כיפת הפלדה האמריקנית - התנגשות בין אסטרטגיות
ד"ר שי הר-צבי
11 בינואר, 2024
 |
| Photo: Kobi Gideon - GPO |
מאז ה-7 באוקטובר, ארה"ב מעניקה לישראל מטריית הגנה מדינית וביטחונית רחבה ביותר. דווקא על רקע זה, מתבלטים הפערים האסטרטגיים בין המדינות באשר ל"יום שאחרי", כפי שנחשפו בביקור האחרון שערך שר החוץ בלינקן. לתפיסת הממשל, המלחמה מייצרת הזדמנות היסטורית להקים ברית אזורית בין מדינות מחנה השלום וישראל ולכונן הסכם נורמליזציה עם סעודיה. תנאי הכרחי לכך הוא יצירת מציאות חדשה במערכת הפלסטינית ומתן תפקיד לרשות בניהול הרצועה. בניגוד לחזון שמציג הנשיא ביידן, ראש הממשלה נתניהו שב וטוען כי הוא לא יאפשר דריסת רגל לרשות הפלסטינית בניהול ובשיקום רצועת עזה ב"יום שאחרי" ("לא חמאסטאן ולא פתחסטאן"). התנגשות האסטרטגיות עלולה להוביל להקרנות שליליות על עוצמתה הכוללת של מדינת ישראל ועל יכולתה להתמודד עם מסכת האיומים החיצוניים הניצבת בפניה.
כיפת הפלדה האמריקנית
מאז תחילת המלחמה, הנשיא ביידן התייצב באופן חסר תקדים לצידה של ישראל, בראש ובראשונה, בשל מחויבותו העמוקה לביטחונה, ובלשונו "לא צריך להיות יהודי כדי להיות ציוני". זאת, לצד ההבנה שתושבי הדרום והצפון אינם יכולים להמשיך ולחיות במציאות בה קיים איום תמידי עליהם. בהיבט הרחב, בראיית הממשל למלחמה בין ישראל לחמאס וללחימה עם חזבאללה יש משמעויות אזוריות וגלובאליות. למעשה, מדובר בשלב נוסף במערכה בין המחנה בהובלת ארה"ב לבין הציר הרדיקלי בהנהגת איראן ובתמיכת רוסיה.
כיפת הפלדה האמריקנית באה לידי ביטוי באופן רב-מימדי. במימד המדיני, ארה"ב מעניקה לישראל לגיטימציה וחופש פעולה לפעול למיטוט החמאס. הנשיא ביידן שב ומדגיש, כי המציאות בעזה לא יכולה לחזור לזו שהיתה לפני ה-7 באוקטובר. בנוסף, ארה"ב נותנת לישראל מטריית הגנה ובלמה קבלת החלטות נגד ישראל במועצת הביטחון באמצעות שימוש בזכות הוטו. לכך עשויה להיות חשיבות רבה באם מועצת הביטחון תתבקש לאשרר החלטה אפשרית של בית המשפט הבינלאומי לצדק לחייב את ישראל לעצור מיידית את הלחימה בעזה.
בתחום הביטחוני, ארה"ב מעניקה לישראל סיוע צבאי בהיקפים אדירים, שהינו חיוני לניהול המלחמה בעצימות גבוהה ולאורך זמן. יתרה מכך, חלק מהחימוש לישראל הינו על חשבון הסיוע לאוקראינה (למשל, פגזי 155 מ"מ). זאת, באופן שיש בו כדי להמחיש את החשיבות הרבה שהממשל מייחס לתמיכה במאמץ המלחמתי הישראלי.
בהיבט ההרתעתי, הנשיא ביידן הזהיר מהיום הראשון למלחמה את איראן וחזבאללה לא ((Don't לנצל את המצב כדי לפעול נגד ישראל, ואף שיגר שתי נושאות מטוסים למרחב (כרגע נותרה אחת באזור המפרץ). יתרה מכך, הכוח הימי האמריקני באזור המפרץ מסייע ביירוט טילים ומל"טים המשוגרים ע"י החות'ים לעבר ישראל. ארה"ב אף הקימה כוח ימי רב-לאומי, כדי להתמודד עם הפגיעה בנתיבי השייט בעקבות תקיפות החות'ים כנגד ספינות מטען.
החזון - ברית אזורית
הנשיא ביידן מגלה נכונות לשלם מחירים פוליטיים נוכח הביקורת המוטחת בו מצד חוגים פרוגרסיביים במפלגה הדמוקרטית ואף מצד גורמי ממשל על התמיכה הרחבה בישראל. לתפיסתו של ביידן, המלחמה בעזה והמערכה מול חזבאללה מהוות אירוע מכונן שעשוי לייצר הזדמנות היסטורית לעצב מציאות חדשה במזרח התיכון. זאת, באמצעות הקמת ברית אזורית מדינית, צבאית וכלכלית בין מדינות מחנה השלום לישראל שתהווה משקל נגד לציר האיראני.
