הקשר בין מעמד חברתי-כלכלי ובין מצב הבריאות לאורך זמן

אי-שוויון חברתי-כלכלי הוכר כאחד הגורמים לפערים בבריאות. מטרת המחקר הייתה ללמוד את הקשר בין מאפיינים חברתיים-כלכליים ובין מצב הבריאות במדגם אוכלוסייה מייצג, לאורך זמן.

בסה"כ נכללו בסקר משקי-בית ארוך טווח של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (גלים 2012, 2013, 2014-2015, 2016) 11,461 בני 25 ומעלה. במודלים חד-משתנים ורב-משתנים בחנו את הקשרים בין מאפייני מעמד חברתי-כלכלי כפי שנמדדו בסקר ראשון לבין: (1) בריאות לקויה (הערכה עצמית כ"לא כל כך טוב"–"בכלל לא טוב" בהשוואה ל"טוב"–"טוב מאוד") בסקר הראשון (מבט חתך); (2) שינוי במצב הבריאות לאורך זמן (הרעה, שיפור ביחס להעדר שינוי); (3) בריאות לקויה בסקרים חוזרים באמצעות מודל היררכי.

במודלים נכללו מאפייני הפרט (גיל, מין, לאום, מצב משפחתי, השכלה, תעסוקה, ותק בארץ ושליטה בעברית) ומשק הבית (הכנסה לנפש סטנדרטית, צפיפות דיור, בעלות על דירה, מגורים לבד) בכניסה.

מודלים בגישות (2) ו-(3) כללו גם תיקון למצב הבריאות בסקר ראשון. בדומה נבחנו גם הקשרים בכיוון ההפוך בין מצב הבריאות בסקר הראשון להכנסת הפרט בהמשך הזמן בקרב בעלי הכנסה.

במבט חתך (גישה 1) מצאנו קשר הפוך בין הכנסה גבוהה לנפש סטנדרטית במשק בית להערכת בריאות כלקויה,[1] עבור הכנסה חודשית ממוצעת של יותר מ-8,027 ש"ח בהשוואה לפחות מ-4,751 ש"ח. בדומה, הסיכון לבריאות לקויה בבעלי השכלה גבוהה קטן בכחצי מזה של בעלי השכלה נמוכה.[2] לעומת זאת, אי-שייכות לכוח העבודה שלא בגין פרישה ומשק בית עם חובות כספיים היו קשורים בסיכון גבוה יותר להערכת הבריאות כלקויה.[3] באותו מודל, שליטה שאינה טובה בעברית קשורה ביחס צולב (OR) של פי יותר מ-2 לבריאות לקויה. בגישה (2) מצאנו קשר בין לאום ערבי, השכלה על-תיכונית בהשוואה להשכלה נמוכה יותר, בעלות על דירה, עלייה ושליטה פחות טובה בעברית לבין סיכון גבוה יותר להרעה במצב הבריאות.[4] תוצאות דומות התקבלו במודל שכלל אינטראקציה בין הערכת בריאות התחלתית לבין גיל או ותק בארץ. בניתוח בגישה (3) מצאנו קשרים חזקים בין מאפייני מעמד חברתי-כלכלי לבריאות: לאום ערבי, השכלה על-תיכונית, הכנסה גבוהה, עלייה ושליטה פחות טובה בעברית.[5] במודל זה מצאנו אינטראקציה מובהקת בין זמן למצב הבריאות בהתחלה עם עלייה ביחס הסיכון עם הזמן, בעיקר בקרב בעלי בריאות טובה בכניסה. בבדיקת הקשר בכיוון ההפוך מצאנו כי מגבלה גופנית קשורה עם הכנסה של 94% מזו של אנשים ללא מגבלה גופנית, והגדרת מצב הבריאות כ"לא כל כך טוב" או "לא טוב בכלל" קשורה עם הכנסה של 87% ו-85% בהתאמה בהשוואה למצב בריאות "טוב מאוד". בהקשר של היקף התעסוקה מצאנו כי בעוד שמצב הבריאות קשור עם סיכוי נמוך יותר לתעסוקה בהיקף מלא (סיכוי גבוה יותר לתעסוקה בהיקף חלקי, אי-תעסוקה או אי-שייכות לכוח העבודה), מגבלה פיסית קשורה בעיקר לאי-שייכות לכוח העבודה.

מסקנות והמלצות: מחקר זה בחן לראשונה באמצעות נתוני סקר ארוך טווח (פאנל) של הלמ"ס את הקשר בין מאפיינים כלכליים-חברתיים ובין מצב הבריאות בשני הכיוונים, על פני זמן. בקרב מדגם מייצג של בני 25 ומעלה מצאנו, למרות המעקב הקצר, כי מאפייני מדרג חברתי-כלכלי נמוך (כגון רמת הכנסה והשכלה נמוכות) קשורים למצב בריאות לא טוב ולהסתברות גבוהה יותר להחמרה במצב הבריאות עם הזמן. ממצאי המחקר תומכים במדיניות של צמצום העוני במטרה לצמצם פערי בריאות. זיהוי מאפיינים הקשורים לבריאות לקויה ולשינוי לרעה בבריאות לאורך הזמן, כולל השכלה נמוכה, שליטה לא טובה בשפה העברית, עלייה, אי-שייכות לכוח העבודה ולאום ערבי, מאפשרים תכנון ממוקד לטווח הארוך של התערבויות עתידיות לצמצום פערי בריאות בישראל, תוך הגדלת המשאבים המופנים לקבוצות בעלות מאפיינים אלה באוכלוסייה לשם הנגשת מידע, תנאים סביבתיים לאורח חיים בריא ושירותי בריאות, וצמצום חסמים הקשורים לשפה, תרבות או מצב כלכלי והדרה חברתית בדרך להשגה ולשימור של בריאות טובה.

[1] יחס צולב (adjusted odds ratio, OR) 0.57, רווח סמך 95% (confidence interval) 0.44–0.75.

[2] רווח סמך 0.39–0.56.

[3] אי-שייכות – יחס צולב 3.91, רווח סמך 3.11–4.90; חובות כספיים – יחס צולב 3.49, רווח סמך 1.49–8.16.

[4] לאום ערבי – יחס צולב 2.18, רווח סמך 1.65–2.86; השכלה על-תיכונית – 0.65, 0.53–0.79; בעלות על דירה – 0.83, 0.68–1.00; עלייה – 2.18, 1.61–2.95 לעולים בין 1990–1995, 1.54, 1.09–2.18 לעולים מ-1996; שליטה פחותה בעברית – 1.43, 1.09–1.86.

[5] לאום ערבי – יחס צולב 2.41, רווח סמך 1.56–3.72; השכלה על-תיכונית – 0.44, 0.32–0.60; הכנסה גבוהה – 0.41, 0.27–0.61; עלייה – 2.51, 1.42–4.43 לעולים בין 1990–1995, 2.48, 1.46–4.23 לעולים מ-1996; שליטה פחותה בעברית – 2.22, 1.50–3.28.