לוב על סף כאוס פוליטי: משמעויות אזוריות ובינלאומיות
ד"ר משה אלבו | 16 בפברואר 2022
 |
| Photo: remix - maxpixel.net |
לוב נמצאת שוב על סף כאוס פוליטי שעלול להדרדר לסיבוב נוסף במלחמת האזרחים המתמשכת במדינה. המשבר הפוליטי בין ממשלת ההסכמה הלאומית בטריפולי (GNA) במערב המדינה, לכוחות הפוליטיים היריבים במזרח ובראשם כוחות הצבא הלאומי (LNA) בהובלת הגנרל ח'ליפה חפתר, הסלים בשבועות האחרונים נוכח הכשלון של הממשלה הזמנית לקיים את הבחירות שתוכננו לדצמבר 2021, והוויכוח המתלהט על לגיטימיות ראש הממשלה להמשיך ולכהן בתפקיד. המערכת הפוליטית מפוצלת ושסועה, והזירה הבינלאומית חסרת קשב נוכח המשבר המתעצם באוקראינה בין רוסיה והמערב.
"מלחמה ושלום"
כוחות הצבא הלאומי הלובי בהובלת הגנרל חפתר, אשר ביססו את שליטתם במזרח המדינה ובדרומה, פתחו באפריל 2019 במבצע צבאי לכיבוש טריפולי בסיוע שכירי חרב רוסים ובתמיכה צבאית של מצרים ואיחוד האמירויות הערביות, במטרה להשלים את ההשתלטות על כל מוקדי הכוח במדינה. בשלב מסוים נראה היה כי המבצע הצבאי ישיג את מטרותיו. המאמצים הבינלאומיים ליישוב המשבר נכשלו ונדמה היה כי כיבוש טריפולי, שהייתה נתונה במצור וספגה הפגזות תדירות, הוא רק עניין של זמן.
בשלב זה נכנסה תורכיה לתמונה, ושינתה את פני המערכה מקצה לקצה. הנשיא ארדואן הביע את מחויבותה של אנקרה לממשלת ההסכמה הלאומית בטריפולי, ובנובמבר 2019 חתם על שני הסכמים: סימון הגבולות הכלכליים-הימיים בין המדינות, אשר היווה מהלך ישיר לבלימת המהלך המצרי-קפריסאי במרחב, והסכם לשיתוף פעולה צבאי. במסגרת הסכם זה, הגיעו בדצמבר 2019 ללוב אנשי צבא תורכים על תקן יועצים, כוחות מיליציה לוחמים מסוריה, מערכות הגנה אווירית, מערכות לוחמה אלקטרונית ומל"טים ששינו הלכה למעשה את פני המלחמה. במהלך החודשים מאי-יוני 2020 נבלמה המתקפה על טריפולי, כוחות ממשלת ההסכמה הלאומית השתלטו מחדש על רוב המרחב הצפון-מערבי של המדינה, והסבו תבוסה צבאית קשה לכוחותיו של הגנרל חפתר שאמנם קיבל סיוע צבאי מרוסיה, מצרים ואיחוד האמירויות, אך ללא הועיל.
עם זאת, ברגע שכוחות ממשלת האיחוד הלאומי הגיעו לקו האסטרטגי סירת-ג'ופרה[1] המערכה הפכה למשבר אזורי והנשיא המצרי סיסי איים בפומבי כי כיבוש העיר יהווה "קו אדום" מבחינתה של מצרים, שיוביל להתערבות צבאית ישירה. הלחץ האזורי עשה את פעולתו והלחימה פסקה.
באוקטובר 2020 נחתמה הפסקת אש כוללת בין ממשלת האיחוד הלאומי לכוחות הצבא הלאומי בלחץ אזורי ובינלאומי, במסגרתה הוחלט על יציאת כל הכוחות הזרים מלוב תוך שלושה חודשים, והקמת ממשלת אחדות זמנית שתוביל לבחירות לנשיאות. מהלך זה אשר נתמך על ידי האו"מ, הקהילה הבינלאומית וארה"ב היה אמור לייצב את המדינה, ולאפשר הקמה של מערכת פוליטית המקובלת על כל גורמי הכוח במדינה. הממשלה הזמנית הוקמה במרץ 2021, והבחירות נקבעו לדצמבר 2021. עבד אל-חמיד דבאיבה התמנה לתפקיד ראש הממשלה הזמני בטריפולי, והיה אמור להוביל את המדינה לבחירות. עם זאת, תכנונים לחוד ומציאות לחוד.
