יוזמת "הלבנט החדש": בדרך לברית אזורית חדשה? השלכות ומשמעויות למערכת האזורית וישראל
ד"ר משה אלבו | 28 ביולי 2021
|
|
מפגש הפסגה של מנהיגי מצרים, ירדן ועיראק (יוני 2021), נועד לקדם שתוף פעולה אסטרטגי בין המדינות, אך טומן בחובו גם תפיסה שאפתנית עתידית של הרחבת מודל שתוף פעולה זה לשאר מדינות הלבנט. המיקוד הושם על פיתוח שתוף הפעולה הכלכלי, הביטחוני והמדיני בין המדינות, ובכלל זה מגה-פרויקטים בתחום האנרגיה והחשמל והמעבר החופשי בין המדינות. יחד עם זאת, להסכם המתגבש, במידה ויתממש, יש השלכות מדיניות וביטחוניות ארוכות טווח למערכת האזורית ולישראל.
הקשרים הבילטראליים בין ירדן, מצרים ועיראק עמוקים וארוכי שנים: במהלך מלחמת איראן-עיראק (1980- 1988), ירדן היוותה משענת כלכלית חיונית לבגדד באמצעות ייצוא הנפט העיראקי דרך נמל עקבה, ורוב הנפט שעמאן צרכה נרכש במחיר מסובסד מבגדד. במקביל, מצרים שלחה יותר ממיליון אזרחים אשר איישו תפקידים חיוניים במשק העיראקי, ומאידך הזרימו כסף לכלכלה המצרית המקרטעת. היחסים האסטרטגיים בין המדינות נשמרו, למרות הטלטלות שחוותה עיראק בעשורים האחרונים.
ב-2017 החלה מצרים לייבא נפט מעיראק, ופרויקט חיבור שדות הנפט בבצרה לנמל עקבה באמצעות פריסת צינור נפט החל לצבור תאוצה. הצינור עתיד להעביר מיליון חביות נפט ליום, ובימים אלו דנים על הארכתו למצרים. המיזם אמור לתת מענה למשק הירדני (150 אלף חביות ליום), אשר מייבא כ-95% מצרכי האנרגיה שלו, וכן לעיראק אשר תופסת אותו כחיוני בשל הצורך לאבטח את אספקת ייצוא הנפט שלה, נוכח ההסתמכות הבעייתית על נתיב ייצוא אחד דרך מצרי הרמוז.
פרויקט נוסף שהוחלט כבר לבצעו הוא חיבור רשת החשמל העיראקית לרשת המצרית דרך ירדן. הפרויקט מוערך בעלות של 2.2 מיליארד דולר ואמור להתחיל תוך שנה וחצי. ירדן חתמה על הסכם דומה של אספקת חשמל לעיראק. כמו כן, עיראק אשר זקוקה לסיוע דחוף של חברות מצריות וירדניות מקצועיות לשיקום ההריסות והתשתיות המדינתיות חתמה עימן על הסכם של "נפט תמורת שיקום" (דצמבר 2020). המכניזם שנבנה בהובלת שרי האנרגיה מאפשר פעולה של חברות פיתוח ושיקום מצריות וירדניות בעיראק תמורת מכסות נפט.
ההיבט הכלכלי מהווה אינטרס מרכזי בשיתוף הפעולה הנרקם בין המדינות, אך הוא לא האינטרס היחיד. עיראק רוצה לגוון את משענותיה ולצמצם את התלות הכלכלית והאנרגטית שלה באיראן. בצורה פרדוקסלית עיראק אשר מחזיקה ברזרבות נפט מהגדולות בעולם נסמכת על יבוא חשמל וגז מאיראן. החוב לטהראן עומד כיום על כ-4 מיליארד דולר וממשיך לצמוח, ולכך משמעויות גאופוליטיות נרחבות. התלות באיראן הומחשה היטב בתחילת יולי כאשר אספקת הגז והחשמל הופסקה בגלל אי תשלום החוב, דבר שהוביל להפגנות עממיות נרחבות, ולפיטוריו של שר האנרגיה.
וושינגטון והקהילה הבינלאומית מעודדות את שתוף הפעולה האסטרטגי בין עיראק לירדן ומצרים, ותופסות אותו כהזדמנות לצמצום ההשפעה האיראנית בעיראק וחיזוק היציבות האזורית.
מצרים תופסת את עיראק כשוק מבטיח להשקעות, לייצוא סחורות וכוח אדם, למסחר משותף ולהעסקת חברות מקצועיות בשיקום תשתיות המדינה. פרויקט צינור הנפט, ופרויקט ייצוא החשמל והגז לירדן ועיראק, מתכתבים עם החזון הכולל של קהיר להפוך לרכזת אזורית של אנרגיה. כמו כן, המהלכים של מצרים מעידים על אסטרטגיה ארוכת טווח המבקשת למצב את קהיר ככוח אזורי מוביל בלבנט ובמזרח הים התיכון, המבוססת על שתופי פעולה כלכליים, אנרגטיים וביטחוניים באופן אשר מחזק את הנכסיות האזורית והבינלאומית שלה, ואת מנופיה מול מדינות המפרץ ותורכיה.
