פרופ' אוריאל רייכמן
יליד תל-אביב (1942), בן לגרדה ואלפרד שהיגרו לארץ ישראל מגרמניה הנאצית. למד בבי"ס עממי ברמת-גן. בוגר "תיכון חדש" בתל-אביב, היה חבר פעיל בצופי רמת-גן ומכבי רמת-גן בכדורגל.
את שרות החובה הצבאי (1963-1960) עשה בצנחנים, והשתחרר בדרגת סגן. השתתף כקצין מילואים במלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים.
בעקבות נפילתו של אחיו, גד, במלחמת יום הכיפורים, הועבר לתפקידי מטה ושימש כאב בית דין של ועדת ערר בענייני קרקעות ביהודה ושומרון, בדרגת רב-סרן.
בוגר בהצטיינות ומוסמך בהצטיינות (1967) של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, ובעל תואר דוקטור J.S.D במשפטים (1975) של בית הספר למשפטים באוניברסיטת שיקגו, ארה"ב. שימש כאסיסטנט, מרצה, מרצה בכיר ופרופסור חבר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב. היה פרופסור אורח וחוקר אורח באוניברסיטאות בארה"ב ובגרמניה. פרסומיו המדעיים (בישראל ובארה"ב) הם בתחום דיני הקניין.
בין השנים 1990-1985 שימש כדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב. בשנת 1990 ייסד את בית הספר למשפטים "רמות משפט", המכללה החוץ תקציבית הראשונה מסוגה בישראל, ועמד בראשה עד שנת 1995.
בשנת 1994 ייסד את אוניברסיטת רייכמן, האוניברסיטה הפרטית המלכ"רית הראשונה בישראל. למרות התנגדות הממסד, ומתוך מחנה צבאי נטוש, הקים מוסד אקדמי שתוך זמן קצר נמנה עם היוקרתיים ביותר בישראל. מכהן כנשיא אוניברסיטת רייכמן מאז הקמתו (למעט שנת שבתון 30.1.2006-1.2.2007).
באמצע שנות ה-80 יזם ועמד בראש צוות שניסח הצעת חוקה לישראל. בהצעה הוצגו, בין השאר, רעיון הבחירה הישירה לראשות הממשלה, שיטת בחירות אזורית-יחסית, מגילת זכויות אדם והסדר חדש של יחסי דת ומדינה (1987). לאחר מכן שימש כיו"ר תנועת "חוקה לישראל", והוביל את מאבקה למימוש הצעות החוקה. בעקבות פעילות זו חוקקה הכנסת בשנת 1992 חלק מהצעות "חוקה לישראל" במסגרת של חוקי יסוד.
לאחר מלחמת יום הכיפורים הצטרף לפרופ' אמנון רובינשטיין והיה בין מייסדי תנועת "שינוי". בשנת 1999 היה גורם חשוב בהחייאתה של תנועת שינוי ובשנת 2004 נבחר לתפקיד יו"ר הנשיאות של מועצת "שינוי". בשנת 2005 נענה פרופ' רייכמן לפנייתו של ראש הממשלה דאז, אריאל שרון ז"ל, להיות מועמדה של מפלגתו החדשה "קדימה" לתפקיד שר החינוך. פרופ' רייכמן הודיע מראש בציבור שהוא מוכן להתפטר מתפקידו כנשיא אוניברסיטת רייכמן לשם מילוי תפקיד שר החינוך בלבד, במטרה לסייע בפתרון האתגרים החינוכיים עימם מתמודדת המדינה. לאחר הבחירות, במסגרתן נבחר פרופ' רייכמן לכהן כחבר בכנסת ישראל, החליט אהוד אולמרט להעביר את תפקיד שר החינוך לשותפים קואליציוניים. פרופ' רייכמן קיים את הצהרתו, ויתר על תפקיד של שר המשפטים שהוצע לו, התפטר מכהונתו בכנסת ושב לתפקידו החינוכי כנשיא אוניברסיטת רייכמן. על צעדו זה זכה לאהדה ציבורית רבה.
בשנת 2010 קיבל פרופ' רייכמן תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת היינריך היינה בדיסלדורף, גרמניה. שימש כדירקטור בבנק הבינלאומי הראשון וכן כדירקטור בבנק הפועלים; שימש כיו"ר ועדת זכויות האדם בלשכת עורכי הדין; עמד בראשן של ועדות ציבוריות והיה חבר באחרות, ובין השאר, הציע רפורמות בתחום דיני המקרקעין והסדר מקצועות השמאות והתיווך במקרקעין.
באפריל 2018 המכון למנהיגות גלובאלית (Institute for Global Leadership) באוניברסיטת טאפטס היוקרתית בארה"ב העניק את פרס רוברט וג'ואן בנדטסון לדיפלומטיה ציבורית לפרופ' רייכמן. ועדת הפרס ציינה כי החליטה להעניקו השנה לפרופ' רייכמן בשל "מנהיגות יוצאת דופן שגילה בהקמת ובפיתוח אוניברסיטת רייכמן, המייצגת ומשקפת את רוח הפרס".
נשוי (בשנית) לאדריכלית נירה רייכמן, אב לשתי בנות, רונית וענת, ולגדי סלייד, וסב לחמישה נכדים.