מתקפת הנגד האוקראינית - נקודת מפנה במערכה?
ד"ר שי הר-צבי | 14 בספטמבר, 2022
 |
| Photos: Ministry of Defense of Ukraine | CC BY-SA 2.0 |
בימים האחרונים הצליח צבא אוקראינה לזכות בהישגים ניכרים, עת הצליח לכבוש שטחים רבים בצפון-מזרח המדינה באזור חראקיב הנאמדים לטענת גורמים אוקראינים ביותר מ-3000 קמ"ר, בעקבות מתקפת הנגד המפתיעה שביצע במרחב. ההצלחה להחזיר תוך ימים ספורים שטחים רבים (חלקם בעלי חשיבות אסטרטגית בשל היותם מרכזים לוגיסטיים) לשליטה אוקראינית, שלוותה בנסיגה בהולה של הכוחות הרוסיים באזור, מעידה על עוצמת ההפתעה הרוסית ומהווה את ההישג המשמעותי ביותר של צבא אוקראינה, מאז בלימת המתקפה על קייב עם פרוץ המלחמה.
ההצלחה האוקראינית נבעה משילוב של מספר סיבות: מאמצי הונאה שנועדו להסוות את היעד האמיתי של מתקפת הנגד ולהפתיע את הצבא הרוסי, שנערך להתמודד עם המתקפה בדרום באזור חרסון, ופעל לדלל את הכוחות המוצבים במזרח; ריכוך השטח במזרח ע"י הצבא האוקראיני, תוך ניצול המודיעין האיכותי ומערכות האמל"ח המתקדמות שקיבל מהמערב כדי להעצים את הפגיעה בצבא הרוסי ובתשתיות אותן הקים; רוח הלחימה והמוטיבציה הגבוהה של הכוחות האוקראינים ש"נלחמים על הבית" לעומת התשישות והמורל הירוד של הכוחות הרוסיים; ולבסוף מדובר בכישלון נוסף של שירותי המודיעין הרוסיים שכשלו בהבנה ובחיזוי ההיגיון האופרטיבי של צבא אוקראינה.
להתפתחויות האחרונות יש, מטבע הדברים, השפעה על המשך המערכה ועל הגיונות הפעולה של רוסיה. מטרת המאמר לבחון כיצד בכוונת רוסיה להתמודד עם התפתחויות אלו ברמה האסטרטגית, והאם הן עשויות דווקא להוביל את רוסיה להסלים את הפעולות שהיא נכונה לנקוט בהן?
האסטרטגיה הרוסית
במוקד האסטרטגיה הרוסית בתקופה האחרונה עמדו שתי לבנות מרכזיות. האחת, הפגנת נחישות ויכולת עמידה למול הסנקציות המערביות והסיוע הצבאי המאסיבי לאוקראינה. זאת, בין היתר, באמצעות המחשת הנכונות להמשיך במערכה ובכתישה הצבאית תקופה ממושכת; קידום שיתופי פעולה כלכליים עם מעצמות אסיה ומדינות נוספות במזה"ת ובאפריקה; המשך מכירת גז ונפט למדינות אירופה; ושורת הפגישות והמגעים המדיניים שקיים הנשיא פוטין (ראשי מדינות פורום ה-BRICS, הנשיאים ראיסי וארדואן ואחרים), שלתפיסתו הבליטו את יכולתה של רוסיה לכונן ציר נגדי.
השנייה, כרסום הנחישות והלכידות האירופית להמשיך במערכה, לנוכח החששות הגוברים בקרבן ממיתון ומחוסר יכולת לספק את הצרכים הבסיסיים של התעשייה והאוכלוסייה (כפי שכבר בא לידי ביטוי בתקנות שהשיתו חלק מהמדינות לצמצום צריכת הגז). זאת, באמצעות הגברת הלחצים בתחום האנרגיה והמזון. כך, רוסיה הודיעה על עצירת הזרמת הגז בצינור נורד סטרים 1 לגרמניה ולמדינות נוספות באירופה, בשל "בעיות טכניות". באופן דומה, הנשיא פוטין רמז לאחרונה, כי ייתכן ובכוונתו להפסיק את ייצוא החיטה מאוקראינה, בשל טענתו כי חלק ניכר מהחיטה לא הגיעה למדינות העניות, אלא למדינות אירופה. רוסיה גם מנצלת את החששות מאסון גרעיני ומדליפת חומרים רדיואקטיביים מהכור הגרעיני בזפרוג'יה (הכור הגדול באירופה), כדי להעצים את הלחצים על המערב.
ההקרנות על המשך המערכה
מוקדם עדין לקבוע האם ההתפתחויות האחרונות בשדה הקרב מהוות נקודת מפנה במערכה הצבאית, וזאת במידה רבה כתלות ביכולתו של צבא אוקראינה להחזיק בשטחים שנכבשו ומנגד היכולת של צבא רוסיה להתארגן מחדש ולבלום את מתקפת הנגד. עם זאת, לעת עתה ניכר כי בהיבט הרחב יותר, להצלחות האוקראיניות יש משמעויות אסטרטגיות ומוראליות, שכן הן עשויות לעורר מחדש את התקוות מצד אוקראינה ומדינות המערב כי ניתן לחולל תפנית רחבה במערכה, שתוביל להסגת הכוחות הרוסיים ממרבית השטחים שכבשו בחודשים האחרונים. זאת, במידה רבה בשל מה שעשוי להיתפס על ידן כשחיקה בכושר וברוח הלחימה של הצבא הרוסי, בין היתר, לנוכח עליונות הנשק המערבי הזורם לאוקראינה בהיקפים חסרי תקדים. המשמעות היא נכונות מצידן להמשיך במערכה הצבאית, תוך המשך הסיוע המאסיבי מצד ארה"ב באמל"ח, חרף ההחרפה הצפויה במצוקות האנרגיה ובקשיים הכלכליים בחודשי החורף, כמו גם לשלול על הסף כל נכונות לפשרות או אף תחילת מו"מ עם מוסקבה להשגת הפסקת אש.
