100 ימים למלחמה
סוגיות במוקד
נכתב ע"י צוות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS)
בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד | 11 בינואר, 2024
 |
| Photo: IDF Spokesperson's Unit | CC BY-SA 3.0 | Spokesperson unit of ZAKACC BY-SA 4.0 |
כ-100 ימים מאז השבת השחורה ב-7 באוקטובר, ישראל נמצאת במלחמה רב זירתית. לעת עתה, לא נראית נקודת סיום למלחמה. למרות הלחימה המרשימה של צה"ל בגזרות השונות, המטרות בדרום ובצפון עדין לא הושגו. ממשלת ישראל מתחמקת מגיבוש אסטרטגיה כוללת ל"יום שאחרי". בהיעדר אסטרטגיה, עלולה להיפגע היכולת להשיג את מטרות המלחמה ולפעול מול האיום האיראני הרב-מימדי. מטרת המסמך להתמודד עם השאלות המרכזיות שעולות בשיח הציבורי ביחס להמשך המלחמה ול"יום שאחרי".
כשלושה חודשים מתחילת המלחמה, האם ניתן להשיג את שתי מטרות העל - הפלת שלטון החמאס והחזרת החטופים והחטופות בחיים?
היום ברור, כי מול מטרות המלחמה פועלות שתי מערכות שעונים שונות, שאין ביניהן סתירה. מיטוט היכולות השלטוניות והצבאיות של החמאס מהווה מטרה ברת השגה בטווח הבינוני-ארוך. מטרה זו ניצבת תחת אילוצים של מספר שעונים (מבצעי, מדיני, פנימי), שיש בהם גמישות ואורך נשימה.
מנגד, מהעדויות של החטופים והחטופות שחזרו עולה בבירור כי שעון החול שלהם אוזל במהירות כל יום שהם נותרים בידי החמאס. מכאן שנודעת חשיבות עליונה בהחזרתם בחיים בהקדם האפשרי גם במחירים גבוהים מאוד. זו חובתה של המדינה, לאחר שהפקירה אותם ב-7 באוקטובר.
האם על ישראל לפתוח במתקפת מנע כוללת נגד חזבאללה?
ישראל נמצאת במלכוד אסטרטגי וצבאי. מצד אחד, אירועי השבת הארורה מחייבים את צה"ל למקד את מאמציו בעזה להחזרת החטופים והחטופות ולמיטוט החמאס. מהצד האחר, הלחימה המתנהלת בצפון בשלושת החודשים האחרונים והפינוי של עשרות אלפי תושבים מבתיהם, מייצרים מציאות ביטחונית ואזרחית בלתי אפשרית.
עד כה ישראל אימצה מדיניות אגרסיבית בשטח מתוחם מדודה לירי מצד חזבאללה. זו נועדה מצד אחד לאפשר את מיקוד המאמץ המלחמתי העיקרי בעזה. מהצד האחר, להרתיע את חזבאללה מהרחבת הלחימה תוך גביית מחיר וניסיון לדחוק בהגרתיות את מאחזיו צפונית לליטאני. נוכח זאת נשאלת השאלה כיצד ניתן להחזיר את הביטחון לתושבי הצפון ?
המענה הישראלי צריך להיות מבוסס על שילוב בין הפעלת כוח לגיבוש הסדר מדיני חדש. זאת, ישום מלא ואפקטיבי של החלטת מועבי"ט 1701. החסרון טמון באפשרות הסבירה שחזבאללה ישוב לפרוס את כוחותיו דרומית לליטאני כעבור פרק זמן מסויים.
על כן, ממשלת ישראל צריכה להכין אופציה רב-מימדית למהלך צבאי נרחב נגד חזבאללה, מתוך הנחה שאנחנו על מסלול התנגשות כמעט ודאי עם הארגון. זאת, במידה והפעילות הצבאית הנוכחית והיוזמות המדיניות בהובלת ארה"ב ייכשלו. לשם כך, עליה להיערך לאופציה זו בכל ההיבטים המדיניים, הצבאיים והאזרחיים.
