ישראל ומדינות האיזור - אסטרטגיה במשבר

ליאור אקרמן

6 במרץ, 2024

בשנת 1979 חתמה מדינת ישראל על הסכם שלום היסטורי עם מצרים. בשנת 1994 נחתם הסכם שלום היסטורי נוסף בין מדינת ישראל לממלכה ההאשמית בירדן, החולקת עם ישראל את הגבול הארוך ביותר.

שני הסכמים אלו שינו את פני המזרח התיכון בכלל ואת המציאות הביטחונית הישראלית בפרט בכך שהביאו לסיום מצב הלחימה מול מדינות אלו, בניית תשתיות חדשות לקידום הכלכלה, החקלאות ובריתות הביטחון באזור ואפשרו לישראל להפנות משאבים לתחומים אחרים ולהתעצם מול חזיתות אחרות.

מאז ולאורך השנים נחתמו הסכמי שלום ונורמליזציה נוספים בין מדינת ישראל למדינות המזרח התיכון וביניהן: איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וסודאן. במהלך השנים האחרונות חל שינוי דרמטי גם ביחסי ישראל עם ערב הסעודית ואף כי טרם נחתם הסכם רשמי, הרי שחלה התקרבות משמעותית בין המדינות, התרחשו ביקורים הדדיים, שמי סעודיה נפתחו לטיסות ישראליות ובשנה האחרונה קודמה יוזמת ארה"ב לחתימת הסכם כולל בין ישראל וסעודיה, אשר יהווה חלק מאסטרטגיה מזרח תיכונית חדשה אותה מובילה ארה"ב לקידום האזור כולו.

חשיבותה האסטרטגית של מצרים עבור ישראל היא משמעותית מאוד. לאורך השנים ביססה מצרים את מעמדה כמדינה המובילה את העולם הערבי במזרח התיכון וכן את מקומה כמתווך מוביל בין ישראל לפלשתינים בכלל ולארגוני הטרור ברצועת עזה בפרט. שיתוף הפעולה הצבאי והביטחוני עם מצריים בדרגי העבודה נחשב כמוצלח ופורה מאוד לאורך השנים, גם בעיתות משבר וחילוקי דעות. שיתוף הפעולה האסטרטגי עם מצרים היה תמיד ועודנו חיוני לביטחון הלאומי של ישראל, לא רק בהיבטי מניעת מלחמה אלא גם בפעילות מול ארגוני הטרור בחצי האי סיני, במניעת הברחות לתוך רצועת עזה, במניעת הברחות נשק וסמים לישראל וכאמור גם ביכולת לייצר שיח מול גורמים עויינים לישראל בעיתות משבר כמו באינתיפאדה השנייה או במבצעים השונים מול חמא"ס ברצועת עזה.

הירדנים מצידם, ביססו וחיזקו את מעמדם, בעקבות ההסכמים, כמדינה המובילה את השמירה וההגנה על המקומות הקדושים למוסלמים בירושלים ומאידך כבת ברית ביטחונית לישראל ובהגנה על גבולה המזרחי הארוך והבעייתי מאוד. שיתוף הפעולה הביטחוני בין המדינות נחשב כמועיל מאוד לשתי המדינות והביא לסיכולים ומעצרים רבים וכן סייע בשמירת השקט וניסיונות ההברחה לאורך הגבול, אם כי לא באופן מוחלט.

לאורך השנים ידעו יחסי ישראל מול מצרים וירדן, עליות וירידות אולם תמיד נשמר הקשר ונשמרו האינטרסים ההדדיים, אולם במהלך השנה האחרונה חלה התדרדרות משמעותית ביחסי המנהיגות המדינית של ישראל מול שתי מדינות אלו.

תהליכיים פוליטיים שונים, התבטאויות קיצוניות של נבחרי ציבור בישראל והעימות המתמשך בין ישראל לרשות הפלסטינית באיו"ש ולחמא"ס בעזה. ובמהלך השנה האחרונה גם מבנה הממשלה בישראל, עמדות השרים הקיצוניים שבה ומהלכים בלתי מתואמים שביצעה ישראל, השפיעו לרעה על מערכות היחסים עם מצרים וירדן והביאו למשבר חסר תקדים בין המדינות ואף לנתק תקשורת מוחלט בין מנהיגי המדינות האלו לראש ממשלת ישראל.