בהתאם לתפיסה זו, מדובר בתהליך ארוך טווח ורב שלבי. בשלב הראשון, ביידן מציג את התנאים למציאות שצריכה לשרור ברצועת עזה "ביום שאחרי" - לא תשמש יותר כבסיס לטרור; לא תתאפשר העברה בכוח של פלסטינים; לא כיבוש מחודש; לא הטלת מצור או סגר; ולא צמצום בשטח. בשלב השני, הקהילה הבינלאומית ומדינות ערב יפעלו, בשילוב הרשות הפלסטינית, לשיקום הרצועה. השלב האחרון הוא חזון שתי המדינות ואיחוד של עזה ואיו"ש, תחת הניהול של רשות פלסטינית "מחודשת". נראה כי ביידן מבין, כי בגירסא "המחודשת" שלה הרשות הפלסטינית הנוכחית תהא חייבת לעבור שינויים מבניים עמוקים כדי לחזק את יכולות המשילות שלה, ובכלל זאת להקים ממשלת טכנוקראטיים ולמנות אישים חדשים לתפקידי מפתח. מול ישראל, וכדי שתוכל להוות פרטנר לתהליך מדיני רציני, הרשות תצטרך לפעול נגד תכני ההסתה במערכות החינוך וברשתות החברתיות ולהפסיק את התמיכה במשפחות טרוריסטים.
לגישתו של ביידן, מתן אופק מדיני בדמות פתרון שתי המדינות ושילובה של הרשות הפלסטינית בניהול הרצועה, הינם תנאי הכרחי כדי לגייס את התמיכה המדינית והכלכלית של מדינות ערב בתהליכי השיקום. יתרה מכך, במציאות הנוכחית ובניגוד להערכות ולתקוות של גורמים בישראל לפני ה-7 באוקטובר, הסוגייה הפלסטינית תמלא תפקיד מרכזי באפשרות לחידוש תהליכי הנורמליזציה בין ישראל לסעודיה. עפ"י דיווחים בתקשורת, מסרים ברוח זו אף הועברו לראש הממשלה משר החוץ בלינקן בביקורו האחרון בישראל.
למול החזון והתפיסה שמציג הנשיא ביידן, ראש הממשלה וחברי הקואליציה מציגים תפיסה הפוכה. זו טוענת שאין כל הבדל מעשי בין חמאס לרשות הפלסטינית, ועל כן יש לשלול מכל וכל את האפשרות להעניק לה אחיזה כלשהי בניהול ושיקום הרצועה "ביום שאחרי". בהתאם לכך, לגישתם קיימות מספר חלופות אחרות, כגון הישארות ישראלית ממושכת ברצועה או מסירת האחריות האזרחית בעזה לידי חמולות מקומיות. להבנתנו, חלופות אלו אינן ישימות ו/או עלולות לגבות מישראל מחירים מדיניים, ביטחוניים וכלכליים גבוהים מדי.
משמעויות והמלצות
התמיכה האמריקנית הרב-מימדית שבה וממחישה את היותה של ארה"ב עמוד תווך מרכזי וחיוני בביטחון ובחוסן הלאומי של מדינת ישראל. ההתנגשות בין האסטרטגיות ותפיסות העולם השונות בין ממשל ביידן לממשלת נתניהו באשר ל"יום שאחרי" עלולה להוביל להשפעות שליליות מרחיקות לכת על ישראל. זאת, הן בטווח הזמן המיידי בכל הקשור לחופש הפעולה להמשך הלחימה מול חמאס וחזבאללה והן בטווח הבינוני-ארוך ביחס ליכולת ההתמודדות הכוללת עם האיום האיראני המתעצם.
בפני הממשלה ניצבת הזדמנות להשתלב בתהליכים אזוריים היסטוריים שמוביל הממשל. מנגד, כשלון המאמץ האמריקני יהווה פגיעה ישירה בעוצמות האסטרטגיות הכוללות של מדינת ישראל ואף עלול לפגוע במערכות היחסים של ישראל עם מדינות השלום והנורמליזציה. זו העת שממשלת ישראל נדרשת לגלות תבונה מדינית ולהעדיף את פיתוח עוצמתה האסטרטגית הכוללת של מדינת ישראל ושימור מעמדה כמעצמה אזורית.
ד"ר שי הר צבי, חוקר בכיר, ראש התחום הבינלאומי והמזרח התיכון, המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS), אוניברסיטת רייכמן
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
