ההפיכה המשטרית והמדיניות כלפי הפלסטינים, והעובדה שראש הממשלה לא הוזמן עד כה לביקור בארה"ב, עלולים להעיב על השיח האינטימי ולהקשות על היכולת לקדם מענה אסטרטגי משותף.

במעגל האזורי, ניצבת בפני ישראל הזדמנות לנצל את החשש המשותף מהתעצמות איראן, כדי לפעול להרחבת מכלול הקשרים הביטחוניים עם מדינות המפרץ, בין היתר באמצעות שיתופי פעולה מולטילטראליים עם סנטקו"ם (פיקוד המרכז האמריקאי). במקביל, ישראל צריכה להימנע מצעדים לעומתיים מול רוסיה, בעיקר בכל הקשור לאספקת מערכות הגנה אווירית לאוקראינה, כדי לשמר בידיה את חופש הפעולה המירבי לפעול נגד איראן במרחב. בנוסף, ישראל צריכה להשקיע מאמצי שכנוע מיוחדים מול סין שתפעיל את השפעתה על איראן, מתוך הבנה כי להתגרענות איראן יהיה אפקט גלובאלי שלילי שישפיע גם על סין עצמה.

ישראל צריכה לפעול להעצמת האילוצים מבית על המשטר באיראן. לשם כך, ישראל צריכה לשכנע את ארה"ב ומדינות המערב, כי האופציה האחרונה שנותרה על השולחן לפני מהלך צבאי היא להטיל סנקציות נוספות רחבות וכואבות ביותר על איראן, בדומה לאלו שהוטלו בשנה האחרונה על רוסיה. סנקציות שיובילו לניתוקה של איראן מהיכולת לקיים קשרים כלשהם עם המערב (ובכלל זאת בתחומי התעופה האזרחית, התרבות והספורט), ויהפכו אותה למבודדת בסגנון רוסיה וצפון קוריאה. זאת, באופן שימחיש למשטר את מחיר ההפסד ועשוי לאלץ אותו לשנות את התנהלותו, ואף להסכים להסכם חדש, מחמיר בהרבה מהקודם.

לבסוף, ישראל צריכה לקחת בחשבון, כי מהלך צבאי מול איראן יוביל לעימות ישיר איתה ועם בעלי בריתה ושלוחיה במרחב. על כן, עליה לפעול להעצמת היכולות ההגנתיות על העורף ועל מתקנים חיוניים. אחד התנאים ההכרחיים לכך הוא להבטיח את המשך הסיוע הצבאי והכלכלי מצד ארה"ב ולהימנע ככל שניתן מלגרור את צה"ל לפעילות בעצימות גבוהה בזירה הפלסטינית. זאת, באופן שישפיע על יכולתו להתכונן כראוי לתרחישי הסלמה מול איראן, חזבאללה וגורמים אחרים במרחב.

הכותבים:

גדעון פרנק, יו"ר הועד המנהל בטכניון ולשעבר ראש הועדה לאנרגיה אטומית

ד"ר אפרים אסכולאי, חוקר אורח בכיר, לשעבר בכיר בועדה לאנרגיה אטומית ובסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית

אלוף (מיל') עמוס גלעד, ראש המכון למדיניות ולאסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן

ד"ר שי הר-צבי, חוקר בכיר במכון למדיניות ולאסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

לחזרה למסמך התובנות המלא יש ללחוץ כאן >>