במישור האזרחי, הממשלה תהא חייבת לשפר את מוכנות העורף והיערכות האוכלוסייה. זאת נוכח היכולת של חזבאללה לגרום נזקים גדולים לעורף הישראלי (150 אלף רקטות, טילים מדוייקים, מל"טים ועוד). מדובר, בין היתר, בכשירות המקלטים והממ"דים בעיקר בצפון ובמעטפת הגנה מיטבית למתקנים חיוניים.
במישור המדיני ובתחום הצבאי, ישראל תצטרך לוודא שהיא מתואמת באופן מלא עם הממשל האמריקני, החיוני בשני מישורים מרכזיים. האחד, כדי לוודא את התמיכה המדינית לפעילות צבאית עצימה ולהשגת הסדר מחייב "ביום שאחרי". השני, כדי להבטיח קבלת סיוע צבאי משמעותי, שבוודאי יידרש לניהול מערכה רחבה בעצימות גבוהה.
האם המערכה המשפטית נגד ישראל בהאג מהווה איום אסטרטגי?
המערכה המשפטית מהווה חזית התמודדות חשובה שישראל נאלצת להתמודד מולה. התביעה שהגישה דרום אפריקה לבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג עלולה לפתוח תיבת פנדורה של מנעד רחב של סיכונים, ובראשם הוצאת צו מיידי לעצירת הפעילות הצבאית בעזה.
החלטה כזו עלולה לפגוע בתחומים רבים אחרים. ברמה הבילטראלית, מדינות שונות עלולות לגלות זהירות רבה מלשתף פעולה עם ישראל, בייחוד בהיבטים ביטחוניים. מעבר לכך, ההחלטה עלולה לשמש כעילה לקבלת החלטות נגד ישראל במוסדות בינלאומיים שונים. בתחום המשפטי, פסיקה נגד ישראל עלולה לעודד גורמים אנטי-ישראלים ברחבי העולם לקדם תביעות נגד ישראל וחיילי צה"ל, ובכלל זאת בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. במישור התודעתי, יש בכך כדי להשחיר את תדמיתה של מדינת ישראל ולהעצים את ביטויי המחאה וגילויי האנטישמיות.
נוכח זאת, ממשלת ישראל צריכה לגלות תבונה מדינית. להמשך העברת הסיוע ההומניטארי לאוכלוסיית עזה ולשימור עוצמתו של בית המשפט העליון נודעת חשיבות רבה כדי לצמצם את הסיכונים הרב-מימדיים הניצבים בפני ישראל.
במקביל, ראש הממשלה צריך להנחות שרים, חברי כנסת וגורמים אחרים לחזור בהם מההתבטאויות הפרובוקטיביות וחסרות האחריות (כגון ההצעה להטיל פצצה גרעינית על עזה), שיש בהן כדי לספק תחמושת לטענות כנגד ישראל. הוא אף צריך להצהיר במפורש כי התבטאויות אלו אינן משקפות את מדיניות הממשלה.
האמנם ישראל יכולה להתמודד עם האיומים הרב-מימדיים ללא שיתוף הפעולה האסטרטגי עם ארה"ב?
השר לביטחון לאומי, בן גביר ועמיתיו בקואליציה התריסו לאחרונה שארה"ב אינה יכולה להכתיב לישראל כיצד לפעול במלחמה מול חמאס וכי "ישראל אינה עוד כוכב בדגל של ארה"ב". זאת, נוכח הדרישות מצד הממשל והנשיא ביידן בעצמו לשילוב הרש"פ בתהליכי הניהול והשיקום של הרצועה "ביום שאחרי"; הבקשות להכנסת סיוע הומניטארי לתושבי הרצועה; והטענות על כך שהממשלה נמנעת מלהעביר כספים לרשות הפלסטינית.
דברים אלו עומדים בניגוד לחשיבות יוצאת הדופן של הברית האסטרטגית עם ארה"ב, שמהווה עמוד תווך מרכזי בביטחון ובחוסן הלאומי של מדינת ישראל.