הבחירות נדחו נוכח המחלוקת העמוקה על לגיטימיות חלק מהמתמודדים, וסוגיות הקשורות לחוק הבחירות, פרוצדורות הליך הבחירה ומנגנוני הפיקוח. הפרלמנט בטוברוק קרא לפירוק הממשלה בטריפולי נוכח כישלונה בקיום הבחירות, ומינה את שר הפנים לשעבר פתחי בשאגה לתפקיד רוה"מ החדש. עם זאת, ראש הממשלה בפועל בטריפולי, דבאיבה, אשר שרד לאחרונה ניסיון התנקשות, סירב לקבל את החלטת הפרלמנט למנות ממשלה זמנית חליפית ולהתפטר, והצהיר כי הוא בשלבים מתקדמים של גיבוש "מפת דרכים" חדשה בתיאום עם שליחת האו"מ סטפני וויליאמס, במטרה לקיים את הבחירות ביוני הקרוב. דבייבה עדיין נתפס כראש הממשלה הלגיטימי של לוב על ידי האו"מ והקהילה הבינלאומית.
המדינה חזרה בשבועות האחרונים למתכונת של היריבות המוכרת: שני ראשי ממשלה המייצגים חלקים שונים של המדינה (מזרח ומערב), כאשר הפרלמנט יושב במזרח ונשלט על ידי הגנרל חפתר, בעוד שממשלתו של דבאייבה מוצבת בטריפולי ונתמכת כאמור על ידי הקהילה הבינלאומית והאו"מ. מצב זה, מעצים את המתיחות ומעלה את החשש כי המדינה עתידה להיסחף לסיבוב נוסף של מלחמת אזרחים עקובה מדם.
 |
| Photo: National Geospatial-Intelligence Agency |
המשחק האזורי
מצרים ותורכיה מבקשות לשמר את היציבות בלוב, ולהימנע מהסלמה נוספת שתאתגר את המהלכים המדיניים והביטחוניים שהן מובילות באזור. תורכיה, המקדמת בחודשים האחרונים מהלכי פיוס עם איחוד האמירויות, מצרים וישראל, מקיימת באמצעות השגריר התורכי בלוב – קנאן ילמז מגעים עם גורמי הכוח בבנגאזי ובמקביל גם עם ממשלת ההסכמה בטריפולי. אנקרה חותרת לדה-אסקלציה של העימות הצבאי בלוב, ובאמצעות פגישות עם חברי הפרלמנט בטוברוק, הבעת כוונה להשיב את הקונסוליה התורכית לבנגאזי ורצון לפתוח קו תעופה ישיר, היא מבקשת לבסס את לגיטימיות הפעולה שלה במזרח ובמערב. ציר נוסף דרכו אנקרה פועלת, הוא דרך השפעה על איחוד האמירויות המהווה שחקן מרכזי בלוב, באמצעות הסדרת וקידום היחסים הבילטראליים כפי שניתן היה לראות בביקורו התקדימי של ארדואן באיחוד האמירויות (13 בפברואר).
לצד זאת, תורכיה לא וויתרה על שאיפותיה הגאו-אסטרטגיות במזרח הים התיכון. אנקרה מבקשת להרחיב את השפעתה לעבר אפריקה ואירופה באמצעות דריסת הרגל שהיא מבקשת לבסס בזירה, לפעול למיצוי מאגרי הגז והנפט במים הכלכליים של לוב ולבסס אחיזה גם במאגרי הנפט הקיימים של לוב. מזכר ההבנות שנחתם עם לוב בנוגע לסימון גבולות המים הכלכליים נועד לבלום את שאיפות קפריסין-מצרים-ישראל להולכת אנרגיה ממזרח הים התיכון לאירופה, ולהפוך את אנקרה לשחקן שחובה לקחת בחשבון בכל פרויקט או מהלך שאחת מהמדינות תוביל במרחב.
