התחרות האזורית באגן מזרח הים התיכון - הזדמנות או סיכון עבור ישראל?
ד"ר משה אלבו | 14 ביולי 2021
 |
| Image: Map - Nzeemin | CC BY-SA 3.0 |
המתיחות בין תורכיה למצרים, יוון וקפריסין סביב האגן המזרחי של הים התיכון נמשכת, למרות מאמציה של אנקרה לשכך את המתח מול קהיר ואתונה. במסגרת זאת, מצרים מהדקת את שיתוף הפעולה האסטרטגי עם יוון וקפריסין לשם הרתעת תורכיה, ואף מאותתת כי לא תהסס לפעול צבאית נוכח האיום על האינטרס הביטחוני-לאומי שלה במרחב.
מלחמת האזרחים השנייה בלוב (2014- 2020) חשפה את המאבק המתחולל בין מחנות יריבים במזה"ת על שליטה במשאבי טבע ואנרגיה, נתיבי שיט, והשפעה פוליטית ואידיאולוגית. ממשלת בנגאזי אשר נתמכת על ידי מצרים, איחוד האמירויות ורוסיה ניסתה להכריע ללא הצלחה את ממשלת האיחוד הלאומי בטריפולי הנתמכת על ידי תורכיה וקטר. התבוסה הצבאית שנחל הגנרל חפתר, במערכה על כיבוש טריפולי (אפריל 2019- יוני 2020), הובילה להסכם הפסקת אש באוקטובר 2020 שמחזיק מעמד עד כה.
הקהילה הבינלאומית, בהובלת גרמניה והאו"ם מנסה לייצב את הפסקת האש השברירית בלוב, ולקדם מסגרת פוליטית שתזכה ללגיטימציה ארוכת טווח מצד הכוחות השונים במדינה ובמערכת האזורית. ממשלת האיחוד הלאומי מתפקדת דה-פקטו כממשלת מעבר הפועלת לקיום בחירות דמוקרטיות בדצמבר 2021, גיבוש חוקה מוסכמת, איחוד הצבא והוצאת כל הכוחות הזרים מהמדינה. ועידת ברלין (יוני, 2021) שהתקיימה בחסות האו"ם אשררה את המנדט של ממשלת המעבר, וקראה להוצאת כלל הכוחות הזרים מהמדינה. עם זאת, המציאות נפיצה וטומנת בחובה אתגרים ואינטרסים של כוחות אזוריים ובינלאומיים, שלא בהכרח מתכתבים עם התהליך הנוכחי.
תורכיה נתפסה כמנצחת הגדולה בסיבוב הלחימה האחרון, כאשר הסיוע הצבאי שהושיטה לממשלת טריפולי הכריע את תוצאות המערכה. בנובמבר 2019 חתמה תורכיה על שני הסכמים בעלי חשיבות אסטרטגית ארוכת-טווח עם ממשלת טריפולי: סימון הגבולות הכלכליים-ימיים בין המדינות, והסכם שתוף פעולה צבאי. ההסכמים אפשרו לתורכיה להתבסס צבאית בלוב, לפתח את מאגרי הגז והנפט במים הכלכליים, ולהרחיב את השפעתה לאפריקה ואירופה באמצעות דריסת הרגל שביססה בזירה.
מצרים מנגד, מבקשת להפוך לרכזת (hub) אזורית של אנרגיה תוך התבססות על מתקני הנזלת הגז המצויים ברשותה. קהיר הקימה את "פורום הגז של מזרח הים התיכון" (EMGF), בו חברה ישראל, אשר בא לרכז את המאמצים האזוריים לפיתוח גז במזרח הים התיכון, ולאגד את שתופי הפעולה הקיימים במסגרת ארגונית אחת. הפורום אשר זוכה להכרה בינלאומית (הבנק העולמי והאיחוד האירופאי הצטרפו לפורום כמשקיפים), בא למסד את שתופי הפעולה הכלכליים האזוריים בנושא האנרגיה ולפתח שוק גז אזורי בהובלה מצרית. עם זאת, הנוכחות הצבאית התורכית בלוב, והתוכניות של אנקרה לאגן המזרחי של הים התיכון, מאיימות על האסטרטגיה המצרית-יוונית-קפריסאית ומגבירות את המתיחות, ואי האמון השורר בין הצדדים.
תורכיה שינתה בשנה האחרונה את מדיניותה הלעומתית מול מצרים ויוון, כאשר מחד היא פועלת לשיכוך המתיחות והסדרת היחסים הבילטראליים, אך מאידך לא נסוגה מקידום האסטרטגיה האזורית שלה בלוב ובמזרח הים התיכון. כך, לאחר נתק של מספר שנים, קיימה אנקרה מו"מ עם אתונה ליישוב המחלוקות על סימון הגבולות הימיים במזרח הים התיכון (ינואר 2021); ולראשונה ממהפכת יולי 2013, הגיעה משלחת בראשות סגן שר החוץ התורכי לקהיר (מאי 2021), לקידום שיח בילטראלי, ונכונות עקרונית לנהל מו"מ על סימון המים הכלכליים שבמחלוקת. כמו כן, כמחווה של רצון טוב, תורכיה חייבה את ערוצי התקשורת של האח"ס להפסיק את הביקורת נגד המשטר המצרי, והעבירה מסר גלוי ממשרד הנשיאות על רצונה לפתוח "דף חדש" עם קהיר.