מאז תחילת המלחמה, ארה"ב התייצבה באופן מוחלט לצידה של ישראל ומספקת את כיפת הפלדה הרב-מימדית הנדרשת - במימד המדיני, במישור הצבאי, בתחום הכלכלי, בהיבט ההרתעתי ובזירה התודעתית. ללא ההתייצבות המוחלטת של הנשיא ביידן, תוך נכונות לשלם מחירים פוליטיים, ישראל היתה עלולה להיקלע לאסון כבד ב-7 באוקטובר ובהמשך נתקלת בקשיים להמשיך לאורך זמן בלחימה בעצימות הנדרשת.
מה חשיבות ההשתלבות של ישראל בחזון הנשיא ביידן ל"יום שאחרי"?
מלחמת "חרבות ברזל" מהווה בראיית הנשיא ביידן הזדמנות לעצב את פני המזרח התיכון מחדש. הממשל גיבש אסטרטגיה ל"יום שאחרי" שבבסיסה כינון ברית מדינית, צבאית וכלכלית עם מדינות מחנה השלום וישראל שתהווה משקל נגד לציר הרשע בהנהגת איראן ובתמיכת רוסיה.
לתפיסתו של ביידן, תנאי הכרחי לנכונות של מדינות ערב להשתלב בברית האזורית הוא עיצוב מחדש של המערכת הפלסטינית, תוך שילוב הרשות הפלסטינית בתהליכי שיקום הרצועה. בהתאם, ביידן מציב חמישה לאווים - רצועת עזה לא תשמש יותר כבסיס לטרור; לא תתאפשר העברה בכוח של פלסטינים; לא כיבוש מחודש; לא הטלת מצור או סגר; ולא צמצום בשטחה של הרצועה. לתפיסתו, היעד הסופי ארוך הטווח הוא פתרון שתי המדינות ואיחוד של עזה ואיו"ש, תחת רשות פלסטינית "מחודשת".
בפני מדינת ישראל ניצבת הזדמנות היסטורית להשתלב בתהליכים אזוריים שמוביל הממשל האמריקני, החיוניים בהתמודדות עם מכלול האיומים החיצוניים הניצבים לפתחנו, ובראשם האיום האיראני. כל בחירה אחרת, תוביל לפגיעה במאזן האסטרטגי הכולל של מדינת ישראל, לשקיעה בביצה העזתית ולצמצום מרחב הפעולה של צה"ל.
האם ניתן להתעלם מהרשות הפלסטינית "ביום שאחרי" והאם החלופות האחרות ישימות?
בניגוד לעמדתו של הנשיא ביידן, ראה"מ טוען בעקביות כי לא תינתן דריסת רגל לרשות הפלסטינית ברצועת עזה ב"יום שאחרי" ("לא חמאסטאן ולא פתחסטאן"). השאלה העולה האם יש חלופה אחרת טובה יותר עבור מדינת ישראל?
חלופה אפשרית אחת היא שישראל תישאר תקופה ממושכת בתוך רצועת עזה. המשמעות תהיה אחריות ישראלית ישירה על 2.2 מיליון פלסטינים. לכך יהיו נזקים שליליים משמעותיים בכל היבט אפשרי – ביטחוני, מדיני, כלכלי, משפטי ותודעתי. הקהילה הבינלאומית ומדינות ערב לא יהיו נכונות לקבל מצב כזה.
חלופה אחרת היא למסור את האחריות האזרחית בעזה לידי חמולות מקומיות. עם זאת, מדובר בפתרון לא ישים. סביר כי החמולות ישקעו במאבקי כוח פנימיים ולא יזכו לתמיכה של הקהילה הבינלאומית ומדינות ערב המתונות. הטענות כי חלק מהערים באיו"ש מנוהלות ע"י גורמי כוח מקומיים אינן מדוייקות, שכן הרשות הפלסטינית מספקת את המעטפת השלטונית ואת האחריות ברמה הלאומית.
להבנתנו, תחת התפיסה הכוללת שבה הפלסטינים שולטים על עצמם ועל גורלם הן בעזה והן ביהודה ושומרון, חייב להיבנות גוף ממשלי פלסטיני, תחת הרשות הפלסטינית. גוף זה יהיה אחראי לניהול חייהם של הפלסטינים בשטחי הרשות ויקיים ממשקי עבודה ביטחוניים ואזרחיים עם ישראל, בדומה למודל הקיים באיו"ש.
