חוק עידוד השקעות הון

בתאריך 1.11.2015 התקיים שולחן עגול במכון אהרון בנושא חוק עידוד השקעות הון תוך התבססות על שני מחקרים, של עומר מואב ואסף צימרינג וכן על מחקר של אביחי ליפשיץ וצבי הרקוביץ.

מסמכי מחקר ושולחן עגול

חוק עידוד השקעות הון כולל הטבות מס לחברות העומדות בקריטריונים הקשורים להיקף הייצוא. בנייר זה אנו מראים שעידוד הייצוא אינו תורם לתעסוקה ופתיחת המשק לייבוא לא תפגע בתעסוקה, והמדיניות הקיימת של עידוד ייצוא ובו בזמן מדיניות לצמצום ייבוא הן פעולות הסותרות זו את זו וגורמות לבזבוז משאבים ולפגיעה ברווחה. על מנת להצדיק את החוק נדרש יחס סיבתי בין פעילות ייצוא לפריון של הפירמה המייצאת, היחס הזה צריך להתקיים במיוחד עבור פירמות שבוחרות לייצא רק בגלל החוק, ונדרש שלפריון תהיינה השפעות חיצוניות חיוביות. סקירת הספרות המחקרית אינה מעידה על אף לא אחד מהתנאים הללו.

עיקרי הדברים מהדיון

חוק עידוד השקעות הון נועד לעודד השקעות בתעשייה הישראלית, וכיום הוא כולל הטבות מס וניכוי פחת מואץ לחברות העומדות בקריטריונים הקשורים ליצוא ולמיקום בפריפריה. במסגרת השולחן העגול נערך דיון בנוגע לחוק והשלכותיו על כלכלת ישראל, בהשתתפותם של חבר הכנסת מנואל טרכטנברג, חוקרים מהאקדמיה, פקידי ציבור בהווה ולשעבר שעסקו בעיצוב החוק, ובכירים בחברות טבע ואינטל אשר נהנות מההטבות הקיימות בחוק. הדיון החל בהצגת נייר עמדה של עומר מואב ואסף צימרינג, הסוקר את המחקר הקיים בנושא הטבות ליצואנים בארץ ובעולם.

נייר העמדה סותר מספר תפיסות מקובלות בדיון הציבורי והפוליטי במדינת ישראל:

הטבות ליצואנים לא מייצרות מקומות עבודה "יש מאין", אלא משנות את הקצאת העובדים בין חברות מייצאות לחברות שאינן מייצאות. על כן עידוד היצוא אינו תורם לתעסוקה.
באותו האופן, פתיחת המשק ליבוא משנה את הקצאת העובדים בין ענפים שונים ולא מחסלת מקומות עבודה. על כן פתיחת המשק ליבוא לא תפגע בתעסוקה.
עידוד יצוא ומניעת יבוא בו זמנית הן פעולות הסותרות אחת השנייה וגורמות לבזבוז משאבים, מכיוון שהיצוא והיבוא משתווים בטווח הארוך דרך מנגנון שער החליפין.

לפי מואב וצימרינג, על מנת להצדיק את החוק נדרש יחס סיבתי בין פעילות יצוא לפריון של הפירמה המייצאת, המתקיים גם עבור פירמות שבוחרות לייצא רק בגלל החוק, ושיש לו השפעות חיצוניות חיוביות. סקירת הספרות המחקרית לא מעידה על קיומו של מצב שכזה. נייר עמדה נוסף בנידון נכתב על ידי צבי הרקוביץ ואביחי ליפשיץ, ובמסגרתו בחנו השניים הציבורי והפוליטי במדינת ישראל בעזרת סימולציה על מודל כמותי המותאם למשק הישראלי את השלכות החוק.

אפליית המיסוי הקיימת בחוק גורמת לעיוותים משני סוגים:

בין הסקטורים: הסקטור הסחיר (הענפים הרלוונטיים ליצוא) גדל יחסית לסקטור הלא סחיר.
פירמות שאינן מגיעות לשיעור יצוא של 25% מנסות להגדיל את אחוז הייצוא על ידי הורדת מחירים בחו"ל והעלאת מחירים בשוק המקומי.

הרקוביץ וליפשיץ בחנו את השלכותיהם של שני צעדי מדיניות אפשריים:

ביטול החוק כך שכל החברות בישראל ישלמו את המס הסטטוטורי הנוכחי, העומד על 26%, והעלאת ההוצאה הציבורית בהתאמה.
ביטול החוק ופיזור ההטבות על פני כל החברות, תוך שמירה על אותה רמה של תקבולי כלל המסים. במקרה זה מתקבל כי מס החברות האחיד הוא 16.7%. תוצאות הסימולציה הן כי הצעד הראשון יוביל לירידה של 5.5% בתוצר תוך עלייה בתקבולי המיסים, בעוד שהצעד השני יוביל לעלייה של 1% בתוצר ללא שינוי בתקבולי המיסים.

בתגובה לעבודות אלו, משתתפים רבים, כגון צבי אקשטיין, מנואל טרכטנברג, אוריאל לין, מיכאל שראל ואחרים הביעו ביקורת על החוק במבנהו הנוכחי. מספר משתתפים ציינו כי עידוד היצוא החל בתקופה שבה במדינת ישראל היה גירעון מבני במאזן המסחרי לעומתם ציינו נציגיהם של התעשיינים בדיון, ביניהם דפנה אבירם-ניצן מהתאחדות התעשיינים, גלעד כהן מאינטל ודורון הרמן מטבע, מספר טיעונים נגדיים:

פריון נמוך הוא בעיה משמעותית במשק הישראלי, והחוק מעודד תעשיות בעלות פריון גבוה.
חברות כגון טבע ואינטל לא היו נמצאות בישראל ללא הטבות המס, וסביר להניח שיש לקיומן השפעות חיצוניות משמעותיות.
החוק תומך בתעשייה בפריפריה.

מגיבים אחרים השיבו לטענות אלו, למשל תוך אזכור מחקרים של בנק ישראל שלפיהם לא נמצאו השפעות חיצוניות חיוביות לחוק בפריפריה. מיכאל שראל הזכיר כי גם אם קיים כשל שוק לא ברור מאליו שהתערבות ממשלתית מסוגלת לפתור אותו מבלי לגרום לנזק עקיף. בדיון נכחו גם חיים שני ומאיר קפוטא, אשר תיארו את שיקולי הוועדה אשר קבעה את השינוי האחרון בחוק עידוד השקעות הון ואת המעבר לקריטריונים פשוטים יותר. לפי דבריהם לא התקיים דיון על עצם קיומו של החוק.

המחקר בתקשורת:

האיש שיוכל לחלץ את ישראל ממלכודת המרוץ לתחתית - דה-מרקר