זאת ועוד, עד כה פוטין נהנה מלכידות הזירה הפנימית, תוך שהוא מצליח להשתיק את ביטויי הביקורת נגד המלחמה באמצעות דיכוי וריסוק חוגי האופוזיציה. ברם, הנסיגה החפוזה של הצבא הרוסי כבר החלה לעורר ביקורת זהירה ברוסיה עצמה. זו אמנם מתמקדת כרגע בגורמי הצבא, ובכלל זאת כנגד שר ההגנה שויגו, אולם יש בה כדי להעצים את הלחצים על הנשיא פוטין בדבר הצורך לחולל שינוי מהיר בתמונת המצב.
במציאות כזו, סביר כי רוסיה תפעל להקצין עוד יותר את הלחצים שהיא מפעילה על אוקראינה והמערב ותגלה נכונות להשתמש באמצעים כוחניים ואלימים עוד יותר ממה שעשתה עד כה. זאת, בראש ובראשונה, בניסיון לבלום את מתקפת הנגד ולמנוע אובדן שטחים נוספים כדי להעביר את המסר כי אין תוחלת ממשית ולאורך זמן למאמצים האוקראינים. בה-בעת, רוסיה תשאף להמחיש למערב את מחיר ההפסד מהמשך המערכה באמצעות פגיעה באוכלוסייה והכבדת הלחצים בתחום האנרגיה והמזון. ביטוי מוחשי לכך ניתן במתקפת הטילים שרוסיה ביצעה נגד תחנות כוח במזרח אוקראינה, שגרמו לבעיות באספקת חשמל ולהחשכת אזורים שונים. להמשך הפעילות הרוסית נגד יעדי תשתית עלולה להיות משמעות רבה עוד יותר בשבועות הקרובים בשל החשש מפגיעה ממשית ביכולת לספק לאוכלוסייה את התנאים ההכרחיים להתמודד עם פגעי החורף. במקביל, רוסיה צפויה להגביר את מאמציה לקבל אמצעי לחימה ממדינות כאיראן וצפון קוריאה, באופן שעשוי להקל עליה לנהל מלחמת התשה ממושכת.
מכל מקום, עוצמת הצעדים שרוסיה תהא נכונה לנקוט בהם תלויה באופן ישיר ביכולתה לבלום את מתקפת הנגד ובתחושת הביטחון של הנשיא פוטין. הלה מבין כי המורשת שלו, ויתכן אף המשך שלטונו, יושפעו במידה רבה מתוצאות המלחמה. על כן, ככל שהוא יחוש שהוא נדחק לפינה וקיים חשש ממשי מתבוסה צבאית, כך הוא עלול לנקוט במהלכים קיצוניים שייתפסו בעיניו כחיוניים לשימור שלטונו ולהבטחת ההישגים בשטח.
משמעויות והמלצות לישראל
ההתפתחויות האחרונות וההתבצרות של כל אחד מהצדדים בעמדתו טומנות בחובן פוטנציאל להסלמה ולעליית מדרגה בעוצמת העימות. כך, הנשיא זלנסקי שב ומצהיר, כי אוקראינה תמשיך במאבקה לשחרור כל השטחים שנכבשו עד שכל הכוחות הרוסיים ייסוגו חזרה לארצם. מנגד, המשטר הרוסי לא יהסס לפעול בכל דרך אפשרית כדי לנסות ולבלום את מתקפת הנגד ואולי אף להחזיר לשליטתו לפחות חלק מהשטחים שאיבד.
מציאות זו מעצימה עוד יותר את הדילמה בפניה ישראל ניצבת בחודשים האחרונים. לישראל מערכת יחסים מורכבת עם רוסיה, לנוכח הציפייה ממנה לתמוך באופן מובהק באוקראינה "ולהיות בצד הנכון של ההיסטוריה", ומנגד ההכרה ביכולת ההיזק הרוסית לאינטרסים הישראליים במרחב ולאוכלוסייה היהודית ברוסיה עצמה, כפי שבאה לידי במהלכים לעצירת פעילות הסוכנות היהודית במדינה.
לנוכח זאת, ישראל צריכה לעת עתה להמשיך במדיניות הזהירה בה נקטה מאז פרוץ המלחמה. העובדה שישראל ממשיכה, עפ"י פרסומים זרים, לפעול ללא הפרעה מצד רוסיה נגד יעדים איראנים בסוריה, מהווה ביטוי להצלחת המדיניות. יתרה מזאת, בעת הנוכחית, כאשר גוברת המתיחות במערכת היחסים עם איראן וחזבאללה, ישראל צריכה לשמר בידיה את כל הכלים לחופש פעולה במרחב. נדבך מרכזי בתפיסה זו הוא שימור מנגנון מניעת חיכוך צבאי עם רוסיה, תוך מאמץ לפתור את המחלוקות בין המדינות (למשל בנושא הסוכנות) בדלתיים סגורות.
נכתב ע"י ד"ר שי הר צבי, חוקר בכיר, המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS), אוניברסיטת רייכמן
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