על כן, במציאות הנוכחית, הרשות הפלסטינית מהווה את הכתובת היחידה האפשרית בעיני הממשל האמריקני ומדינות ערב המתונות. בהתאם לתפיסתו של הנשיא ביידן, עליה לעבור שינויים מהותיים ביכולות המשילות שלה וביחס לישראל, שיאפשרו לה לקבל את האחריות על עזה ואיו"ש.
מהן המשמעויות של הסכם נורמליזציה עם סעודיה והאם עדין ניתן להשיגו?
עד ה-7 באוקטובר, היה נדמה שישראל וסעודיה מתקדמות לעבר הסכם נורמליזציה היסטורי. להסכם משמעויות מרחיקות לכת בתפיסת המענה הכולל נגד איראן בין היתר באמצעות קידום מסגרת ביטחון אזורית. בנוסף, ההסכם טומן בחובו הזדמנויות כלכליות באמצעות פיתוח ציר יבשתי מהודו ועד אירופה, שיעבור דרך סעודיה וישראל.
המלחמה שפרצה בעקבות אירועי השבת השחורה הציבה סימני שאלה רבים באשר לסיכויים למימוש החזון. הנשיא ביידן אף טען כי אחת הסיבות למתקפת הטרור הרצחנית של חמאס היתה לבלום את תהליכי הנורמליזציה. יורש העצר, מוחמד בן סלמאן, שואף להפוך את סעודיה למנהיגת העולם המוסלמי. זאת, תוך קידום ברית אסטרטגית עם ארה"ב. זו אמורה להישען על שלושה עמודי תווך: ערבויות ביטחוניות של ארה"ב; אספקת מערכות הנשק המתקדמות ביותר; ופיתוח תוכנית גרעין אזרחי מלאה בממלכה, הכוללת העשרת אורניום בשטח הממלכה. לשם השגת יעדים אלו, יורש העצר הביע נכונות לכונן נורמליזציה עם ישראל במטרה לשכנע את הממשל והקונגרס לאשר את הבקשות הסעודיות החריגות.
היום ברור כי הסוגייה הפלסטינית תמלא תפקיד מרכזי במגעים להשגת נורמליזציה. לתפיסת ממשל ביידן, תנאי הכרחי לקידום נורמליזציה הינו יצירת מציאות חדשה במערכת הפלסטינית בכללותה, במסגרתה רצועת עזה ואיו"ש אמורים להיות מאוחדים תחת רשות פלסטינית "מחודשת". באופן דומה, גם יורש העצר הסעודי מבין כי ללא יצירת אופק מדיני ומתן מענה לתפקיד שהרשות הפלסטינית תמלא בשיקום הרצועה, הוא יתקשה נוכח לחצים פנימיים ואזוריים, להתקדם לכינון נורמליזציה עם ישראל.
לתוצאות המלחמה ולתבונה המדינית של ממשלת ישראל יהיו השפעות מהותיות על האפשרות להשגת נורמליזציה. כשלון המאמץ האמריקני לכונן ציר, שבבסיסו הסכם שלום בין ישראל למדינות ערב המתונות למול הציר האיראני, יהווה פגיעה ישירה בעוצמות האסטרטגיות הכוללות של מדינת ישראל. לכך יהיו הקרנות שליליות על יכולת ההתמודדות עם מסכת האיומים החיצוניים הניצבים לפניה.
מדוע השלום עם מצרים וירדן חשוב לביטחון הלאומי של מדינת ישראל וכיצד ניתן לשמרו?
מראשית המלחמה, נשמעים רעיונות מצד שרים וחברי כנסת להנעת האוכלוסייה הפלסטינית בעזה למצרים בתמורה להענקת הטבות כלכליות מפליגות. רעיונות אלו משקפים הבנה לקויה של המערכת המצרית. המשטר המצרי דוחה על הסף כל אפשרות לקלוט אוכלוסייה פלסטינית והוא ומבהיר כי מדובר בקו אדום ואיום על אינטרסים לאומיים וביטחוניים. מצרים אף תתנגד למימוש אופציה זו גם במחיר של משבר חריף עם ישראל ופגיעה מהותית בקשרים.