קהיר מנגד, רוצה למנוע השתלטות של ממשלה פרו-אח"סית על לוב שתיתן מסגרת פיסית ורעיונית לארגון שחותר תחת יציבות המשטר במצרים. כמו כן, היא מבקשת לוודא כי המדינה האסלאמית לא תנצל את המשבר ואת העדר המשילות בלוב לצורך התבססות, ואיום על גבולה המערבי של מצרים . לצד זאת, קהיר מפעילה לחץ על הקהילה הבינלאומית להוציא את הכוחות הזרים מלוב, ומכוונת במיוחד לנוכחות וליכולות הצבאיות התורכיות ששינו את התמונה בסיבוב הקרבות האחרון. מצרים מבקשת להשיב את הפועלים המצריים ללוב (סדר גודל של כ-2 מיליון פועלים), ולהוביל את עבודות השיקום במדינה. לצד זאת ומעל הכל, מצרים מבקשת להבטיח את האינטרסים הכלכליים-אנרגטיים שלה במזרח הים התיכון, ללא הפרעה תורכית.
הזירה הבינלאומית
שליחת האו"מ סטפני וויליאמס פועלת לשיכוך המתחים הפוליטיים במדינה, ולחזרה למתווה הבחירות בקיץ 2022. התהליך אותו היא מובילה קורא לפירוק המיליציות החמושות, והקמת כוח צבאי מאוחד אחד (הכולל את "הצבא הלאומי הלובי" של חפתר). החשש המרכזי של אירופה הוא מהתלקחות מחודשת של מלחמת האזרחים, שתוביל למשבר פליטים והגירה מלוב לאירופה, ולחזרת המדינה האסלאמית לפעילות באופן שיערער את היציבות האזורית. עם זאת, לזירה הבינלאומית ובמיוחד לארה"ב אין קשב או אנרגיה להשקיע ביישוב המשבר המתפתח בלוב נוכח רוחות המלחמה המנשבות באירופה. העובדה כי המערכת הבינלאומית חסרת אנרגיה לשיכוך המתיחות מתירה אף יותר את הרסנים להסלמה.
משמעויות
- המערכת האזורית ובמיוחד תורכיה, מצרים ואיחוד האמירויות לא מעוניינות בחידוש הלחימה בלוב נוכח הסכנה שההסלמה תפגע בתהליכי הפיוס, והמחירים הכלכליים והביטחוניים שהיא תגרור, במיוחד בקונטקסט של משבר כלכלי ובריאותי עולמי.
- עם זאת, החשדנות המצרית כלפי אנקרה נותרה בעינה נוכח הנוכחות הצבאית התורכית בלוב, הזיקה העמוקה של המשטר לתנועת האחים המוסלמים, והאסטרטגיה שמוביל ארדואן במזרח הים התיכון. כך, העובדה כי הסלמה צבאית לא משרתת את האינטרסים של הכוחות האזוריים, לא מעידה בהכרח על כך שלא תתרחש. הדינמיקה הפוליטית הפנים-לובית נפיצה וטעונה במשקעים ו-"דם רע" שעלולים להדרדר לאלימות בקלות רבה, ובתרחיש מסוכן להתלכד עם אינטרסים של כוחות אזוריים חיצוניים.
- ישראל צריכה להימנע מהתערבות במשבר בלוב, אך לשמור על תיאום הדוק עם קהיר נוכח האינטרס המשותף של מניעת התבססות גורמי טרור קיצוני (דאע"ש או אל-קאעדה) בגבולה המערבי של מצרים, ולנצל את ההזדמנות לחזק את שתוף הפעולה האסטרטגי בין המדינות.
- ישראל צריכה להתקדם באיטיות ובחשדנות בתהליך חידוש היחסים עם אנקרה, לאור היסטוריית היחסים, ונפיצות הסוגייה הפלסטינית שעלולה להשליך במהירות על המדיניות התורכית בנוגע לישראל. לצד זאת, התחממות היחסים מציגה הזדמנות גם בהקשר של הסדרת סוגיית המים הכלכליים במזרח הים התיכון, ועיגון האפשרות של ייצוא עתידי של אנרגיה לאירופה (גם אם בשלב זה הדבר לא נראה כדאי או מעשי) תוך הפחתת החיכוך עם תורכיה.
נכתב ע"י ד"ר משה אלבו, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
