ד"ר מרינה ארביב 

ילידת איטליה בה ספגה את הרגישות לאסתטיקה, מלמדת כבר שנים טובות פילוסופיה ותרבות איטליה במאה העשרים באוניברסיטת רייכמן. לימדה באוניברסיטת תל אביב והייתה חוקרת בכירה בפרויקט "איטליה יודאיקה" (כחלק ממכון חקר התפוצות) והרצתה כפרופסור אורח בבית הספר ללימודים גבוהים  בפריז  Ecole des Hautes Etudes

 
 "קולות הדומם- שינוי מבט"

כשמשנים מבט על הטבע בכלל ועל טבע הדומם בפרט, מגלים מציאות שונה מזו שהעין התרגלה לקלוט: פרטים הבורחים מתפיסתנו הופכים פתאום לבעלי משמעות בלתי צפויה : מחטי אורן מתמזגים עם עשבים בחגיגת צבעים; בשלולית מים משתקף עולם; וזלזל שנפל  פורח ביופיו כשמשתרע על אספלט בשולי הדרך.

לא רק תמורות שבטבע אלא גם תמורות שהזמן גורם לתוצר אנושי קוסמות לי. תחת "הדומם" יש גם את מה שהאדם בנה –חפצים, מחיצות, וקירות, אשר במגע עם יסודות הטבע מתקלקלים, מתקלפים, משנים צורה ומקבלים חיים חדשים, אחרים, מעבר למטרה שבגללה נבנו. החפצים ממשיכים לחיות כשלעצמם ויחד עם זאת התופעה שהם לובשים ופושטים, פושטים ושוב לובשים פותחת את שערי הפליאה לא פחות מאשר אל מול הטבע.  

 כשבעיני הדמיון קולטים את האפשרות לשנות פרופורציות, נוף דמיוני פורח– וב"מיקרו" מגלים את ה"מאקרו": בקיר מתנפח בשל חדירת מים מתגלה לוע של פלנטה בלתי נודעת; בקיר מתקלף מתגלה ציור שבמערה קדמונית או צף פתאום פרצוף או רמז של ישות לכודה בקירות של בית נטוש.