המלחמה בעזה מציבה את מצרים וירדן בדילמה עמוקה, שמאלצת אותן לתמרן בין אינטרסים אסטרטגיים וביטחוניים לאילוצים פנימיים. מצד אחד, הן קוראות להפסקת אש ולהפסקת פעילות צה"ל, ואף מאשימות את ישראל בפגיעה חסרת פרופורציות באוכלוסייה העזתית. מהצד האחר, שתיהן נמנעות מלנקוט צעדים שיש בהם כדי להוביל לפגיעה ממשית בקשרים הבילטראליים והביטחוניים עם ישראל.
אלו מהווים נכנס אסטרטגי נדבך מרכזי בתפיסת הביטחון הלאומי של ישראל. ירדן מהווה עומק אסטרטגי של מדינת ישראל ומרכיב חיוני בהגנה על הגבול המזרחי לסיכול חדירה של גורמי טרור והברחות אמל"ח. מצרים הינה שחקן מפתח אזורי, שיכולה למלא תפקיד משמעותי בשיקום הרצועה ובמתן מענה להברחות האמל"ח לעזה.
נוכח זאת, ממשלת ישראל צריכה להימנע מצעדים ומהתבטאויות שיש בהם כדי לפגוע בשתי המדינות. זאת, משום שכל פגיעה בהן עלולה להוביל לערעור מהותי של הארכיטקטורה הביטחונית של ישראל. ראש הממשלה צריך להבהיר באופן מפורש, כי הוא מתנגד לכל הרעיונות להנעת האוכלוסיה העזתית וכי אפשרות זו אינה על הפרק.
מהי עוצמת האיום האיראני הרב-מימדי והרב-חזיתי וכיצד ישראל צריכה להתמודד מולו?
איראן הצליחה בשנה האחרונה לבסס עצמה כמדינת סף גרעינית ולמעשה מהווה איום קיומי פוטנציאלי על מדינת ישראל.
איראן מחזיקה כיום בכמות אורניום מועשר המספיקה לייצור מספר פצצות גרעיניות, ומסוגלת להתחיל להעשיר לרמה של 90% תוך כשבועיים. המדיניות האיראנית נועדה לפתח פוטנציאל שיאפשר לה, בכפוף להחלטה של המנהיג, לפרוץ קדימה להשגת יכולת גרעינית צבאית בפרק הזמן הקצר ביותר וללא תלות באילוצים טכנולוגיים וחומריים.
במקביל, איראן ממשיכה בפיתוח מנעד רחב של אמצעי שיגור ובשיפור יכולות הטילים הבליסטיים, המטוסים ללא טייס, ועוד. בנוסף, איראן ממשיכה להעניק סיוע צבאי וכלכלי לישויות החסות הפועלות בלבנון, בסוריה, בעיראק ובתימן. כל זאת תוך קידום ניסיונות לפגוע באזרחים ישראליים ברחבי העולם והעמקת הקשרים הצבאיים והמודיעיניים עם רוסיה.
"ביום שאחרי", נוכח ההבנה שחלון ההזדמנויות לבלימת פרויקט הגרעין הולך ונסגר, הממשלה צריכה לגבש אסטרטגיה כוללת שתתבסס על שתי לבנים מרכזיות. האחת, במישור הצבאי באמצעות האצת תהליכי בניין הכוח בסיוע אמריקני. זאת, באופן שימחיש, כי בכוונת ישראל לפעול בכל מחיר, ובכל האמצעים העומדים לרשותה, לסיכול פרויקט הגרעין.
השנייה במרחב המדיני-אסטרטגי, באמצעות שיתופי פעולה עם ארה"ב, מדינות אירופה ומדינות מחנה השלום הערבי. ישראל צריכה לוודא כי היא אינה מתמודדת לבדה עם האיום האיראני, אלא מדובר באתגר משותף המסכן את הקהילה הבינלאומית כולה, וכי הדרך היחידה להתמודד איתו היא באמצעות איחוד יכולות ומאמצים.