בצד הירדני, קידמה הממשלה בישראל מדיניות הפוגעת ישירות באינטרסים הירדניים ומשפיעה לרעה גם על המצב הפנימי בתוך הממלכה. כך בנושא יחס ישראל לרשות הפלסטינית והמשך החלשתה, כך ביחסה של ישראל למעמדה של ירדן כשומרת המקומות הקדושים בהר הבית, תוך החלשתה גם כאן, בעת שישראל מאפשרת, שלא במכוון, את חיזוק מעמדן של טורקיה, קטאר וארגונים איסלמיים קיצוניים, על הר הבית. ועל כל אלו נוסף גורם קריטי חדש במהלך הלחימה מאז ה- 7/10 והוא: התבטאויות שרי הממשלה הקיצוניים על הצורך להניע אוכלוסייה פלסטינית משטחי איו"ש ועזה למדינות האזור כמו ירדן ומצרים. צעדים אלו הביאו למשבר קשה ביחסי המדינות באופן הפוגע באינטרסים הישראלים כיום. ירדן שיכלה להיות גורם מפשר ומרגיע בהתרחשויות בהר הבית, אינה עוד כזו בגלל מדיניות ישראל. האוכלוסייה הפלסטינית בירדן המהווה למעלה מ- 70% מכלל אוכלוסיית ירדן, מוטרדת ומתגלה סימני התנגדות על רקע האירועים והגבול המזרחי הארוך ביותר של ישראל נמצא בסכנה שכן משמעות היחלשותה הפנימית של הממלכה, ששלטון המלך בה מעורער ממילא, עשוי להשפיע ישירות על הביטחון הלאומי של ישראל בכל הקשור להגנה על החזית המזרחית והמדינות הנמצאות מעבר לה, קרי: עיראק ובעיקר איראן.

בצד המצרי, גם כאן ביצעה ממשלת ישראל סדרה של מהלכים הנוגדים את האינטרסים המצריים באזור והמהווים פגיעה במעמדה כגורם מוביל, מפשר ומתווך. הפגיעה ברשות הפלסטינית, התבטאויות השרים הקיצוניים על הצורך למחוק את רצועת עזה ולהעביר את אוכלוסייתה למצרים והכוונה לבצע מהלכים צבאיים על גדר הגבול, ללא תאום, הביאו את המצרים למצב של נתק מממשלת ישראל ואף כי מצרים לא ניתקה את יחסיה עם ישראל ולא החזירה את שגרירה, הרי שהיחסים כיום מתנהלים בדרגי עבודה בלבד של שב"כ וצה"ל.

לישראל אינטרס חיוני לשמר את השלום עם מצרים בהיותה המדינה הערבית החזקה באזור, בהיותה בת ברית של ארה"ב ובהיותה גורם מתווך השותף ללחימה בגורמים האיסלמיים הקיצוניים המתפתחים באזור. הצורך לשתף פעולה בלחימה מול דאע"ש בסיני ובמניעת התעצמותו, מהווה אף הוא אינטרס ישראלי המשותף לשתי המדינות.

כיום, לאחר כמעט 5 חודשי לחימה בעזה ובהיעדר אסטרטגיה ישראלית מוצהרת ומתואמת עם ארה"ב, עם ירדן ועם מצרים. מתקיים כאמור נתק בין ההנהגות, ישראל מאבדת את מעמדה גם מול ארה"ב וגם מול מדינות האזור, הסכם הנורמליזציה עם סעודיה, מוטל אף הוא בספק לאור התנהלות הממשלה בישראל, היכולת לקדם הסכמים נוספים עם מדינות האזור קטנה משמעותית וגם היחסים עם ירדן ומצרים נמצאים בסכנה אמיתית על רקע התנהלות הממשלה.

המשמעות של משבר קשה ביחסים עם מדינות אלו עשוי להיות קריטי לישראל בהיבטים מדיניים, ביטחוניים וכלכליים ואף להשפיע על הברית ההיסטורית של ישראל עם ארה"ב.

כדי לשנות את המצב הנוכחי, על ממשלת ישראל והעומד בראשה, לבצע שינוי משמעותי במדיניותה. שינוי שבראשו ניצב הצורך לגבש ולהציג אסטרטגיה כוללת ליום שאחרי המלחמה ברצועת עזה. כזו שאינה כוללת העברת אוכלוסייה למקומות אחרים, כזו המשתפת את ירדן ומצרים כמדינות בעלות עניין בשיקום הרצועה, כזו הכוללת התייחסות לרשות הפלסטינית ולעתיד יהודה ושומרון ורצועת עזה וכזו המהווה חלק מהאסטרטגיה אותה מובילה כיום ארה"ב לשינוי פני האזור.

ללא שינוי כזה וללא אסטרטגיה אמיתית עתיד האינטרס המדיני, הביטחוני והאזרחי של ישראל להיפגע משמעותי וישראל עשויה למצוא את עצמה מבודדת גם ממדינות המערב וגם ממדינות ערב השכנות והידידותיות לה כיום.

נכתב ע"י ליאור אקרמן, חוקר בכיר, המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS), אוניברסיטת רייכמן; ויו"ר מועצת העם החדשה

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

לחזרה למסמך התובנות המלא >>