ירדן תופסת את שתוף הפעולה הכלכלי-אנרגטי הנרקם עם עיראק ומצרים כאינטרס אסטרטגי שנותן מענה נדרש לצרכי הממלכה, ומייצר עבורה מנופים מול ישראל וסעודיה. צינור הנפט שייפרס יאפשר לירדן לרכוש נפט במחיר מסובסד הנמוך ממחיר השוק העולמי, ויפחית את התלות שלה במדינות המפרץ, ובמידה מסוימת גם בישראל. החשיבות של צמצום התלות במדינות המפרץ, ובעיקר בסעודיה, התגבר לאחרונה נוכח המתיחות הגוברת ביחסים בין המדינות לאחר ניסיון ההפיכה הכושל בירדן שהוביל הנסיך חמזה. ניסיון ההפיכה נתפס בתקשורת הבינלאומית והירדנית כניסיון סעודי להדיח את המלך עבדאללה, ולקדם אג'נדה אזורית שמתכתבת עם האינטרס הסעודי.
לסיכום, ירדן ומצרים מבקשות לצמצם את ההשפעה האיראנית על עיראק, לעגן את המדינה במסגרת של ברית ערבית, ולהוביל את תהליך השיקום של המדינה שטומן בחובו פוטנציאל כלכלי משמעותי עבורן. שר החוץ הירדני אל-צפדי הצהיר, מבלי לנקוב בשמה של איראן, כי על עיראק להשתחרר ממעורבות כוחות אזוריים בשטחה. מנגד, איראן לא תוותר בקלות על עמדת ההשפעה שלה בעיראק, ולא על ההכנסות שזורמות משיתוף הפעולה הכלכלי והאנרגטי. במידה ואיראן תעריך כי יוזמת "הלבנט החדשה" מסכנת את מעמדה במדינה, יש ברשותה מנופים מדיניים, כלכליים וכן כלים ויכולות צבאיות להכשילה. מנגד, צינור הנפט מהווה עבור טהראן גם הזדמנות לעקוף את הסנקציות המוטלות עליה ולהזרים נפט באמצעות עיראק. פוטנציאל זה, מעצים את החשש כי ההנהגה העיראקית תפעל על פי התכתיב האיראני נוכח התלות וההשפעה הגוברת של טהראן במדינה.
לישראל יש אינטרס בשימור יציבות הממלכה הירדנית, ובמניעת השתלטות איראנית על עיראק, במיוחד נוכח ההערכה הסבירה כי הנוכחות האמריקאית לא תישאר לאורך זמן במדינה. התמיכה האמריקאית הלא מסויגת בעמאן, כפי שהתבטאה בביקורו האחרון של המלך עבדאללה בוושינגטון, חיונית לשימור היציבות בממלכה, ולמניעת חדירת השפעה איראנית.
לצד זאת, חיזוק השת"פ הביטחוני-מדיני האסטרטגי, הידוק היחסים הבילטראליים, ושימור המעמד של ירדן בירושלים, לצד תמיכה בבקשות הסיוע הירדניות בוושינגטון ובזירה הבינלאומית, צריך להוות אינטרס מרכזי בתפיסת הביטחון האזורי של ישראל.
כמו כן, נדרש להבין כי "יוזמת הלבנט" היא בראש ובראשונה יוזמה ערבית, המתכתבת עם אינטרסים אסטרטגיים ארוכי טווח, ומבוססת על היסטורית היחסים העמוקה בין המדינות. וושינגטון והקהילה הבינלאומית תומכות ביוזמה נוכח הפוטנציאל שלה לסייע בשיקום עיראק, בחיזוק הכלכלה הירדנית והמצרית, ובבלימת ההשפעה האיראנית. עם זאת, הרחבת היוזמה לסוריה כמכניזם לשיקום המדינה, תציב דילמה בפני וושינגטון וירושלים נוכח העדר הלגיטימציה למשטרו של אסד.
בשלב זה, "יוזמת הלבנט החדשה" עדיין נמצאת על "שולחן השרטוטים" ולמרות המחויבות של המנהיגים הערביים לקדמה, היא ניצבת בפני מכשולים וחסמים לא פשוטים שיקשו על מימושה. כמו כן, איראן מחזיקה מנופים מדיניים, כלכליים וצבאיים שעלולים להשפיע על התוצאה הסופית לטובתה. ישראל בשלב זה, נדרשת לעקוב אחר ההתפתחויות תוך הבנה כי ל"יוזמת הלבנט", ולמגה-הפרויקטים שמתגבשים בין המדינות, יש השלכות ארוכות טווח על האסטרטגיה האזורית של ישראל, על המערכה מול איראן ועל אינטרסים בליבת הביטחון הלאומי שלה.
נכתב ע"י ד"ר משה אלבו, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה.
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