תנאי הכרחי לבלימת פרויקט הגרעין הוא שימור הברית האסטרטגית והיחסים המיוחדים עם ארה"ב. לשם כך, הממשלה תידרש להקפיד על התיאום האסטרטגי והביטחוני עם הממשל, תוך הקפדה על בניית יחסי אמון והימנעות ממהלכים לעומתיים.
במעגל האזורי, ניצבת בפני ישראל הזדמנות לנצל את החשש המשותף מהתעצמות איראן, כדי לפעול להרחבת מכלול הקשרים הביטחוניים עם מדינות מחנה השלום, בין היתר באמצעות שיתופי פעולה מולטילטראליים עם סנטקו"ם (פיקוד המרכז האמריקאי).
ב"יום שאחרי" מדינת ישראל תידרש לשנות את סדרי העדיפויות הלאומיים שלה - מהם השינויים הנדרשים?
בתחום האזרחי
מדינת ישראל צריכה כבר כיום לתעדף את שיקום יישובי עוטף ישראל ובנייה מחדש של איזורי התעשייה והחקלאות בדרום ובצפון. תהליך שיקום שכזה צפוי להימשך למעלה משנה ולפיכך תידרש המדינה להיערך באופן מיידי לטיפול במאות אלפי המפונים, בשיכונם, במתן מענה חינוכי וחברתי הולם להורים ולילדים ובשירותי רווחה ועבודה סוציאלית. הממשלה תהא חייבת לתעדף משימות לאומיות הנוגעות לכלל אזרחי המדינה על פני טיפול בסקטורים המקורבים לשלטון.
בתחום החברתי
מדינת ישראל נכנסה לתוך האירועים כשהיא משוסעת ומקוטבת מבחינה חברתית, במידה רבה נוכח אירועי ההפיכה המשטרית שהובילה הממשלה. במהלך הלחימה עברה החברה הישראלית סוג של התפכחות והתחברות מחדש שיכולים להוות את הבסיס לבניית מציאות חברתית ואזרחית חדשה במדינה. על ממשלת ישראל הבאה יהיה לקדם אסטרטגיה לאומית לבניית וחיזוק זהות ישראלית לאומית מאחדת על פני זהויות דתיות ואתניות שונות ולשנות את סדרי העדיפויות הלאומיים. זאת, באופן שייתן מענה לצרכי כלל האוכלוסיות והמגזרים במדינה תוך נקיטת פעולות לשילוב החברה החרדית והערבית בתוך מכלולי העשייה השונים במדינה.
בתחום ביטחון הפנים
האירועים האחרונים הוכיחו כי יכולות ההגנה של ישראל מפני איומים חיצוניים משליכים ישירות על ביטחון הפנים, שכן באירועי ה- 7/10 נפגעה באופן משמעותי תחושת הביטחון של אזרחי ישראל. בתחום זה תצטרך המדינה לאחר השלמת ומיגון הגבולות לטפל גם בסגירה הרמטית של המעברים לשטחי הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון, לחיזוק משמעותי של כוחות ביטחון הפנים ובהם: משטרת ישראל, שב"ס, המשמר הלאומי העתידי וכוחות הכוננות האזרחיים בכל יישובי הספר.
בתוך בממשל והשלטון
חוסר ההיערכות של ישראל לאירועים ואחריהם הוכיח שוב את שהיה ידוע לאורך שנים. מבנה ושיטת ממשל ובחירות לקויים הביאו את ישראל למצב של ממשלים בלתי יציבים וקצרי מועד מה שגרם לחוסר משילות והיעדר יישומן של אסטרטגיות לאומיות ארוכות טווח. על ההנהגה הבאה של ישראל יהיה לשנות את מבנה הממשל ושיטת הבחירות באופן שייצר יציבות שלטונית ויכולות בניית ומימוש תוכניות אסטרטגיות ארוכות טווח לישראל ולאזרחיה. על השלטון הבא יהיה לבנות סדרי עדיפויות חדשים הנותנים מענה לכלל צרכי המדינה ואזרחיה על פני צרכי אוכלוסיות מסויימות המיוצגות על ידי מפלגות הקואליציה.
נכתב ע"י צוות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