מנגד, האסטרטגיה הנגלית של תורכיה בלוב ובמזרח הים התיכון לא השתנתה. למרות הדרישה של הקהילה הבין-לאומית, כי על הכוחות התורכים להתפנות מלוב, אין לאנקרה בשלב זה כל כוונה לעשות זאת. כמו כן, הנשיא ארדואן הדגיש בפומבי לאחרונה כי תורכיה נחושה לממש את זכויותיה במזרח הים התיכון, ולא תהסס להוציא משימות חיפוש והפקת גז ונפט במרחב. בהמשך ישיר לכך, חברת האנרגיה הלאומית התורכית (TPAO) הצהירה על כוונתה להתחיל בקידוחי נפט במזרח הים התיכון.
מצרים דוחה את ניסיונות הפיוס של תורכיה ופועלת באופן גלוי בשבועות האחרונים לחיזוק הברית האזורית להרתעת אנקרה. במסגרת זאת, רמטכ"ל מצרים חתם עם מקבילו היווני באתונה על פרוטוקול שת"פ צבאי, ובמקביל, שר ההגנה המצרי נפגש עם שר ההגנה הקפריסאי בקהיר, ושוחח עמו על קידום שתוף הפעולה האסטרטגי בין המדינות. כמו כן, מצרים חנכה בסיס ימי סמוך לגבול עם לוב (בסיס "ה-3 ביולי"). בטקס הפתיחה בו נכחו בין היתר ראש המועצה הנשיאותית השלטת בלוב ויורש העצר מחמד אבן זאיד מאיחוד האמירויות הערביות, העביר הנשיא המצרי מסר ברור כי מצרים תגן על האינטרסים הכלכליים והאסטרטגים שלה במרחב. במקביל, קהיר פתחה בתמרון צבאי אסטרטגי "קאדר 2021" אשר הפגין את יכולותיה הצבאיות המתקדמות. המומחה הצבאי, האלוף בדימוס נצר סאלם, הדגיש כי חשיבות התמרון הוא בהמחשת עוצמת הצבא המצרי והרתעת כל גורם אזורי (תורכיה אך גם אתיופיה) שמנסה לפגוע באינטרסים הלאומיים- ביטחוניים של מצרים.
הפעילות הקדחתנית המצרית בזירה הדיפלומטית והצבאית נובעת מתחושת איום אותנטית ליעדיה האסטרטגיים וליציבותה, בעקבות הפעילות התורכית המערערת בלוב ובמזרח הים התיכון, וניסיון לבסס אסטרטגיה נגדית באמצעות חיזוק מערך הבריתות האזוריות וההרתעה הצבאית.
העימות המתפתח באגן המזרחי של הים התיכון מציב את ישראל בפני צומת החלטה אסטרטגית: מחד, אין לירושלים אינטרס להעצים את המשבר ביחסים עם אנקרה, וללבות את המדיניות הלעומתית התורכית נגדה. מנגד, הצלחה תורכית באגן המזרחי של הים התורכי תערער את יכולתה של ישראל להניע את פרויקט צינור הגז התת-ימי (East-Med) לייצוא גז טבעי מישראל וקפריסין ליוון, איטליה ואירופה, ותרוקן מתוכן את מסגרת "פורום הגז של מזרח הים התיכון", אשר לו חשיבות אסטרטגית מעצם קיומו. כמו כן, התבססות צבאית וכלכלית תורכית במזרח הים התיכון, עלולה להרחיב את השפעתה של אנקרה ולאתגר את האסטרטגיה האזורית של ישראל ובעלות בריתה.
ישראל לא יכולה לעמוד מנגד נוכח הדינמיקה האזורית, ועליה למנף את יחסיה המיוחדים עם וושינגטון להשפעה על גיבוש מדיניות אמריקאית התומכת בבעלות בריתה האזוריות שתסייע בבלימת האסטרטגיה התורכית במזרח הים התיכון. לישראל יש הזדמנות להדק את יחסיה האסטרטגיים עם מצרים ולעצב את הארכיטקטורה האזורית בשיתוף פעולה עם יוון וקפריסין, לצורך קידום אינטרסים כלכליים-אנרגטיים וביטחוניים ארוכי-טווח, ולהעמקת הנכסיות הישראלית.
נכתב ע"י ד"ר משה אלבו, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה.
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
